גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף תס"ח מדור "עלי הדף"
מסכת שבועות
דף טו ע"ב

האם נשים חייבות במצות בנין בית המקדש?

איתא במכילתין (טו:) "אין בנין מקדש דוחה יום טוב", וברש"י: "... כדאמרינן ביבמות בפרק קמא (ו:) 'יכול יהא בנין בית המקדש דוחה שבת, ת"ל (ויקרא יט, ל) 'את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני ה'', כולכם חייבין בכבודי, אתם והמקדש חייבין בכבודי, שהזהרתי על השבת, וימים טובים נמי שבתות איקרו". ובהמשך הגמרא: "אין בנין בית המקדש בלילה, דאמר אביי, מנין שאין בנין בית המקדש בלילה, שנאמר (במדבר ט, טו) 'וביום הקים את המשכן', ביום מקימו - בלילה אין מקימו". וכן פסק הרמב"ם (הל' בית הבחירה פ"א הי"ב): "אין בונין את המקדש בלילה וכו' ועוסקין בבנין מעלות השחר עד צאת הכוכבים, והכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר, ואין מבטלין תינוקות של בית רבן לבנין, ואין בנין בית המקדש דוחה יום טוב".

רבים נתקשו בדברי הרמב"ם, שאם אין בונין את המקדש בלילה, ובנין ביהמ"ק גם אינו דוחה יום טוב, הוי לה מצות עשה שהזמן גרמא, ואם כן למה כתב: "הכל חייבים לבנות ולסעד בעצמן ובממונים אנשים ונשים כמקדש המדבר", הלא הנשים פטורות ממ"ע שהזמן גרמא.

והנה במה שאין בנין ביהמ"ק דוחה שבת ויו"ט, כבר העיר ב'קהלות יעקב' (במכילתין סי' י אות ב) מדברי 'שער המלך' (הל' פסולי המוקדשין פי"ט ה"ה) שכתב "דמצות עשה שהזמ"ג אינו אלא דומיא דתפילין וציצית וסוכה וכיוצא בהם, שתלה הכתוב חיוב המצוה בזמן, דהיינו שביום הוא חייב ובלילה פטרו הכתוב ממצוה זו, ואם הניח תפילין בשבת או בלילה למ"ד לא עשה ולא כלום", ומשום הכי מצות מילה שלא בזמנה וכן שריפת קדשים פסולים אינן נחשבות מ"ע שהזמ"ג,"דחיובא רמיא עליה, ואפילו בשבת ויו"ט נמי מצד המצוה גופא בר חיובא הוא, ובכל יום ויום קעבר אעשה, אלא משום דאיסורא דשבת רביע עליה לא ניתן השבת לידחות משום מצות מילה, ואם עבר ומל את עצמו בשבת או יו"ט פשיטא ודאי דמה שעשה עשוי וקיים מצותו, נמצא אם כן שהמצוה מצד גופא לא מיקרי זמן גרמא, אלא איסורא הוא דרביע עליה" (שם).

וכן העיר מדברי המהרי"ט במס' קידושין (כט. ד"ה אותו) לגבי מילה שלא בזמנה, והוכיח: "אטו מעקה ושילוח הקן וכמה מצוות שאין יכול לעשותן בשבת זמן גרמא מקרי, אין הדבר כן, אלא כל שמצותן נוהגת אחר עשייתן לעולם אף בשבתות וי"ט, לאו זמן גרמא, דעשייתן מחמת איסור נגעו בה, שאין דוחין שבת, אם נעשו בין בהיתר על ידי עכו"ם בין באיסור מי לא מתקיימת מצוה", וכמו כן הוא בענינינו, כי מה שאין בנין ביהמ"ק דוחה שבת ויו"ט, אין הכוונה שבשבת ויו"ט פטורים מבנין ביהמ"ק, אלא, שהוא מפאת איסורא דרביע עלה, שבימים אלו אסורים במלאכה, ואמנם המצוה עצמה שייכת בכל הזמנים, ולכן שפיר אינה נחשבת מפאת כן מ"ע שהזמ"ג.

אמנם, מצינו באחרונים שגם מחמת הדין שאין בנין ביהמ"ק דוחה שבת ויו"ט, העירו שנחשבת מ"ע שהזמ"ג. כך כתבו ה'שואל ומשיב' (תנינא ח"ג סי' פט) וה'ערוך לנר' (יבמות ה:), ויש להשוות לזה מה שכתב בשו"ת 'אבני נזר' (או"ח סי' תקט אות ב) לענין מחיית עמלק, שמה שנשים פטורות הוא משום מ"ע שהזמ"ג, "דלא חמור חיוב מיתה דעמלק משאר חייבי מיתות שאין דוחין שבת", ומה שאין דוחין שבת הוא משום איסורא דרביע עליה, אבל עצם מצות מחיית עמלק נוהג בכל הזמנים, הרי שגם בכה"ג ישנם כאלו הסוברים שהמצוה נחשבת כזמן גרמא.

והנה, מדין שאין בנין בית המקדש בלילה, יש להעיר על פי הנזכר, דהנה ב'מנחת חינוך' (מצוה צה אות ה) כתב בדין זה: "ונראה פשוט דהיינו לכתחילה, אבל אם בנו בלילה ודאי אינו נפסל המקדש בשביל זה", הרי שדין זה אינו אלא איסור ולא פסול, ולפ"ז יש לדון האם נוכל ליישב הקושיא בענין מ"ע שהזמ"ג, כפי שהעלינו למעלה על פי דברי השעה"מ והמהרי"ט, כי מאחר שאינו אלא איסור לבנות בלילה, יתכן שגדרו הוא כענין בנין ביהמ"ק בשבת ויו"ט, שאינו אלא איסורא דרביע עליה, ואכן אם בנו בלילה התקיימה המצוה, אם כן אינה נחשבת כמ"ע שהזמ"ג, אכן דשאני הכא, כי בשבת ויו"ט - איסור הבנין הוא איסור צדדי לגבי עצם מצות בנין המקדש, כי חובת ומצות הבנין נאמרה על כל הימים בשוים, רק שבשבת ויו"ט ישנו איסור לעשות מלאכה, ולכן אסור לבנות, אכן, כלפי בנין בית המקדש בלילה, האיסור הוא מצד עצם מצות בנין המקדש, שנאמר בו "וביום הקים", ודרשו ז"ל: "ביום מקימו בלילה אין מקימו", והיינו, שבלילה ליתא למצוה של "ועשו לי מקדש", ונמצא שעצם מצוה זו נגרם מחמת הזמן, כי רק ביום שייכת מצוה זו.

אמנם, מלבד כן מפורשים הדברים בירושלמי (יומא פ"א ה"א) שבנין ביהמ"ק ביום מעכב, דאיתא: "א"ר זעירא זאת אומרת שהקמת הלילה פסולה לעבודת היום", וכן הוא במדרש (במ"ר יב, טו): "'ויהי ביום כלות משה' (במדבר ז, א)... א"ר זירא מהו 'ביום', מכאן שהקמת הלילה היתה פסולה לעבודת היום" (ראה מנ"ח עם פי' 'שולי המנחה' שם, הו' מכון ירושלים, שציין לדברי האחרונים שהעירו בדברי המנ"ח מדברי הירושלמי), ולפי זה לא נחשב הלילה זמן כלל לבנין המקדש, וא"כ מדין זה שפיר יש להעיר מדוע נשים חייבות, הלא מ"ע שהזמ"ג היא, והיו ראויות להיות פטור מכך.

ואמנם תירוצים שונים נאמרו בזה (עי' 'שואל ומשיב' שם; שו"ת 'בית יצחק' או"ח סי' ג; שו"ת 'דברי מלכיאל' ח"ה סי' צט; 'כלי חמדה' פר' כי תשא), ונציגה שנים מהם: ב'קהלות יעקב' (שם) כתב ליישב, כי "דוקא הקמת ביהמ"ק וגמרו אינה בלילה, אבל כל ההכנות לעבודת הקודש כאריגת יריעות ועשיית האדנים וכיו"ב, ודאי כשרה גם בלילה, דרק על הקמתו אמרה תורה 'וביום הקים', 'ביום אתה מקימו' כו', והמצוה דבנין ביהמ"ק הוא ודאי גם על כל ההכנות והעשיות השייכים לצורך ביהמ"ק, וזה נוהג גם בלילה, ומשו"ה אין זה זמן גרמא".

בשו"ת 'התעוררות תשובה' (מהדו"ח ח"א סי' רפד, עי"ש ובהערות 'עקבי סופר' שם) מביא בשם הג"ר פנחס זעליג הכהן שווארץ זצ"ל מגראסווארדיין ליישב: "כמו דאמרינן בקידושין ל"ד ע"א דנשים חייבות במזוזה משום אטו גברי בעי חיי ונשי לא בעי חיי, כן נמי איכא למימר אטו אנשים בעי כפרה ונשים לא בעי כפרה, דהרי עיקר מצות ביהמ"ק כדי לכפר עלינו, ונשים ג"כ צריכות כפרה, דהשוה הכתוב איש לאשה לחטאת ולהביא קני יולדת וכו', לכן גם הם חייבים בבנין ביהמ"ק".