קדיש על פחות מבן עשרים
הרב דב קדרון
סנהדרין נד ע"א
במשנה מוזכרים המעשים שעליהם יש חיוב סקילה, והרמב"ם בפירושו כותב מה העונש בידי שמים למי שחטא ולא נענש בידי אדם:
אם לא ידעו בית דין ולא הענישום או שלא נתקיימה העדות, הרי חטאם כתוב לפניו יתעלה עד שיעניש העושה על מעשהו כפי שידוע לפניו ובמה שמחייבת חכמתו. אלא שנאמר לנו בקבלה שאין הקדוש ברוך הוא מעניש בכרת אלא אחר עשרים שנה, ואין חלוק בזה בן זכרים לנקבות.
כך נאמר במסכת שבת (פט,ב) שאין בית דין של מעלה מענישים פחות מבן עשרים, ועל פי זה רצה אחד הרבנים לומר לגבי זכות אמירת קדיש במקום שהמנהג היה שרק אבל אחד אומר קדיש, כל אחד בתורו, שאב האומר קדיש על בנו שנפטר בן פחות מעשרים – זכותו קטנה יותר ממי שאומר קדיש על מי שנפטר בן יותר מעשרים, כי הנפטר בן פחות מעשרים לא נענש בידי שמים, ואין לו צורך בקדיש לעילוי נשמתו כמו מי שנפטר בן יותר מעשרים.
אולם בעל שו"ת נודע ביהודה (מהדורא תניינא - אורח חיים סימן ח) לא הסכים עמו, וכתב שאין לפסוק על פי דברים כאלו שהם סתרי תורה, וכתב (מהדורא תניינא - יורה דעה סימן קסד): "לא מסתבר שלא יהיה שום עונש שמים על האדם קודם עשרים שנה ונמצא עולם הפקר וירצח את רעהו כשלא יהיו שם עדים וינאף ויעשה כל תועבות השם. ולדעתי הכונה שבעה"ז אין הקדוש ברוך הוא עונשו בחייו קודם עשרים שנה אבל אחר מיתה כל מעשה אדם כל ימי חייו משהגיע לכלל דעת אפילו לעונת הפעוטות כשכבר יודע שהיא עבירה צריך לסבול כפי מעשיו". אמנם בשדי חמד (הלכות אבלות סימן קנא) מביא שהיה מנהג בכמה מקומות שאין אומרים קדיש על פחות מבן עשרים שנה מטעם זה שאינו נענש.
