מי חשוב יותר, הלולב או ההדס
בבא בתרא צו ע"א
"וכל ריחיה חלא וטעמיה חמרא - חמרא".
הטעם אם כן הוא העיקר והחשוב, וקובע יותר מהריח.
וכן בארבעת המינים,
הלולב, טעם יש בו וריח אין לו. והוא משל לבעלי מצוה.
וההדס, ריח יש לו אך לא טעם. משל לבעלי תורה.
והטעם - המצוות, חשוב מהריח - התלמוד,
כמאמר המשנה במסכת אבות א משנה יז: "ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה"
וכן אמרו במסכת קידושין דף מ ע"ב:
"וכבר היה רבי טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד, נשאלה שאילה זו בפניהם: תלמוד גדול או מעשה גדול?
נענה רבי טרפון ואמר: מעשה גדול,
נענה רבי עקיבא ואמר: תלמוד גדול,
נענו כולם ואמרו: תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה".
פירוש: שכל מעלת התלמוד, שמביא לידי מעשה.
ובלשון ספר נפש החיים שער א פרק כב:
"העיקר בכל המצות לעיכובא, הוא פרטי המעשה שבהם".
כלומר: החשוב והמעכב הוא עשיית מעשה המצווה. עומק הכוונה, ההתלהבות, וההבנה - חשובים, אך לא מעכבים.
