אשרינו שזכינו

הרב דב קדרון

סנהדרין יד ע"א

בגמרא מדובר על גזירה שגזרה המלכות הרשעה כדי לבטל את מוסד הסמיכה, בעונשי מות למסמיך ולנסמך והחרבת העיר שבה התקיימה. במקומות אחרים בדברי חז"ל נזכרות עוד גזירות שגזרו על השבת, על המילה ועל טבילת נשים, על איסור לימוד תורה ברבים, על קריאת שמע בציבור, על הנחת תפילין ועוד.

הגרי"י וינברג זצ"ל (שו"ת שרידי אש ערכאות של עכו"ם) כתב שלאורך הדורות הגזירות היו מקיפות יותר, הן הקיפו את כל פינות הדת העברית. הן נזכרו דרך אגב, במקומות מפוזרים בספרות התלמודית והמדרשית, כגון הגזירות על מצה, סוכה, לולב, ציצית, תקיעת שופר וקריאת מגילה (מכילתא יתרו; ויק"ר פל"ב; ר"ה ל"ב, ע"ב וירושלמי שם; תוספתא מגילה פ"ב, מי"א). וכבר אמר רבי ישמעאל (ב"ב ס,ב): מיום שפשטה מלכות שגוזרת עלינו גזירות קשות ומבטלת ממנו תורה ומצוות וכו'. הגזירות היו על כל ענפי החיים הלאומיים והציבוריים. ותכליתם הייתה למחות מעל פני עם ישראל את צביונו הלאומי ולהכחיד מליבו את זכר עברו ואת תקוותו לעתיד, כדי שיהא נוח להתעכל ולהשתקע בין יתר העמים שכבר נכבשו.

בתנאים אלה הוכרחו חכמי ישראל לאחוז בתחבולות ערמה שונות, להסתיר קיום המצוות והחוקים מעינם הרעה של הגוים. את המגילה, למשל, קראו בלילה, את הסוכה עשו באופן בלתי ניכר, בראש השנה תקעו בשופר בשעת תפילת המוסף, שלא ירגישו בהם האויבים, וכן התחכמו לקיים מצות מילה ולכסותה ע"י משיכת הערלה אחרי המילה. וכאשר נאנסו לחלל את השבת בטעינת משאות התחכמו לשאת את המשא בשנים, להקל על העבירה, כדין שנים שעשו מלאכה שפטורים.

אשרינו ומה טוב חלקנו שזכינו להיות בדור שבו כבר אין גזרות כאלו נגד היהדות.