החוכמה הגדולה בדיני ממונות
הרב דב קדרון
בבא בתרא קעה ע"ב
אמר רבי ישמעאל: הרוצה שיחכים - יעסוק בדיני ממונות.
מהי החכמה המיוחדת שיש דווקא בדיני ממונות?
ביאר השם משמואל (פרשת דברים שנה תרעז בשם אביו) שכל התורה היא בירור בין טוב לרע, בין כשר לפסול, בין טהור לטמא, וכמובן שצריך לזה דעה, לדעת להבדיל בין דברים שונים, אבל יש דרגה גבוהה יותר של חכמה מיוחדת בידיעה להבחין בין דברים דומים. כי המשפט מברר למי שייך הממון, לזה או לזה, אף ששניהם יהודים והממון של שניהם בא מצד הקדושה, ולהבדיל בין שני דברים דומים הוא דבר יותר גדול מלברר בין דבר הבא מצד הקדושה לדבר הבא מצד הטומאה, ולכן למשפט בדיני ממונות צריך חכמה יתירה.
הוא מוסיף שלכן אמרו חז"ל (שבת יד,ב) שבשעה שתיקן שלמה המלך ע"ה עירובין ונטילת ידים יצאה בת קול ואמרה: בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני.
זאת משום שבעירובין יש חכמה דומה לדיני ממונות, חכמה של הבחנה בין שני דברים דומים, כי עניין העירוב הוא לא רק להבחין בין רשות היחיד לרשות הרבים, שהם דברים שונים, אלא להבחין בין רשות היחיד של אדם זה לרשות היחיד של אדם אחר, שהם דברים דומים.
כיוצא בזה המטרה של תקנת נטילת ידים אינה רק להבדיל ולהפריד את הידיים מדברים טמאים, אלא להפריש את הידיים גם מדברים אחרים שלא ראוי לגעת בהם בשעת האכילה, כדי שלא ידבקו בידיו דברים שלא שייכים לו, כלומר להבדיל בין שני דברים טהורים.