|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
כגון דעיילן תלת קשייתא בציפא בדוחקא – תמר מצוי
"אמר גניבא אמר רבי אסי: נקדרה כסלע - טרפה, שאם תמתח תעמוד על הטפח. אמר רבי חייא בר אבא, לדידי מפרשא לי מיניה דגניבא אמברא דנהרדעא: כסלע כשרה, יתר מכסלע טרפה. וכמה יתר מכסלע? אמר רב יוסף: כגון דעיילן תלת קשייתא בציפא בדוחקא, בלא ציפא ברווחא" (חולין, נ ע"ב).פירוש: אמר גניבא אמר רב אסי: אם נקדרה הכרס החיצונה, נעשה בה חור עגול, שגודלו כגודל מטבע הקרויה סלע טרפה, ומדוע? שאם תמתח הקדירה הזו תעמוד על הטפח לאורכה, שכן הוא גודלו של סלע. אמר רבי חייא בר אבא, לדידי מפרשא לי מיניה דגניבא [לי נתפרש הדבר מגניבא עצמו] כשהיינו אמברא [על המעבורת] של נהרדעא: אם היה הנקב כסלע כשרה, יתר מכסלע טרפה. ושואלים: וכמה יתר מכסלע? אמר רב יוסף: כגון דעיילן תלת קשייתא בציפא בדוחקא [שנכנסים שלושה גרעיני תמר כשהם מצופים בשיירי בשר הפרי בדוחק], ושהן נמצאים בלא ציפא [ציפוי] שהם לגמרי נקיים נכנסות ברווחא [ברווח] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: תמר מצוי שם באנגלית: Date Palm שם מדעי: Phoenix dactylifera
ראו במאמר "מסיקין בתמרין, אכלן אין מסיקין בגרעיניהן" (שבת, כט ע"א). לקריאה הקש/י כאן.
לריכוז המאמרים שנכתבו על התמר המצוי הקש/י כאן.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
תקציר: על פי המפרשים הזנגבילא הוא הצמח זנגביל ((Zingiber. הזנגביל, המכונה גם ג'ינג'ר, הוא צמח עשבוני רב-שנתי היוצר קנה-שורש מעובה. קנה השורש זוחל וגדל באופן תת-קרקעי ובאביב שולח כלפי מעלה גבעולים זקופים דמויי קנים המגיעים עד לגובה של כמטר . העלים דמויי אזמל מוארך, צר ומחודד בבסיסו. לאחר עונת הגידול הגבעולים והעלים מתים.
החלק הנאכל בזנגביל הוא קנה השורש שצבעו חום בהיר וטעמו חריף ומרענן. הגמרא במסכת שבת (סה ע"א) מונה את הזנגביל בין תבלינים שהונחו בפה. ייתכן שטעמו והשפעתו המרעננת של הזנגביל הפכו אותו לאמצעי להפגת ריח הפה. הזנגביל נזכר גם כצמח רפואה (פסחים, מב ע"ב). צמד התבלינים החריפים זנגביל ופלפל ארוך היו כנראה יקרים ולכן דווקא הם נשלחו על ידי מרי בר מר לרבה כתגובה למשלוח המנות הדל שקיבל ממנו.
מעניין לעיין בדברי הריטב"א על הזנגביל בהלכות ברכות (פ"א הלכה י"ז), לפיהם למרות שחלקו העל-קרקעי של הזנגביל עשבוני וקמל בסוף עונת הגידול, העובדה שקנה השורש ממשיך משנה לשנה מגדירה את הזגביל כ"אילן". הלכה זו עשויה להקרין על הפסיקה הנוגעת לברכת הנהנין על בננות. הבננה מוגדרת מבחינה בוטנית כ"עשב" משום שאין לה גזע מעוצה, אלא גבעול מעובה הקרוי גזעול. גזעול הבננה גדל במהירות מתוך פקעת תת-קרקעית ומגיע לגובהו המקסימלי תוך כשנה. לאחר מכן הוא פורח, מניב פרי ומת. מן הפקעת מתפתח צמח חדש שיניב פרי בשנה הבאה. מתוך דברי הריטב"א ניתן להסיק שבגלל שפקעת הבננה רב-שנתית, הבננה נחשבת "אילן" ולכן ברכתה צריכה להיות - 'פרי העץ'.
המקורות מספקים כמה מדדים להכ |
