אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא
הוריות י ע"ב
"(ויקרא ד) אשר נשיא יחטא - אמר רבן יוחנן בן זכאי: אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו.
אם נשיא שלו מביא קרבן, צריך אתה לומר מהו הדיוט!
ואם על שגגתו מביא קרבן, צריך אתה לומר מהו זדונו!".
מידה זו שמודה על מעשיו, לא רק שיָאָה היא ונָאָה היא למנהיג, אלא שבזכותהּ זוכה למנהיגות.
כך מצינו ביהודה שהודה על חטאו, כלשון הגמרא במסכת סוטה דף ז ע"ב: "ביהודה אשכחן דאודי, דכתיב: (בראשית לח) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני", ובשכר זה זכה למלכות, כדברי רבי אלעזר בשמות רבה פרשה ל, יט:
"ולמה נתן הקב"ה כתר ליהודה והלא לא לבדו הוא גבור מכל אחיו והלא שמעון ולוי גבורים והאחרים, אלא שדן דין אמת לתמר לכן נעשה דיין העולם, משל לדיין שבא דין של יתומה לפניו וזיכה אותה, כך יהודה בא דין תמר לפניו שתשרף והוא זיכה אותה מפני שמצא לה זכות, כיצד היו יצחק ויעקב יושבים שם וכל אחיו והיו מחפין אותו, הכיר יהודה למקום ואמר אמיתת הדבר ואמר (בראשית לח) צדקה ממני ועשאו הקב"ה נשיא".
וכך אמר רבי טרפון לתלמידיו במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יד, כב:
"באי זה זכות נטל יהודה את המלכות? אם משום שנאמר צָדְקָה מִמֶּנִּי...".
ובמדרש הלל הנקרא ספר המעשים, באוצר המדרשים אייזנשטיין:
"מעשה בארבעה זקנים שהיו יושבים ועוסקים בתורה בדבר זה, ואלו הן אלעזר בן מתיה וחנינא בן חכינאי ושמעון התימני ושמעון בן זומא.
אמרו מאיזה זכות נטל יהודה המלכות? ...ענה השני ואמר בזכות שנאמר ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני".
ומידה זו הנחיל יהודה גם לזרעו, זרע המלוכה, כמו שמצינו בדוד המלך בשמואל ב' יב, יג: וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן חָטָאתִי לַה'.
