טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

אלא עצה טובה קא משמע לן, דליתיב ליה מהאי דרכיך – כבש הבית

"אלא מעתה סיפא דקתני, זכרים אבל לא נקבות זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו הכי נמי משום דתרי מיני נינהו? אלא עצה טובה קא משמע לן, דליתיב ליה מהאי דרכיך ומהאי דאשון, הכא נמי: עצה טובה קא משמע לן, דליתיב להו מתרוייהו" (חולין, קלו ע"ב). 

פירוש: ותוהים על כך: אלא מעתה, סיפא דקתני [סוף המשנה ששנינו בה], שאם מכר זכרים אבל לא נקבות זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו, הכי נמי [כך גם כן] תאמר שנותנים מזה ומזה משום דתרי מיני נינהו [ששני מינים הם]?! אלא הטעם הוא שעצה טובה קא משמע לן [הוא התנא משמיע לנו], שמאחר וגיזת הנקבות רכה בעוד שגיזת הזכרים היא קשה, לכך טוב למוכר שלא יתן לכהן מן הגיזה הרכה שאצלו הן על הנקבות שאצלו והן על הזכרים שמכר, אלא מוטב לו שיקנה מהקונה גיזת זכרים כשיעור שצריך לתת לכהן על הזכרים, ובאופן זה יצא דליתיב ליה מהאי דרכיך ומהאי דאשון [שיתן לו לכהן במתנתו מזה שהוא רך, כגיזת הנקבות, וממה שקשה, כגיזת הזכרים], הכא נמי [כך גם כן] לענין שחופות ולבנות, אין זו אלא עצה טובה קא משמע לן [הוא התנא משמיע לנו], שמוטב למוכר שלא יתן כל מתנתו לכהן מן הלבנות שתחת ידו, ואף על השחופות, אלא יקנה מהקונה מגיזת השחופות בשיעור הנתינה לכהן, ובאופן זה דליתיב להו מתרוייהו [שיתן לו לכהן משניהם]! ואולם לדעת המשנה מפרישים מגיזת צאן ממין זה על מין אחר, ומעתה חוזרת השאלה לשיטת ר' אלעאי הגוזר גזירה שווה מתרומה, מדוע לא נאמר אף בראשית הגז שאין מפרישים ממין על שאינו מינו!  (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי:  כבש הבית    שם באנגלית:  Domestic Sheep   שם מדעי:  Ovis aries

שם נרדף במקורות: כבשה, כשב, איל, רחל, יובל, כר, אימר, דיכרין 


נושא מרכזי: מדוע מייחסת המשנה את מצוות ראשית הגז ל"רחלות"??

לריכוז המאמרים שנכתבו על הכבש הקש/י כאן.

לריכוז המאמרים שנכתבו על הצאן הקש/י כאן.

במשנה במסכת חולין (פי"א מ"א) נאמר "... וראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלות ואינו נוהג אלא במרובה". בדרך כלל המילה "רחל" מתורגמת ל"כבשה בוגרת" אולם במשנה הבאה נאמר: "... היו לו שני מינים שחופות ולבנות מכר לו שחופות אבל לא לבנות, זכרים אבל לא נקבות, זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו". מפרש הרמב"ם (ביכורים, פ"י הל' ד'): "אין חייבין בראשית הגז אלא הכבשים בלבד, זכרים כנקבות שהצמר שלהן הוא הראוי לבגדים, היה צמרן קשה ואינו ראוי ללבישה פטורין מראשית הגז, שאין מתנה זו לכהן אלא כדי ללבוש ממנה". בלשון הזאת נפסק גם בשולחן ערוך (יו"ד, הלכות מתנות עניים וראשית הגז, סי' של"ג ס' ב'). שאלה שיש לתת עליה את הדעת מדוע נקטה המשנה בלשון "ברחלים" ולא "כבשים" באופן כללי? ניתן לשער שהבחירה בשם "רחלים" נובעת משתי סיבות:
 

א. במציאות החקלאית, הרוב המוחלט של עדר הצאן מורכב מנקבות (רחלות) המוחזקות לאורך שנים לצורך צמר, חלב וולדות. הזכרים (אילים) הוחזקו במספר קטן בלבד (יחס מקובל של איל אחד לכמה עשרות רחלות) לצורך רבייה.
 

ב. בסוגייתנו אנו לומדים שאיכות צמר הנקבות היתה גבוהה יותר משום שהוא היה רך ("דליתיב ליה מהאי דרכיך ומהאי דאשון") ואילו של הזכרים היה קשה. דרכם של חז"ל הייתה לנקוט בלשון המקרה המצוי והרווח בעדר ("אלא שדברו חכמים בהווה").
 

הגורם המרכזי לכך שצמר הרחלים (הנקבות) רך ועדיין יותר מצמר האילים (הזכרים) הוא עובי סיב הצמר (Fibre Diameter), הנמדד במיקרונים. ככל שסיב הצמר דק יותר, כך המגע שלו גמיש ורך יותר, ואילו סיב עבה נתפס כקשה, נוקשה או עוקצני למגע. ההבדל בעובי הסיב בין זכרים לנקבות נובע מכמה גורמים פיזיולוגיים וביולוגיים:
 

1. ההשפעה ההורמונלית של הטסטוסטרון. רמות גבוהות של ההורמון הזכרי טסטוסטרון אצל האילים מאיצות את סינתזת החלבון בגוף ומגדילות את קצב הצמיחה הכללי. הורמון זה משפיע ישירות על זקיקי השערה ומביא ליצירת סיבי צמר עבים יותר בשיעור של כ-12% (תוספת ממוצעת של כ-1 עד 3 מיקרונים ברוחב הסיב לעומת נקבות). מחקרים הראו כי קיים מתאם חיובי חזק בין רמת הטסטוסטרון בדם לבין עובי סיב הצמר.
 

2. מאזן האנרגיה ומשקל הגוף. אילים גדולים ומאסיביים יותר מהרחלות, ועל כן צורכים כמות גדולה יותר של מזון. האנרגיה הזמינה והמזון הרב שהאיל מעכל מופנים בין היתר לצימוח צמר מואץ. צמיחה מהירה ועשירה בזקיק השערה מייצרת סיב רחב וחזק יותר (מה שמעלה את משקל הגז הכולל של האיל, אך מפחית מרכותו).
 

3. הריון והנקה אצל הנקבות. אצל הרחלות, חלק ניכר מהמשאבים התזונתיים והאנרגטיים מופנה במהלך השנה להריון ולהנקה. הדבר גורם לירידה זמנית בקצב גידול הצמר ולהצרת עובי הסיב הממוצע לאורך העונה (לעיתים הצרות של 0.2 עד 1.5 מיקרון). היצרות זו תורמת לעובדה שסיב הצמר של הנקבה נשאר דק ועדין יותר לאורך זמן.
 

ניתן להוכיח שאכן לטסטוסטרון חלק מהתעבות השיער על ידי השוואה לאיל מסורס(1). כאשר מסרסים זכר, רמות הטסטוסטרון שלו צונחות. כתוצאה מכך, הצמר שהוא מצמיח הופך דק ורך בהרבה מזה של איל שלם, והוא מפיק צמר במרקם דומה מאוד לזה של הרחלים.
 

תמונה 1. איל מופלון         צילם: Volker.G		תמונה 2. כבשים         צילם: Jesus Solana

 
(1)  Nazari-Zenouz, F. et al. 2018., 'The Effect of Prepubertal Castration on Wool Diameter'. Iranian Journal of Applied Animal Science, 8 (4).    

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.