אחד שיודע מול הוראת טעות / הוריות דף ב
לימוד הרחבה והעמקה בעזרת בינה מלאכותית (AI)
הרב עמית משגב, הרב ידידיה לאו, מייקל אייזנברג
שאלה:
תשובה ChatGPT.ai:
להבנתי—ועל יסוד לשון הבבלי בהוריות ורש״י שם—כאשר היחיד יודע בוודאות שבית-הדין טועה, אין “מצוה לשמוע לדברי חכמים” עד כדי עשיית איסור; אם בכל זאת עשה על פיהם – “חייב” (הוריות ב:; רש״י ד״ה וקא טעה במצוה לשמוע). מכאן הנורמה: במקום ודאות לטעות – אין שומעין, אלא נוהגים לפי האמת ההלכתית כפי שהיא ברורה לעושה.
כשאי־אפשר “להחמיר כשתי השיטות”
כשאין דרך להחמיר לשני הכיוונים (בחירה בינארית), הולכים אחר היררכיית הערכים ההלכתית, ולא אחר “חומרה” טכנית שעלולה להתהפך לקולה (“חומרא דאתי לידי קולא”). שתי קביעות מנחות:
-
ודאות לטעות – אין “לא תסור” מחייב לשמוע ולעבור עבירה. זהו פשוט הבבלי בהוריות כפי שביאר רש״י, וכן ברמב״ם הל’ שגגות פי״ג: מי שיודע שב״ד טעו ועושה על פיהם – מתחייב, משמע שהיה עליו לא לעשות.
-
פיקוח-נפש – דוחה שבת וכל התורה כולה; ובספק נפשות נוהגים להקל להצלה גם כנגד רוב (יומא פד–פה; שו״ע או״ח סימן שכח). “הזריז הרי זה משובח, והשואל מגונה”—אין ממתינים לבית-דין ואין כובלים עצמנו בהחלטת רוב כשהמציאות אצלך נראית מסוכנת.
היישום בדוגמתך
בית-דין פוסק שלא מדובר בפיקוח-נפש ולכן אוסר חילול שבת; דיין יחיד סבור שיש כאן סכנת נפשות המחייבת חילול שבת.
מעשית: הדיין מבטא את דעת המיעוט בדיון (מצוות “אחרי רבים להטות” חלה על תהליך ההכרעה), אך בשעת מעשה של הצלה אינו רשאי למסור עצמו לכללי הרוב; הוא פועל להצלת חיים. הימנעות מחילול שבת כאן אינה “חומרה”, אלא קולה מסוכנת כנגד דיני נפשות וכנגד “לא תעמוד על דם רעך”.
יחס בבלי–ירושלמי
הירושלמי (הוריות א:א) מצמצם את “לא תסור”: שומעים כשהם אומרים על ימין—ימין ועל שמאל—שמאל; לא כשברור לך שהפכו ימין לשמאל. זה תואם את מסקנת הבבלי: “לא תסור” אינו מצווה לבצע עבירה כשהטעות ברורה. את הדרשה המפורסמת בספרי “אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל” מבינים רבים כמחייבת ציות במקום ספק/אי-בהירות מערכתית, לא במקום ודאות לטעות ובוודאי לא כנגד פיקוח-נפש.
כלל החלטה תמציתי
-
ודאי טעות: אל תפעל על פי ב״ד; אם פעלת—חייב.
-
ספק (ואין פיקו״נ): אזי “לא תסור”/הרוב מכריעים, ותוכל להיסמך על הב״ד.
-
כל נופך של פיקוח-נפש: פועל להצלה מיד—even כנגד הב״ד.
זהו הסדר הנורמטיבי העולה מפשט הבבלי בהוריות, מהנהגת פיקוח-נפש ביומא, ומהכללים בשו״ע או״ח סימן שכח ותריח.
להמשך השיחה עם המודל - לחצו כאן.
