הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"לדבריהם קאמר"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
זבחים עז ע"ב
"לדבריהם קאמר להו: לדידי רחמנא אכשריה, לדידכו אודו לי מיהא בשר בעלת מום כעצים דמי, מידי דהוה אבשר חטאת".
1.
הגמרא אומרת, שרבי אליעזר אמר את דבריו במשנה - "ר' אליעזר אומר: יתן למעלה, ורואה אני את בשר החטאת מלמעלה כאילו הן עצים" - לפי שיטת חכמים שסוברים שהתורה אסרה להקריב בעלי מומין שנתערבו – לריח ניחוח, אבל לשיטתו האישית [של רבי אליעזר] התורה התירה.
2.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תט:
"מדשקיל וטרי אליבא דפלוני ש"מ דכוותיה ס"ל, הכי איתא בפרק במה מדליקין [דף] כ"ח ב' ומדקמתרץ רב אדא בר אהבה אליבא דרבי יהודה ש"מ כר"י ס"ל ומי אמר רב אדא בר אהבה הכי והאמר רב אדא בר אהבה וכו' ואע"ג דמשנינן שם לדבריהם דר"א ור"ע קאמר וליה לא ס"ל דווקא התם דחקינן בהכי כי היכי דלא ליסתרו דברי רב אדא אהדדי אבל היכא דליכא סתירה בדברי האמורא המתרץ לדעת התנא שפיר אמרינן דמדקמתרץ אליביה כוותיה ס"ל וכדמוכח מלישנא דתלמודא שם ... "
הוא קובע עיקרון יסודי. כאשר אמורא מתרץ קושיה על אמורא אחר, סימן שהוא מסכים לדעת אותו חכם [תנא/אמורא]. ורק כאשר יש סתירה על האמורא המתרץ, אומרים שתרוצו היה רק לשיטתו של המוקשה ולא לשיטתו העצמאית-אישית של התרצן. וזה מתאים גם ביחס לדיון בין התנאים. וכך בסוגייתנו.
3.
יש להבדיל בין הביטוי "לדבריהם..." לביטוי "ולטעמיך...". הביטוי הראשון – "לדבריהם" – החכם שאומר "לדבריהם..." לא זקוק כלל להסבר שמובא בהמשך. ואילו הביטוי "ולטעמיך..." מטרתו לומר שהחכם המוקשה טוען שגם למקשן קשה, ומה שיתרץ המקשן על שיטתו כך גם אפשר לתרץ את דברי החכם המוקשה.
ובהקשר לסוגייתנו ראה גם ב"מתיבתא", הערה יב, וב"ילקוט ביאורים", עמוד רפ.
כמו כן יש להשוות ביטוי זה לביטוי "... וליה לא סבירא ליה".
4.
תוספות מסכת זבחים דף עז עמוד ב:
אודו לי מיהת בשר בעל מום כעצים דמי - אף על גב דר"א גופיה לא חייש להאי טעמא מדמצריך קרא מ"מ תיקשי להו לרבנן והכי אורחיה דהש"ס כדפירשתי בריש פירקין.
תוס' מעיר בסוגייתנו, שכך "מקובל בש"ס", שנימוק/טעם שמביא תנא לדעתו במשנה לא תמיד הוא הנימוק האמיתי, אלא לפעמים הנימוק שהוא מביא נועד להקשות על מי שחולק עליו.
4.1
וכך אומר תוס' בסוגיה נוספת במסכתנו:
תוספות מסכת זבחים דף עב עמוד א:
ואף על גב דרבנן גופייהו לא חיישי בהאי טעמא קאמרי ליה הכי וכהאי גוונא אשכחן לקמן בפירקין (דף עז.) דאברין באברי בעלי מומין רבי אליעזר אומר יעלו וחכ"א לא יעלו ומפרש טעמא דרבי אליעזר משום דכתיב מום בם הוא דלא ירצו הא ע"י תערובות ירצו והא דקתני רואה אני את בשר בעל מום כאילו הוא עצים לדבריהם דרבנן קאמר להו אף על גב דרבי אליעזר גופיה לא חייש להאי טעמא דעצים.
4.1.1
ונראה לי שכאן תוס' מרחיב את דבריו לעיל בסעיף 4 [למרות שתוס' עצמו כאן מעיר במפורש שדבריו בדף עב [כאן - בסעיף 4.1] דומים לדבריו בסוגייתנו בדף עז - לעיל בסעיף 4].
שהרי כאן תוס' מסביר שלפעמים תנא מביא נימוק שלא בהכרח מתאים לשיטתו שלו, למרות שלא נאמר כך בגמרא בלשון "לדבריהם...", לעומת סוגייתנו שנאמר בה במפורש שרבי אליעזר אמר את הנימוק במשנה "לדבריהם קאמר"!
5.
ודברים דומים אומר תוס':
מסכת יומא דף נו, בתוס'
וי"ל דלא היה נ"ל שזה יהא עיקר טעם לחוש לבקיעת הנוד ליום אחד ומה שהקשו לו מבקיעת הנוד אף על גב דאינהו גופייהו לית להו האי טעמא י"ל שהיו ברצון מחזירין אותו והיו מקשים לו כל מה שהיו יכולין רק שיחזור בו
תוס' מסביר שהגמרא ["סתמא דגמרא"] סוברת שהתנאים רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון סוברים באמת ש"אין ברירה", ומה שהם אומרים במפורש את טעם אחר - "שמא יבקע הנוד" - זה נאמר רק כנגד רבי מאיר שסובר "יש ברירה". ובלשון תוס': "והיו מקשים לו כל מה שהיו יכולין..." [מתאים גם לביטוי בש"ס "וליה לא סבירא ליה" / "לדבריהם קאמר"]
5.1
דבריו מתאימים לדבריו לעיל בסעיף 4, ונראה לי שגם מתאים להערתנו בסעיף 4.1
5.2
ותוס' מביא לכך דוגמאות נוספות בש"ס:
וכי האי גוונא הויא ההיא דפ' התערובת (זבחים דף עז:) דקאמר רבי אליעזר לרבנן גבי איברי בעל מום שנתערבו באברים תמימים ונתנן למעלה כו' לדידי מדכתב מום בם הוא דלא ירצו הא על ידי תערובת ירצו אלא לדידכו דדרשיתו מום בם לדרשה אחריתי אודו לי מיהת דבשר בעלת מום כעצים דמי אף על גב דאיהו גופיה לא סבירא ליה האי טעמא מדמצריך קרא...
ואמנם קצת קשה לי בזה שתוס' מדמה את דבריו בסעיף 5 לדבריו לעיל בסעיף 4 - סוגייתנו, למרות שמתאים יותר לדבריו לעיל בסעיף 4.1. שהרי בשתי הסוגיות - זבחים דף עב ויומא דף נו - מדובר שהגמרא לא אמרה במפורש שהתנא אמר את דבריו רק "לדבריהם..." [=לדעת החולקים עליו]
