מתי מצווה לתת לילד סוכריה?
הרב דב קדרון
שבועות מד ע"ב
הרמב"ם (שכירות יא,ו) פוסק:
כל שכיר ששכרו בעדים ותבעו בזמנו, ואמר בעל הבית נתתי לך שכרך, והשכיר אומר לא נטלתי כלום, תקנו חכמים שישבע השכיר בנקיטת חפץ ויטול, כדין כל נשבע ונוטל, מפני שבעל הבית טרוד בפועליו וזה השכיר נושא נפשו לזה, אפילו היה השכיר קטן השכיר נשבע ונוטל.
החפץ חיים זצ"ל למד מכאן שהחיוב לשלם לשכיר ביומו חל גם אם מדובר בשכיר שהוא ילד קטן, וכך הוא כותב (אהבת חסד נתיב החסד - חלק א פרק ט אות טז):
וראיתי אנשים שמשתמשין בקטן באיזה דבר של תשמיש ומבטיחין להם שיתנו להם אחר כך דבר מה עבור זה ולבסוף לא יתנו להם כלום, ושלא כדין עבדי דאיסור כבישת שכר שכיר שייך אפילו במלאכת פרוטה אחת ...ואפילו בקטן שייך זה כמו שהוכחנו, ואפילו לאחר את זמנו אסור כמו שכתבנו דשייך בו בל תלין, וכל שכן לכבוש לגמרי דאסור.
על פי זה כתב הרה"ג יום טוב זנגר שליט"א (מובא בכתב העת תל תלפיות סב, תשס"ו, רנט – רסה) שכאשר מבקשים מילדה להיות בייביסיטר יש לשלם לה באותו יום ולא לדחות את התשלום. כמו כן היה מעשה באמא שבקשה מבנה להוריד את האשפה, וכשראתה שאין לו חשק לעשות זאת הבטיחה לו שתתן לו סוכריה אם יעשה זאת. כאשר הבן חזר וביקש את הסוכריה היא דחתה אותו בטענה שזה מזיק לשיניים כשאוכלים סוכריה לפני השינה, והיא תתן לו את הסוכריה מחר. אולם כיוון שהסוכריה הובטחה לו בתור שכר יש מצווה לשלם את השכר ביומו ולא לדחות את התשלום ליום אחר.
