ממעוף הציפור - כותבין שובר לשטר חוב ועוד...

נושא:
נחלקו תנאים ואמוראים אם כותבים שובר לשטר חוב או לא.
מחלוקת זו מבוססת על תפיסות שונות לגבי מהותו של שטר והיחסים בין מלוה ולוה. היא מתחברת עם נושאים שונים לאורך הפרק.
ארחיב קצת כדי לאפשר מבט יותר רחב, לראות את הסוגיות "ממעוף הציפור".

שאלות תג"ל:
מהי הסברא במחלוקת אם כותבים שובר לשטר חוב?

הסבר דרך תג"ל:
נראה שיש חוט מקשר בין הנושאים:
1.כותבים שובר
2. מי שפרע מקצת חובו...
3. אחריות טעות סופר
4. שטר זקוק לעדים חתומים
5. שטר זקוק לקיום של בית הדין
נראה שהם נסובים מסביב לשאלת היחסים בין מלוה ולוה, וכתוצאה מכך - מהו מרחב המחויבות של הלוה כלפי המלוה כפי שמתבטא בשטר?
*מחויבות למרות שכבר שילם
*מחויבות למרות שבשטר <אין שעבוד, <אין עדים ו<אין קיום.
כתבתי על הנושאים הללו בדפים האחרונים. כאן אתמקד בנושא של "כותבין שובר".
לפי הדעה ש"כותבים שובר" למי שפרע מקצת חובו או שפרע כל חובו- פירושו שהלוה חייב לשלם את חובו גם אם לא יקבל בחזרה לידיו את שטר החוב. הלוה צריך להסתפק בקבלת שובר מן המלוה. כתוצאה מכך, יהיה מוטל על הלוה לשמור שוברו. מטלה נוספת זו כלולה בשעבוד המקורי שיש למלוה עליו. שעבוד זה ממשיך גם אחרי שפרע הלוה. הרי המלוה עשה טובה ללוה. הלוה "חייב" לו. בין המלוה ללוה שוררים יחסים בין-אישיים של מחויבות. "עבד לוה לאיש מלוה" (משלי כב,ז). הלוה נעשה "עבד" של המלוה ומחויב לו מתוך הכרת הטוב, מעל ומעבר לחוב הממוני. יש מימד "מוסרי" ביחסים בין לוה למלוה.
מחויבות רחבה זו נמשכת גם אחרי פרעון החוב.
מסתבר שגישה זו המרחיבה את מחויבתו של הלוה עולה בקנה אחד עם הדעות הסוברות שיש מחויבות גם כאשר בשטר אין שעבוד ואין קיום ואפילו אין עדים.
לפי הדעה שאין כותבים שובר- שעבוד הלוה מסתיים כשפורע את חובו. אין לחייב את הלוה בחיובים נוספים כגון שמירה על שובר. לכן הלוה חייב לשלם רק כאשר מקבל לידיו את שטר החוב המקורי. היחסים בין המלוה והלוה הם רק יחסים תועלתניים, יחס ממוני בלבד , יחס של "דיני ממונות".
לפי גישה זו, מסתבר שהשעבוד הוא יותר מצומצם. הוא יתפוס רק לפי "עיקר הדין", רק כאשר השעבוד כתוב בשטר, וחתומים בו עדים ויש קיום של בית הדין.
השטר הוא עדות על חיוב ממון, ותו לא.