הרב דוד כוכב
חידושים וביאורים

אידרי

עבודה זרה נט ע"ב

 
"ההוא אתרוגא דנפל לחביתא דחמרא, אידרי עובד כוכבים ושקליה, אמר להו רב אשי: נקטוה לידיה כי היכי דלא לשכשיך ביה...".

פירש רש"י: "אידרי עובד כוכבים - קפץ ואחזה בתוך היין שלא תשתקע".

רש"י מציין את הזריזות של אותו עובד כוכבים שנזדרז לתפוס את האתרוג בטרם ישקע ביין.
רב אשי היה זריז לא פחות, באותו שבריר רגע לפני שהעובד כוכבים ישיב את ידו, הוא גם הספיק לבצע הערכת מצב, גם לפסוק את ההלכה, וגם להורות כיצד לנהוג.
את זריזותו זו של רב אשי מצאנו גם במסכת פסחים דף קו ע"א:
"רב אשי איקלע למחוזא, אמרו ליה: ליקדיש לן מר קידושא רבה. הבו ליה.
סבר: מאי ניהו קידושא רבה? אמר: מכדי כל הברכות כולן בורא פרי הגפן אמרי ברישא, אמר בורא פרי הגפן ואגיד ביה (האריך בו).
חזייה לההוא סבא דגחין ושתי. קרי אנפשיה (קהלת ב) החכם עיניו בראשו".
גם במקרה זה רב אשי ראה, למד, וביצע ברגע קט, תוך כדי תנועה.

אלא שקשה, בארמית קפץ זה 'שוור', ולא 'אידרי'.
למשל במסכת ברכות דף נד ע"ב: "שוור עשר אמין, ומחייה בקרסוליה וקטליה".

ואכן בהמשך העמוד אלינו מופיע מעשה נוסף:
"ההיא חביתא דחמרא דאישתקיל לברזא, אתא עובד כוכבים אידרי אנח ידיה עילויה...".
ופה פירש רש"י:
"אידרי עובד כוכבים - קפץ עובד כוכבים לשון נושא הוא כמו 'דרי טונא' (ברכות ח: מגילה יח. ב"ב ק.) כלומר הגביה ונשא עצמו לעמוד ממקומו וקפץ להציל".
כלומר: אידרי אנח ידיה עילויה - קם והניח ידו עליו.
פה עניין הקפיצה והזריזות הוא פחות משמעותי, ורש"י מבאר את שורש המילה 'אידרי' - לשון הרמה ונשיאה.
וכן פירש רש"י במסכת כתובות דף ס ע"א: "דרי בריך - שאי בניך".וכן במסכת בבא קמא דף קיז ע"א: "דרי ואמטי - שאי והולך עמנו לבית המלך".

על פי זה מבוארת משמעות המילה 'דרום'.
שמצינו שלשה סוגים של שמות לארבע רוחות העולם:

האחד, על פי גבולות ארץ ישראל - ימה, נגבה.

השני, על פי הכיוונים, כאשר הפנים פונות קדימה - לקדם, ואז המערב נקרא אחור, הדרום נקרא ימין או תימן, והצפון נקרא שמאל.
כמו בתהילים פרק פט, יג: צָפוֹן וְיָמִין אַתָּה בְרָאתָם.
ופירש במצודות דוד:
"וימין - הוא דרום כי מזרח נקרא קדם והעומד קדמת פניו לקדם מול השמש ימינו א"כ לדרום ומערב קרוי אחור כי אז אחוריו למערב".
הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה (בראשית יג, ט).
וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק (בראשית יד, טו).
כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ (ישעיה נד, ג).

והשלישי, והרגיל ביותר, על פי מצב החמה.
הזריחה במזרח
השמש עורבת לנטות וללון במערב
בצפון היא צפונה ומוחבאת
ואילו בדרום היא מרוממת ונשאת מעל ראש כל אדם.