מנקיט רב ששת ותני
עבודה זרה מב ע"ב
"מנקיט רב ששת חומרי מתנייתא ותני:
כל המזלות מותרין - חוץ ממזל חמה ולבנה,
וכל הפרצופין מותרין - חוץ מפרצוף אדם,
וכל הצורות מותרות - חוץ מצורת דרקון.".
אמר מר: כל המזלות מותרין חוץ ממזל חמה ולבנה. הכא במאי עסקינן?...
אמר אביי: אין, רישא וסיפא במוצא, ומציעתא בעושה.
רבא אמר: כולה במוצא, ומציעתא רבי יהודה היא".
פירש רש"י:
"מנקיט חומרי - מלקט משניות... ואומרן בבית המדרש כדי שיתנו לבן לפרקן".
דברי האמורים נקראים מימרות, והם פותחים במילים אמר ר' פלוני. ואינם חולקים על הברייתות שהן דברי תנאים הפותחים במילים מתניתין, תנא, תנו רבנן.
לכן צריך ביאור, הכיצד מוצאים גם לשון 'תנא' אצל אמוראים?
כגון: 'תנא רב יוסף' במסכתות פסחים דף מב ע"ב ודף צו ע"א, כתובות דף י ע"ב, ומגילה דף כה ע"א.
'תנא רב חנינא' במסכת כתובות דף מג ע"א.
'תנא רב הונא' במסכת בכורות דף מט ע"א.
אלא שמאותה ברייתא ששנה רב ששת בגמרתינו מבואר העניין:
פעמים היו אמוראים מנסחים מעין ברייתא, אלא שכולה היתה מיוסדת על דינים שנאמרו בברייתות קדומות.
לכן דין ברייתא זו כשאר ברייתות.
והאמוראים היו נושאין ונותנים, מפרשים, ומעמידים אותה, כשאר ברייתות, כמו שמצאנו בהוויות דאביי ורבא בסוגייתנו.
