בשני מקומות או בחד מקום
הוריות ז ע"ב
"סבר אביי למימר: חטא בפני עצמו ועשה בפני עצמו היכי דמי? דיתבי בשני מקומות וקא מורו בתרי איסורי.
אמר ליה רבא: אטו שני מקומות גורמין? אלא אפילו יתבי בחד מקום, וכיון דקא מורו בתרי איסורי - חטא בפני עצמו הוא".
לכאורה גם כאן צריך להקשות כדלעיל בדף ד ע"א: "שפיר קאמר ליה רבא לאביי!", הרי מאי נפקא מינהּ אם הם נמצאים במקום אחד או בשנים?
ואין לומר שסברת אביי היא שבמקום אחד נראה שהכהן משיח סומך על הוראת בית הדין, הרי מדובר בעיקר הדין מהתורה ולא בגזירה משום מראית עין.
אלא י"ל שאביי ורבא לשיטתם במסכת יבמות דף יד ע"א:
"אמר אביי: כי אמרינן לא תתגודדו - כגון שתי בתי דינים בעיר אחת, הללו מורים כדברי בית שמאי והללו מורים כדברי בית הלל, אבל שתי בתי דינים בשתי עיירות - לית לן בה.
אמר ליה רבא: והא בית שמאי ובית הלל כשתי בתי דינים בעיר אחת דמי! אלא אמר רבא: כי אמרינן לא תתגודדו - כגון בית דין בעיר אחת, פלג מורין כדברי בית שמאי ופלג מורין כדברי בית הלל, אבל שתי בתי דינין בעיר אחת - לית לן בה".
שיטת אביי שכל העיר נחשבת למכלול אחד, ולא יתכן שיהא דיון הלכתי בעיר ולא ישתתפו בו כל חכמיה, שהרי חייבים הם להיוועץ בגדול שבהם, כדברי רבי יצחק במסכת יבמות דף קט ע"ב:
"מאי דכתיב: (משלי יא, טו) רַע יֵרוֹעַ כִּי עָרַב זָר {וְשֹׂנֵא תֹקְעִים בּוֹטֵחַ}? רעה אחר רעה תבא ... ולתוקע עצמו לדבר הלכה... תוקע עצמו לדבר הלכה - בדיינא דאתי דינא לקמיה, וגמר הלכה ומדמי מילתא למילתא, ואית ליה רבה ולא אזיל משאיל".
ואילו שיטת רבא שאף שרוב הערים בית דין אחד והנהגה אחת להן, יש ערים שיש בהן שתי קהילות אשר לכל אחת בית דין משלה, ונחשבות הן כשתי ערים לכל דבר.
