מי הצליח להיות ממוקד מטרה?
הרב דב קדרון
עבודה זרה יח ע"א
נאמר על בתו של ר' חנינא בן תרדיון:
פעם אחת היתה בתו מהלכת לפני גדולי רומי, אמרו: כמה נאות פסיעותיה של ריבה זו, מיד דקדקה בפסיעותיה.
ה"בן יהוידע" ביאר שכוונתה הייתה שישבחו את ישראל, כי במה שגדולי אומות העולם משבחים את ישראל, נוסף לישראל כבוד לפני העולם. וכמו שנאמר בשיר השירים (י,ט): "ראוה בנות ויאשרוה, מלכות ופלגשים ויהללוה". אך נענשה בזה, כי היה לה לחוש שמא יתגרה בהם יצר הרע. כלומר: כוונתה הייתה טובה, אך בפועל המעשה שעשתה לא היה טוב.
בעל מסילת ישרים (פרק טז) כותב שמכאן ניתן ללמוד עד כמה צריכה כוונת האדם להיות ממוקדת בעשיית הטוב, ולא לפנות לעניינים צדדיים: "לפעמים האדם הולך ועושה מצוה לשמה ממש, שכך גזר אבינו שבשמים, אמנם לא יחדל מלשתף עמה איזה פניה אחרת, או שישבחוהו בני האדם או שיקבל שכר במעשהו. ולפעמים, אפילו אם לא יהיה מתכון ממש לשישבחוהו, בשמוח לבו על השבח ירבה לדקדק יותר, כעין מעשה של בתו של רבי חנינא בן תרדיון שהיתה פוסעת פסיעות יפות, וכיון ששמעה שאומרים כמה נאות פסיעותיה של ריבה זו, מיד דקדקה יותר. הרי התוספת הזה נולד מכח השבח ששיבחוה.
בספר עליות אליהו מסופר על הגר"א שעמד בניסיון כזה. כשהיה פעם בברלין, הוא פתר בעיה מדעית לפרופסור מהאוניברסיטה, שלא הצליחו לפותרה במשך שלוש שנים. הפרופסור כל כך שמח בפתרון, ורצה לבוא למחרת אל הגאון עם כל תלמידי וחכמי האקדמיה, כדי להודות לו ולעשות לו יקר וגדולה, אך כאור הבוקר והנה הגאון חמק עבר לדרכו ולמסעו ויבקשוהו ולא מצאוהו.
