שכח מאיזה טעם הורה
הוריות ו ע"ב
"הכא במאי עסקינן - כגון שהורה ושכח מאיזה טעם הורה, ובשעה שטעה אמר: הריני עושה על דעת הוראתו, דמהו דתימא, כיון דאילו מתידע ליה [שמא] הדר ביה - כמזיד דמי ולא לחייב, קמ"ל".
אחד ממורי ההוראה היה אומר שהוא פוסק "כמו הרבנית". כלומר, כמו הרבנית שראתה כיצד פוסק הרב, ומורה כך גם לשואלים נוספים, כך גם הוא. יש פסקים שפסק בעבר לאחר שבירר את הסוגיה, ועתה הוא אינו זוכר את המשא ומתן ואת טעם הפסק. ובכל זאת הוא מורה לשואלים על פי מסקנתו הזכורה לו.
מדברי הסוגיה משמע שלא ראוי לפסוק "על דעת הוראתו" שבעבר, דהיינו "כמו הרבנית", שמא טעה בעבר ועתה הוא עשוי לגלות את טעותו. והגמרא רצתה לומר שמי שלא עשה כן ולא בדק את עצמו, קרוב למזיד הוא!
חשש נוסף קיים, שידמה מילתא למילתא שלא כדין, שאילו היה זוכר את כל טעמי הסוגיה היה מבחין שקיים הבדל מכריע בין המקרים. והוא עלול אז להיות בכלל "התנאים מבלי עולם... שמורין הלכה מתוך משנתן" (מסכת סוטה דף כב ע"א). ופירש שם רש"י: "שמבלין עולם בהוראות טעות, דכיון דאין יודעין טעמי המשנה פעמים גורמין שמדמין לה דבר שאינו דומה".
אמנם בגמרתנו ניתן לדחוק שבמסקנת הגמרא 'קמ"ל', כוונתה שמותר לכתחילה לסמוך על פסקיו שבעבר. ואינו מביא קרבן אלא על ששגג בהוראתו הראשונה.
