ימי חנוכה
הוריות ו ע"ב
"תניא: שלמה עשה ז' ימי חנוכה, ומה ראה משה לעשות שנים עשר ימי חנוכה? כדי לחלוק כבוד לנשיאים".
שאלה דומה לשאלת הגמרא שאלו בברייתא של מגילת תענית:
"ומה ראו לעשות חנכה שמנה ימים? והלא חנכה שעשה משה במדבר לא עשה אלא שבעת ימים, שנאמר ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים וגומר, ואומר ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו וגומר, ובשביעי הקריב אפרים, וכן מצינו בחנכה שעשה שלמה שלא עשאה אלא שבעת ימים, שנאמר כי חנכת המזבח עשו שבעת ימים, והחג שבעת ימים, מה ראו לעשות חנכה זו שמנה ימים?
אלא בימי מלכות יון נכנסו בני חשמונאי להיכל ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכל שבעת הימים היו מתקנים בכלי שרת".
שאלה זו דומה לקושיית הבית יוסף המפורסמת, שניתנו עליה מאות תירוצים.
אלא שבגמרא שאלו מאי חנוכה? והביאו את תחילת אותה ברייתא עצמה:
"וכשגברה יד בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול שלא נטמא ולא היה בו להדליק אלא יום אחד ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמנה ימים. לשנה אחרת קבעום שמנה ימים טובים".
משמע שקבעו שמונה ימים משום שהנס היה שהנרות דלקו שמונה ימים. ועל כך הקשה הבית יוסף למה היום הראשון נחשב לנס.
אולם בקושיית הברייתא עצמה שבהמשך, מבואר שחג החנוכה דומה לחנוכת המזבח שעשו משה ושלמה, ומלכתחילה חג כזה הוא של שבעת ימים, כפסח וסוכות ושמחת חתן וכלה. והגמרא הסבירה למה האריך משה את חנוכתו, והברייתא תירצה למה האריכו את חנוכת החשמונאים, שבשבעת הימים הראשונים לא היה להם פנאי לחגוג כי היו עסוקים בתיקון המקדש וטהרתו.
אמנם גם הסבר זה עולה בקנה אחד עם הטעם שהבין הבית יוסף, שהרי לא נצרך הנס אלא כדי להאיר עד שיספיקו לתקן ולהכין שמן טהור.
ידועה הקושיה מה ראתה התורה להאריך בפרשת קרבנות הנשיאים ולחזור אות באות על כל קרבנותיהם.
והנה מדברי הגמרא עולה הישוב.
כל עיקר עשיית שנים עשר ימי חנוכה אלו היה כדי לחלוק כבוד לנשיאים, שלא לערב שמחה בשמחה, וכל נשיא ושבט היה לו את יומו המיוחד לשמחת החנוכה שבו חגגו לבדם 'מפני שיום טוב שלנו הוא' (מסכת תענית דף יב ע"א).
מכאן שודאי גם פרשתו צריכה להאמר לבדהּ לעצמהּ, ולא כחזרה והעתקה של נשיא אחר.
