מאיס
זבחים כב ע"ב
"וצריכי, דאי כתב רחמנא ערל בשר, משום דמאיס, אבל ערל לב דלא מאיס אימא לא; ואי אשמעינן ערל לב, משום דאין לבו לשמים, אבל ערל בשר דלבו לשמים אימא לא, צריכי".
מדברי הגמרא מבואר שלשון 'מאיס' עוסק במיאוס גופני, ולא במיאוס מחמת פגם רוחני.
לשון 'מאיס' נמצאת גם במסכת כתובות דף סג ע"ב:
"אמרה מאיס עלי - לא כייפינן לה".
וקשה איפא על דברי הרמ"א בשו"ע אה"ע עז, ג בשם המהר"ם מרוטנבורג:
"וי"א דכל זה באינה נותנת אמתלא וטעם לדבריה למה אומרת מאיס עלי; אבל בנותנת אמתלא לדבריה, כגון שאומרת שאינו הולך בדרך ישרה...".
לא מיבעיא לאומרים שטענת 'מאיס עלי' משמעותה רק שהאשה מוכנה לוותר על כל זכויותיה הממוניות, ובלבד שתתגרש, בודאי לא שייך נתינת אמתלא.
אלא אפילו לאומרים שיש להבחין בין הסיבות שבעטיין היא דורשת להתגרש, הרי מבואר בגמרתנו שמי שאינו הולך בדרך ישרה אינו נחשב למאוס.
ונראה שהמהר"ם מרוטנבורג מודה שהגמרא עסקה בטוענת מאיס מסיבה גופנית. אולם לעניין דין זה הוא הדין כאשר אינה חפיצה בו מסיבות רוחניות מובהקות.
