טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

היו לו שני מינים שחופות ולבנות – כבש הבית

"הלוקח גז צאנו של עובד כוכבים פטור מראשית הגז, הלוקח גז צאנו של חבירו, אם שייר המוכר חייב, לא שייר הלוקח חייב; היו לו שני מינים שחופות ולבנות, מכר לו שחופות אבל לא לבנות, זכרים אבל לא נקבות  זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו" (חולין, קלה ע"א). 

שם עברי:  כבש הבית    שם באנגלית:  Domestic Sheep   שם מדעי:  Ovis aries

שם נרדף במקורות: כבשה, כשב, איל, רחל, יובל, כר, אימר, דיכרין 


נושא מרכזי: מהן כבשים שחופות ומדוע הן נחשבות פחות איכותיות?

לריכוז המאמרים שנכתבו על הכבש הקש/י כאן.

לריכוז המאמרים שנכתבו על הצאן הקש/י כאן.

רש"י (חולין, קלה ע"א) פירש: "שחופות - לא שחור ולא לבן". כך פירש גם רע"ב במשנה (חולין, פי"א מ"ב). כנראה שגם בעל "תפארת ישראל" (שם) הבין כך ופירש "גרויע" (groye). זו צורה ביידיש שפירושה אפורה (נקבה) מהמילה גרוי. האפור הוא גוון הביניים בין שחור ולבן ולכך התכוונו המפרשים שכתבו "לא שחור ולא לבן". בפירוש רבינו יהונתן על הרי"ף (חולין, (לפי דפי הש"ס) משניות קלה ע"א) אנו מוצאים שני פירושים התלויים בגרסאות: "... וצמר שחורות לא חשיב כצמר לבנות וצמר זכרים נמי אשון וקשה הוא, צמר נקבות רכיך. ויש גורסים שחופות, ושחופות לא שחור ולא לבן וכו'". בהמשך הסוגיה (קלו ע"ב) רש"י פירש באופן שונה וכתב "שחופות – פלבי"ש flaves" שמתפרש צהובות-אדמדמות(1).

הרמב"ם (חולין, פי"א מ"ב) הרחיב את טווח הצבעים אף יותר: "וטחופות, הוא שם הנאמר על כל שאינו לבן בין שהיה אדום או שחור או זולתן. ואין ספק שהוא חייב בראשית הגז אם היה גונו הטבעי אדום או שחור או זולתם מן הגוונים לפי שנאמר גז צאנך איך שיהיה. ב"מלאכת שלמה" נאמר שהמילה "טחופות" בט"ת היא גירסת הערוך. הוא מביא גם את גירסת הרמב"ם בפ"י מהחכות ביכורים "גיזה לבנה וגיזה שחומה בשין ובמם". ח.י קאהוט (ערך "שחף") פירש ששחופות הן שחורות.  

המשותף לכל השיטות הוא שצמר "שחופות" איננו לבן וכפי שמשתמע מהמשך הסוגיה איכותו ירודה בהשוואה לצמר הלבן:

"מתניתין דלא כרבי אלעאי; אי מה תרומה ממין על שאינו מינו לא, אף ראשית הגז ממין על שאינו מינו לא! וגבי תרומה מנלן? דתניא: היו לו שני מיני תאנים שחורות ולבנות, וכן שני מיני חטין אין תורמים ומעשרים מזה על זה, רבי יצחק אומר משום רבי אלעאי: בית שמאי אומרים אין תורמין, ובית הלל אומרים תורמין, אף ראשית הגז ממין על שאינו מינו לא! אין, והתנן: היו לו שני מינים שחופות ולבנות, מכר לו שחופות אבל לא לבנות זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו, אלא מעתה סיפא דקתני, זכרים אבל לא נקבות זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו הכי נמי משום דתרי מיני נינהו? אלא עצה טובה קמ"ל, דליתיב ליה מהאי דרכיך ומהאי דאשון, הכא נמי: עצה טובה קמ"ל, דליתיב להו מתרוייהו"(2) (חולין, קלו ע"ב).

מפרש רש"י: "הכא נמי - גבי שחופות ולבנות משום עצה טובה הוא דגיזת הלבנות טובה משל שחופות ויקנה מן הלוקח כשיעור השחופות ויתן לו לכהן". בעקבות דברי הגמרא על פי המפרשים מתעוררת השאלה במה עדיף צמר בצבע לבן על פני גוונים אחרים? האם אכן הוא עדיף עד כדי כך שהוא ייחשב כמין אחר? ההשוואה שערכה הגמרא להבדל בין צמר זכרים ונקבות רומזת על כך שהבדל האיכויות קשור לנוחות העיבוד או לאופי האריג המתקבל.
 

מקורות השונים מעידים על כך שצמר הכבשים לבן ואילו שיער העיזים שחור (ראו במאמר "ושער ראשה כעמר נקא" (חגיגה, יד ע"א)). למעשה התמונה מורכבת יותר ודי אם נזכר במגוון הצבעים שמתארת התורה במהלך המאבק שניהל יעקב עם לבן על גובה משכורתו. הדעה המקובלת בין הביולוגים היא שבמהלך ביות הכבשים (ומקורות נוספים לסיבים) אחת מהתכונות החשובות שנבררה היא צבע צמר לבן משום שבעולם העתיק הוא היה הנוח ביותר לצביעה בצבעים בהירים. עד ימינו הנושא של הופעת סיבים שאינם לבנים מעסיק מאד את יצרני וצרכני הצמר הגולמי המחפשים דרכים למנוע את הופעתם בשיטות שונות. מאמץ מחקרי רציני מושקע באמצעים לזהות כבשים בעלי פוטנציאל גנטי לא מתאים על מנת לסלקם מתוך העדרים המיועדים לגידול צמר.
 

שחופות - מסורסות
 

ז. ספראי הוכיח ממקורות שונים ששחוף הוא מסורס. הוא סבר שהכוונה לכבשים זכרים שסורסו על מנת שהרבעת הכבשים תעשה על ידי איל חזק ובריא במיוחד. למשל: "אל יד הגא סריס המלך שומר הנשים, מחוי היה והיה ממונה על הבתולות ודכוותיה אל יד שעשגז סריס המלך שומר הפלגשים שחוף היה והיה ממונה על הנשים (אסתר רבה, (וילנא) פרשה ה ג'). מיותר לציין שפירוש זה איננו משתלב במהלך הסוגיה העוסקת במצוות הגז הקשורה לצמר. קשה להניח שצמר אילים מסורסים שונה מצמר אילים אחרים ובנוסף הוא לא היה מיועד למצווה זו אלא רק צמר הרחלים.

צילם:   Jesus Solana  from Madrid, Spain

הרחבה

הצבע של השיער והצמר ביונקים ונוצות העופות נקבע בעיקר על ידי כמות ואיכות המלנינים (כמה טיפוסי פיגמנט) המיוצרים בתאים מיוחדים הנקראים מלנוציטים ומועברים לקרטינוציטים (התאים הבונים את פני שטח העור). קיימים שני סוגים עיקריים של מלנין השונים זה מזה מבחינה כימית: eumelanins האחראיים לצבע שחור עד חום ו – pheomelanins בצבע צהוב עד אדום. בכבשים הצבע הלבן איננו ביטוי ללבקנות (רמת ייצור פגומה של מלנין) אלא תוצאה של גן דומיננטי (שולט) הגורם באופן פעיל לדיכוי סינתיזה של מלנינים וכך מסתיר את כל הצבעים שהיו אמורים להתבטא. הצבע השחור ברוב הכבשים הוא תוצאה של גן רציסיבי (נשלט) ולכן בהכלאה בין איל ורחל ששניהם בעלי גנוטיפ (הרכב גנטי) הטרוזיגוטי (שניהם בעלי גן אחד לצבע שחור וגן אחד לצבע לבן) יתקבלו צאצאים שכרבע מהם שחורים. למעשה בגלל תהליכי ברירה שנמשכו אלפי שנים ברוב הגזעים הגנוטיפ ההטרוזיגוטי נדיר מאד ולכן הופעה של פרט שחור נדירה מאד (מכאן נובע הביטוי "כבשה שחורה" בהתייחס לבן משפחה חריג). יש להעיר שקיימות סיבות נוספות להופעת צבע שחור כמו שונות בבקרה גנטית הגורמת להופעת כתמים בגדלים ובמקומות שונים (ראו בתמונה) או קיומם של מעט גזעים בעלי צבע שחור באופן נורמלי.

 
(1) על פי ד"ר מ. קטן ב"אוצר לעזי רש"י". 
(2) פירוש: ומשיבים: מתניתין [משנתנו] היא שלא כשיטת ר' אלעאי, שלשיטתו גם בראשית הגז הריהו חייב בנתינה לכהן. ועוד שב ושאל: אי [אם] כדבריך שר' אלעאי גוזר גזירה שווה בין ראשית הגז לתרומה, מעתה יש מקום לומר: מה תרומה, יבול הבא מצמח של מין זה על יבול הבא מצמח שאינו מינו לא יתן. מעתה אף בראשית הגז נאמר כי צמר הבא ממין זה של צאן על צמר הבא מצאן שאינו מינו לא יתן! וגבי [ואצל] תרומה מנלן [מנין לנו] שכך הדין? דתניא [שכן שנויה ברייתא] בדינו של מי שהיו לו שני מיני תאנים, שחורות ולבנות, וכן מי שהיו לו שני מיני חטין אין תורמים ומעשרים מזה על זה. ר' יצחק אומר משום [בשם] ר' אלעאי: בית שמאי אומרים כי אין תורמין מתאנה או מחיטה זו על התאנה או על החיטה האחרת, ואילו בית הלל אומרים שתורמין מתאנה זו על התאנה האחרת, וכן מחיטה זו על החיטה האחרת, שלדעתם כל אלה מין אחד הן. ואולם הכל מודים שאין תורמים ומעשרים ממין זה על מין אחר. ואם כן אף בראשית הגז שנאמר שצמר הבא ממין צאן זה על צמר שבא מצאן שאינו מינו לא יתן! ומשיבים: אין [כן] הוא באמת, והתנן [וכך שנינו במשנתנו]: היו לו שני מינים של צאן, שחופות (לא שחורות ולא לבנות) ולבנות, מכר לו לחבירו את השחופות אבל לא את הלבנות, שהשאירן המוכר לעצמו — זה המוכר נותן מגיזתו מהצאן ששייר לעצמו, וזה הלוקח נותן מגיזת הצאן שקיבל לעצמו. והרי שאין נותנים מצמר של מין זה על צמר של מין אחר. ותוהים על כך: אלא מעתה, סיפא דקתני [סוף המשנה ששנינו בה], שאם מכר זכרים אבל לא נקבות זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו, הכי נמי [כך גם כן] תאמר שנותנים מזה ומזה משום דתרי מיני נינהו [ששני מינים הם]?! אלא הטעם הוא שעצה טובה קא משמע לן [הוא התנא משמיע לנו], שמאחר וגיזת הנקבות רכה בעוד שגיזת הזכרים היא קשה, לכך טוב למוכר שלא יתן לכהן מן הגיזה הרכה שאצלו הן על הנקבות שאצלו והן על הזכרים שמכר, אלא מוטב לו שיקנה מהקונה גיזת זכרים כשיעור שצריך לתת לכהן על הזכרים, ובאופן זה יצא דליתיב ליה מהאי דרכיך ומהאי דאשון [שיתן לו לכהן במתנתו מזה שהוא רך, כגיזת הנקבות, וממה שקשה, כגיזת הזכרים], הכא נמי [כך גם כן] לענין שחופות ולבנות, אין זו אלא עצה טובה קא משמע לן [הוא התנא משמיע לנו], שמוטב למוכר שלא יתן כל מתנתו לכהן מן הלבנות שתחת ידו, ואף על השחופות, אלא יקנה מהקונה מגיזת השחופות בשיעור הנתינה לכהן, ובאופן זה דליתיב להו מתרוייהו [שיתן לו לכהן משניהם]! ואולם לדעת המשנה מפרישים מגיזת צאן ממין זה על מין אחר, ומעתה חוזרת השאלה לשיטת ר' אלעאי הגוזר גזירה שווה מתרומה, מדוע לא נאמר אף בראשית הגז שאין מפרישים ממין על שאינו מינו!

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.