קדושת כהונה לאחר מיתה
הרב דב קדרון
סנהדרין צ ע"ב
בגמרא יש שמונה עשר (ח"י) מקורות לתחיית המתים, ואחד מהם הוא מהפסוק לגבי נתינת תרומה (במדבר יח,כח): "וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן", והרי אהרן הכהן לא נכנס לארץ, אלא כאן יש רמז לכך שהוא עתיד לחיות בתחיית המתים ועתידים לתת לו תרומה.
מכאן הוכיח רבי חיים ברלין זצ"ל (בספר הזכרון לרבי יצחק הוטנר זצ"ל, תשמ"ד, עמ' תרנ"ט אות ג') שקדושת כהן לא פוקעת גם אחר מיתתו, וכשיחיה בתחיית המתים יהיה שוב כהן, ומקשה מכאן על האדר"ת זצ"ל שהוכיח להיפך, שקדושת כהן פוקעת לאחר שמת, ממה שמסופר במסכת ברכות (מו,א) שרבי אבהו עשה סעודה לרבנן וכיבד את רבי זירא שיבצע על פרוסת "המוציא" ושיברך ברכת המזון, ורבי זירא סירב, ובירך רבי אבהו, והרי רבי זירא היה כהן, (כמפורש בירושלמי ברכות פ"ג ה"א), אם כן איך יכול היה רבי אבהו לברך ומדוע לא קיים את מצוות "וקידשתו". אלא מאחר שמסופר במסכת מגילה (ז,ב) שרבה שחט את רבי זירא בסעודת פורים ואחר כך החזירו לתחייה, בטלה ממנו קדושת כהונה. וצריך לומר שקדושת הכהונה פוקעת לאחר מיתתו של הכהן, וזאת הסיבה שרבי אבהו לא כיבדו בברכת המזון, כי זה היה לאחר שרבי זירא חזר לתחיה. אולם לכאורה קשה על האדר"ת מהנאמר בגמרא על אהרן, שימשיך להיות כהן לאחר תחיית המתים.
בספר "כרם יעקב" (סי' י"ד) כתב ליישב, שאכן קדושת הכהן בטלה במיתתו, כדברי האדר"ת, ומכל מקום יתנו לאהרן תרומה לאחר תחיית המתים, כיון שימשחו אותו מחדש ויתקדש שוב להיות כהן גדול.
