חשיפת מקום המזבח / חנן חריף
זבחים סב ע"א
פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון
כשבאו שבי הגולה בימי עזרא ורצו להקים מחדש את המזבח, היה עליהם, על פי התלמוד, לכוון למקום המדויק שבו שכן קודם לכן. ומדוע? כך כתב הרמב"ם: "המזבח מקומו מכוון ביותר, ואין משנין אותו ממקומו לעולם (...) ומסורת ביד הכול שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארוונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק; והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה; והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל; ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא, ומשם נברא. אמרו חכמים: אדם - ממקום כפרתו נברא" (הלכות בית הבחירה ב, א-ב).
עבור שבי ציון, אם כן, בניית המזבח איננה רק עניין להקרבה בהווה ובעתיד. היא גם הקישור לעבר הקדום ביותר – המקום המקודש שממנו נברא האדם ובו הוא חוזר ומתכפר. החזרה לשורש הקיום היא היא הכפרה על חטא ההתרחקות ממנו.
וכיצד מצאו את המקום?
על פי ר' אלעזר "ראו מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו" – מחזה נבואי החושף את המציאות הרוחנית העומדת מעל למציאות הגשמית, מעין צידו העליון של מטבע המציאות.
על פי ר' יצחק נפחא, "אפרו של יצחק ראו, שמונח באותו מקום" – כדברי מדרש האגדה שמביא רש"י (בראשית כב, יד) על דברי הפסוק "בהר ה' יראה" - "...בהר ה' ייראה אפרו של יצחק צבור ועומד לכפרה", כך 'ראו' שבי הגולה, בעיני הרוח, את המקום המקודש על ידי מסירותם של אבותיהם, שממנו כפרתם.
על פי ר' שמואל בר נחמני "מכל הבית כולו הריחו ריח קטורת, משם הריחו ריח אברים" – מהרש"א: "שהראה להם הקב"ה כאילו הכל בנוי, וריח הקטורת ודאי מגיע בכל המקדש... חוץ מבמקום מזבח...". גם כאן, אם כן, ייתכן שמדובר במראה נבואי, ולא בהרחה בעלמא.
המזבח וההקרבה מסמלים תכנים רוחניים, ובשום אופן אין להסתפק באקט ההקרבה ובציפייה לתועלת שתצמח ממנו ולרוקן את המזבח מתוכנו הרעיוני המחייב את המקריב. ההקמה המחודשת מצריכה מטען רוחני המתבטא במתואר לעיל, או, בדברי ר' אליעזר בן יעקב בהמשך: "שלושה נביאים עלו עמהם מן הגולה: אחד שהעיד להם על המזבח ועל מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית [מקדש] ואחד שהעיד להם על התורה שתיכתב אשורית". התוכן הרוחני, המבוטא כאן בשלושת הנביאים האחרונים – חגי, זכריה ומלאכי – הוא העומד בבסיס שיבת ציון והקמת המזבח. גם כתיבת התורה בכתב אשורי, למרות שלכאורה אין מקומה כאן, מהווה פעולה טכנית, כבניית המזבח, שמשמעותה רוחנית – שימור התוכן הישן בכלי חדש.
