הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"אמר רב... רב... אמר"; "רבא"

[תנאים ואמוראים]

זבחים צד ע"א

"מאי בינייהו? אמר אביי: מטלית פחותה משלש איכא בינייהו, מאן דאמר ראוי, הא נמי ראוי, דאי בעי חשיב עליה; מ"ד דבר המקבל טומאה, הא מיהא לאו בת קבולי טומאה היא.
רבא אמר: בגד שחישב עליה לצורה איכא בינייהו, מ"ד ראוי, הא נמי ראוי, דאי בעי מבטיל ליה למחשבתיה; מ"ד דבר המקבל טומאה, השתא מיהא לאו בת קבולי טומאה היא.
רבא אמר: עוצבא דחשיב עלה לקצעה איכא בינייהו, מ"ד ראוי, הא נמי ראויה; מאן דאמר דבר המקבל טומאה, הא לאו מקבלה טומאה עד דמקצע לה;
והתניא, רבי שמעון בן מנסיא אומר: עוצבא שחשב עליה לקצעה - טהורה עד שיקציענה"

1.
בסוגייה מופיעים דברי רבא פעמיים.

2.
לכן יש שינויי גירסאות:
א. במקום "רבא">>> "רבינא"
ב. במקום "רבא" >>> "איכא דאמרי רבא אמר" [שתי הגרסאות ב"מתיבתא", הערה יא].

ולדעתי ניתן להוסיף 2 אפשרויות:
ג. במקום "רבא" >>> "רב אשי".
ד. מדובר על רבא אחר [ראה ב"אטלס עץ חיים", כרך ד, ערך "רבא", עמ' 288, שמביא כמה וכמה אמוראים ששמם היה "רבא" [בתוספת שם], ורובם חיו בזמן "רבא" "הרגיל" ואחריו.
ה. אולי "רבא" הראשון צריך להיות "רבה". [ומצינו פעמים רבות בש"ס החלפה בין "רבא" ל"רבה"], אולם בסוגייתנו כנראה לא מתאים, כי לא יתכן שדברי רבה יופיעו אחרי דברי אביי שהיה תלמידו.

3.
בדרך כלל כשסדר הביטויים הוא "אמר רב..." ואחר כך "רב... אמר" משמע שהם חלוקים. בסוגייתנו אומרים הפרשנים, שרבא [פעמיים "רבא" ולפי מה שהסברנו] לא חולק על אביי אלא רק מוסיף אפשרות של נפקא מינה.

3.1
ויש להסביר: הכלל שהבאנו שבניסוח: "אמר רב..." ואחר כך "ורב.... אמר" מדובר במחלוקת , מתאים כאשר דברי הראשון פתחו סוגיה, אבל כאשר דברי הראשון עונים על שאלה [כבסוגייתנו], הרי שאם דברי האמורא השני היו נפתחים בניסוח "אמר רב..." אפשר היה לטעות ולחשוב שמדובר בנושא חדש.