סוכה מט ע"א

דף מט - א

שכל מזבח שאין לו לא כבש, ולא קרן, ולא יסוד, ולא ריבוע - פסול לעבודה.

רבי יוסי בר יהודה אומר: אף הסובב, אם הוא חסר, הרי המזבח פסול לעבודה.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: שיתין החלולין במזבח, מתחת לנקב של הנסכים שבגג המזבח - מששת ימי בראשית נבראו.

שנאמר [שיר השירים ז] "חמוקי ירכיך כמו חלאים, מעשה ידי אמן".

"חמוקי סתרי ירכיך" - אלו השיתין הנמצאים בסתר, מתחת לגג המזבח, בצדו, הנקרא "ירך המזבח".

"כמו חלאים" - שמחוללין ויורדין עד התהום.

"מעשה ידי אמן" - זו מעשה ידי אומנותו של הקדוש ברוך הוא.

תנא דבי רבי ישמעאל: [בראשית א] "בראשית". אל תיקרי בראשית אלא ברא שית.

תניא, רבי יוסי אומר: שיתין - מחוללין ויורדין עד תהום.

שנאמר [ישעיהו ה], אמר ישעיהו הנביא:

"אשירה נא להקב"ה ידידי, עבורו ובמקומו, שירת דודי לכרמו [את שירת הקובלנה על עם ישראל, הנמשל לכרמו]:

כרם היה להקב"ה ידידי בקרן בן שמן. בארץ ישראל המשובחת ["שמן"] מכל הארצות.

ויעזקהו, בנה להם שם ערים בצורות המוקפות כטבעת [הנקראת "עיזקא"].

ויסקלהו, סיקל ופינה את יושבי הארץ מפניהם".

"ויטעהו שרק. ויבן מגדל בתוכו, וגם יקב חצב בו".

ודרשינן להאי קרא הכי:

"ויטעהו שרק" - זה בית המקדש, שבנה את בית המקדש כמו כרם משובח, שנוטעים בו נטיעות חדשות עם שורש, ואין נוטעים בו זמורות של עצי גפנים אחרים.

"ויבן מגדל בתוכו" - זה מזבח, העשוי בו כמגדל עוז [לשון רש"י].

וגם יקב חצב בו, באותו המגדל - אלו השיתין". [שית הוא לשון שוחה, בור חפור].

תניא, אמר רבי אלעזר בר צדוק: לול [כעין ארובה מלמעלה למטה] קטן היה בין כבש למזבח שלא היה הכבש צמוד למזבח, אלא מובדל מנו קמעא], במערבו של כבש. ובקרקעית הלול היתה רצפת שיש, ולא היה היין נבלע בקרקע, לדעתו של רבי אלעזר בר צדוק.

ואחת לשבעים שנה, היו פרחי כהונה יורדין לשם, ומלקטין משם יין קרוש, שהיה דומה לעיגולי דבילה.

ובאין ושורפין אותו בקדושה, במקום קדוש בעזרה, לפי שהוא אסור בהנאה.

שנאמר [במדבר כח] "בקדש הסך נסך שכר לה"'. וכפי שיבואר להלן.

תניא א"ר אליעזר ב"ר צדוק לול קטן היה בין כבש למזבח במערבו של כבש פרחי כהונה אחת לע' שנה יורדין שם ומלקטין משם יין קרוש הדומה לעיגול דבילה.

אמר רבה בר בר חנא אר״י שיתין מששת ימי בראשית נבראו ק״ל דהא א״ר יוחנן לקמן שיתין שכרה דוד י״ל אמוראי נינהו אליבא דרב יוחנן א״נ שנבראו מששת ימי בראשית ונסתמו ובא דוד וכראן:

פרחי כהונה יורדין לשם ומלקטין משם יין קרוש ושורפין אותו בקדושה. פי׳‎ שעדיין בקדושתו וצריך שריפה בקדושה:

נקבים אלו שהמים והיין המנסכים יורדין דרך שם לחלל שתחת המזבח כנגד מקום הנסכים הוא קרוי שיתין ונחלקו בו חכמי ישראל מהם שאמרו שעד התהום היה חלול ויש אומרים שלא היה עד תהום אלא מקום עמוק רצוף קרקעיתו ברצפת שיש שלא ליבלע לגמרי ומזמן לזמן היו פרחי כהונה נכנסין שם (בלוש) [בלול] שבין כבש למזבח מפני שמתיראין שלא יתמלאו השיתין ומלקטין משם יין קרוש כעין עיגולי דבילה וי"מ שלא היה אדם יכול ליכנס לשם אלא שמכניס ומלקט מדפנותיו או לוקח קנה ארוך ומלקט היין הקרוש מן הקרקע ושורפי' אותו בעזרה משום שהוא קודש ואסור בהנאה ואין מוציאין אותו חוץ לעזרה לשריפה אלא ניסוכו בקודש ושריפתו בקודש ומ"מ הנהנה בהם לא מעל והוא שאמרו מעילה י' א' הנסכים מועלים בהם משהוקדשו ירדו לשיתין אין מועלין בהם ואין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו ולדעת האומר חלולים היו עד תהום אתה מפרש שמועה זו כשהיה כלי בתוך השיתין ונקלט שם יין שאין מועלין בו או שכשנשפך בא כהן אחר והכניס ידו לשיתין וקלט ממנו בידו ונוהגים היו בשעת ניסוך לסתום מעטפי השיתין שלא ליכנס היין לשעתו אלא שיראה כמלא כדי שיראה הכל שבע ומלא ברכת ה':

תוס' בד"ה שכל מזבח כו' ובסידא פליגא בה תנאי התם רשב"י כו' עכ"ל וכצ"ל דהכי מוקמינן התם פלוגתייהו בסידא וההיא דחגירת צפורן באבני מזבח ע"ש:

שיתין מששת כו' חמוקי יריכיך אלו השיתין כו'. עיין פרש"י כאן ובס' שיר השירים פי' נקבי השיתין של נסכים שנעשו מו' ימי בראשית עגולים כמו ירך כמו חלאים לשון חפירה כמו חוליות הבור כו' ע"ש:

בראשית א"ת בראשית אלא ברא שית כו'. נראה דדרש כן משום דס"ל דבראשית ברא וגו' סדר הבריאה הוא דקחשיב דאיכא מאן דס"ל הכי כמפורש פרק אין דורשין וא"כ ה"ל למכתב בראשונה כמ"ש רש"י בחומש אלא למדרש מיניה ברא שית דשיתין נבראו מו' ימי בראשית וכתב רש"י ועליהם כרה דוד כו' ל"ג ליה כו' דמאן דאית ליה דדוד כראן לית ליה מו' ימי בראשית נבראו עכ"ל וכן פרש"י לקמן פ' החליל וכה"ג כתבו התוס' והקשו דרבי יוחנן אדר"י דהכא סבר מו' ימי כו' ולקמן בפ' החליל אר"י בשעה שכרה דוד שיתין כו' ע"ש אמנם מלשון רש"י פ' אלו הן הגולין אהא דכרה דוד שיתין כו' הן יסודות של בהמ"ק ובתלמוד ירושלמי מצינו תלמיות של בהמ"ק והוא יסוד בלשון יוני עכ"ל ומיניה למדנו לתרץ דאין כאן פלוגתא דאמוראי אליבא דר"י כמ"ש התוס' אלא דשיתין דהכא לאו היינו שיתין דהתם דשיתין דהכא הוא חלל שתחת המזבח כו' כפרש"י והם היו מחוללין עד התהום ונבראו מו' ימי בראשית ושיתין דהתם דכרה דוד הם יסודות כותלי בהמ"ק ואין להם שיתוף אלא בשמם שנקראו שניהם שיתין ועוד יבואר בזה פ' החליל:

רבי יוסי אומר שיתין מחוללין כו' שנא' אשירה וגו'. כתבו התוס' דאליביה מזבח ושיתין למזבח בידי אדם הוה ובמלתיה גרסינן ועליו כרה דוד כו' ע"ש אבל בילקוט גרסינן תניא ר"י אומר שיתין מימי בראשית נבראו ועליהם כרה דוד ט"ז אלף אמה כו' מזה נראה דלר' יוסי נמי מו' ימי בראשית נבראו השיתין אלא שלא היו נחצבים עד התהום ועליהם כרה דוד ט"ז אלף אמה שיהיו מגיעין עד התהום והשתא לא תקשי נמי דר"י דהכא אדר"י דפ' החליל ודו"ק:

ויטעהו שורק זה בהמ"ק ויבן מגדל בתוכו זה מזבח וגם יקב וגו' אלו השיתין כו' כתבו התוס' זו גירסת הקונטרס אבל בתוספתא גריס ויבן מגדל וגו' זה היכל וגם יקב וגו' זה מזבח כו' ע"ש וקרוב לזה גירסת הילקוט ויבן מגדל זה בהמ"ק יקב זה מזבח וגם יקב אלו השיתין ולפי זה ניחא דויטעהו שורק היינו ישראל שהם הכרם גופיה וכדכתיב ואנכי נטעתיך שורק וק"ל:

תוס' ד"ה שכל מזבח שאין לו קרן וכו' דכתיב אבנים שלמות תבנה ובסיד פליגי בה תנאי וכו' כנ"ל להגיה ור"ל דכשנפגם האבן בעצמו הוי שיעורא כדי שתחגור בו ציפורן מדכתיב אבנים שלמות אבל כשנשבר במקום הסיד שבין האבנים ולא נפגם שום אבן פליגי בה תנאי ולא הוי מטעם הפסול דכתיב אבנים שלמות אלא מטעם דלא חשיב ריבוע וכו':

בא"ד ומיהו במזבח ניחא כו' אבל קרן מנא לן דסיד היה בקרן ר"ל דהקרן לא היה אבן אחת אלא היה עשוי בסיד ובאבנים קטנים וזפת וקנים וא"כ כשנפגם לא הוי פסולו מטעם דכתיב אבנים שלמות אלא מטעם דלא חשיב ריבוע ומנ"ל דצריך ריבוע אבל י"ל והלא כל המזבח נעשה ע"י מלבן כדאיתא לעיל (סוכה דף מ"ה) עלה אמה וכנס אמה וכו' וא"כ היכי מצינו דפגימות המזבח בכדי שתחגור בה ציפורן אלא ע"כ כשנמצא הפגם באבנים עצמן וא"כ הכי נמי נימא בקרנות המזבח וי"ל בדוחק דס"ל לתוס' דהכא קאי אמעשה דצרוקי שניסך המים על רגליו וכו' שנפגם המזבח מחמת שזרקו עליו באתרוגיהן מסתמא מאותן זריקות לא נעשה שום פגם באבנים עצמן אלא שנשברה חתיכה וחלק מהמזבח ומסתמא לא נשבר באמצע שום אבן אלא מקום השבירה היתה בסיד שבין אבן לאבן כי הוא דרך שבירה וא"כ לא נפסל אלא מטעם דלא הוי חשיב ריבוע וק"ל:

בא"ד וא"ת ואבני מזבח מאי אריא משום דנפגמה תיפוק ליה משום דחסרה האבן וכו' וי"ל מה מקשין התוס' הא על כל פנים צריך להשמיענו דאפי' לא נפגם אלא בכדי שתחגור בו הציפורן דנפסל וי"ל דלשון פגימה משמע שנעשה באבן רושם שאינו חלק אבל אם נשבר ממנו מקצתו ומקום השבירה נשאר חלק ואין בו פגימה לא היה נפסל דוגמת פגימת סכין של שחיטה דהיינו שנפנגם פיו באופן שאינו חלק אבל אם נשבר הסכין מארכו ונשאר בו כשיעור סכין וגם אינו פגום הוא כשר לשחיטה ולגבי אבני מזבח אינו כן שאפי' אם נשבר קצת מהאבן והנשאר אין בו פגימה במקום השבר אפ"ה הוא פסול מטעם דלא קרינן ביה שלימות וא"כ לא הוי ליה למימר לישנא דפגימת המזבח אלא הוה ליה למימר חסרון אבני המזבח בכל שהוא אפי' בכדי חגירת הציפורן והיה כולל בלשון זה כל עניני שבירה:

בא"ד וי"ל דה"ק התם אי דגייז לשבר האבן א"א לשבר בלא פגימה כצ"ל ור"ל דאין ה"נ דלא נפסל מטעם חסרון אלא מטעם פגימה ר"ל שאינו חלק והתם הכי קאמר א"א לשבר שום אבן שלא יהיה השבר פגום ואינו חלק:

בא"ד וא"ת וליעברו ע"י שמיר כו' פי' דאז יהיה מקום השבירה חלק בלי פגימה:

בא"ד דחמשה דברים חסר בית שני ר"ל דאורים ותומים הוא אחד מן החמשה דברים:

בא"ד ובטל השמיר היינו לאחר בית שני כו' נ"ל שכן צ"ל והא דקאמר משחרב בהמ"ק בטל השמיר היינו לאחר בית שני וכן הא דקאמר רשב"ג התם וכו' מסתמא בבית שני קאמר שחרב בימיו תדע דאשכחן בבית שני שהיו פירות מתברכין וכו':

בא"ד כדקאמר ר' נחמיה פ' עגלה ערופה וכו' ר"ל דשם פליגי ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה ס"ל דשמיר היה צריך כשבנה שלמה את הבית ור' נחמיה ס"ל דלבנין בהמ"ק לא היו צריכין לשמיר אלא מתקנים את האבנים מבחוץ ואח"כ מכניסין אותם לבית בפנים ולא היה צריך לשמיר אלא לאפוד:

ד"ה אל תקרי בראשית וכו' אבל אידך תנא דדריש וגם יקב חצב לית ליה פי' לית ליה דמששת ימי בראשית נבראו:

שם דמההוא קרא דריש מזבח ושיתין ומזבח בידי אדם היה כצ"ל ר"ל ה"ה ששיתין בידי אדם הוו דהא מחד קרא נפקא:

רש"י בד"ה וכבש נמחק וכבש וצ"ל ויסוד:

בד"ה וריבוע שאינו מרובע אם כו' והכבש הוא פניו של מזבח כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה ושורפין כו' ואשם ושורפין כו' הד"א:

תוס' בד"ה שכל מזבח כו' ובסידא פליגי בה תנאי כו' נ"ב פי' היכא דנפגמה סיד המזבח ולא אבנים וכן איתא לשם בהדיא בגמ' דדוקא בסיד הוא דפליגי ע"ש:

בא"ד א"א לשבר בלא פגימה ואין כאן כו' כצ"ל:

בא"ד וכן הא דקאמר רשב"ג התם משחרב בהמ"ק ניטל טעם הפירות מסתמא בבית שני קאמר שחרב בימיו ובטל השמיר היינו לאחר בית שני כל זה נמחק:

בא"ד וכן הא דקאמר רשב"ג אח"כ במשנה משחרב בהמ"ק כו' חורבן בית שני שחרב בימיו ועוד תדע כו' כצ"ל:

בא"ד כדכתיב במלואותה נ"ב פי' שיהיו מלאין ושלמים ולא חסרים וק"ל:

בא"ד ואמר שמיר שבו בנה שלמה כו' נ"ב פי' ולא אתי שמיר דשלמה לאבני אפוד כמו שמוקי ר' נחמיה וק"ל:

גמרא תניא רי"א שיתין מחוללים ויורדים עד תהום שנאמר כו'. עי' בתוס' ש"ק בירושלמי פי' מאין למד דיורדים עד תהום:

רש"י ד"ה שכל מזבח (בסופו) ורבנן ס"ל זהו הכיור והוא נמי מעכב לדידהו. ע"ש ובפרש"י וכעת ל"מ להרמב"ם שהביא ד"ז דכיור מעכב ואף לכתחילה לא כתב שיעשוהו ולכאורה הלכה כרבנן ואף לגי' שלפנינו בזבחים רבי הלא הלכה כרבי מחבירו וגם הרמב"ם לא הביא להא דסובב מעכב ש"מ דל"פ כריב"י ולע"ד ה"ל לפסוק כריב"י כיון דבמשנה דמדות לא נזכר מהכיור וסובב איתא הרבה פעמים במשנה ש"מ דסתמה כוותי':

רש"י ד"ה וגם יקב עד יקבי המלך שיחי מלכא. כצ"ל:

רש"י ד"ה בין כבש למזבח ואותו חלל כו' מוקף ד' מחיצות. כצ"ל:

תד"ה אל תקרא. דריש מזבח ושיתין ומזבח ביד"א כו'. כצ"ל:

(שיר השירים ז, ב) "מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן", מַעֲשֵׂה יְדֵי אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. נראה לי בס"ד להכי נקיט לשון 'אמן' כי באותיות אלו רמוז שמו של הקב"ה בכתיבתו וקריאתו שהוא הוי"ה אדנ"י שעולים מספר אמן. גם אמן ראשי תיבות אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן.

"וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק" זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. נראה לי בס"ד בית המקדש הוא סוד המלכות כנזכר בפרדס והוא נטוע על ידי היסוד אשר נקודתו שור"ק.
'וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ' זֶה מִזְבֵּחַ והיינו מ' של מִגְדָּל הוא מ' דְמִזְבֵּחַ וג"ד דְמִגְדָּל הוא ז' דְמִזְבֵּחַ כי 'גד' עולה ז' ולמ"ד דְמִגְדָּל הוא ב"ח דְמִזְבֵּחַ כי ב"ח מספר עשרה ועם נקוד צד"י שיש בה שהוא עשרים הרי מספר למ"ד.
'וְגַם יֶקֶב חָצַב בּוֹ' אֵלּוּ שִׁיתִין, דעל ידי הנסוך נעשה חיבור הוי"ה [26] אלהים [86] שמספרם יב"ק [112] אותיות יֶקֶב.

"וְגַם יֶקֶב חָצַב בּוֹ" אֵלּוּ שִׁיתִין. הנה בשיתין יש מים ויש יין ששם יש שני נקבים אחד למים ואחד ליין, וידוע מים רמז לתורה שבכתב ויין לתורה שבעל פה שהם חסד וגבורה, רמז למיתוק שמתמתקין הגבורות שהוא סוד יין בחסדים שהוא סוד מים, ולכן רמזם באותיות 'יֶקֶב' שהוא 'יבק' [112] שהוא סוד מספר הוי"ה [26] חסד ומספר שם אלהים [86] שהוא דין.

שכל מזבח כו'. להכי אין כשר לעבודה שכל המזבח שאין לו קרן וכבש ויסוד וריבוע פסול לעבודה הכי גרסינן קרן אבן אמה על אמה ברום אמה לכל קרן ויסוד דהיינו אמה כניסה ראשונה וריבוע שאינו מרובע אם חסר אחד מכל אלו פסול וטעמא אמר רב הונא בשחיטת קדשים (זבחים סב.) כל מקום שנאמר המזבח לעכב דהכי משמע המזבח זהו המזבח העשוי כן והנך בכולהו כתיב המזבח על קרנות המזבח באצבעך במלואים (שמות כט) ובכבש כתיב אל פני המזבח (ויקרא ו) והכבש הוא פניו של מזבח שהוא פתחו ועלייתו וביסוד כתיב אל יסוד המזבח (שם ח) ובריבוע כתיב רבוע יהיה המזבח (שמות כז): רבי יוסי בר יהודה אומר אף הסובב. מעכבו דקסבר כרכוב המזבח זהו הסובב והרי נאמר בו המזבח ורבנן סבירא להו זהו הכיור והכי אמרינן בזבחים בפרק קדשי קדשים (שם): שיתין. חלל שתחת המזבח כנגד מקום הנסכים: חמוקי. סתרי לשון חמק עבר (שיר ה) נסתר ונכסה ממני וכן עד מתי תתחמקין (ירמיה לא) תסתרי ממני שאת בושה ליקרב אלי על שמעלת בי חמוקי ירכיך לשון ירך המזבח (ויקרא א): מעשה ידי אומנותו של הקב''ה. גרסינן ועליהם כרה דוד וכו' לא גרסינן ליה בתוספתא והכא נמי לא גרסינן ליה דמאן דאית ליה שכראן לית ליה שמששת ימי בראשית נבראו: לידידי. הקב''ה בשבילו אני משוררו ובמקומו אני לקבול על זאת: שירת דודי לכרמו. על כרמו: כרם היה לידידי בקרן בן שמן. בארץ ישראל זוית השמינה מכל הארצות: ויעזקהו. בנה להם ערים בצורות מוקפות דלתים ובריח כטבעת דמתרגמינן עיזקא (שמות כה): ויסקלהו. כאדם המפנה אבנים מכרמו כלומר פינה האומות מפניהם שלא ישבו בארצם פן יחטיאו אותם: ויטעהו שורק. נטעו גפנים משובחות ולא זמורה אלא שרשין עצמן זה בית המקדש שהוא שורשן ועיקרן שמחבבם לפני המקום: ויבן מגדל בתוכו זה מזבח. העשוי כמגדל עוז: וגם יקב חצב בו. באותו מגדל יקב הוא בור חפור וכן עד יקבי המלך (זכריה יד) בית שיחא דמלכא לשון שיח ומערה פושיי''ן בלע''ז: לול. ארובה שהיא מלמעלה למטה: בין כבש למזבח. הכבש ארכו ל''ב ומשפע ועולה ט' אמות עד ששוה למזבח ולא היה ראשו מחובר למזבח אלא אויר מעט מפסיק בינתים כדאמר בזבחים (דף קד.) ועשית עולותיך הבשר והדם מה דם בזריקה אף בשר בזריקה הא למדת אויר יש בין כבש למזבח ואותו אויר קרוי בין כבש למזבח ולול היה באותו אויר במערבו של כבש בשמונה אמות מערבית של כבש שהכבש רחבו ט''ז אמה ממזרח למערב ואותו חלל שהנסכים יורדין לתוכו שהן נעשין בדרומית מערבית של מזבח ומוקף ארבע מחיצות עד קרקעיתו וקרקעיתו של רצפת שייש ואין היין נבלע שם וכל נסכי יין של כל השנה יורדין שם והאי תנא לית ליה שהיו שיתין יורדין עד תהום והכי אמרינן לקמן דלית ליה ופליג אדרבנן: פרחי כהונה. ילדים כהנים: יין קרוש. שנעפש ונקרש: ושורפין אותו בקדושה. במקום קדוש בעזרה ומתוך השיתין מוציאין אותו שלא יתמלאו השיתין מן הנסכין שכל קרבנות הצבור והיחיד טעונין נסכים חוץ מחטאת ואשם ושורפין אותם שאסורין בהנאה דקדש הוא: שנאמר בקדש הסך. הקיש שריפה לניסוכו:

שכל מזבח שאין לו קרן. וזה שקרנו נפגמה הוה ליה קרן כמאן דליתיה ולכך נפסל לעבודה דאין לו קרן דפגימה פוסלת באבני מזבח כדי שתחגור בה צפורן כדאמר פ''ק דחולין (דף יח. ושם) וטעמא פירש שם בקונט' משום דכתיב אבנים שלמות תבנה [ובסידא] פליגי בה תנאי התם ר''ש בן יוחי אומר טפח ר' אליעזר בן יעקב אומר כזית וי''ל דהטעם משום דלא חשיב ריבוע למר בהאי שיעורא ולמר בהאי שיעורא וריבוע מעכב כדקתני הכא ומיהו במזבח ניחא דכתיב רבוע יהיה המזבח אבל קרן מנלן דסיד היה בקרן דאע''פ שפירש כאן בקונט' קרן אבן מרובע אמה על אמה ברום אמה לא יתכן דע''י מלבן נעשה כדאי' בפ' איזהו מקומן (זבחים נד.) ושמא רבוע דקרן ילפינן ממזבח וא''ת ואבני מזבח מאי איריא משום דנפגמה תיפוק ליה משום דחסרה האבן ואפילו לא נפגמה לא קרינן בהו שלמות כדמוכח פ' איזהו מקומן (שם) גבי מזרחית דרומית שלא היה לו יסוד דפריך היכי עבדי לה אי דגייז לה אבנים שלמות אמר רחמנא וי''ל דהכי קאמר ליה התם אי גייז לשבר האבן אי אפשר [לשבר] בלא פגימה ואין כאן שלמות ואם בא לפחות ולהחליק בסכין בלא פגימה איכא איסורא דלא תניף עליהן ברזל וכן משמע במסכת ע''ז פ' ר' ישמעאל (דף נב:) גבי אבני מזבח. שקצצום וגנזום בית חשמונאי דקאמר היכי נעביד ניתברינהו אבנים שלמות אמר רחמנא נסרינהו פי' לעשות בלא פגימות לא תניף עליהם ברזל כתיב וא''ת וליעבדו על ידי שמיר דבבית שני הוה שמיר כדמוכח במסכת סוטה בפ' עגלה ערופה (דף מח.) דקאמר משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים משחרב בית המקדש בטל שמיר והיינו בית שני דאי בית ראשון ליערבינהו משחרב בית המקדש בטלו אורים ותומים ושמיר דמשמתו נביאים הראשונים היה חורבן הבית כדתניא בגמ' משחרב בהמ''ק בטלו אורים ותומים והיינו בית ראשון דחמשה דברים חסר בית שני מבית ראשון כדאיתא ביומא (דף כא:) אלא בטל השמיר היינו לאחר בית שני וכן הא דקאמר רשב''ג התם משחרב בהמ''ק ניטל טעם הפירות מסתמא לאחר חורבן בית שני קאמר שחרב בימיו תדע דאשכחן בבית שני שהיו פירות מתברכין בימי שמעון בן שטח. שנעשין חטין ככליות של שור הגדול ועוד יש להביא ראיה דהוה שמיר בבית שני מעובדא דדמא בן נתינה דפ''ק דקידושין (דף לא.) ודפ''ב דע''ז (דף כג: ושם) שבקשו ממנו חכמי ישראל אבנים לאפוד ואבני אפוד בעו שמיר כדקאמר ר' נחמיה פ' עגלה ערופה (סוטה מח:) כדכתיב במלואותם ואפי' ר' יהודה דפליג עליה ואמר שמיר שבו בנה שלמה את בהמ''ק מודה נמי דאבני אפוד בעו שמיר כדמוכח פ' מי שאחזו (גיטין סח. ושם) גבי בנין בהמ''ק שעשה שלמה דקאמרינן היכי נעביד איכא שמיר דאייתי משה לאבני אפוד וההיא על כרחך רבי יהודה היא דלר' נחמיה לא הוה שמיר לבית המקדש ועובדא דדמא בן נתינה בבית שני הוה דקאמרינן התם לשנה נולדה לו פרה אדומה בעדרו ושבע פרות היו הראשונה שעשה משה שניה שעשה עזרא כדתנן במסכת פרה (פ''ג מ''ה) וכיון שהיה שמיר בבית שני כדפרישית אמאי גנזום בית חשמונאי וי''ל שמיר אין עושה אותן שלמות שלא תחגור בה צפורן וא''ת א''כ היאך בנו את המזבח דלא אפשר לומר שהיה מתקן מבחוץ ומכניסו מבפנים דאפילו כי האי גוונא במזבח אסור כדתניא במכילתא בסוף פרשת וישמע יתרו לא תבנה אתהן גזית בו אין אתה בונה גזית אבל אתה בונה גזית בהיכל ובקודש הקדשים ומה אני מקיים ומקבות והגרזן וכל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו בבית אינו נשמע אלמא במזבח אפילו בחוץ אינו נשמע וכן יסד רבינו אליהו הזקן באזהרת אמת יהגה חיכי אבני מזבח תוך ובר כן נגוזו ועבר והיינו יכולין לחלק בין קודם שהוקדשו אבנים למזבח דעודן חולין לאחר שהוקדשו אבל אין צריך דמשמע בפ' איזהו מקומן (זבחים נד. ושם) שבנו אותו באבנים החלוקות כגון חלוקי אבנים מן הנחל שבחול הים ובחול הים נבראו חלקות מששת ימי בראשית ומיהו קשה דגבי בית המקדש כתיב אבן שלמה מסע נבנה ואמר ר' יהודה דהוה שמיר לבהמ''ק.: אל תיקרי בראשית אלא ברא שית. האי תנא ור' יוחנן סברי מששת ימי בראשית נבראו אבל אידך תנא דדריש וגם יקב חצב לית ליה דמההוא קרא דריש מזבח ושיתין למזבח בידי אדם הוה ובמילתיה גרסינן ועליו כרה דוד ומיהו קשה דר' יוחנן אדר' יוחנן דהכא סבר מששת ימי בראשית נבראו דדריש מעשה ידי אמן מעשה אומנותו של מקום ולקמן בפרק החליל (נג.) א''ר יוחנן בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ושמא אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן: ויטעהו שורק זה בית המקדש ויבן מגדל בתוכו זה מזבח וגם יקב חצב בו אלו השיתין. כך כתוב בכל הספרים וזה גרסת הקונט' אבל בתוספתא גריס ויבן מגדל בתוכו זה היכל וגם יקב חצב בו זה מזבח וקרי למזבח יקב לפי שמנסכין עליו את היין שמוציאין מן היקבים ומריבויא דגם דרשינן שיתין: