בצבוץ, רווקי
עבודה זרה עה ע"א
"והעקלין של נצרין ושל בצבוץ מנגבן".
רש"י פירש: "בצבוץ - קנבוס".
ההקשר הלשוני לפירוש זה מבואר בבית הבחירה למאירי: "בצבוץ והוא קנאב"ץ".
לדעה זו דין כלי פשתן כדין כלי חרס, כך כתבו הרשב"א והמאירי.
אולם בערוך ערך בץ (הרביעי) פירש שבצבוץ הוא פשתן. כמו בוץ שהוא פשתן.
הקשר לשוני אחר לפירוש זה כתב רבינו שמשון במסכת טהרות פרק י משנה ח בפירושו הראשון: "בצבוץ. פשתן, מלשון בצק".
וקשה לשיטה זו, בשלמא הקנבוס הוא קצת קשה ודומה לנצרים שהוזכרו לפניו, וניתן לעשות מהם עקלים וכלים קשיחים. אבל פשתן הוא רך ולא יצלח למלאכה שכזו.
גם לשון הרמב"ם בהלכות טומאת אוכלין יא, יז:
"ושל נסרים וכיוצא בהן מנגבן".
הרי שלא התיר אלא בדבר קשה הדומה לנצרים.
עוד קשה שאמרו בהמשך העמוד:
"הני רווקי דארמאי, דמזיא - מדיחן, דעמרא - מנגבן, דכיתנא - מישנן".
הרי שהכיתנא אין לו תיקון בניגוב. ופשתן הוא כיתנא, במסכת כתובות דף סא ע"ב:
"...שפשתן מסריח את הפה ומשרבט את השפתים. והני מילי בכיתנא רומאה".
ובמסכתות בבא מציעא דף כט ע"ב וחולין דף פד ע"ב:
"ילבש בכלי פשתן - בכיתנא רומיתא".
ובעניין "רווקי דארמאי".
פירוש 'רווקי' - משמרת, המסננת את היין מהשמרים.
וכן היא נקראת בערבית 'ראווק'.
ונראה שנקראת כך מלשון 'ריק', על שם הנקבים הריקים שבה.
וכמו במילה רווק - ריק מאשה.
במשנה במסכת קידושין דף פב ע"א:
"לא ילמד אדם רווק סופרים... לא ירעה רווק בהמה".
ופירש רש"י: "רווק פנוי בלא אשה".
וכן כתב הרמב"ם הלכות איסורי ביאה כב, יג: "מי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות...".
אך נראה שכוונתם כמו שכתב הרמב"ם בפירושו למשנה שם מסכת קידושין פרק ד משנה יג:
"מי שלא נשא כלל".
וכדברי התוספות שם:
"רווק הוא אדם פנוי שלא נשא אשה מעולם ותרגום של ובחורים כשול יכשלו הוא רווקים (ישעיה מ)".
אלא שצריך ביאור היכן יש משמעות במילה רווק שלא היה נשוי כלל?
אלא שההטיה רַוָּק בדגש חזק היא כמו בבעלי מקצוע - נגּר חיּיט, כלומר בקביעות. ואין בכלל זה פנוי בדרך אקראי, שנתאלמן או נתגרש.
כעין זה כתב הגר"א על דברי ברוריא לבעלה במסכת ברכות דף י ע"א שלא יתפלל שהרשעים ימותו "מי כתיב חוטאים? חטאים כתיב!", שהכוונה היא שכתוב שם (תהלים קד, לה) יִתַּמּוּ חַטָּאִים בדגש חזק, שמשמעותו בקביעות כמו בעל מקצוע. ולא חוטאים באקראי.
