מי נחשב מלך בישראל?
הרב דב קדרון
סנהדרין ה ע"א
נאמר בתורה (בראשית מט,י): "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה", כלומר שתמיד המושלים על ישראל יהיו משבט יהודה, וכותב הרמב"ן (בפירושו לתורה) שאין הכוונה שלא יהיה הפסק לשלטון מצאצאי יהודה, שהרי כאשר עם ישראל היה בגולה לא היה מלך בישראל כלל, אלא הכוונה היא שבזמנים שבהם יש מושל יהודי על ישראל הוא יהיה משבט יהודה, ואפילו בתקופת הגלות, ראשי הגלויות שבבבל היו מצאצאי יהודה.
הרמב"ם (סנהדרין ד,יג) אף כותב שיש להם דין של מלך:
ראשי גליות שבבבל במקום מלך הן עומדים, ויש להן לרדות את ישראל בכל מקום ולדון עליהן בין רצו בין לא רצו שנאמר לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל.
מרן הרב קוק זצ"ל כתב (שו"ת משפט כהן סימן קמד) שבזמן שאין מלך, כיון שמשפטי המלוכה הם גם במה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרות הזכויות הללו ליד האומה בכללה, ומי שהאומה בוחרת להעמיד בראשה יש לו דין של מלך.
עוד הוא כותב שנראה שגם כל שופט שקם בישראל דין מלך יש לו, לעניין כמה משפטי המלוכה, ובמיוחד למה שנוגע להנהגת הכלל. ואפילו בעניינים פרטיים, הרי הפילגש לדעת הרמב"ם מותרת רק למלך ולא להדיוט, והרמב"ן (בתשובה הובאה בכ"מ פ"א דאישות ה"ד) הקשה עליו בתוך דבריו גם מן השופטים שלכאורה לא היו מלכים והייתה להם פילגש, ויש מי שמתרצים ששופט דין מלך יש לו בזה, אף על פי שמדובר בעניין אישי ולא בעניין ציבורי.
