דקטיל בסחופיה
עבודה זרה דף טז ע"א
"תניא: בן בתירא מתיר בסוס, מפני שהוא עושה בו מלאכה שאין חייבין עליה חטאת.
ורבי אוסר מפני ב' דברים, אחד משום תורת כלי זיין, ואחד משום תורת בהמה גסה.
בשלמא תורת כלי זיין איכא, דקטיל בסחופיה, אלא תורת בהמה גסה מאי היא? אמר רבי יוחנן: לכשיזקין מטחינו ברחיים בשבת.
א"ר יוחנן: הלכה כבן בתירא".
מה פירוש 'בסחופיה'?
בפסוק בירמיהו מו, טו מַדּוּעַ נִסְחַף אַבִּירֶיךָ, פירשו המפרשים 'נשטף', כמו מָטָר סֹחֵף במשלי כח, ג.
וכן משמעות לשון "נסתחפה שדהו" שבמסכת כתובות ז משנה ח למשל.
לשון זה שייך גם בדהרת הסוס, ככתוב בירמיהו ח, ו: כֻּלֹּה שָׁב בִּמְרוּצָתָם כְּסוּס שׁוֹטֵף בַּמִּלְחָמָה.
כלומר שהסוס ממית כאשר הוא דורס תוך כדי דהרתו.
קרוב לזה פירש רש"י כאן, שבסחופיה משמעותו במכתו.
וכן אמרו במסכת חולין דף נב ע"ב:
"ההיא תרנגולת דהואי בי רב כהנא, דרהט חתול בתרה ועל לאידרונא, ואיתחיד דשא באפיה ומחייה לדשא בסיחופיה, ואישתכח עליה חמשה קורטי דמא".
החתול רץ אחר התרנגולת, נכנס לחדר, היכה על הדלת ונמצאו שם חמש טיפות דם מחמש ציפורניו.
וכן שם במסכת חולין דף נג ע"א "דקיימא בדרא דסיחופיה". פירש רש"י: "בדרא דסיחופיה - שעומדות בגב השור כסדר שהן סדורות ביד הארי".
כלומר שאותה דריסה והכאה שייכת גם בחתול ובאריה הדורסים בכף ידם ובציפורניהם, ולא רק בסוס תוך כדי הדהירה.
וכן פירש רבנו חננאל אצלנו: 'בידיו ושיניו', כלומר שהסוס דורס בידיו, והוא הדין בשיניו.
אמנם רש"י כאן הביא כסמך דוקא את לשון מסכת שבת דף סו ע"ב: "סחופי כסא אטיבורי בשבתא.
ושם פירש רש"י שמושך ע"י הכוס הנצמדת בריק, וכן פירש הרמב"ם בהלכות שבת כא הלכה לא.
וזה קרוב למשמעות של סחיפה=שטיפה=גרירה.
לכן מסתבר שאין בשורש זה הבדל עקרוני בין לשון הקודש לבין הארמית. ובגמרא הביטוי הושאל לעניינים קרובים למשמעות המקורית. גם לדריסה שאינה תוך כדי דהירה, וגם לשאיבה, שהיא דומה לסחיפה.
מהי אם כן סברת בן בתירא, הרי דברי רבי מבוססים ונכונים במציאות?
ומדוע פסק רבי יוחנן כמותו לאחר שביאר היטב את דברי רבי? מה גם שבכמה מקומות בש"ס נקבע כלל שהלכה כרבי מחברו!
יש לומר שהסוס אינו דומה לשאר כלי מלחמה, שכן הוא מהוה לפעמים חרב פיפיות הפוגעת דוקא בבעליה, כמו שאמרו על הסוס במסכת פסחים דף קיג ע"ב: "יש אומרים: אף מבקש להרוג בעליו במלחמה".
וכך היה ביציאת מצרים, כדברי מדרש שמות רבה פרשה כג, יד:
"ד"א כי גאה גאה הה"ד (שיר השירים א) לסוסתי ברכבי פרעה...
והיה המצרי אומר לסוסי אתמול הייתי מושכך להשקותך מים ולא היית בא, אחרי עכשיו אתה בא לשקעני בים, והיה הסוס אומר לו 'רמה בים' - ראה מה בים - רומו של עולם אני רואה בים!".
עוד יש לומר, שסוף סוף רוב השימוש בסוס הוא לרכיבה, ותולים שהגוי קנאו לשם כך.
וכמו לעיל בעמוד זה:
"איכא דאמרי: תריסין היינו טעמא דלא, דכי שלים זינייהו קטלי בגוייהו.
ויש אומרים: מוכרים להם תריסין, דכי שלים זינייהו מערק ערקי.
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הלכה כיש אומרים".
הרי שבענינים אלו סמכו לתלות לקולא.
