טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

אקדים למאמר את המלצתו של הרב אביגדור אמיתי שנכתבה בראש מאמרו "הידיעות המדעיות שבדברי חז"ל – תוקפן ומקורן".
"מאמר זה לא נועד לכל אדם. מי שחונך והורגל כל ימיו באמונה תמימה(1), ומסקנות השונות מהשקפתו יעוררו בו קשיים באמונה – עליו להימנע מלימוד מאמר זה, שכן עדיפה אמונה שאינה מושלמת, מאשר קשיים מושלמים".
 

צא לבקעה וראה עכבר שהיום חציו בשר וחציו אדמה – ירבוע מצוי

"אמר ליה ההוא מינא לרבי אמי: אמריתו דשכבי חיי, והא הוו עפרא, ועפרא מי קא חיי? אמר ליה: אמשול לך משל, למה הדבר דומה למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: לכו ובנו לי פלטרין גדולים במקום שאין מים ועפר, הלכו ובנו אותו. לימים נפלו. אמר להם: חזרו ובנו אותו במקום שיש עפר ומים. אמרו לו: אין אנו יכולין. כעס עליהם ואמר להן: במקום שאין מים ועפר בניתם, עכשיו שיש מים ועפר על אחת כמה וכמה! ואם אי אתה מאמין צא לבקעה וראה עכבר שהיום חציו בשר וחציו אדמה, למחר השריץ ונעשה כלו בשר. שמא תאמר לזמן מרובה עלה להר וראה שהיום אין בו אלא חלזון אחד, למחר ירדו גשמים ונתמלא כולו חלזונות" (סנהדרין, צא ע"א).

שם עברי: ירבוע מצוי שם באנגלית: Jaculus jaculus שם מדעי: Lesser Egyptian jerboa

שם נרדף במקורות: עכבר, עכברא


נושא מרכזי: על עכבר חציו אדמה וחציו בשר?


רבי אמי הוכיח את קיומה של תחיית המתים, בתשובתו לשאלת המין, מדברי המשנה במסכת חולין (פ"ט מ"ו) המתארת לא רק את קיומו של עכבר שחציו בשר וחציו אדמה אלא גם נגזרת הלכתית מעובדה זאת: "עכבר שחציו בשר וחציו אדמה והנוגע בבשר טמא באדמה טהור רבי יהודה אומר אף הנוגע באדמה שכנגד הבשר טמא". אין בדברי המשנה כשלעצמה ביטוי מפורש לאמונה שרווחה עד המאה ה – 17 של בריאה ספונטנית(2) (תיאורית האביוגנזה) משום שייתכן וחצי הבשר אחראי בדרך כלשהי גם להפיכת חצי האדמה לבשר(3). בניגוד למשנה הרי שהדוגמה שציין רב אמי של הופעת חלזונות רבים יש מאין, בסמוך לירידת גשם, מצביעה באופן חד משמעי על אמונה בבריאה ספונטנית.

דוגמה מפורסמת נוספת לאמונה בבריאה ספונטנית מובאת בגמרא במסכת שבת (קז, ע"ב) העוסקת באיסור הריגת כינה בשבת: "ושאר שקצים כו'. הא הורגן חייב, מאן תנא? אמר רבי ירמיה: רבי אליעזר היא, דתניא, רבי אליעזר אומר: ההורג כינה בשבת כהורג גמל בשבת. מתקיף לה רב יוסף: עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר אלא בכינה, דאינה פרה ורבה. אבל שאר שקצים ורמשים דפרין ורבין לא פליגי. ושניהם לא למדוה אלא מאילים, רבי אליעזר סבר: כאילים, מה אילים שיש בהן נטילת נשמה אף כל שיש בו נטילת נשמה. ורבנן סברי: כאילים, מה אילים דפרין ורבין אף כל דפרה ורבה".

ניסוחים מפורשים של בריאה ספונטנית מופיעים בדברי המפרשים. רש"י בסוגייתנו פירש: "עכבר - שקורין אשקרו"ל(4) ויש במינן שאין נבראין על ידי תולדה". במסכת חולין (קכו ע"ב) כתב: "יש מין עכבר - שאינו פרה ורבה אלא מעצמו נוצר מאדמה כאשפה המשרצת תולעים ואם עדיין לא נברא העכבר אלא צדו אחד הימני או השמאלי הנוגע בבשר טמא באדמה שכנגדו טהור". הרמב"ם בפיהמ"ש כתב(5): "... והתהוות העכבר דוקא מן העפר עד שימצא מקצתו בשר ומקצתו טיט והוא מתנועע כולו הוא ספור מפורסם מאד ואין מספר לרבים אשר אמרו לי שראו אותו, ומציאות בעל חי כזה הוא דבר מפליא שאין לדעת לו הסבר כלל". באופן מפורט יותר כתב רע"ב: "עכבר שחציו בשר - יש מין עכבר שאינו פרה ורבה אלא מעצמו נוצר מן האדמה, כאשפה המשרצת תולעים. ואם עדיין לא נשלמה בריאת העכבר אלא מצדו אחד הימני או השמאלי. הנוגע בבשר, טמא. באדמה שכנגדו, טהור".

הקדמונים האמינו שהכינים נוצרות מזיעה למשל אנו מוצאים בפירוש המאירי (שבת, קז ע"ב): "... אבל כינה הואיל ואינה פרה ורבה אלא זיעה בעלמא מותר להרגה לכתחלה ואין זה בכלל נטילת נשמה כלל ויש מקילין אף בפרעוש וכו'". לגבי אופן התהוות הפרעושים נאמר בחידושי הר"ן (מיוחס לו) (שם): "... והא דאקשינן הכא והרי פרעוש דפרה ורבה לאו מהני פרעושים דידן דמקרי בלשון ישמעאל בורגו"ת (برغوث – birghuth) דהנהו נבראים מן העפר נינהו ומותר להורגן ולצודן אלא מין אחר הוא שאינו מצוי בינינו שהוא פרה ורבה". הרמב"ם (הלכות שבת, פי"א הל' ב-ג) הורה להלכה לאור אמונה זאת שמותר להרוג כינים בשבת:

"רמשים שהן פרין ורבין מזכר ונקבה או נהוין מן העפר כמו הפרעושין ההורג אותן חייב כהורג בהמה וחיה, אבל רמשים שהויתן מן הגללים ומן הפירות שהבאישו וכיוצא בהן כגון תולעים של בשר ותולעים שבתוך הקטניות ההורגן פטור. המפלא כליו בשבת מולל את הכנים וזורקן, ומותר להרוג את הכנים בשבת מפני שהן מן הזיעה".

קיומו של עכבר שחציו בשר וחציו אדמה היה מקובל בעת העתיקה וניתן למצוא את תיאורו אצל כמה מסופרי העת העתיקה. למשל פליניוס (ספר 9 LXXXIV פיסקה 179) כתב, לאחר שתיאר תופעות זאולוגיות מופלאות: "הצפת הנילוס מציגה פלא העולה על כל התאורים הקודמים ובכך מוסיפה לאמון שניתן לתת בהם. כאשר המים נסוגים מהשטח המוצף ניתן למצוא "עכברי מים" שפעולת יצירתם המשותפת על ידי המים והאדמה לא הושלמה. אמנם חלק מגופם כבר חי אבל החלק שנוצר לאחרונה עדיין עשוי אדמה". כאמור הרמב"ם מעיד שמדובר "בספור מפורסם מאד ואין מספר לרבים אשר אמרו לי שראו אותו". אם בעת העתיקה הרעיונות של בריאה ספונטנית היו מקובלים ללא עוררים הרי שעם התקדמות המדע הניסויי החלו אנשי מדע לפקפק בתקפותם והעלו את תיאורית הביוגנזה המקובלת בימינו. התיאוריה מניחה שכל יצור חי יכול להיווצר רק מיצור חי אחר שקדם לו, להבדיל מתיאוריית האַבּיוֹגֶנֶזה המַכּירה באפשרות שיצורים חיים עשויים להיווצר באופן ספונטני מעצמים דוממים. בפירושו למשנה התמודד הרב ישראל ליפשיץ (ה'תקמ"ב 1782 - ה'תרכ"א 1860 בעל "תפארת ישראל" (חולין, פ"ט מ"ב) עם תיאורית הביוגנזה וכתב:

" ... ואני שמעתי אפיקורסים מלגלגין על בריה זו שנזכרת כאן ובסנהדרין [דצ"א א']. ומכחישים ואומרים שאינה במציאות כלל, לכן ראיתי להזכיר כאן מה שמ"כ בספר אשכנזי שחיבר חכם אחד מפורסם בחכמי האומות ושמו. לינק. בספרו הנקרא אורוועלט חלק א' עמוד 327. שנמצא בריה כזאת בארץ מצרים במחוז טהעבאיס. ונקראת העכבר ההיא בלשון מצרים דיפוס יאקולוס. ובל"א שפרינגמויז. אשר החלק שלפניה ראש וחזה וידיה מתוארים יפה. ואחוריה עדייין מגולמים ברגבי ארץ. עד אחר איזה ימים התהפך כולה לבשר ואומר. מה רבו מעשיך ה'".

העכבר המתואר בדבריו הוא כנראה הירבוע המצוי (Jaculus jaculus) הנפוץ במצרים. שפרינגמויז הוא עכבר קופץ. למכרסם זה ייחסו נוכחות של שתי רגלים בלבד (דיפוס = Dipus) משום שהרגליים הקדמיות קטנות וכמעט אינן נראות.

עכבר חציו בשר וחציו אדמה ("עכבר הבוץ") במבחן הריאליה

בהערה 4 טענתי שמבין שורות דברי הרמב"ם ניתן להתרשם שהוא התייחס בהסתייגות לאפשרות קיומו של "עכבר הבוץ". הרב י. קאפח (הערות למשנה תורה. הלכות שבת, פי"א הל' ד') כתב על דברי הרמב"ם "ונראה מדבריו שהוא סבור שהוא דבר שבאגדה אע"פ שפסק כן להלכה וכו'". הרב קאפח הוסיף שהעובדה שהרמב"ם התבסס על עדי ראיה ולא הלך אחר המשנה בעיניים עצומות עקבית עם שיטתו העקרונית שסבר שחז"ל לא ידעו הכול על עולם הטבע. כאמור, הרמב"ם האמין בבריאה ספונטנית אך לא ביצורים גדולים כמו בעכברים אלא רק בחרקים ויצורים קטנים דומים להם.

לדעת הרב קאפח, שלכד עכברים הנראים כך, מקור העדויות על עכברים שחצי מגופם אדמה, הוא בכך שחצים האחורי מלוכלך בטיט אך הם עכברים ככל העכברים. הרב אריה כרמל הציע בשיחה עם הרב סליפקין שמדובר למעשה בחולד(6) שגופו מכוסה ברגבי אדמה ויכול להיראות כמי שנוצר מהאדמה. לחילופין כאשר הוא מגיח מהמחילה ניתן לחשוב בטעות שהוא נוצר באדמה.   

תמונה 1.  ירבוע מצוי          צילם: Elias Neideck		תמונה 2. ירבוע מצוי - עקבות

הרחבה

שאלה כבדת משקל העולה מתוך סוגיית "עכבר הבוץ" וסוגיות נוספות היא כיצד עלינו להתייחס לסתירות בין דברי חז"ל והידע המדעי המודרני. למעשה הסתירה היא בין האופן בו המדע בעת העתיקה הסביר תופעות טבעיות והסברן המודרני. עיון בספרות המדעית הקדומה מגלה התאמה כמעט מלאה בין תאורי הטבע של חז"ל וחוקרי הטבע של התקופה הקלאסית (יוון ורומא). לעיתים ניתן למצוא בספרות חז"ל תיאורים מיתולוגיים זהים לקיימים בתרבויות שכנות. יש המיישבים סתירות בהקשרים הלכתיים (למשל לגבי טומאת "עכבר הבוץ" והריגת כינים בשבת) בכך שחז"ל התייחסו להיבט ההלכתי של עובדות שהובאו לפניהם מבלי לבדוק ולהתייחס לאמיתותן. הסבר זה בעייתי משום שספרות חז"ל כוללת גם תופעות שאין להן הקשר הלכתי.

לאמיתו של דבר היו בין גדולי ישראל שלא מצאו בסתירות אלו ערעור על "אמונת חכמים". להלן אציג לקט מקורות שערך עו"ד יחיאל וינרוט במאמר "חז"ל, מדע ורפואה" שהתפרסם באתר limudyomi.com.

לגבי סתירות בתחומי הרפואה כתב רב שרירא גאון (אוצר הגאונים, חלק התשובות, גיטין דף ס"ח ע"ב, סימן שע"ו) ביחס לרפואות שונות המוזכרות בתלמוד (להלן תרגום דבריו שנכתבו בארמית): "צריכים אנו לומר לכם, שחכמים לא היו רופאים, ודברים בעלמא שראו בזמנם, אמרום, ואין אלה דברי מצוה לכן לא תסמכו על רפואות אלה, ואיש אל יעשה מהם דבר, אלא לאחר שיבדוק ויודע בוודאי על ידי רופאים בקיאים, שאותו הדבר אינו מביא צער ואינו מביא לידי סכנה וכו'".

בדומה לדברים אלו כתב רבי אברהם בן הרמב"ם ב"מאמר על דרשות חז"ל" (מודפס בתחילת הספר עין יעקב):

"לא נתחייב מפני גודל מעלת חכמי התלמוד… שנטען להם ונעמיד דעתם בכל אמריהם ברפואות ובחכמת הטבע והתכונה, ולהאמין אותן כאשר נאמין אותן בפירוש התורה, שתכלית חכמתה בידם וכו'".

בהמשך דבריו מביא רבי אברהם בן הרמב"ם את המסופר בגמרא בפסחים (צד ע"ב) על ויכוח בין חכמי ישראל וחכמי אומות העולם לגבי תנועת גרמי השמים שבסופו הודה להם רבי יהודה הנשיא ואמר: "נראים דבריהם מדברינו". לדעתו זכה רבי יהודה הנשיא לכינוי "רבינו הקדוש" בזכות האומץ להודות בטעות ולהסכים עם יריבו כשהאמת עמו, ללא קשר לזהותו. ובלשונו:

"ובאמת נקרא אדון זה רבינו הקדוש, כי האדם כשישליך מעל פניו השקר ויקיים האמת ויכריענו לאמיתו, ויחזור בו מדעתו כשיתבאר לו הפכה, אין ספק כי קדוש הוא. והנה נתברר לנו, כי החכמים ז"ל אינם מעיינים הדעות ולא מביטים אותם אלא מצד אמיתתם ומצד ראיותיהם, לא מפני האומר אותו, יהיה מי שיהיה".

גישתו של רבי אברהם בן הרמב"ם ביחס לקביעות המדעיות בחז"ל, עולה כבר מדברי אביו, הרמב"ם עצמו, במורה נבוכים (ח"ב פ"ח).

גם הבן איש חי התייחס לשאלה זו וכתב בפירושו "בניהו" (בבא בתרא, כה ע"ב, ד"ה וכשהחמה מגעת):

"דע, כי מה שאמרו רבי אליעזר ורבי יהושע כאן בענין מהלך החמה, אמרו זה לפי השערת השכל, מה שנראה להם בחכמת התכונה. ולא החליטו דברים אלו לאמת אותם, אלא כל אחד כפי שנראה לו על פי כללים דחכמת התכונה שבידו, אבל לא אמרו דברים אלו בקבלה מרבותם. ולכן עתה בזמן הזה שנתפשטו הכללים של חכמת התכונה, ונתחכמו לעשות כלים של ראייה בכוכבים ומזלות ובכדור הארץ ובמעלות השמש, המה ראו וידעו כמה דברים שנראין להחליט אותם אליבא דאמת והסכמת הכל ... אלא ודאי חכמי ישראל לא החליטו דברים אלו לאמת אלא אמרו שהשערת השכל כן נראה לומר על פי חכמת התכונה שהיתה בזמנם, ולא אמרו אלא בדרך אפשר".

לענ"ד המשפט "ונתחכמו לעשות כלים של ראייה בכוכבים ומזלות ובכדור הארץ" מהווה משפט מפתח לפתרון סתירות רבות כמו למשל שאלת הבריאה הספונטנית בכלל ורביית הכינים בפרט הנובעות מתגליות מדעיות המבוססות על שיטות ואמצעים טכנולוגיים חדשים. אסיים במכתב של רש"ר הירש אל הרב וכסלר(7) בו התייחס לאגדות חז"ל. הוא התייחס בין היתר לדברי רפואה ומדע המופיעים בהם, והדגיש כי לחז"ל לא הייתה בקיאות ייחודית ועדיפה בשטחי מדע ורפואה, ודבריהם בשטחים אלה נשענים על מה ששמעו מחכמי אומות העולם בזמנם. הרש"ר הירש הדגיש, כי חז"ל היו "חכמי דת האלוקים, ומקבלי ומוסרי ומורי תורותיו, חוקיו, מצוותיו ומשפטיו" ואילו לגבי "חכמת הטבע וההנדסה והרפואה לא מצינו שנמסרו להם ידיעות האלה מסיני ... גדוליהם ידעו כל החכמות והמדעים כפי אשר מוסכם היה בזמניהם לאמת, ועמדו בזה בשווה על במותי החכמה והמדע עם כל שאר גדולי החכמים באומות העולם, אשר חכמתם והגדתם נתקבלו למפורסמות בדורותם". הוסיף הרש"ר הירש (מתוך המאמר "חז"ל, מדע ורפואה" הנ"ל):

"הגע בעצמך, אם למשל חכם כחכם הומבאלד )מגדולי חוקרי הטבע בגרמניה בזמן הרש"ר הירש) היה בזמנם, אף הלך למרחקי הארץ לדרוש ולחקור על טבע הבריות, והיה מספר בתשובתו שנמצאו במדינה רחוקה מעבר לים דמות אדם הצומח מן הארץ, או נמצאו עכברים אשר נתהוו מעפר ועדיין נראים עכברים חצים חי וחצים עודם עפר וכיוצא, ונתקבלו דברים אלה בקרב העולם לאמת, הנבקש מחז"ל שלא ידברו בחכמת התורה על דברים אלה, מה משפט בריות כאלה לעניין איסור והיתר וטומאה וטהרה, אם לא שמו פעמיהם לדרך ללכת למרחקים ולדרוש אם אמת שנמצא בריות כזה כפי המפורסם בעולם? ואם כפי ראות עינינו היום דברים כאלה בדויים נחשבים, וכי הקולר תלוי בחז"ל אשר בזמניהם היה זה במוסמכות (צ"ל במוסכמות) אצל חכמי הטבע? וכן היה באמת, דברים כאלה נמצאו בספרי פליניוס, אשר חי בזמן החורבן ברומי ואסף וקיבץ לתוך ספרי טבע, הדברים אשר חיבר כל אשר היה מפורסם ומקובל בזמנו בחכמת הטבע. וכל מי שקורא בבבא קמא באגדה, שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש, והני מילי דלא כרע במודים, ימלא שחוק פיהו, ובפליניוס נמצאו דברים אלה מילה במילה, וזו לשונו: 'אומרים ששדרה של אדם לאחר שנים קצובים נתהפך לנחש. אלא שחז"ל נשתמשו בו לתלות בו דבר מוסר. וכן לענ"ד ברור, כל דבר המתמיה כזה שנמצא בדברי חז"ל, כשנחקור ונדרוש נמצא שהיה כבר מפורסם ומקובל לאמת בקרב חכמים בזמנים הללו. ומצינו שחז"ל בעצמם ובכבודם שמו חכמת אומות העולם בדברים הטבעיים שווה בשווה עם חכמתם, ובשאלתם עם מי האמת בעניין מה שנחלקו חכמי אומות העולם עם חכמתם לא סמכו על קבלה שהייתה בידם אלא על סברא. ולא עוד אלא שנתנו כבוד לדעת חכמי אומות העולם לאמר שנראה דבריהם מדברינו, כמו בהלוך החמה ביום ובלילה (כוונתו לגמ' בפסחים) ואמר רבי נראים דבריהם מדברינו. וזה לענ"ד הוכחה ברורה למה שאמרנו".

(1) לענ"ד יש לחדד ולכתוב "אמונת חכמים תמימה".
(2) השאלה "כיצד נוצרים החיים?" העסיקה את האנושות כבר בעת העתיקה. האמונה המקובלת הייתה כי יצורים חיים כגון רימות (זחלים של זבובים) ואפילו דגים ועכברים נוצרים באופן ספונטני מחומרים אורגניים מרקיבים או מבוץ. רק לקראת סוף המאה ה – 17 התחילו חוקרים לבדוק את שאלה זו באופן מדעי והראשון שבהם היה האיטלקי פרנצסקו רדי (1697-1621) שכתב ספר בשם "ניסויים על היווצרות חרקים" (1668). כמסקנה לתצפיות שהוא ערך במתרחש בבשר רקוב הוא כתב: "התחלתי להאמין שכל הרימות באות מן הזבובים ולא מן הריקבון. קיבלתי אישור לכך, לאחר שראיתי כי לפני שבבשר התפתחו רימות, ריחפו עליו זבובים מאותו מין עצמו, שאחר כך התפתחו בו". רק לאחר ניסוייו של לואי פסטר (1822- 1895) נדחתה באופן סופי התפיסה של הבריאה הספונטנית (האביוגנזה) ובימינו מוסכם על כל הביולוגים שחיים אינם יכולים להיווצר היום באופן ספונטני (ביוגנזה). מוסכם שבשלב שקדם להופעת החיים התקיימה בריאה ספונטנית.
(3) אמנם זו אפשרות בעלת סבירות מעטה אך ניתן לטעון בדוחק שהתאים החיים בחלק הבשר עשויים לנצל את התרכובות האורגניות והאנ-אורגניות בחלק האדמה ולפתח במקומם רקמה חיה ("למחר השריץ"). הדבר עשוי להזכיר (אם כי בהבדלים רבים) את התפתחות הפרפר מתוך "מרק" התאים הנוצר בתוך הגולם לאחר התפרקות הזחל. הנוזל בתוך הגולם מכיל את תאי הפרפר אך אינו דומה בצורתו לרקמה חיה. בתוכו מתחילה התארגנות מחודשת של התאים תחת בקרה גנטית ליצירת הפרפר הבוגר.
(4) ד"ר מ. קטן תירגם ב"אוצר לעזי רש"י" escurel – סנאי.
(5) מבין השורות ניתן להתרשם שהוא התייחס לנושא הספציפי בהסתייגות אך על גישתו העקרונית ניתן ללמוד מדבריו בספר המצוות (מצות לא תעשה, קע"ט): "... והצרעה המתיילדת מן העיפושים גם כן נוספת על אלו היותה עוף ושרץ העוף. ואינו נמנע התיילד הצרעה או הנמלה או זולתם ממיני העופות והשרצים מן העיפושים ובתוך האוכלים אלא אצל הסכלים שאין להם ידיעה בחכמת הטבע אלא יחשבו כי כל מין אי אפשר שיתיילד איש מאישיו אלא מזכר ונקבה בעבור שהם רואים זה העניין ברוב כן".
(6) במקור כתבו הרב סליפקין או המתרגם לעברית חפרפרת במקום חולד. החלפה זו היא טעות נפוצה שהרי החפרפרת אינה מצויה באזורנו ובמצרים. ראו במאמר "צדין את האישות ואת העכברים משדה האילן ומשדה הלבן" (מועד קטן, ו ע"ב).
(7) הדברים מובאים בקובץ התורני "המעיין" (חלק טז), במאמרו של הרב ברויאר, הנקרא "מאמר ר' שמשון רפאל הירש זצ"ל על אגדות חז"ל".

מקורות עיקריים:

הרב נתן סליפקין, "יצורי הפלא במדרש ובמדע", הוצאת מגיד, 2018. עמ' 301-315.
י. וינרוט, "חז"ל, מדע ורפואה" באתר limudyomi.com.

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.