ניתוח עבירת שבועת שקר
הרב דב קדרון
שבועות כא ע"א
על הפסוק (שמות כ,ז): "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה ה' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא", אומר אביי שה' לא ינקה, אבל בית דין מלקים ומנקים את החוטא, ומכאן מקור בתורה לחיוב מלקות לנשבע שבועת שוא.
השם משמואל (במדבר שבועות שנה תרעו) כתב שלמרות שזהו איסור חמור מאוד, עד שאמרו (לקמן לט,א) שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא בסיני לא תשא, בכל זאת אין עונש מיתה על עבירה זו אלא רק מלקות. זהו משום שעניין עבירת שבועת שקר הוא שמאמת את השקר באמיתת הש"י, והרי שקר אין לו רגלים ואין בו קיום, הפוך מאמיתת הש"י, שהוא היה הווה ויהיה, מצד זה זוהי עבירה חמורה ביותר. אך קלקלתו זוהי תקנתו, כי בגלל שלשקר אין קיום אין גם לעבירה זו קיום בגוף האדם להביאו לידי מיתה, והעבירה עצמה היא העונש כמו שכתוב (ירמיה ב): "תיסרך רעתך". לחיות בשקר זהו עונש גדול מאוד. נמצא שכל זמן שלא נעשה בו הניקיון על ידי מלקות בבית דין יש לו חומר יותר מכל העבירות, אלא שלעבירה זו יש נקיון, בשונה מעבירות אחרות שיש בהן מיתת בית דין, כי יש להן קיום בגוף האדם, מעבירה זו יש אפשרות להתנקות.
הוא מוסיף שכך הוא גם במידות האדם, שיותר קל לאדם להשליך ממנו מדת השקר, שהיא הצביעות והחנופה והשקרים, יותר משאר המידות הרעות, כי לשאר המידות הרעות יש יותר קיום בגוף האדם משקר שאין לו רגלים ואין לו קיום, על כן איש אשר נדבה רוחו אותו לחסות תחת כנפי השכינה, ראשית דבר יקשר עצמו בקשר אמיץ להשליך השקר, ואז, רק אז, ייפתח לו פתח לילך בדרך התורה המביאתו לחיי עולם הבא.
