האם הרמב"ם חולק על הגמרא?

הרב דב קדרון

חולין קא ע"ב

לדעת חכמים במשנה, איסור גיד הנשה נאמר לראשונה בסיני. בגמרא מוסבר שלדעתם האיסור התחיל רק כשניתנה התורה בסיני, ולפני כן היה מותר לבני יעקב לאכול גיד הנשה, כי לשון הפסוק היא: "על כן לא יאכלו בני ישראל...", ובני יעקב לא נקראו אז "בני ישראל".

אולם מדברי הרמב"ם בפירושו למשנה נראה שגיד הנשה היה אסור להם, שכן הוא כותב: "שאתה צריך לדעת, שכל מה שאנו נזהרים ממנו או עושים אותו היום, אין אנו עושים זאת אלא מפני ציווי ה' על ידי משה, לא מפני שה' צוה בכך לנביאים שקדמוהו... וכן גיד הנשה אין אנו נמשכים בו אחרי איסור יעקב אבינו אלא ציווי משה רבינו". כלומר היה איסור גיד הנשה בזמן יעקב אבינו, אלא שאותנו אין זה מחייב, כי אנו כפופים לתורה שניתנה על ידי משה רבנו.

האם ייתכן שהרמב"ם חולק על הגמרא?

הגרי"ש אלישיב זצ"ל אמר שאכן הרמב"ם מבאר אחרת, כי בעניינים שאינם הלכה אפשר לחלוק על הגמרא, כפי שכתב התוספות יום טוב (נזיר ה,ה): "אף על פי שבגמרא לא פירשו כן, הואיל לענין דינא לא נפקא מינה ולא מידי, הרשות נתונה לפרש. שאין אני רואה הפרש בין פירוש המשנה לפירוש המקרא, שהרשות נתונה לפרש במקראות, כאשר עינינו הרואות חבורי הפירושים שמימות הגמרא, אלא שצריך שלא יכריע ויפרש שום דין שיהא סותר דעת בעלי הגמרא".

אולי אפשר גם להציע שהרמב"ם לא חולק על הגמרא, כי בגמרא נאמר שגיד הנשה לא נאסר לבני יעקב, והכוונה היא לאיסור רשמי, אולם עדיין יכול להיות שבתור מנהג הם נמנעו מלאכלו, וייתכן שזוהי כוונת הרמב"ם בביטוי: "איסור יעקב אבינו" - מנהג איסור, בשונה מ"ציווי משה רבינו", שהיא מצווה מחייבת.