אורך המכנסיים
זבחים לה ע"א
"שבח הוא לבני אהרן שיהלכו עד ארכובותיהן בדם...
והא קא מיתווסי מאנייהו, ותנן: היו בגדיו מטושטשין ועבד - עבודתו פסולה! וכי תימא דמדלו להו, והתניא: (ויקרא ו) מדו - כמדתו, שלא יחסר ושלא יותיר!
...בהולכת עצים למערכה, דלאו עבודה היא".
הוי אומר, בזמן הולכת עצים למערכה היו הכהנים מרימים את כתנתם שלא תתלכלך בדם שהגיע עד לברכיהם.
כתב הרמב"ם בהלכות כלי המקדש ח, יח:
"המכנסים בין של כהן גדול בין של כהן הדיוט, הם ממתנים עד ירכים, שהוא למעלה מן הטיבור קרוב מן הלב, עד סוף הירך שהוא הארכובה".
משמעות הדברים שהמכנסיים מגיעים עד לברך. והארכובה עצמה – הברך, אינה מכוסה במכנסיים.
וראייה לכך מסוגייתנו, שהרי אם המכנסים היו מכסים את הברך, הם היו מתלכלכים מאותו הדם, דבר האסור על פי הסוגיה.
ואין לומר שהכהנים היו מפשילים גם את מכנסיהם, שהרי תפקיד המכנסים (שמות כח, מב) לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה, כלומר לכסות את הגוף במקום שצריך להיות מכוסה. כלשון הברייתא במסכת סנהדרין מד ע"ב: "האיש מכסין אותו פרק אחד מלפניו, ואשה שני פרקים, בין מלפניה בין מלאחריה, מפני שכולה ערוה". לכן אפילו על הזמן שעדיין לא נצרכו כלל לבגדי הכהונה - בשעת ההגרלה שלפני עבודת הכהנים, אמרו במסכת תמיד ה משנה ג: "היו מפשיטין אותם את בגדיהם לא היו מניחין עליהם אלא מכנסים בלבד" – נצרכו המכנסים לכסות את כל המקום הצריך צניעות בגברים.
היוצא מכאן שמכנסיים קצרים צנועים הם עבור גברים, אך צריכים הם להגיע עד לברך, ולא עד בכלל.
וכך משמע בחידושי הרשב"א מסכת ברכות דף כד ע"א:
"ועלה קאתי רב חסדא למימר דשוק באשה מקום צנוע וערוה הוא... אף על פי שאינו מקום צנוע באיש".
כלומר ששוק הוא מקום צנוע רק באשה. מה שאין כן הירך שמעל השוק שצריך צניעות גם באיש.
ויותר מפורש בחזון איש או"ח, מועד הלכות קריאת שמע - סימן טז אות ח:
"אבל מן הארכובה ולמעלה הוא צנוע בהחלט ולא אצטריך לאשמעינן והרי כתבו הראב"ד והרשב"א דבאיש הוא מגולה והב"ח כתב שהוא תמיד מלוכלך וכל זה אינו אלא בפרק התחתון אבל מן הארכובה ולמעלה הוא בכלל ירך ואמרו מה ירך בסתר [מ"ק ט"ז א']".
כלומר שדברי הגמרא במסכתות סוכה דף מט ע"ב ומועד קטן דף טז ע"א "מה ירך בסתר" עוסקים באיש. ומקום הירך הוא החל מן הארכובה ולמעלה.
