הסרת המזוזה
עבודה זרה דף כא ע"א
"מאי אין צריך לומר שדות? אילימא משום דאית בה תרתי, חדא חניית קרקע, וחדא דקא מפקע לה ממעשר, אי הכי, בתים נמי איכא תרתי, חדא חניית קרקע, וחדא דקא מפקע לה ממזוזה!
אמר רב משרשיא: מזוזה חובת הדר הוא".
מסקנת הגמרא היא שכיון שמזוזה היא חובת הגר בבית, כיון שאין ישראל גר עתה בבית זה אין פגם בכך שיסירו את המזוזה.
ומכאן ראיה לפירוש הגמרא במסכת בבא מציעא דף קב ע"א:
"תנו רבנן: המשכיר בית לחבירו - על השוכר לעשות לו מזוזה, וכשהוא יוצא - לא יטלנה בידו ויוצא".
מה טעם איסור זה?
כיון שנדחתה האפשרות לפרש שלא ראוי שהבית יעמוד ריק ממזוזה כאשר אין בו דיירים, נותר לפרש שקיים חשש שהנכנס לא יקבע מזוזה.
השאילתות דרב אחאי פרשת שלח שאילתא קכו פירש טעם איסור הסרת המזוזה, וכתב: "משום דקא מבטיל לה למצוה".
גם את דבריו צריך לפרש: לא שקיים ביטול למצוה כאשר הבית עומד ריק, אלא שהוא עלול לגרום לנכנס להבטל מהמצוה, אם למשל לא תהיה לו מזוזה.
אלא שבחידושי הריטב"א בב"מ שם פירש:
"דכיון דחלה קדושת שכינה בבית זה אין לו לסלקה משם".
והקשה על כך מגמרתינו בשו"ת חלקת יעקב יורה דעה סימן קס:
"והנה טעם זה לכאורה קשה להבין דאם כן יותסר להשכיר בית לעכו"ם מטעם זה דמסלק קדושת שכינה, וכש"כ למכור, ובע"ז כ"א גמ' ערוכה דמותר. ובתוס' שם מבאר דגבי בית אינו מפקיע מן המזוזה דאפילו לא ימכרנו לעכו"ם אלא שלא ידור בו ישראל אין כאן חיוב מזוזה וכו' והאריך שם, אבל לענין סילוק קדושת שכינה עדיין יחסר הביאור וצ"ע".
ושמא י"ל שגם לריטב"א השראת השכינה נצרכת רק לכשיגור בבית זה השוכר הבא. והטעם שהזכיר הריטב"א את קדושת השכינה, ולא כתב בפשטות שמכשיל את חבירו, משום שבשאר מצוות לא מצאנו שאדם מחויב לדאוג שמא יכשל חבירו. ורק כאן קיימת על השוכר הראשון אחריות כזו, כיון שמדובר בהשראת שכינה בבתי ישראל.
