טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
לא מצאתי קל מסובין, וקל מסובין חתן הדר בבית חמיו – סובין ומורסן
"... מלתא אגב אורחיה קא משמע לן, דלא דרכא דחתנא למידר בי חמוה; כדכתיב בספר בן סירא: הכל שקלתי בכף מאזנים ולא מצאתי קל מסובין, וקל מסובין חתן הדר בבית חמיו, וקל מחתן אורח מכניס אורח, וקל מאורח משיב דבר בטרם ישמע, שנאמר: משיב דבר בטרם ישמע אולת היא לו וכלמה" (בבא בתרא, צח ע"ב).
פירוש: ... מלתא אגב אורחיה קא משמע לן [דבר בדרך אגב השמיע לנו], דלא דרכא דחתנא למידר בי חמוה [שאין דרך חתן לגור בבית חמיו], אין זו דרך ארץ, כדכתיב [כמו שנאמר] בספר בן סירא: הכל שקלתי בכף מאזנים ולא מצאתי דבר שהוא קל מסובין. ואולם קל מסובין מבחינה מוסרית — חתן הדר בבית חמיו, וקל מחתן הדר בבית חמיו — אורח מכניס אורח (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: סובין שם באנגלית: Bran
שם עברי: מורסן
נושא מרכזי: א. מה משמעות הביטוי "קל מסובין"? ב. ראיות לעדיפות המורסן על הסובין
הסובין נחשבו כמוצר בעל ערך נמוך ואולי משום כך נדרש בברייתא (בבא קמא, ז ע"א): "והתניא: ישיב - לרבות שוה כסף ואפילו סובין! לא קשיא: כאן מדעתו, כאן בעל כרחו". ברוח זו נאמר בפתגם עממי: "ממרי רשוותך פארי אפרע" (בבא קמא, מו ע"ב)(1). מסיבה זאת טוחן שהפיק מחיטים סובין נחשב מזיק: "מיתיבי. המוליך חטים לטחון, ולא לתתן ועשאן סובין או מורסן, קמח לנחתום ועשאו פת ניפולין, בהמה לטבח וניבלה חייב, מפני שהוא כנושא שכר" (בבא קמא, צט ע"ב). ברוח זאת פירש כאן הרשב"ם: "קל מסובין - לאו דוקא אלא דבר גרוע ולהכי נקט סובין ולא נוצה דפסולת הוא". הרשב"ם רומז על משמעות אחרת ל"קל מסובין" שאותה הוא דוחה. הכוונה לכך שסובין בעל משקל קל כלומר בעל צפיפות חומר (משקל סגולי) נמוכה. הריטב"א כתב שאמנם יש דברים קלים וגרועים יותר מסובין אלא שסובין הם דבר מאוס המשמש כמאכל לחזירים.
ב"בן יהוידע" (בבא בתרא, צח ע"ב) מובא פירוש נוסף ל"קל מסובין" המדגיש את המבנה המיוחד של הסובין ולא את צפיפותו או ערכו הכלכלי:
"דסובין קודם טחינה היו מגוף החיטים וכבוד אחד להם, אך אחר טחינה נפרדו מן החיטים ונעשו סובין, שאז כבודם קל מאד מאד, כי נזרקים ונבדלים על ידי נפה, ולזה ידמה בעל שהוא כאשתו שהם נחשבים כגוף אחד, אשר קודם נשואין זאת אשתו שהיא כגופו, היתה דבוקה באביה ואמה, וכבודה נחשב כמו כבודם, ואחר נשואין דאז דבקים איש ואשתו נפרדה אשתו שהיא כגופו מן אביה ואמה, ואז כבודה קל מאד, וממילא גם כבודו קל, ונמצא זה הוא כמו הסובין אשר קודם טחינה היה כבודם כמו הכבוד של החיטים שהיו עמהם, ואחר הטחינה קל כבודם, שהם מוכנים לזריקה שיבדלום על ידי נפה ויזרקו אותם, ולהכי לא נקיט נוצה, כי הנוצה מתחילתה היא נבדלת מגוף העוף וניכרת בפני עצמה, וקל מסובין אורח מכניס אורח, כי הקלות שיש לבעל שהוא החתן עצמו אינו דומה לקלות הבת שהיא אשתו, כי הבת בבית אביה אחר נישואין היא כבודה כאורח, אבל בעלה הוא אורח הנכנס מחמת אורח, ועל כן כבודו קל מכבוד אשתו, ועם כל זה משיב דבר בטרם ישמע, הוא כבודו קל יותר מזה הבעל שהוא בסוג אורח הנכנס מחמת אורח".
במאמר "ולבנה ומגופה שלא כתשן, וקמח וסובין ומורסן" (חולין, פח ע"ב) הזכרתי את מחלוקת המפרשים לגבי הגדרת סובין ומורסן. המחלוקת נסבה סביב השאלות מהי השכבה החיצונית של גרגיר החיטה ומי מבין הסובין והמורסן בעל מעמד עדיף. הרש"ש מוכיח מדברי בן סירא שמורסן בעל ערך גבוה יותר: "גמרא ולא מצאתי קל מסובין עיין פירוש רשב"ם. ונראה לי מזה ראיה לפירש"י בשבת סוף פרק ז' דסובין גרוע ממורסן. וכן מהא דאמרינן שוה כסף ואפילו סובין ודלא כפירוש הרשב"ם לעיל (צ"ב ב') והרמב"ם בשבת שם". לאור ההבנה שהביטוי "קל מסובין" אינו מתייחס למשקל הסובין אלא לערכו הרי שמשתמע שערכו נמוך משל מורסן. לענ"ד ההוכחה איננה חד משמעית משום שמצאנו בחלק מהאיזכורים שהמונח סובין כולל בתוכו את שני מרכיבי פסולת הטחינה כלומר גם את המורסן.
ראיות לעדיפות המורסן על הסובין
נקודת המוצא שלנו תהייה שהמורסן והסובין שונים זה מזה בהתאמתם למאכל אדם. בלשון הרב אברהם הלוי בעל "גינת ורדים" (יו"ד כלל ד' סי' ו') האחד הוא "פסולת גסה שיוצאת על ידי כתישה אינו ראוי למאכל אדם כלל והוי כתבן בעלמא". השני "הפסולת שיוצא על ידי הרקדה חשוב ממנו ועל ידי שיש בו איזה קליטת קמא (הכוונה כנראה לקמח הנדבק מהאנדוספרם) וגם דהוי פירא לגבי קליפה החיצונה לפיכך אם חשב עליו למאכל אדם נותנים לו חומרת שיעור מאכל אדם". נותרה לפנינו השאלה מי מביניהם הוא המורסן ומי הסובין?
בעל "גינת ורדים" מסיק מפתגמו של בן סירא "הכל שקלתי בכף מאזנים ולא מצאתי קל מסובין" שהמורסן בעל ערך גבוה מהסובין ולכן לא בחר במורסן כדבר ה"קל" ביותר. המורסן בעל מעמד גבוה יותר משום שהוא משמש למאכל כפי שניתן להסיק מהתוספתא בשבת (ליברמן, פ"ח הל' ח'): "המוציא מורסן לאכילה כגרוגרת, לבהמה כמלוא פי הגדי וכו'". משתמע אם כן שלמורסן יש מעמד של "אוכל". מאידך גיסא לגבי הסובין למדנו במסכת שבת (פ"ח מ"ד): "... שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן, חרסית כדי לעשות פי כור של צורפי זהב, רבי יהודה אומר כדי לעשות פטפוט. סובין כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב וכו'". השיעור שנקבע לסובין הוא בכמות הראויה להבערה, כנראה משום שאינו ראוי למאכל.
מהמשנה בתרומות (פי"א מ"ה) משתמע שהחלק שאיננו נאכל הוא המורסן ולכן אין בו איסור: "... גרעיני תרומה בזמן שהוא מכנסן אסורות ואם השליכן מותרות ... המורסן מותר סובין של חדשות אסורות ושל ישנות מותר וכו'". מאידך גיסא מעמד הסובין תלוי במצבו. מפרש הרא"ש: "וכן הסובין של ישנות שהן יבשות ונטחנים היטב אבל של חדשות הן לחות ואינן נטחנים היטב ונשאר הרבה קמח מעורב עם הסובין. ומפרש בירושלמי דעד ל' יום נקראות חדשות". בעל "גינת ורדים" דוחה את פרשנות זו באופן שלענ"ד נראה דחוק מאד. הוא מציע שדווקא הסובין הוא הקליפה החיצונית האסורה בחיטה חדשה. הסיבה לכך היא שבזמן שהסובין מופרד על ידי כתישה מגרגירים חדשים רכים חלק מהחיטה יוצא עם הקליפה החיצונית. הקושי בהסבר זה הוא מדוע המורסן מותר אפילו בחיטה חדשה? אם חלק מהחיטה הכתושה מלווה את הקליפה החיצונית בוודאי הוא מלווה גם את הקליפה הפנימית. על מנת להתמודד עם קושי זה כתב: "אמנם הקליפה פנימית שהיא המורסן אף על פי שהחטים חדשות להיות שדוחקים בהם בריחים בחוזקה אין נשאר מן הקמח בקליפה החיצונה ולהקל בקליפה הפנימית". לצערי לא ירדתי לסוף דעתו. בהסבר נוסף כתב שאכן בחיטים חדשות הסובין אסור משום שהקמח נדבק לקליפה וכל שכן למורסן שהוא הקליפה הפנימית. דברי המשנה לגבי היתר מורסן מתייחסים לחיטים ישנות.
במשנה בפסחים (פ"ב מ"ז) אנו לומדים: "אין שורין את המורסן לתרנגולים וכו'". ממשנה זו מסיק בעל "גינת ורדים" שלא ייתכן שהמורסן הוא הקליפה החיצונית משום שהיא איננה ראויה למאכל אפילו לתרנגולים. לגבי הקליפה הפנימית כתב: "אין אוכלין אותה התרנגולים אלא מדוחק". המשנה אוסרת לשרות את המורסן כלומר הקליפה הפנימית בגלל שהיא עלולה להחמיץ אך לא את הסובין החיצוני משום שהוא "כתבן בעלמא ולא שייך בהו חימוץ".
סכמת חתך בדופן גרגיר החיטה
(1) פירוש: דאמרי אנשי [שהרי כך אומרים אנשים] בפתגם עממי: ממרי רשוותך פארי אפרע [מן החייב לך, אפילו סובין היפרע], שכל דבר יפה כדי לפרוע בו חוב!
לעיון נוסף
"מורסן וסובין" באנציקלופדיה ההלכתית חקלאית. מכון התורה והארץ.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
