שני סוגים של גדולה

הרב דב קדרון

חולין קלב ע"ב

רב חסדא אומר שהכהנים צריכים לאכול את מתנות הכהונה - הזרוע, הלחיים והקיבה - באופן של צלי בחרדל, כי לגבי מתנות כהונה נאמר בתורה (במדבר יח,ח) שהן ניתנו לכהנים "למשחה", כלומר לגדולה, כדרך שהמלכים אוכלים.

כך גם פוסק הרמב"ם (בכורים ט,כב) לגבי מתנות אלו: הזרוע, הלחיים והקיבה, אבל לגבי אכילה של קרבנות, שגם לגביהם נאמר "למשחה", הוא פוסק (מעשה הקרבנות י,י) שמותר לכהנים לאכול אותם בכל צורה: צלויים, שלוקים או מבושלים.

המפרשים דנים כיצד ליישב את שני פסקי הרמב"ם. אחד הפירושים הוא (בספר מעשי למלך בהשמטות להלכות מעשה הקרבנות, מובא ב"בירור הלכה") שיש שני סוגים של אכילה בדרך של גדולה: א. אכילת צלי בחרדל, שהיא גדולה שניכרת כלפי חוץ. ב. אכילה כפי רצונו של האדם, שהיא גדולה פנימית, שמאפשרת לאדם לבחור לעשות כרצונו, כמו מלך. לגבי מתנות כהונה שניתנות לכהנים חלף עבודתם, ציוותה התורה שיאכלו צלי, שתהיה גדולה הניכרת כלפי חוץ, כדי להדגיש את מעמדם של הכהנים שאינם דומים לפועל האוכל אצל בעל הבית, שאינו רשאי לאכול צלי בדרך גדולה, ואילו לגבי אכילת קדשים שבהם אין צורך להראות דרך אכילה מסוימת, רשאים הכהנים לאכול כחפצם, דהיינו בדרך הגדולה הפנימית - שיכולים לאכול כפי הנאתם.

גם אצל מלך המשיח שאנו מצפים לו יש שני סוגי הגדולה הללו: גדולה חיצונית וגדולה פנימית. ואפשר שעל כך אנו מבקשים בברכת ההפטרה: "על כסאו לא ישב זר" - כלפי הגדולה הפנימית, "ולא ינחלו עוד אחרים את כבודו" - כלפי הגדולה החיצונית.