שכר אריכות הימים
קידושין לט ע"ב
"תניא, רבי יעקב אומר: אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה, שאין תחיית המתים תלויה בה;
בכיבוד אב ואם כתיב: (דברים ה) למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך,
בשילוח הקן כתיב: (דברים כב) למען ייטב לך והארכת ימים".
צריך ביאור, למה הזכירו רק שתי מצוות אלה, והלא שכר אריכות הימים מוזכר גם בפסוקים נוספים.
אמנם יש לומר שלא הוזכרו הפסוקים בדברים בפרקים ד פסוק מ, ו פסוק ב, יא פסוק ט, ויז פסוק כ, משום שפסוקים אלו עוסקים בקיום המצוות באופן כללי, ולא במצוה מפורשת זו או אחרת.
אבל בפרשת המידות כתוב בדברים כה, יג-טו:
לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה: ס לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה: אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ,
ולמה לא הוזכרה גם מצוה זו יחד עם מצוות כיבוד אב ואם ושילוח הקן?
כמו כן קשה, במסכת קידושין דף מ ע"א:
"רמי ליה רבא לרב נחמן, תנן: אלו דברים שאדם עושה אותן, ואוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, אלו הן: כיבוד אב ואם...
...בשילוח הקן נמי כתיב: (דברים כב) למען ייטב לך והארכת ימים ליתני נמי הא!
תנא ושייר.
תני תנא אלו דברים, ואת אמרת תנא ושייר!
אמר רבא, רב אידי אסברא לי: (ישעיהו ג) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו - וכי יש צדיק טוב, ויש צדיק שאינו טוב? אלא, טוב לשמים ולבריות - זהו צדיק טוב, טוב לשמים ורע לבריות - זהו צדיק שאינו טוב.
כיוצא בדבר אתה אומר: (ישעיהו ג) אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו - וכי יש רשע רע, ויש שאינו רע?
אלא, רע לשמים ורע לבריות - הוא רשע רע, רע לשמים ואינו רע לבריות - זהו רשע שאינו רע".
כלומר שרק מי שהוא טוב לבריות זוכה לאכול מפרי מעלליו בעולם הזה.
ברישא ניתן לומר שהקשה על שילוח הקן, ובאותה מידה יכל להקשות גם על מצוה נוספת שנזכר בה אריכות ימים. אלא שהתירוץ שבמסקנה מיישב רק למה לא נזכרה במשנה מצוות שילוח הקן, אך עדיין קשה למה לא נזכרה מצוות אבן ואבן, הרי גם היא מצוה לבריות!
(אמנם ניתן לתרץ שלשון "שאדם עושה אותן" עוסקת רק במצוות שיש בהם מעשה, ולא בשב ואל תעשה כגון לא יהיה לך בכיסך).
אלא יש לפרש, שאריכות הימים הבאה בשכר כיבוד אב ואם ושילוח הקן, היא שכר המצוה. ואילו בפרשת המידות מדובר רק על התוצאה הטבעית של קוצר הימים הבא בהכרח כתוצאה של עיוות הדין. כמו שאמרו במסכת אבות פרק ה משנה ח: חֶרֶב בָּאָה לָעוֹלָם עַל עִנּוּי הַדִּין, וְעַל עִוּוּת הַדִּין.
חילוק זה מבואר בפרק א' של מסכת אבות.
במשנה ב' שבתחילת הפרק שמעון הצדיק היה אומר:
עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים.
אולם אותו פרק עצמו מסיים בדברי רבן שמעון בן גמליאל, האומר:
עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח) אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם.
וביארו המפרשים שלא נתכוין רבן שמעון בן גמליאל לחלוק על דברי שמעון הצדיק, אלא שדבריו עוסקים בענין שונה. אין הוא מונה את יסודות עניני עבודת ה', שעבורהּ נברא העולם, אלא רק את הדברים הגורמים לקיום העולם באופן טבעי, שיוכל להמשיך ולעמוד על תילו. כי בלא דין ומשפט, אמת ושלום, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בָּלָעוּ.
