סקר
איך לקרוא לבינה מלאכותית של הפורטל (השקה בקרוב)?








 

גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף תמ"ז מדור "עלי הדף"
מסכת בבא בתרא
דף קעב ע"ב

 

"מדבר שקר תרחק" - האם גם כתיבת שקר בכלל?


אמר להו רב לספריה, וכן אמר להו רב הונא לספריה, כי קיימיתו בשילי (- שם מקום) כתבו בשילי, ואע"ג דמסירן לכו מילי בהיני (-שם מקום), כי קיימיתו בהיני כתבו בהיני, ואע"ג דמסירן לכו מילי בשילי (קעב.). פירש רשב"ם: "כי יתביתו בשילי - ואתם כותבין שם אותה העיר בשטרי מכירה או שטרי הלואה או שטרי מתנה או זכרון עדות, כתבו בתוך השטר מקום שאתם יושבים שם בשעת כתיבה, כלומר, במקום פלוני כתבנו הך מה שראינו במקום פלוני". והיינו, שעל העדים לכתוב, אנחנו הנמצאים במקום פלוני, כגון ב'היני', ראינו ההלואה או הקנין שנעשה ב'שילי', וכן כל כיוצא בזה, ואין הכוונה שיכתבו רק שהם נמצאים ב'היני', אלא, שמפרטים את הימצאם בשעת הכתיבה ב'היני', וכותבים המה מה שראו ב'שילי'. וכן כתב ב'יד רמה': "ולא למימרא דכתבי דבהינו הוה מעשה דהלואה או דהודאה, דההוא ודאי אסיר משום (שמות כג, ז) 'מדבר שקר תרחק', ולא עוד אלא שקרוב הדבר שעוברין אף משום (שם כ, יב) 'לא תענה [ברעך עד שקר']".

בדברי ה'יד רמה' מבואר להדיא, שאיסור "מדבר שקר תרחק" שייך גם בכתיבה, ואמנם כן כבר מבואר בפירוש 'רבינו גרשום' שכתב: "כי קיימיתו בשילי - ואתם רוצים לכתוב באיזה מקום נכתב השטר, כתבו שנכתב בשילי. ואע"ג דמסירן לכו מילי בהיני, כלומר, אע"ג דבהיני היתה ההלואה, ושם מסרו לכם המעשה שתהיו עדים בדבר, ואם לא הספקתם לכתוב שם השטר, כתבו שנכתב בשילי ולא בהיני, דלא מיחזו כשיקרא", ומוכח מזה, שגם בכתיבה יש להזהר מאיסור שקר.

וכן ניתן להוכיח מדברי התוס' במכילתין (צד: ד"ה הכי), שכתבו לענין שטרי חוב המוקדמין, והיינו, שהקדימו את הזמן בשטר, כגון קנין או הלואה שנעשו בר"ח כסלו, וכתבו שנעשו בר"ח חשון, שמלבד שעצם השטר פסול, כתבו גם התוס': "משעת כתיבה הוא דעבר ליה על 'מדבר שקר תרחק'", מפורש יוצא, שכתיבת דבר שקר עבירה היא מצד איסור שקר.

ברם יש שסוברים שבכתב לא שייך האיסור לשקר, כמו בשו"ת 'פני יהושע' (ח"ב סי' פד), שכתב בין הדברים: "דאין נקרא מוציא שקר אלא אם כן מדבר בפיו או מראה בגופו.. אבל כתובה, אפילו כותב בלא לב, לא מיקרי משקר". ובשו"ת מהרש"ם (ח"ה סי' מד) הביא דבריו וציין לכך לדברי המהרש"א במכילתין (טו.): "תניא, 'וימת שם משה עבד ה'' (דברים לד, ה), אפשר משה מת וכתב 'וימת שם משה', אלא עד כאן כתב משה מכאן ואילך כתב יהושע, דברי רבי יהודה ואמרי לה ר' נחמיה, אמר לו רבי שמעון, אפשר ספר תורה חסר אות אחת, וכתיב (שם לא, כו) 'לקוח את ספר התורה הזה', אלא עד כאן הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב, מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע...", וכתב המהרש"א: "רבי שמעון נמי חש לקושית ר' יהודה 'אפשר משה מת וכתב 'וימת משה'', דבחייו ודאי לא היה כותב כך דמחזי כשקרא - שכותב 'וימת משה' ועדיין לא מת... ורבי שמעון קאמר דודאי ס"ת של משה לא חסרה אפילו אות אחת, וכולה הוא כתבה בחייו, ומיהו לא מיחזי כשיקרא, דכולה ס"ת עד 'וימת משה', הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב, וכאן מן 'וימת' שינה, שהקב"ה אומר ומשה כותב, ולא היה משה אומר, ומשום הכי לא מחזי כשיקרא, שהרי לא היה אומרה בשעת כתיבה כמו בשאר כל התורה...", ומשמע לכאורה, שמאחר שמשה רבינו כתב את הפסוקים בלבד, ולא אמרם בפה, אין בזה משום חשש שקר.

והנה, ה'כלי חמדה' (פר' וזאת הברכה אות ג) הביא את דברי המהרש"א, וכתב: "וראיתי למי שלמד (כנראה שנתכוין להמהרש"ם הנז') מדברי המהרש"א ז"ל דשקר אינו כי אם בפה ולא בכתב, ולענ"ד ח"ו לומר כן, ובטח תלמיד טועה כתב כן...". בהמשך מנסה הכל"ח להעמיס כוונה אחרת בדברי המהרש"א, [ולא נביא את דבריו מפאת עומקם וגם מפאת שדבריו אינם מן הנדון שלפנינו], ומסיק: "אבל בכל מקום אין נפקא מינה בין כותב לאומר, ואדרבה כתב, שיש בו מעשה, חמור יותר, ועיין בתשובות הרמ"א ז"ל סי' י"א שחקר הרבה בענין לשון הרע אף שמותר לדבר על בעלי מחלוקת... מכל מקום בכתב דהוי מעשה יש לומר דחמיר יותר... עיי"ש מה שהאריך בזה, ואם אמנם כי בעדים אמרה תורה 'מפיהם ולא מפי כתבם' (דברים יט, טו), זה גזירת הכתוב, ולדעת רש"י ז"ל בגיטין דף עא ע"א דמחלק בין עדים לשטר שכשר מה"ת, משום דהאי אורחיה בהכא מבואר דפסול ד'מפי כתבם' הוא משום דלאו הדרך להעיד ע"י כתב, לכן בשטר דאורחיה בהכי גם 'מפי כתבם' הוי עדות מה"ת... ועכ"פ מדברי כולם נלמד דעדות בכתב דהוי מעשה חמור יותר מעדות דעל פה, ואע"ג דמקור האיסור להעיד בשקר הוא מדכתיב 'לא תענה ברעך עד שקר', מבואר דאין נפק"מ בין בעל פה לכתב לענין שקר, ואריכות בזה למותר".

ובשו"ת 'חדות יעקב' (להג"ר צבי אריה יהודה יעקב מייזליש זצ"ל אב"ד לאסק, בן הג"ר דוד דוב זצ"ל אב"ד נאשעלסק ולאסק מהדו"ת סי' נז) התכתב בענין זה עם הגאון בעל ה'כלי חמדה' זצ"ל, כשדברי הכל"ח סובבו על מה שכתוב ב'ספר המדות' (הנהגות מהרה"ק רבי נחמן מברסלב זצ"ל, ערך אמת אות נ): "השקר אינו אלא בפיו, אבל לא בכתב", והסמיך הכל"ח לדבריו את דברי המהרש"א הנז', ותמה על דברי שניהם וכפי שהבאנו לעיל תמיהתו, ואילו בעל ה'חדות יעקב' הצדיק את דברי המהרש"א, ויעו"ש דבריו בארוכה, וכלפי דברי 'ספר המדות' הסיק וכתב: "ודברי מוהר"ן זצ"ל אין ספרו תחת ידי לראות מה מאמרו שם, אמנם גברא רבא אמר מילתא אין מזחיחין אותו, וימחול לראות בתשובת שארי ה'בית אפרים' באבה"ע סי' פ' הביא תשו' פני יהושע, דבכותב חיישינן שמא כתב ולא מלבו, דאינו נקרא מוצא שקרא אלא אם כן מדבר בפיו או מראה בגופו..." (וע"ע ספר 'ארך אפים' סי' ג ב'ויוסף אברהם' אות כ; 'ספר המדות' עם הערות 'מראה מקומות' להג"ר נחמן אב"ד טשערין, שם; 'ניב שפתים' כלל א ס"ז ובביאורים סקכ"ט; שו"ת 'תולדות יעקב' סי' ב).

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר