הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב נוחם בלס, מכון הירושלמי
סנהדרין עב ע"א
מדוע הורגים את בן סורר ומורה?
התלמוד בבלי (סנהדרין עב א) אומר:
"אלא, הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה, שסוף מגמר נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא, ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות. אמרה תורה: ימות זכאי ואל ימות חייב".
לעומת זאת התלמוד ירושלמי (סנהדרין ח ז) אומר:
צפה הקדוש ברוך הוא שסוף זה עתיד לגמר ניכסי אביו ואת ניכסי אמו ויושב לו בפרשת דרכים ומקפח את הבריות והורג את הנפשות וסופו לשכח את תלמודו ואמרה תורה מוטב שימו' זכאי ואל ימות חייב.
לפי התלמוד הבבלי הורגים את הבן סורר ומורה מפני שחוששים שלא יהיה לו כסף ואז לא יוכל ללמוד תורה וכשהתורה לא מגינה ממלא עושים שטויות ומלסטמים אחרים.
לעומת זאת התלמוד הירושלמי מלמד אותנו שגם שגזל את הרבים והרג יש לו תקנה ע"י לימוד תורה.
שורש המחלוקת: בבבל התורה היא תורת שימור, בארץ ישראל התורה מתברכת (ע"פ הרב קוק אורות התורה פרק יג)
כעין זה מצינו בלשון הרע שבתלמוד הבבלי (ערכין טו) לפי דעה אחת התורה מגינה רק שהאדם לא יבוא לדבר לשון הרע, אך אם דיבר אין לו תקנה.
לעומת זאת בתלמוד הירושלמי (תענית א א) גם מי שדיבר לשון הרע התורה מגינה עליו.
*רק בתלמוד הירושלמי מצינו שמאור שבה מחזירה למוטב (חגיגה א ז).
