גיד הנשה לבני יעקב
חולין ק ע"ב
"מתני'. נוהג בטהורה ואינו נוהג בטמאה, רבי יהודה אומר: אף בטמאה, אמר רבי יהודה: והלא מבני יעקב נאסר גיד הנשה, ועדיין בהמה טמאה מותרת להן. אמרו לו: בסיני נאמר, אלא שנכתב במקומו".
מסכימים רבי יהודה וחכמים שגיד הנשה נאסר רק בבהמה מותרת באכילה. והטעם כמו שביאר רבא בעמוד הבא: "אמר קרא: על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה - מי שגידו אסור ובשרו מותר, יצתה זו - שגידו אסור ובשרו אסור".
וקשה לרבי יהודה, מה בכך ש"עדיין בהמה טמאה מותרת להן", אמנם נכון שגיד הנשה נאסר להם גם בבהמה טמאה כי היתה מותרת להם לפני מתן תורה, אבל כל בהמה טמאה שנולדה לאחר מתן תורה היתה אסורה להם ולכן גידה לא נאסר!
ועוד קשה על שיטת רבי יהודה, ביארה הגמרא בהמשך העמוד למה לרבי יהודה איסור גיד הנשה חל על איסור בהמה טמאה, כי יש כאן "איסור מוסיף" – "אף על גב דאיסור טומאה קדים, אתי איסור גיד חייל עליה, שכן איסורו נוהג בבני נח". וקשה, מי הם אותם בני נח שנאסרו באותו "איסור מוסיף", הרי רק בני יעקב נאסרו והם כולם קיבלו תורה מסיני, ולא השתייר שום בן נח שנאסר בגיד הנשה בנוסף למקבלי התורה!
אלא ששתי קושיות אלה מישבות זו את זו.
לרבי יהודה הדרשה: "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה - מי שגידו אסור ובשרו מותר" עוסקת בכל בני ישראל שנאסרו בגיד הנשה, ולכן כוללת כל חי שבשרו מותר למאן דהוא מאלה שחל עליהם האיסור.
וה"איסור מוסיף" שנאסרו בו בני נח אינו בתוספת בני אדם, אלא בכך שהאיסור היה חל גם על בהמות טמאות שמותרות היו אז באכילה.
