סוכה מח ע"ב

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף מח - ב

ומנוקבין היו שני הספלים כמין שני חוטמין דקין.

שהיה בקצה כל אחד משני הספלים מעין חוטם, ובחוטם היה נקב, וממנו היה מקלח הזרם, של המים או היין, מן הספל אל גגו של המזבח.

ומשם היה נשפך אל נקב שבגג המזבח, היורד לשיתין של המזבח, שהיו "עמוקים וחלולין מאד" [לשון רש"י].

וכיון שהמים זורמים דרך נקב במהירות, ואילו יין זורם באיטיות, עשו בשני הספלים שני נקבים בעלי רוחב שונה.

נקב אחד, של הספל המיועד לניסוך היין, היה נקב מעובה, ונקב אחד, של הספל המיועד לניסוך המים, היה דק.

זאת, כדי שיהו הנסכים שניהם, של היין ושל המים - כלין בבת אחת.

שני הספלים היו נתונים בסמוך לקרן הדרומית מערבית, סמוכים זה לזה.

הספל שהיה בצד מערבו של מזבח היה הספל של ניסוך המים.

והספל השני, שהיה סמוך לו, כלפי מזרחו של מזבח היה הספל של ניסוך היין.

ואם עירה ניסוך של מים לתוך ספל של יין, וכן אם עירה ניסוך של יין לתוך הספל של מים - יצא ידי חובת ניסוך.

רבי יהודה חולק על תנא קמא בשני דברים, והיה אומר: לא בצלוחית של שלשה לוגים מים היה מנסך, ולא רק בשבעת ימי חג הסוכות היה מנסך. אלא:

בלוג אחד של מים בלבד היה מנסך.

וכל שמונה הימים היה מנסך.

ג. ולמנסך, אומר לו הממונה: הגבה ידך, כדי שיראו הכל את ניסוך המים, ולא יחשדוך שאתה מן הצדוקים, שאינם מודים בניסוך המים.

לפי שפעם אחד נסך צדוקי אחד את המים על גבי רגליו, ולא נסכו לספל, ורגמוהו כל העם באתרוגיהן. ד. כמעשהו של שאיבת המים בחול - כך מעשהו בשבת. אלא, שהיה ממלא מערב שבת חבית של זהב, שאינה מקודשת, מן השילוח, ומניחה בלשכה.

אם נשפכה צלוחית המים בשבת, או נתגלתה, הוסר כסויה, ואינו יכול לנסך את המים, כפי שיתבאר בהמשך - היה ממלא את הצלוחית במים מן הכיור, ומנסך אותם.

לפי שהיין והמים מגולין פסולין לגבי מזבח, ויבואר הטעם בגמרא.

גמרא:

והוינן בה: מנא הני מילי שתוקעים ומריעים בשעת שאיבת המים?

אמר רב עינא: דאמר קרא [ישעיהו יב] "ושאבתם מים בששון". ובתקיעות יש שמחה.

הנהו תרי מיני, מעשה בשני מינים, חד שמיה "ששון" וחד שמיה "שמחה", שהתווכחו ביניהם.

אמר ליה ששון לשמחה: אנא, עדיפנא מינך, דכתיב בי [ישעיהו לה] "ששון ושמחה ישיגו". הרי שהקדים הכתוב ששון לשמחה משום חשיבותו של ששון.

אמר ליה שמחה לששון: אנא, עדיפנא מינך, דכתיב [אסתר ח] "שמחה וששון ליהודים". וכאן הקדים הכתוב שמחה לפני ששון.

אמר ליה ששון לשמחה: חד יומא שבקוך יפקיעו אותך מכבודך, ושויוך פרוונקא, ומן השמים יעשוך רץ, לרוץ להראות את הדרכים. דכתיב [ישעיהו נה] "כי בשמחה - תצאו".

אמר ליה שמחה לששון: חד יומא שבקוך, ומלו וימלאו בך מיא. דכתיב "ושאבתם מים בששון ".

אמר ליה ההוא מינא דשמיה ששון לרבי אבהו: עתידיתו עתידים אתם דתמלו שתמלאו לי מים לעלמא דאתי, לעולם הבא. דכתיב "ושאבתם מים בששון".

אמר ליה: אי הוה כתיב "ושאבתם מים לששון" - היה הדבר כדקאמרת.

אבל השתא דכתיב "בששון", משמעות הכתוב היא: משכיה עורו דההוא גברא - משוינן ליה גודא, נעשה אותו לנוד מים, ומלינן ביה מיא.

שנינו במשנה: עלה בכבש ופנה לשמאלו.

תנו רבנן: כל העולים למזבח עולין דרך ימין, שפונים ימינה בעלותם על המזבח, היות ומצוה על העולה למזבח לפנות תחילה לצד מזרח. וכיון שהכבש הוא בצד הדרומי של המזבח, נמצא שהעולה עליו ומגיע למעלה, וצריך לפנות מזרחה - צריך לפנות לצד ימין.

והפניה לצד מזרח נלמדת מהכתוב ביחזקאל [מג] "ומעלותו - פנות קדים".

ומקיפין אותו מסביב, ויורדין דרך שמאל.

ואין לחזור לאחוריו ולירד מצד ימין, כיון שיש דין נוסף, ש"כל פניות שאתה פונה - לא יהיו אלא דרך ימין". ואם הוא חוזר על עקביו אחורה אל הכבש, נמצא שצדו השמאלי של גופו פונה אל המזבח. ולכן, עליו להמשיך ולהקיף את המזבח, כאשר צדו הימני של גופו מופנה אל המזבח, ובהגיעו אל מקום הכבש, עליו לפנות מהמזבח שמאלה, אל הכבש, ולרדת מהמזבח.

חוץ מן העולה לשלשה דברים הללו, שבהם עולין דרך שמאל, וחוזרין על העקב, ואלו הן:

ניסוך המים, וניסוך היין, ועולת העוף [שמקומה הרגיל הוא בצדו הדרומי מזרחי של המזבח], כשרבתה עולת העוף במזרח, ולא היה שם די מקום עבור הקטרתה, שאז מקטירים אותה בקרן המערבית דרומית.

שנינו במשנה: אלא שהיו משחירין.

והוינן בה: בשלמא ספל דיין משחיר.

אבל ספל דמיא - אמאי משחיר?

ומשנינן: כיון דאמר מר: עירה של מים לתוך של יין ושל יין לתוך של מים - יצא, הרי גם של מים אתי לאשחורי, שיבוא להשחיר אם טעה וניסך בו יין.

שנינו במשנה: ומנוקבים כמין שני חוטמין.

והוינן בה: לימא יתין רבי יהודה היא, ולא רבנן.

דתנן, רבי יהודה אומר: בלוג היה מנסך כל שמונה. ואילו נסך היין היה שלשה לוגים, ולדברי רבי יהודה שפיר היו עושים את הנקב של היין גדול פי שלוש מנקב המים, כדי שיצאו המים והיין בזמן שוה.

דאי רבנן - הרי המים והיין כי הדדי נינהו, שוים הם בשיעורם, ולא היה לחלק ביניהם בגודל הנקב שבספלים.

ומשנינן: אפילו תימא משנתנו רבנן היא, שפיר יש לחלק ביניהם. כי חמרא היין הוא סמיך, ואילו מיא קליש, ויוצאים המים מהר יותר, ולכן הוצרכו לצמצם את נקב המים.

ומוכיחה הגמרא: הכי נמי מסתברא, שמשנתנו אליבא דרבנן היא.

דאי רבי יהודה - הרי מצינו בברייתא שלדעת רבי יהודה החילוק בין הנקבים - "רחב" ו"קצר" אית ליה.

והיינו, שמצינו בדברי רבי יהודה שהוא מגדיר את החילוק בין הנקבים בלשון של נקב קצר ונקב צר.

וההבדל היחסי בין נקב צר לנקב רחב הוא יותר גדול מההבדל היחסי שבין נקב צר לנקב מעובה.

דתניא, רבי יהודה אומר: שני קשוואות היו שם, אחד של מים ואחד של יין. של יין פיה רחב, של מים פיה קצר, כדי שיהו שניהם כלין בבת אחת.

ומסקינן: שמע מינה.

שנינו במשנה: מערבו של מים.

תנו רבנן: מעשה בצדוקי אחד שניסך על גבי רגליו, ורגמוהו כל העם באתרוגיהן.

ואותו היום נפגמה קרן המזבח, מאבנים שזרקו על הצדוקי, והביאו בול [מלוא אגרוף] של מלח, וסתמוהו.

ומה שעשו זאת, הוא לא מפני שהוכשר בכך המזבח לעבודה, כי אין בול המלח נחשב כחלק מן המזבח, ונשאר המזבח פגום לעבודה, כדין מזבח חסר. אלא מפני כבודו של מזבח, שלא יראה מזבח פגום.

כמין שני חוטמין דקין (בליטות נקובות קטנות) אחד מעובה יותר לניסוך היין ואחד דק לניסוך המים, כדי שיהו שניהם המים והיין שכרגיל אינם נוזלים במהירות שווה, בכל זאת כלים בבת אחת. ומלכתחילה היה הספל שבמערבו של המזבח של מים, וזה שבמזרחו היה של יין, אולם אם עירה צלוחית של מים לתוך ספל של יין ושל יין לתוך של מים — יצא שאין מקום הניסוך מעכב.

ר' יהודה אומר: לא בצלוחית גדולה זו היה מנסך אלא בלוג היה מנסך את המים, וכן שניסוך זה היה כל שמונה ימים של חג ולא שבעה ימים בלבד. ולמנסך אומר לו הממונה: הגבה ידך, שיראו הכל כיצד אתה מנסך כראוי לתוך הספל. שפעם אחד נסך צדוקי אחד בכוונה על גבי רגליו לפי שלא הודה בניסוך המים, ומתוך זעם רגמוהו כל העם באתרוגיהן.

כמעשהו של הניסוך בחול כך מעשהו בשבת, אלא שלא היו שואבים בשבת מים מן השילוח, אלא היה ממלא מערב שבת חבית של זהב שאינה מקודשת בקדושת כלי שרת מן השילוח ומניחה בלשכה וממנה היו מביאים את המים. אם נשפכה חבית זו או נתגלתה ויש חשש שמא הטיל בה נחש ארסו וכיוצא בו, היה ממלא את המים לניסוך המים מן הכיור. שהיין והמים שהיו מגולין — פסולין הן לגבי מזבח שכיון שאסור לאדם לשתותם, מחשש סכנה, אף אין מנסכים על המזבח דבר שאינו ראוי לאדם.

א גמרא לגבי המנהגים שנהגו בניסוך המים ובכללם המנהג לתקוע להריע ולתקוע בהגיע המים למקדש, שואלים: מנא הני מילי [מניין דברים אלה]? אמר רב עינא: אמר קרא [הכתוב]: "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה" (ישעיה יב, ג), ללמד ששאיבה זו של המים מן המעין היתה, ובשמחה יתירה נעשתה.

אגב הבאת פסוק זה מסופר: הנהו תרי מיני [אותם שני מינים, כופרים], חד שמיה [אחד היה שמו] ששון וחד שמיה [ואחד היה שמו] שמחה, אמר ליה [לו] ששון לשמחה: אנא עדיפנא מינך [אני עדיף ממך], דכתיב [כיון שנאמר]: "ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה" (ישעיה לה, י), הרי שמקדימים ששון לפני שמחה. אמר ליה [לו] שמחה לששון: להיפך, אנא עדיפנא מינך [אני עדיף ממך] דכתיב [כיון שנאמר]: "שמחה וששון ליהודים" (אסתר ח, יז). אמר ליה [לו] ששון לשמחה: חד יומא שבקוך ושויוך פרוונקא [יום אחד יעזבוך ויעשו אותך כשליח], דכתיב [שכן נאמר]: "כי בשמחה תצאו" (ישעיה נה, יב), ששמחה היא כשליח ההולך לפני העם. אמר ליה [לו] שמחה לששון: חד יומא שבקוך ומלו בך מיא [יום אחד יעזבוך וימלאו בך מים], דכתיב [שכן נאמר]: "ושאבתם מים בששון" (ישעיה יב, ג).

כיוצא בזה מסופר: אמר ליה [לו] ההוא מינא [אותו מין, כופר] דשמיה [ששמו] ששון לר' אבהו: עתידיתו דתמלו [עתידים אתם למלא] לי מים לעלמא דאתי [בעולם הבא], דכתיב [שכן נאמר]: "ושאבתם מים בששון" (ישעיה יב, ג) אמר ליה [לו]: אי הוה כתיב [אם היה נאמר] "לששון" — הרי זה כדקאמרת [כפי שאמרת], אולם השתא דכתיב [עכשיו שנאמר] "בששון" כוונתו: משכיה דההוא גברא משוינן ליה גודא [עורו של אותו אדם כלומר עורך שלך עושים אותו נאד] ומלינן ביה מיא [וממלאים בו מים].

ב שנינו במשנה: עלה בכבש ופנה לשמאלו. תנו רבנן [שנו חכמים]: כל העולים למזבח עולין דרך ימין כלומר פונים ימינה ומקיפין את המזבח ויורדין דרך שמאל. חוץ מן העולה לשלשה דברים הללו המפורטים להלן, שעולין לצורכם דרך שמאל וחוזרין על העקב (באותו כיוון שבאו). ואלו הן: ניסוך המים, וניסוך היין, ועולת העוף כשרבתה במזרח, שכשהיו כהנים מרובים עוסקים בעולות אלה במקומם למזרחו של המזבח, ולא היה שם מקום לכולם, היו הנותרים מולקים אותה במערבו של המזבח.

ג שנינו במשנה כי לדעת ר' יהודה הספלים לא היו מכסף אלא מסיד, וטעו בהם לחשוב שהם מכסף משום שהיו משחירין. ושואלים: בשלמא [נניח] לספל המיוחד ליין ומובן מדוע היה משחיר — מפני היין שבו, אולם דמיא [ספל המיוחד למים] אמאי [מדוע] היה משחיר? ומשיבים: כיון שאמר מר [החכם]: אם עירה של מים לתוך של יין, ושל יין לתוך של מים — יצא, פעמים שהיו מחליפים, ולכן אף הספל של מים אתי לאשחורי [היה בא, עשוי להשחיר].

ד שנינו במשנה שהיו הספלים מנוקבין כמין שני חוטמין דקים אחד עבה ואחד דק. ושואלים: לימא מתניתין [האם נאמר שמשנתנו] כשיטת ר' יהודה היא ולא כשיטת רבנן [חכמים]; דתנן [שכן שנינו במשנה]: ר' יהודה אומר: בלוג היה מנסך כל שמונה ימים ולא בשלושה לוגים, ולשיטתו אכן היה הבדל גדול בין כמות היין שהיא שלושה לוגים לבין המים שהם לוג אחד בלבד ולכך היה צריך לעשות ליין נקב עבה יותר. דאי רבנן [שאם כשיטת חכמים] שאף צלוחית המים היתה של שלוש לוגים — אם כן, כי הדדי נינהו [הרי זה כמו זה הם] ומדוע עובי הפיות היה שונה?

ומשיבים: אפילו תימא [תאמר] שהוא כשיטת רבנן [חכמים], אלא חמרא סמיך מיא קליש [היין סמיך והמים קלושים, דלילים] ולכן היין מתעכב לצאת יותר מן המים, וכדי שיצאו בשווה צריך להרחיב את פי הספל של היין.

ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] לומר ששיטת המשנה היא כחכמים, דאי [שאם] תאמר שהיא כשיטת ר' יהודה, אם כן חילוק זה ששנינו במשנה "מעובה" ו"דק" אינו החילוק בו נוקט ר' יהודה בענין זה במקום אחר, שכן "רחב" ו"קצר" אית ליה [יש לו], שלשיטתו זה היה ההבדל, דתניא [שהרי שנינו בברייתא] ר' יהודה אומר: שני קשוואות, כלומר: צינורות קטנים היו שם, אחד של מים ואחד של יין, של יין פיה רחב ושל מים פיה קצר, כדי שיהו שניהם כלין בבת אחת משמע שלא היו שם חוטמים אלא מיני צינורות ושוויסות נזילת המים והיין היה נעשה באמצעות הארכת צינור היין. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא, שאין משנתנו כדעת ר' יהודה.

ה שנינו במשנה כי בין שני הספלים מערבו היה של מים ושהיו אומרים למנסך שיגביה ידו. תנו רבנן [שנו חכמים]: מעשה בצדוקי אחד שניסך את המים על גבי רגליו, ורגמוהו כל העם באתרוגיהן, מפני זעמם עליו. ואותו היום נפגמה קרן המזבח, מפני רגימה זו וכל המהומה שאירעה לאחר מכן, והביאו בול (גוש) של מלח וסתמוהו את מקום הפגום לא מפני שהוכשר לעבודה על ידי סתימה זו, אלא מפני הכבוד שלא יראה המזבח פגום.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

with two thin perforated nose-like protrusions. One of the basins, used for the wine libation, had a perforation that was broad, and one, used for the water libation, had a perforation that was thin, so that the flow of both the water and the wine, which do not have the same viscosity, would conclude simultaneously. The basin to the west of the altar was for water, and the basin to the east of the altar was for wine. However, if one poured the contents of the basin of water into the basin of wine, or the contents of the basin of wine into the basin of water, he fulfilled his obligation, as failure to pour the libation from the prescribed location does not disqualify the libation after the fact.

Rabbi Yehuda says: The basin for the water libation was not that large; rather, one would pour the water with a vessel that had a capacity of one log on all eight days of the Festival and not only seven. And the appointee says to the one pouring the water into the silver basin: Raise your hand, so that his actions would be visible, as one time a Sadducee priest intentionally poured the water on his feet, as the Sadducees did not accept the oral tradition requiring water libation, and in their rage all the people pelted him with their etrogim.

Rabbi Yehuda continues: As its performance during the week, so is its performance on Shabbat, except that on Shabbat one would not draw water. Instead, on Shabbat eve, one would fill a golden barrel that was not consecrated for exclusive use in the Temple from the Siloam pool, and he would place it in the Temple chamber and draw water from there on Shabbat. If the water in the barrel spilled, or if it was exposed overnight, leading to concern that a snake may have deposited poison in the water, one would fill the jug with water from the basin in the Temple courtyard, as exposed wine or water is unfit for the altar. Just as it is prohibited for people to drink them due to the potential danger, so too, they may not be poured on the altar.

GEMARA: With regard to the customs accompanying the drawing of the water, the Gemara asks: From where are these matters derived? Rav Eina said that it is as the verse states: “With joy [sason] you shall draw water out of the springs of salvation” (Isaiah 12:3), indicating that the water was to be drawn from the spring and the rite performed in extreme joy.

Apropos this verse, the Gemara relates: There were these two heretics, one named Sason and one named Simḥa. Sason said to Simḥa: I am superior to you, as it is written: “They shall obtain joy [sason] and happiness [simḥa], and sorrow and sighing shall flee” (Isaiah 35:10). The verse mentions joy first. Simḥa said to Sason, On the contrary, I am superior to you, as it is written: “There was happiness [simḥa] and joy [sason] for the Jews” (Esther 8:17). Sason said to Simḥa: One day they will dismiss you and render you a messenger [parvanka], as it is written: “For you shall go out with happiness [simḥa]” (Isaiah 55:12). Simḥa said to Sason: One day they will dismiss you and draw water with you, as it is written: “With joy [sason] you shall draw water.”

The Gemara relates a similar incident: A certain heretic named Sason said to Rabbi Abbahu: You are all destined to draw water for me in the World-to-Come, as it is written: “With sason you shall draw water.” Rabbi Abbahu said to him: If it had been written: For sason, it would have been as you say; now that it is written: With sason, it means that the skin of that man, you, will be rendered a wineskin, and we will draw water with it.

§ The mishna continues: The priest ascended the ramp of the altar and turned to his left. The Sages taught: All who ascend the altar ascend and turn via the right, and circle the altar, and descend via the left. This is the case except for one ascending to perform one of these three tasks, as the ones who perform these tasks ascend via the left, and then turn on their heel and return in the direction that they came. And these tasks are: The water libation, and the wine libation, and the bird sacrificed as a burnt-offering when there were too many priests engaged in the sacrifice of these burnt-offerings in the preferred location east of the altar. When that was the case, additional priests engaged in sacrificing the same offering would pinch the neck of the bird west of the altar.

The mishna continues: Rabbi Yehuda said that they were limestone, not silver, basins, but they would blacken due to the wine. The Gemara asks: Granted, the basin for wine blackened due to the wine; however, why did the basin for water blacken? The Gemara answers: Since the Master said in the mishna: However, if one inadvertently poured the contents of the basin of water into the basin of wine or the contents of the basin of wine into the basin of water, he fulfilled his obligation. Then even the basin for water would come to blacken over the course of time as well.

§ The mishna continues: And the two basins were perforated at the bottom with two thin, perforated, nose-like protrusions, one broad and one thin. The Gemara asks: Let us say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda and not with that of the Rabbis, as we learned in the mishna that Rabbi Yehuda says: One would pour the water with a vessel that had a capacity of one log on all eight days of the Festival, unlike the wine libation, for which a three-log basin was used. According to his opinion, there is a difference between the capacity of the wine vessel and that of the water vessel; therefore, it is clear why the opening in the wine vessel was broader. As, if the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, they are the same as the capacity of the water basin, three log. Why, then, were there different sized openings?

The Gemara answers: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, the reason for the different-sized openings is that wine is thick and water is thin, and therefore wine flows more slowly than water. In order to ensure that the emptying of both basins would conclude simultaneously, the wine basin required a wider opening.

So too, it is reasonable to establish that the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, as, if it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, unlike the description of the two openings in the mishna as broad and thin, elsewhere he is of the opinion that the openings as wide and narrow, as it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: There were two small pipes there, one for water and one for wine. The mouth of the pipe for wine was wide and the mouth of the pipe for water was narrow, so that the emptying of both basins would conclude simultaneously. The disparity between wide and narrow is greater than the disparity between broad and thin, thereby facilitating the simultaneous emptying of the three-log and one-log basins according to Rabbi Yehuda. The Gemara concludes: Indeed, learn from it that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.

§ The mishna continues: The basin to the west of the altar was for water, and the basin to the east of the altar was for wine, and they would tell the one pouring the water to raise his hand. The Sages taught: There was an incident involving one Sadducee priest who poured the water on his feet, and in anger all the people pelted him with their etrogim. And that day, the horn of the altar was damaged as a result of the pelting and the ensuing chaos. They brought a fistful of salt and sealed the damaged section, not because it rendered the altar fit for the Temple service, but in deference to the altar, so that the altar would not be seen in its damaged state.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

פי' המים שאתם שואבים בשמחת החג יהיו מן המעיין. לפיכך שנינן מן השילוח תנא מאימתי מנסכין עם אברי תמיד של שחר מעשה באחד שניסך על רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן.

עלה לכבש ופנה לשמאלו. תנן התם (זבחים סג) כל העולין למזבח עולין דרך ימין ומקיפין ויורדין על העקב חוץ מן ג' דברים ואלו הן ניסוך המים והיין ועולת העוף שרבתה במזרח ניסוך המים והיין שלא יתעשנו עולת העוף שלא תמות בעשן. אחד מעבה ואחד מדק שיהו שניהן כלים כאחד. פי' ספל אחד עבה שמוציא הרבה. והאחד דק מוציא מעט מעט.

ואמרינן לימא מתני' ר' יהודה היא דאמר מלוג המים היה מנסך נמצאו המים המתנסכים לוג אחד והיין ג' לוגין דלא אשכחן בניסוך היין פחות מנסוך הכבש והוא ג' לוגין שנאמר ורביעית ההין לכבש יין דההין י"ב לוגי רבע ההין ג' לוגין לפיכך היה של יין נקב גדול ושל מים נקב קטן ועמוד זה של יין היה יוצא עבה ושל מים היה דק. דאי כרבנן כיון דאמרי היין ג' לוגין כדאמרי' והמים ג' לוגין דתנן צלוחית של זהב היתה שם ומחזקת ג' לוגין אמאי צריך אחד מעבה ואחד מדק והא כי הדדי נינהו.

ואמרינן אפי' תימא רבנן חמרא סמיך מיא קליש וגרסינן בירושלמי בעיין מימר מעבה של מים מדק של יין זה. ירושלמי בהיפך מסוגיא דשמעתין דא"ר יונה בשם ר' מאיר נקב שאינו מוציא מים היה מוציא יין ושאינו מוציא יין מוציא שמן ושאינו מוציא שמן מוציא דבש:
ואוקימנא מתניתא לרבנן דלרבי [יהודה] לא היו ספלים אלא קשות כו'.

ת"ר מעשה בצדוקי אחד שניסך ע"ג רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן כו':
ירושלמי אית דאמרי שהוא הצדוקי דפרה שבא ונגע בו ריב"ז הוא שניסך ברגליו והקטורת של יוה"כ אחד ואית דאמרי דפרה ודיוה"כ חד ודסוכה חד:

והא דתנן שהיו הספלים מנוקבין כמין שני חוטמין דקין מכיון שביררנו שהספלים האלו מחוברין היו במזבח ודאי לא היו החוטמין בולטין מן הספלים לחוץ בשפתיהם שא״כ איך יורדין המים כנגדן אל השיתין שהרי מכוונין היו הספלים כנגד השיתין ועומדין עליהם לרדת שם להדיא אלא שאפשר שהנקבים היו בתחתיות הספלים מכוונין כנגד השיתין והיו הספלים נתונין כעין משפך וכמין חוטמין שאמרו לא שהנקבי׳‎ דקים כנקבי החוטם או אפשר שהיה בולט תחת הנקבים בתחתית הספלים שפופרת כמין חוטם כמו שעושין למשפך כדי שתכנס אותה שפופרת לתוך השיתין ולא ישפכו המים לחוץ ורש״י ז״ל נראה שהוקשה לו זה ופי׳‎ חוטם א׳‎ בספל ונקב אחד בחוטמו והכהן מערה המים בפי הספלים והנסכים מקלחין ויורדין דרך החוטם ע״ג המזבח ובמזבח היה נקב שבו המים והיין יורדין לשיתין של מזבח שהיו חלולים ועמוקין עד מאד עכ״ל נראה מדבריו שהי׳‎ החוטם יוצא בשפת הספלים ומשם היה יורד ע״ג המזבח אלא שהיה מטה אותן כנגד השיתין בשעת שפיכתן וא״כ לא היו הספלים מחוברין ומ״ש יותר נכון וכן פי׳‎ בתוס':

מערבי של מים מזרחי של יין כו׳‎. פי׳‎ ששניהן היו עומדין סמוכין זה כנגד זה זה למערב וזה למזרח של מים למערב ושל יין למזרח עירה של מים לתוך של יין כו׳‎ יצא:

רבי יהודה אומר בלוג היה מנסך כל ח' פי׳‎ ‎ופליג אדת״ק דאמר ג׳‎ לוגין שהם רביעית ההין: ולמנסך או׳‎ לו הגבה את ידך פי׳‎ לא יריק חוץ לספל לפי שפעם א׳‎ נסך ע״ג רגליו פי׳‎ שהיה צדוקי ולא היה מודה בנסוך המים שהוא מן התורה לפי שאינו מפו׳‎ בכתוב ושפכו על רגליו מפני בזוי ורגמוהו כל העם באתרוגיהם:

גמרא ת״ר כל העולין למזבח עולין דרך ימין.‎ פי׳‎ ‎שעולין לאותו צד מזבח שהוא לימינם דהיינו מזרח כי הכבש נתון לדרומו של מזבח ומקיפין המזבח ממזרח למערב עד שמגיעין לקרן דרומית מערבית שמקריבין שם רוב הקרבנות וכשמשלימין יורדין דרך אותו קרן שהוא לשמאל העולין חוץ מן העולין לג׳‎ דברים אלו שעולין דרך שמאל לקרן מערבית דרומית לאלתר ואין מקיפין מזבח ממזרח למערב ומקיפין על דרך העקב פירוש וכשמשלימין אינן מקיפין את המזבח ממערב למזרח לרדת דרך ימין אלא חוזרין ויורדין לאלתר מקרן מערביח דרומית שעלו אל הכבש דרך הכבש הקטן שיש מן הקרן עד הכבש כדפרישנא לעיל ולאותו ריוח שיש מן הכבש עד הקרן כדי הקפה ויש נוסחאות דלא גרסי מקיפין אלא יורדין דרך העקב והוא כמו שפירשתי. והטעם לפי שאין מקיפין לעולם אלא מן הימין אל השמאל מדכתיב ומעלותיהו פנות קדים:

ואלו הן נסוך המים ונסוך היין.‎ פי׳‎ ‎ואע״פ שאלו מקומן בקרן דרומית מערבית כשאר קרבנות שמקיפין בהם מימין לשמאל בכאן לא היו עולין בהיקף מימין לשמאל מן הטעם שפירשנו במשנתינו שלא יתעשנו:

ועולת העוף שרבתה במזרח.‎ פי׳‎ ‎לפי שמקום הקרבתה בקרן מזרחית דרומית אלא כשהיו מרובות ולא היה שם מקום פנוי היו מקריבין אותה בקרן מערבית דרומית והכי מוכח לישנא דקתני שרבתה אלמא כל שלא רבתה דינה במזרח נמצא שלא היו מקיפין בה לעולם כי כשלא רבתה במזרח עולין דרך ימין ומקריבין אותם בקרן דרומית מזרחית לאלתר וכשרבתה במזרח והיו מקריבין אותה בקרן מערבית דרומית היו עולין דרך שמאל לאותו קרן כדקתני הכא ולא היו מקיפין בה כמו בשאר הקרבנות כדי שלא תתעשן ותמות מעשן המערכה וכן פירשו בתוס':

מה״מ.‎ פי׳‎ ‎מה״מ אכלהו קאי דאיכא נסוך המים ושיהא מן השילוח שהוא מעין ושיהא שם שמחה. ומהדרי׳‎ אכלהו מדכתיב ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה וכולהו איתנהו בקרא מים וששון ומעין:

דאי כרבנן תרוייהו כי הדדי נינהו.‎ פי׳‎ ‎דאלו נסוך המים שלשת לוגין ונסוך היין ג״כ רביעית ההין שהיא ג׳‎ לוגין ג״כ:

מעשה בצדוקי אחד כו׳‎. ואותו היום נפגמה קרן המזבח והביאו בול של מלח וסתמהו לא מפני שכשר לעבודה פי׳‎ שאין סתימת בול מכשיר הפגם ועדיין המזבח פסול לעבוד בו עבודה אלא שעשו כן לפי שעה מפני מראית העין שלא יראה מזבח פגום שכל מזבח שאין לו קרן וכבש ויסוד וריבוע פסול לעבודה. הקשו בתוס׳‎ למה לי האי טעמא ת״ל דהא קי״ל דפגימת מזבח כל שתחגור בה צפורן כדאיתא בפ״ק דחולין ובדוכתי אחריני ותירצו דהא קמ״ל דסד״א שאין פגימה פוסלת אלא בגופו של מזבח אבל לא בקרן שאין הקרן מעכב במזבח קמ״ל שהקרן מעכב בו וכיון שכן דינו כמזבח להפסל בפגימה בחגירת צפורן:

זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנוה הלכה היא ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

כל מזבח שחסר קרן או כבש או יסוד או סובב או שאינו רבוע אינו כשר לעבודה שעל אלו נאמר בהם המזבח לעכב בקרן קרנות המזבח יסוד אל יסוד המזבח רבוע דכתיב רבוע יהיה המזבח סובב כרכוב המזבח כתרגומו סובבי מדבחא וכבש דכתיב אל פני המזבח וזהו הכבש שהוא פתחו ודרך עלייתו וזה שאמרו שפעם אחת ניסך צדוקי אחד ורגמוהו באתרוגיהם ונפגמה קרן המזבח על ידי זריקת האתרוגים והביאו בול של מלח ר"ל מלא אגרוף למלאות הפגימה לא שהוא כשר בכך אלא לא עשו אלא שלא יראה המזבח פגום לעין כל:

הנהו ב' מינים חד שמיה ששון כו' א"ל ששון כו'. כן דרך המינים לפרש הכתובים על עצמם לפי סכלותם והבלם כמ"ש בזה בר"פ כ"ה ותשובתן בצדן גם לפי טעותן כמפורש התם גם בכאן שזה אמר שאנא קדים בקרא וזה אמר אדרבה אנא קדים בקרא נמצא ששניהם שקר ולא נתכוין המקרא עליהם וכן באידך שא"ל ששון לשמחה חד יומא שבקוך ושוויוך פרוונקא לפי טעותו בדרך היתול על חברו המין כשא"ל חברו בהיפך שבקוך ומלו בך מיא חזרו שניהם מטעותם לפרש המקראות כן:

השתא דכתיב בששון משכיה דההוא גברא כו'. יש לדקדק אמאי לא א"ל ר' אבהו כפשטיה דאיהו גופיה יהיה שואב מים לישראל כמ"ש לעיל יומא חד שבקוך ומלו בך מיא ונראה לומר דלעיל עם מין חברו היה מדבר שאין מאמינים בתחיית המתים לעתיד לכך לא קא"ל אלא יומא חד שבקוך ומלו בך מיא בעוה"ז אבל זה המין שא"ל לר' אבהו עתידי דתמלו לי מיא כו' אמר כן בדרך היתול על אמונתינו שאנו מאמינים בתה"מ שנהיה אנו אז להיות שואבי מים וקא"ל ר' אבהו לפי טעותו השתא דכתיב בששון כו' דע"כ את גופך ודאי לא תהיה לנו שואב מים לעתיד כמ"ש דהמינין ואפקורסין אין להם חלק לעוה"ב ולא יחיו לעתיד כפי אמונתם אבל משכא דידך יקחו במותך ומשוינן ליה לעתיד נוד ומלינן ליה מיא:

בגמ' פיסקא עלה בכבש וכו' ת"ר כל העולין וכו' חוץ מן העולה לג' דברים הללו שעולין דרך (ימין) [שמאל] וכשחוזרין חוזרין על העקב כצ"ל:

שם לימא מתני' ר' יהודה הספרים חסרים י וכצ"ל ומנוקבין כמין ב' חוטמין וכו' לימא מתני' ר' יהודה וכו':

רש"י ד"ה שהיין והמים מגולים כו' נתגלה היינו טעמא דממלא מן הכיור ולא היה מנסך מהן לפי שהמים והיין המגולים וכו' כצ"ל:

ד"ה ומקיפין ויורדין דרך שמאל וכו' שהרי פניו למזבח ואינו מחזיר לו עורף וכו' כצ"ל:

בתוס' ד"ה אחד מעובה וכו' לשון מעובה משמע ששולי הספל היו עבים פי' והנקב היה בתחתיתו דהיינו שוליו ומתוך שהשוליים עבים אין המשקה ממהר לצאת:

ד"ה שהיין והמים מגולים פסולים וכו' ויתכן פי' זה למאי דסלקא דעתך מעיקרא וכו' פי' שהמקשה דפריך וליעבדינהו במסננת היה ס"ד שהטעם הוא שהאדם משלים לשיעור ולכך פריך הכי ועיין לקמן בסוף פירקין:

במשנה רי"א בלוג כו'. התוי"ט כ' דטעם דלוג אפשר שסובר כראב"י כו'. גם לרבנן י"ל משום דסתם מנחת נדבה הוה עשרון בלוג שמן ויותר נראה דיליף מלוג שמן דמצורע למתן בהונות שבא בפ"ע ומש"כ ועוד אפשר דיליף ממצורע עני שמביא לוג א' למנחתו תימה דמנחתו טעונה ג' לוגין:

שם היה ממלא מן הכיור. לפמש"כ התוס' בב"ב (ס ב) ד"ה מים דמי בורות פסולין לניסוך וכ"כ הרשב"ם שם (עט) ד"ה מים וכ"מ לקמן בתד"ה מנה"מ קשה דהאר"ל בזבחים (כב) דמי מקוה כשרין לכיור וא"כ מאי פסקא למלאות מן הכיור ודוחק לומר דאתיא כרי"ש שם דאמר מי מעין הם וכן הרמב"ם פסק לשניהם ועמש"כ בסוטה (טו ב) בס"ד:

גמרא ת"ר כל העולים כו'. עמש"כ בזבחים (סג) במשנה בס"ד:

רש"י ד"ה כמין שני חוטמין (בסופו) שהיו חלולים ועמוקין מאד. כ"נ דצ"ל וכן בתוס':

רש"י ד"ה אחד מעובה. ועי' בתוס' ולעד"נ ע"ד פרש"י וקאי על עובי דופני החוטמים ושל מים הי' מעובה וממילא הי' החלל צר ושל יין היה דק והחלל מרווח:

רש"י ד"ה חוץ. שיותר ממהלך מאה אמה כו'. תמוה דאף שנחשוב היקף הסובב (עי' זבחים סד בפירושו ד"ה צבר) אשר הוא למ"ד על למ"ד הלא מקצה מזרחית הכבש עד קצה מזרחית הסובב אינו אלא ז' אמה ושלש הרוחות צ' אמה ואמת הקרן הרי בס"ה רק צ"ח אמה:

תד"ה כמין. שהדמים הניתנין על יסוד כו' יורדין בהן כו'. כצ"ל:

גמרא של מים "נמי" אתי לאשחורי. כצ"ל:

שֶׁפַּעַם אַחַת נִסֵּךְ אֶחָד עַל גַּבֵּי רַגְלָיו וּרְגָמוּהוּ כָּל הָעָם בְּאֶתְרוֹגֵיהֶן. קשא לקמן אמר 'ואותו היום נפגמה המזבח' ואיך יפגם באתרוגים? אלא מוכרח שרגמוהו באבנים! וכמו שכתב רש"י לקמן שנפגם על ידי אבנים שזרקו בו, וכאן אומר שרגמוהו באתרוגיהן ובעל כרחו צריך לומר שזרקו בו אבנים וגם אתרוגים, ועל כן קשא שכיון דזרקו בו אבנים להמיתו, וכמו שאמרו בירושלמי דאותו צדוקי מת מאותה רגימה, ואמאי זרקו בו אתרוגים גם כן?
ונראה לי יש זרקו בו אתרוגים ויש שלא היה בידם אתרוגים והביאו אבנים וזרקו בו, אך זה דוחק דהא אמר 'וּרְגָמוּהוּ כָּל הָעָם בְּאֶתְרוֹגֵיהֶן' דמשמע זריקת האתרוגים בו היתה מן הכל!
ונראה לי דהם רצו להמיתו, ולכך זרקו בו אבנים, אבל אחר כך זרקו בו גם האתרוגים שנעשה תל אתרוגים עליו להורות כי מה שרגמוהו והמיתוהו היינו שהכחיש בתורה שבעל פה שהוא סוד המלכות וידוע שהאתרוג רומז למלכות שהוא סוד תורה שבעל פה.
אי נמי אמרו רז"ל (ויקרא רבה ל, יב) ד' מינים דומים לארבע מיני בני אדם, יש בעלי חכמה ובעלי מצות ואלו נרמזים באתרוג, ויש בעלי מצות ואינם בעלי תורה ואלו נרמזים בלולב שהוא רק אכילה ואין בו ריח, ויש בעלי תורה ואינם בעלי מצות ואלו נרמזים בהדס שיש בו רק ריח, ויש לא זה ולא זה, ואלו נרמזים בערבה, ואלו הצדוקים נבדלו ופרשו מן חכמי ישראל שהם בעלי תורה ובעלי מצות כאתרוג וחלקו עליהם לכך רגמום באתרוגים הרומזים לחכמי ישראל שהם בעל תורה ובעלי מצות.
ועוד נראה לי בס"ד כי הם רצו להרגו, אך אם היו מביאים אבנים להדיה להרגו לא היו מניחים אותם החכמים לכך הביאו אבנים וסלעים קטנים כמו כדורים של קנה שריפה וקשרום בעוקץ האתרוג וזרקו האבנים בו, והחכמים כשראו זורקים בו אתרוגים לא מחו בהם כי אמרו באתרוגים לא ימות, ולא ידעו שתלוי וקשור בהם סלעים קטנים שיש בהם שיעור להמית, ולכך נפגמה גם המזבח.

נֶאֱמַר בַּשֵּׁנִי 'וְנִסְכֵּיהֶם', וְנֶאֱמַר בַּשִּׁשִּׁי 'וּנְסָכֶיהָ', וְנֶאֱמַר בַּשְּׁבִיעִי 'כְּמִשְׁפָּטָם', הֲרֵי מֵ"ם יוֹ"ד מֵ"ם, הֲרֵי כָּאן 'מַיִם', מִכָּאן רֶמֶז לְנִסּוּךְ הַמַּיִם מִן הַתּוֹרָה. נמצא נוסף בשני ובששי ובשביעי ג' אותיות 'מַיִם' לרמוז על ניסוך המים, ובזה תפח רוחן של צדוקים המכחישים בתורה שבעל פה, ולכך אין מודים בניסוך המים, דמה יענו לשלשה אותיות מַיִם שנוספו בשני ובששי ובשביעי שהם אותיות 'בוז'? וידוע דתורה שבכתב חסד הנקרא אהבה, ותורה שבעל פה גבורה שנקראת יראה, ולכך אותיות יראה ואהבה כלולים זה בזה מלמעלה למטה כמו שנאמר בזוהר הקדוש כי תורה שבכתב ושבעל פה כלולים זה, והכל נתנו מרועה אחד ואל אחד אמרן.
ובזה יובן בס"ד (שיר השירים ח, ז) 'אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה', פירוש שאינו מודה אלא בתורה שבכתב שהיא סוד אהבה, דהוא מכחיש על ידי כך בניסוך המים 'בּוֹז יָבוּזוּ' לוֹ רוצה לומר מה שרמוז בימים של 'בוז' שהם שני וששי ושביעי יָבוּזוּ לִי, מבזים אותי, דמה יענה לתוספת אותיות 'מַיִם' שנוספו בימים אלו? נמצא יש רמז לנסוך המים שמכחיש בו מן התורה.

משכיה דההוא גברא משוינן ליה גודא וכו'. בפתח עינים על מאמרי מכילתין שנדפס בסוף קונטריס שמחת הרגל רות שם בדף נ"ה ע"ב כתבתי דהרב שבות יעקב ז"ל ח"א סימן פ"ט הביא ראיה דבחזקת מלחמה מותר ליהנות מעור הגוי שמת וע"ש מה שכתבתי אני בעניי על זה ואחר זמן ראיתי להרב שאלת יעבץ ז"ל ח"א סימן מ"ה דף ס"ט שכתב ראיה זו בשם הגאון מהר"ר דוד אופנהיים ז"ל ודחאה באמת הבנין דהא הוי חוכא בעלמא והאריך בזה גם בעיקר הדין אם מת גוי אסור בהנאה האריך מאד ונעלמו ממנו סוגית הירושלמי ודברי הרמב"ן ז"ל ודברי רבינו בעל הרקח והבאתיו שם בסוף שמחת הרגל רות בס"ד:

כמין שני חוטמין דקים. חוטם אחד בספל ונקב אחד בחוטמו והכהן מערה בפי הספלים והנסכים מקלחין ויורדין דרך החוטמין על גב המזבח ובמזבח היה נקב שבו המים והיין יורדין לשיתין של מזבח שהיו עמוקין וחלולים מאד: אחד מעובה ואחד דק. אחד מנקבים מעובה אותו של יין ואחד דק אותו של מים: שיהו שניהם כלים כאחד. כדמפרש בגמרא שהמים ממהרים לצאת לפיכך צריך שיהא הנקב דק: ה''ג מערבו של מים מזרחו של יין. הספלים נתונים אצל הקרן זה לפני זה סמוכין זה לזה אחד לצד מערב ואחד לפנים הימנו דהיינו למזרח: ר' יהודה אומר כו'. בתרתי פליגי אשלשה לוגין קאי ואשבעה דקאמר ת''ק ואתא רבי יהודה למימר אף בשמיני מנסכים: הגבה את ידך. שנראה שתתן המים בספל לפי שהצדוקין אין מודין בניסוך המים שפעם אחת נסך צדוקי אחד את המים על רגליו: שאינה מקודשת. לא נתחנכה לעבודת המזבח שתהא קדושה לכלי שרת דקיימא לן (יומא דף יב:) כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן ובגמרא מפרש מ''ט ממלאים בשאינו מקודש: היה ממלא מן הכיור. מן המים שבתוך הכיור ומי הכיור אע''פ שנמשח והוקדש לכלי שרת ומקדש מימיו אין נפסלין בלינה שהיו משקעין אותו מבערב בבור כדאמר בסדר יומא (דף לז.) אף הוא עשה מוכני לכיור שהיו משקעין במוכני הכיור שלא יהו מימיו נפסלין בלינה: שהיין והמים מגולים כו'. נתגלה היינו טעמא דממלא מן הכיור ולא היה מנסך מהן לפי שהיין [והמים] המגולין פסולין לגבי מזבח דחיישינן שמא שתה מהן נחש והארס מעורב בהן ונמצא שאינו מנסך מים כשיעור שהרי הארס משלים לשיעורן: גמ' מנא ה''מ. דתוקעין ומריעין בשאיבת המים של נסוך: דכתיב שמחה וששון. אקדים קרא לשמחה קמיה ששון: חד יומא שבקוך. יפקיעוך מן השמים: פרוונקא. רץ לרוץ לפניו: בשמחה תצאו. שהוא יראה הדרכים ויעבור מעברות המים: משכא דההוא גברא משוינן לה גודא. נוד וחבירו במסכת שבת (דף קלח.) הגוד והמשמרת: עולין דרך ימין. כשהוא עולה לראש המזבח פונין לקרן מזרחית דרומית דהיינו לימין העולה שהכבש בדרומו של מזבח ומקראי ילפינן לה (זבחים דף סב:) ומעלותהו פנות קדים (יחזקאל מג) כשתעלו בו תפנו למזרח: ומקיפין ויורדין דרך שמאל. כשהוא בא לירד אינו חוזר על עקביו אלא מקיף סביב למזבח עד שמגיע לכבש ויורד במערבו של כבש שהיא לשמאלו בעלייתו והאי דאין חוזרין על העקב דא''כ נמצא מהלך לצד שמאלו שהרי פניו למזבח ואינו מחזיר לו אחוריו ורחמנא אמר כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין דנפקא לן מדתני רמי בר יחזקאל עומד על שנים עשר בקר וכו' במסכת זבחים (דף סב:): חוץ מן העולה לג' דברים. הנעשין בקרן מערבית דרומית שפונים דרך שמאל כשהן בראש המזבח פונין לקרן מערבית דרומית שהיא לשמאלו ואין פונין לימין שיהו פונין סביב עד שיגיעו לקרן מערבית דרומית ובשחיטת קדשים (דף סד.) מפרש טעמא נסכים שמא יתעשנו בעשן המערכה כשיקיפוהו סביב שיותר ממהלך מאה אמה יש בהיקף המזבח ועולת העוף שמא תמות בעשן: וחוזרין על העקב גרסינן ולא גרסינן ומקיפין על העקב בדרך שעלו בו ואין מקיפין דכל כמה דמצינן למעוטי בהילוך של שמאל ממעטינן: כשרבתה במזרח. מקום עולת העוף על קרן דרומית מזרחית היא מפני שקרובה לבית הדשן ששם זורקין מוראה ונוצה כדכתיב (ויקרא א) והשליך אותה אצל המזבח וגו' ובית הדשן היה אצל הכבש במזרחה סמוך לה בשלשה טפחים ורחוק מן המזבח כ' אמה כדתנן במסכת תמיד (פ''א מ''ד) גבי תורם את הדשן וכשעולת העוף רבה במזרח שיש שם כהנים רבים מולקין עולת העוף באין ועושין אותה במערבית דרומית אותם שאין יכולין לעמוד שם: אתי לאשחורי. לפי שפעמים שמחליפין: לימא מתניתין. דבעי אחד מעובה ואחד דק רבי יהודה היא דאמר של מים לוג ושל יין רביעית ההין כתיב בנסכי תמיד היינו ג' לוגין שההין שנים עשר לוג: סמיך. עב: ומיא קלישי. ויוצאין בנקב קטן: הכי נמי מסתברא. דמתני' רבנן היא: דאילו ר' יהודה רחב וקצר אית ליה. כלומר שמעינן ליה דבלשון אחד רחב ואחד קצר קאמר ליה ולא בלשון מעובה ודק רחב משמע יתר על קצר טפי מייתורא דמעובה על מידק: נפגמה קרן המזבח. ע''י אבנים שזרקו בו: בול של מלח. מלא אגרוף: לא מפני. שיהא המזבח כשר לעבודה בסתימה זו: אלא כדי שלא יראה פגום. מפני הכבוד:

כמין חוטמין דקין. פירש בקונט' חוטם אחד בספל ונקב אחד בחוטמו והכהן מערה מים בפי הספלים והנסכים מקלחין דרך החוטמין ע''ג המזבח ובמזבח היה נקב שבו המים והיין יורדין לשיתין של מזבח שהיו חלולין מאד ועמוקין וזו תימה גדולה מנין לו כל אותו הענין שמחוטם של הספלים מקלח על גג המזבח ומשם לנקב המזבח ומשם לשיתין דלמא הוא דמנקב הספלים יורדין לשיתין כמין שני נקבי החוטם ולא שהיה בולט כמין חוטם כי ההיא דתנן במסכת מדות (פ''ג מ''ב) גבי דמים ובקרן מערבית דרומית היו שני נקבים כמין שני חוטמין דקין שהדמים ניתנין על יסוד מערבית ועל יסוד דרומית ויורדין בהן ומתערבין באמה ושמא כמין בליטת חוטם היה עשוי על הנקב שלא יפול עליו דבר לסותמו: אחד מעובה ואחד דק. פירש בקונטרס אחד מן הנקבים מעובה משמע שרוצה לומר שהיה הנקב רחב וגדול זה מזה ולשון מעובה משמע ששולי הספל היו עבים ומתוך כך אין המשקה ממהר לצאת: שהיין והמים מגולין פסולין לגבי מזבח. שמא שתה מהן נחש והארס מעורב במים ונמצא שאינו מנסך מים כשיעור שהרי הארס משלים לשיעורן כך פירש בקונטרס ויתכן פירוש זה למאי דסלקא דעתיה מעיקרא בגמרא דפריך (לקמן נ.) ונעברינהו במסננת אבל לפי המסקנא מפרשינן משום הקריבהו נא לפחתך: מנא הנ''מ. דתוקעין ומריעין בשאיבת מים של ניסוך כך פי' הקונט' ועוד יש לפרש דמנלן דמי השילוח בעי ומפרש מדכתיב ממעייני הישועה:

דף מח - ב

גמרא:

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד