כבודם של החכמים
הוריות יג ע"ב - יד ע"א
"...הכי תקין רשב"ג. אמר ליה רבי מאיר לרבי נתן: אנא חכם ואת אב"ד, נתקין מילתא כי לדידן...
פקיד ואפקינהו מבי מדרשא... ניקנסינהו דלא נימרו שמעתא משמייהו...
אמר רבא: אפילו רבי דענוותנא הוא, תנא אמרו משום רבי מאיר, אמר רבי מאיר לא אמר".
לכאורה תמוה, הכיצד נתקוטטו גדולי חכמים הללו על עניני שררה וכבוד. הכיצד לא קיימו את דברי שמעיה במסכת אבות פרק א משנה י: שְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת. ופירש הברטנורא: "התרחק מלנהוג שררה על ציבור שהרבנות מקברת את בעליה". 'מתרחק מן הכבוד' זהו אחד מארבעים ושמונה דברים שהתורה נקנית בהם (מסכת אבות ו משנה ו). ובמקומות נוספים הרבו חכמים בחשיבות הבריחה מהכבוד.
קושיה זו עולה מדברי רבא עצמו: "אפילו רבי דענוותנא הוא...". וקשה, הרי באמת רבי היה מפורסם בענוותנותו. כמו שאמרו במסכת סוטה פרק ט משנה טו: מִשֶּׁמֵּת רַבִּי, בָּטְלָה עֲנָוָה. ובירושלמי במסכתות כלאים פרק ט הלכה ג וכתובות פרק יב הלכה ג: "רבי הוה ענוון סגין". אם כן מדוע לא העביר על מידותיו ולא נתרצה לחדול מלנטור איבה לרבי מאיר, שאמרו עליו במסכת עירובין דף נג ע"א: "רבי מאיר בדורו לא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו"?
אותה קושיה קשה לא פחות על אביו, רבן שמעון בן גמליאל, שרבי עצמו תיאר את גודל ענוותנותו במסכת בבא מציעא דף פד ע"ב:
"אמר ליה {רשב"ג לרבי}: בני, אל ירע שהוא ארי בן ארי, ואתה ארי בן שועל. והיינו דאמר רבי: שלשה ענוותנין הן, ואלו הן: אבא, ובני בתירה, ויונתן בן שאול. רבן שמעון בן גמליאל - הא דאמרן".
אלא בודאי שאלו ואלו לשם שמים נתכוונו, והיתה ביניהם מחלוקת בדין ובהנהגה.
רבי מאיר ורבי נתן מחו על הזלזול בכבוד התורה. הרי הם היו גדולים בתורה מרשב"ג, והשפלת כבודם לעומת כבוד הנשיא מתפרשת כזלזול בחשיבות התורה.
ונצטוו חכמים לשמור על כבודם - כבוד התורה.
במסכת יומא דף כב ע"ב: "ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש - אינו תלמיד חכם".
ובמסכת שבת דף סג ע"א: "אמר רבי אבא אמר רבי שמעון בן לקיש: אם תלמיד חכם נוקם ונוטר כנחש הוא - חגריהו על מתניך".
ואילו רשב"ג נתעסק במצוה אחרת, בשמירת כבוד הנשיאות – כבוד המלכות. הרי "מלך שמחל על כבודו - אין כבודו מחול". ואיכא למאן דאמר שכן הדין גם בנשיא. מה שאין כן בחכם.
רשב"ג היה נין ונכד לבית מלכות בית דוד ירש כישורי מנהיגות. "איש אשר רוח בו שיכול להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד" (ספרי במדבר פרשת פינחס פיסקא קמ). דוקא כישורים אלו הם שעמדו לו כנגד המרידה בנשיאותו. הוא הבחין בשינוי גירסתו של רבי יעקב בן קרשי, ושם על ליבו לדאוג לנעשה בבית המדרש.
