איך אומרים תהלים עבור חולה?
הרב דב קדרון
שבועות טו ע"ב
אסור להתרפא בדברי תורה, ומותר רק לסמוך על זכות התורה כדי להגן מפני נזק, כפי שפוסק הרמב"ם (עבודה זרה יא,יב):
הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה וכן הקורא על התינוק שלא יבעת והמניח ספר תורה או תפילין על הקטן בשביל שיישן, לא די להם שהם בכלל מנחשים וחוברים אלא שהן בכלל הכופרים בתורה, שהן עושין דברי תורה רפואת גוף ואינן אלא רפואת נפשות, שנאמר ויהיו חיים לנפשך, אבל הבריא שקרא פסוקין ומזמור מתהילים כדי שתגן עליו זכות קריאתן וינצל מצרות ומנזקים הרי זה מותר.
לפי זה קשה לכאורה על המנהג לומר תהלים לרפואתו של חולה, והרי אסור להתרפא בדברי תורה.
בעל שו"ת ציץ אליעזר (חלק יז סימן ל) תירץ על פי מה שכתב המאירי (שבת סז,א) שייתכן שהאיסור הוא רק כאשר משתמשים בתורה כרפואה העיקרית, אבל כשנוקטים בפעולות רפואיות בנוסף לאמירת תהלים, אין איסור.
המהרש"א (שבת שם) תירץ שאם האדם לומד או קורא פסוקים לשם רפואת הנפש, וממילא יתרפא גוף החולה - מותר, כי האיסור להתרפאות בדברי תורה חל רק על רפואת הגוף כאשר לא נתכוון לרפואת הנפש כלל.
על פי זה ניתן לומר שאסור להשתמש ברוחניות של התורה לצורך רפואה גשמית, אבל מותר להשתמש בדבר תורה גשמי לצורך זה, כמו שכתב בעל עלי תמר (שבת ו,ב) שהיה מנהג שהניחו למראשותיו של חולה ספר רזיאל המלאך, או ספר הזוהר הקדוש, או נועם אלימלך, ועל פי מה שכתב שם מוסבר מדוע אין סתירה לזה מדברי הרמב"ם (הנ"ל) שאוסר להשתמש בספר תורה או תפילין לרפואה.
