דלג לתוכן
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף ח - א

דכתיב  "ולקח הכהן מדם החטאת", "לקח" לשון קבלה הוא, ומלמד הכתוב שתהא קבלה לשם חטאת!

ואשכחן שחיטה וקבלה שצריך לעשותן לשמה - זריקה מנלן?

דאמר קרא "וכפר עליו הכהן מחטאתו" - שתהא כפרה [הנעשית בשעת זריקה] לשם חטאת!

וגם הולכה צריך לעשותה לשם חטאת, אך לא הוצרך לדורשה מקרא, כי היא בכלל קבלה, וכדלעיל [ד א]. [1]

אשכחן שינוי קודש, שינוי בעלים מנלן?

אמר קרא: "וכפר עליו" - עליו, ולא על חבירו.

אשכחן למצוה, לעכב - מנלן?

כדאמר [בסמוך] רב הונא בריה דרב יהודה: נאמר "וכפר עליו הכהן מחטאתו", ולכאורה היה צריך לומר "מחטאת", אלא שדייק הכתוב לומר "חטאתו" ללמד מיתור האות וי"ו שצריך לחשוב לשם הבעלים.

הכא נמי נלמד ממה ששנה הכתוב "חטאת - חטאתו" ששינוי בעלים בזריקה מעכב. [2]

אשכחן קרא ללמד שכל עבודות החטאת מצוה לעשותן לשמן, ולא לעשותן בשינוי קודש.

וכמו כן מצינו פסוק המלמד שגם זריקה בדם החטאת יש לזרוק את הדם לשם בעל הקרבן ולא לזורקו בשינוי בעלים, ומפסוק זה נלמד בין למצוה לכתחילה ובין לעכב, שאם זרק את דם החטאת בשינוי בעלים נפסלה החטאת, שהרי שנה הכתוב זריקה בשינוי בעלים לעכב.

ועדיין צריכים אנו לדעת מנין לנו לעכב בכל עבודות שנעשו בשינוי קודש, שהרי עד עתה למדנו רק למצוה בלבד.

וכן לשאר עבודות החטאת [חוץ מזריקה, שהתבאר כבר שאם שעשאה בשינוי בעלים, מעכבת] שלמדנו כי אין לעשותן בשינוי בעלים, בין למצוה ובין לעכב - מנלן?

אמר רבי יונה: אתיא מחטאת נזיר, דכתיב בה "והקריב הכהן לפני ה' - ועשה את חטאתו ואת עולתו" ודרשינן: מה תלמוד לומר "ועשה את חטאתו ואת עולתו" לאחר שכבר נאמר "והקריב הכהן לפני ה'", ללמדך - שיהיו כל עשיותיו בחטאת הנזיר לשם חטאת. וכיון שלמצוה כבר דרשינן מ"ושחט אותה לחטאת" שצריך לעשותה "לשמה" ולא בשינוי קודש, בהכרח שהכתוב בחטאת נזיר נשנה כדי ללמד לעכב, שיהיו כל עשיות החטאת נעשות בלי שינוי קודש [3].

אשכחן שינוי קודש לעכב בכל עבודות החטאת, שינוי בעלים מנין שהוא מעכב בכל עבודות החטאת כמו זריקה?

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: שינוי בעלים ילפינן מיתור האות וי"ו, שהיה ראוי לומר בחטאת נזיר "ועשה את החטאת", ונכתב "חטאתו", מלמד הכתוב שצריך לעשות את החטאת לשם בעליה ולא בשינוי בעלים.

ומאחר שדרשנו מקרא שכל עשיות החטאת צריך לעשותן לשם בעלים למצוה, ממילא נלמד מהיקש החטאת לשלמים - מה שלמים לא חלקת בהן בין זריקה לשאר עבודות בשינוי בעלים למצוה. אף חטאת לא תחלק בה בין זריקה [שלמדנו לעיל שהיא מעכבת בחטאת] לשאר עבודות, שיהיו גם הן מעכבות בשינוי בעלים [4].

מתקיף לה רבינא לרב הונא: אלא מעתה, שהמקור לשינוי בעלים בחטאת נדרש מיתור האות וי"ו ב"חטאת - חטאתו", הרי בפסוק זה נאמר גם "עולתו", וגם בה יש יתור וי"ו, ואם כן יקשה, "עולת - עולתו", מאי דרשת בה?

ומקשינן: ולרבינא, למה הוקשה לו רק על "עולת - עולתו", והרי מצינו בחטאת נזיר עוד יתורי האות וי"ו, "מנחת - מנחתו", וכן "נסך - נסכו", ולמה לא הקשה בכולם, מאי דרשת בהו?

ומתרצינן: ההוא לא הוקשו לרבינא, שהרי מבעי ליה ללמד שנזיר יכול להקריב את המנחה ונסכים אפילו לאחר שעבר זמן הקרבת הזבח, וכמו שדרשו בקרבנות החג מהפסוק "לכל מנחתם ונסכיהם" שאפשר להקריב את מנחתם ונסכיהם של קרבנות החג אפילו בלילה [בעוד שאת הקרבנות עצמם צריך להקריב ביום], וכן דרשו שניתן להקריב את מנחתם ונסכיהם אפילו למחר, ואין חובה להקריב את המנחה והנסכים יחד עם הקרבן עצמו, וכן נדרוש מ"ועשה את מנחתו ונסכו" האמור בחטאת הנזיר שיכול להביאם בנפרד מקרבנות הנזיר [5].

ולכן לא הוקשה רבינא לרב הונא על יתור הוי"ו ב"מנחתו ונסכו" אלא רק מ"עולת עולתו" הקשה לרב הונא מאי דרשת ביה? ותו הקשה רבינא לרב הונא: כיצד אפשר ללמוד ששנה הכתוב את דין שינוי קודש ושינוי בעלים בחטאת הנזיר כדי ללמד שמעכבין, והרי יש ליפרוך - מי גמרי מהדדי, חטאת חלב הבאה על חטא [וכל חטאות הבאות על חטא נכללות בשם "חטאת חלב" לפי שהיא השכיחה בחטאות] מחטאת נזיר?

והרי חטאת חלב מחטאת נזיר לא גמרה, שכן יש עמה, עם חטאת הנזיר, גם דמים של קרבנות אחרים - שהרי לעולם לא תבוא חטאת נזיר לבדה אלא בצירוף שאר קרבנות הנזיר, ואם כן אי אפשר ללמוד ממנה על חטאת חלב הבאה לבדה.

וכן חטאת נזיר מחטאת חלב לא גמרה, שכן חטאת חלב מכפרת על חטאים שיש בזדונם חיוב כרת, מה שאין כן בחטאת נזיר.

וכיון שחטאת חלב אינה נלמדת מחטאת נזיר, לפיכך צריך לכתוב בשתיהן שאין לעשותן בשינוי קודש ובעלים, למצוה. ומנלן ששינוי קדש ושינוי בעלים מעכב?

אלא אמר רבא: אתיא לעכב מחטאת מצורע ששנה בה הכתוב, וכתב שוב שצריך לעשותה לשמה. שנאמר בחטאת מצורע "ועשה הכהן את החטאת", ודרשינן - שיהו כל עשיותיו לשם חטאת!

ואשכחן שינוי קודש, שינוי בעלים מנליה שמעכב?

- אמר קרא "וכפר על המטהר" וגו', ודייקינן: וכפר על המטהר הזה, ולא על המטהר חבירו!

וכיון שכבר למדנו שינוי קודש ושינוי בעלים בשאר חטאות למצוה, הרי מה שחזר ושנה אותם הכתוב בחטאת מצורע, בא הכתוב ללמד שמעכבין.

ומקשינן: ואכתי מי ילפיא חטאת חלב וחטאת מצורע מהדדי, עד שתאמר שיתור הכתוב בא ללמד לעכב? והרי שני הכתובים הוצרכו, כי חטאת חלב מחטאת מצורע לא ילפא, שכן יש עמה דמים אחרים, וכן חטאת מצורע מחטאת חלב לא גמרה, שכן חטאת חלב מכפרת על שגגת חיוב כרת.

ומתרצינן: אמנם חדא מחדא לא אתיא, אך תיתי חדא מתרתי, שהרי בשלשה מקומות נשנו דיני שינוי קודש ובעלים: בחטאת חלב, בחטאת נזיר, ובחטאת מצורע, וכיון שנלמד באחד המקומות משני האחרים, ישאר הפסוק השלישי מיותר ללמד ששינוי מעכב.

והוינן בה: בהי חטאת לא צריך לכתוב דין לשמה, ונוכל ללמדה מהאחרות, ולדרוש את האמור בה כ"שנה לעכב"? לא לכתוב רחמנא בחטאת חלב, ותיתי מהנך, הרי יש ליפרוך: מה להנך, חטאות נזיר ומצורע, שהן חמורות מחטאת חלב, שכן יש עמהם דמים אחרים, שמביאים עם החטאת קרבנות נוספים, תאמר בחטאת חלב שהיא באה לבדה. לא לכתוב רחמנא בחטאת נזיר, ותיתי מהנך, הרי גם כאן יש ליפרוך: מה להנך, שכן אין להן שאלה, [6] תאמר בנזיר, שיכול להשאל על נזירותו ולהפטר בכך מהקרבן. לא לכתוב רחמנא בחטאת מצורע, ותיתי מהנך, הרי יש ליפרוך: מה להנך, שכן אין קרבנותיהם באין בדלות, שלא הקלה התורה על החוטא או על הנזיר להביא קרבן חטאת העוף אם הוא דל, תאמר בחטאת מצורע, שאם אין ידו משגת לקנות בהמה, הוא יכול להביא עוף לחטאתו.

ובהכרח שאין מקור לעכב מיתור הפסוק באחת מהחטאות.

אלא מכאן למדנו: אמר קרא "זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ... ולזבח השלמים". הקישו הכתוב את קרבן החטאת לשלמים, ומהקש זה נלמד: מה שלמים, בין שינוי קודש בין שינוי בעלים בעינן לשמה, למצוה. אף חטאת, בין שינוי קודש בין שינוי בעלים בעינן לשמן, למצוה.

הילכך, המקור שיש מצוה לעשות את החטאת לשמה נלמד משלמים. והנך קראי שנאמרו בחטאות חלב מצורע ונזיר, באו ללמד לעכב בשינוי קדש ובשינוי בעלים.

ואשכחן חטאת חלב, דכתיב בה "ושחט אותה לחטאת", ודרשינן שנכתבה לעכב,


הערות

[1] כך פירש רש"י. וכן משמע לכאורה לשון התורת כהנים [חובה פרשה ז פי"א] מכאן אמרו שחט של"ש קיבל, הילך וכו' פסל. אולם הראב"ד כתב [על התו"כ שם] ששינוי קדש בהולכה נלמד בסוגיין מהאמור בחטאת נזיר ומצורע "ועשה את חטאתו" עד שיהיו כל עשיותיו לשם חטאת. וצ"ב.

[2] רש"י ביאר [כאן ובסמוך] שהלימוד "מחטאתו" נסוב על שינוי בעלים, והדיוק ממשמעות תיבת "מחטאתו", שהיא חטאת לשם בעליה. אך תוס' ביארו שלומדים גם שינוי קודש למצוה, וממה שנשנה "מחטאתו" בנזיר לומדים ששינוי קודש מעכב בשאר עבודות, ומוכח שסברו כי אין הלימוד ממשמעות תיבת "חטאתו", אלא מיתור הוי"ו, וכן נוכיח בהערה 2 על תוס'. ואמנם ביאור הלימוד תלוי בגירסת הגמרא בסמוך [ראה תוס' ד"ה ועשה] שאם גרסינן כתוס' "אשכחן למצוה, לעכב מנלן" משמע שמהוי"ו נלמד בין שינוי קודש ובין שינוי בעלים, ושינוי בעלים נלמד ב"אם אינו ענין" כי הפסוק נאמר בלשון שינוי קודש. אבל אילו הלימוד ממשמעות הלשון "חטאתו" לפסול בשינוי בעלים, היה יותר ראוי לומר אשכחן שינוי בעלים שינוי קודש מנלן. [וראה חזו"א א' ט' ובהערה 2 על תוס'].

[3] ביאור הלימודים לדעת רבי יונה: לפי רש"י שינוי קודש למצוה נאמר בכל עבודה בפני עצמה כדלעיל, ולעכב נלמד מנזיר, ושינוי בעלים למצוה בכל העבודות נלמד מנזיר. ולעכב בשינוי בעלים בזריקה דרשינן מוכפר עליו כדלעיל, וממנה לומדים לעכב בשאר עבודות בהקש לשלמים, שלא נחלק בין זריקה לשאר עבודות. לפי תוס', בתחילה לומדים שינוי בעלים בכל העבודות למצוה, מועשה את החטאת, ש"אם אינו ענין לשינוי קודש תנהו ענין לשינוי בעלים", ואילו לעכב בשינוי קודש ובעלים דרשינן מיתור הוי"ו "בחטאתו" שהולך בין על שינוי קודש ובין על שינוי בעלים.

[4] רש"י פירש שלגבי נזיר כתוב "ועשה את חטאתו ואת עולתו" הרי למצוה, וכשלמים, מה שלמים לא חלקת בין זריקה לשאר עבודות בשינוי בעלים למצוה, אף חטאת לא תחלוק בה לעכב, הרי לך מצוה ועכוב בין בשינוי בעלים ובין בשינוי קודש. ובשטמ"ק מחק את כל הלימוד משלמים, וטעמו כי אילו ניתן ללמוד משלמים, הרי אפשר ללמוד שינוי קודש מהם, וכן לענין שינוי בעלים למצוה, ואין צורך ל"ועשה". ובחק נתן כתב שדעת רש"י כי לא חלקת הוא רק גילוי מילתא, [וכן הוכיח הקרן אורה, שהרי עדין לא למד מהיקש עד המסקנא] ולפיכך אינה מלמדת אלא אם מצינו מקור ששאר עבודות למצוה ואחד מהם לעכב, שאז לומדים שאין חילוק בין מצוה לעיכוב. ולפיכך צריך את המקורות למצוה בשינוי בעלים בשאר עבודות, ולעכב בשינוי בעלים באחת העבודות, ורק אחר כך ניתן ללמוד מהקש לעכב בכל העבודות בשינוי קודש. והשטמ"ק למד שאחר שידענו את המקורות להנ"ל, אין צורך להקש, אלא מסתבר שגם בשאר עבודות שינוי בעלים מעכב, כמו בשינוי קודש, שהרי ישנו בכל העבודות למצוה. ולפי רש"י צריך להדגיש שאין פסוק בכל עבודה בפני עצמה לעכב בשינוי קודש, אלא מ"ועשה" נלמד שכל עשיות מעכבות, שהרי אחר שנאמר באחת מהן, ידעינן לכל העבודות מהקש, וראה בתוס' [ד"ה הלכך] שהקשו כן ותירצו בשני אופנים.

[5] בתמורה [יד א] אמר ריש לקיש שצריך שני פסוקים נפרדים ללמד על "אפילו בלילה" ו"אפילו למחר". וביארו תוס' במנחות [מד ב] שאינו חולק על התנא שלמד מ"מנחתם ונסכיהם" אלא מבאר דבריו, שהוא סומך על הלימוד מהמשך הפסוק "מלבד שבתות ה"', עי"ש. ובמשך חכמה [במדבר כט יח] ביאר שהנסכים כשרים כלילה שאחר הבאת הקרבן, כי אינם מתיחסים ליום ההבאה אלא רק כהמשך להבאת הקרבן. עוד כתבו שם תוס', שאין הלימוד מ"מנחתם ונסכיהם" אלא ממה שנכתבו בין "עולה" ל"אשה", שנאמר בעצרת "יהיו עולה לה' ומנחתם ונסכיהם אשה" וגו', ומשמע שבאים כל זמן אשה שהוא הקטרה וכשרה בלילה. ונמצא שבחטאת נזיר דרשינן מהיתור שנאמר בו גם "מנחתם ונסכיהם" וגם "מנחתו ונסכו", כי אי אפשר ללמוד מעצרת לנזיר, שהרי חלוק בנכסיו, שהם נכסי יחיד. אולם רש"י להלן [פד א ד"ה נסכים] כתב שהלימוד בכל "מנחתם ונסכיהם" הוא מדכתיבי יתירי. ובשטמ"ק [בהשמטות ח] הקשה הרי אמרו במנחות [כו ב] שמנחת נסכים היא מן הדברים שדרכן ליקרב ביום. ותירץ דהיינו דוקא נסכים הבאים בנדבה, אבל נסכים הבאים עם הזבח קרבין אפילו למחר, וכשרים אפילו בלילה. אולם רש"י במנחות [מד ב] הקשה כן, ופירש על פי הגמרא בתמורה [יד א] שנסכים הבאים בפני עצמן, כגון שהביא זבח בלא נסכים, ומביאן לאחר זמן, יכול להביאן בלילה. ונמצא שנסכים הבאים עם הזבח הם חובה ואינם באים בלילה. והבאים בפני עצמן באין בלילה אפילו נדבה. ובמנחת אברהם [מנחות מד ב] ביאר בדברי השטמ"ק, שאין הביאור במנחת נסכים שהיא כשרה בלילה אף על פי שהיא קרבן, כי אם כן גם בפני עצמה היתה כשרה בלילה, אלא שחידשה התורה במנחה הבאה משום הזבח שהיא כאימורי הקרבן וכשר בלילה, [כמבואר בשו"ת הרשב"א ע"ט] אך נסכי מנחת נדבה דינם ככל קרבן שפסול בלילה. וכן כתב בעולת שלמה [תמורה י"ד] שאינה כשרה בתורת נדבה בלילה. וראה בחזו"א [או"ח קכ"ו יט] ובמקדש דוד [ט' סס"ק א'] ובהערות הגרא"ז שם.

[6] בטהרת הקדש הקשה הרי מצינו שאלה בחטאת, לגבי שחוטי חוץ, שאם שאל על ההקדש לפני ששחט בחוץ, נפטר עליו מחטאת. ומו"ר הגראי"ל חילק בין שאלה בנזיר, שדין הנזירות גופא מחייב קרבן ולא מה שעבר על נזירותו, ולכן נחשבת חטאת נזיר כ"ישנה בשאלה". אך שחוטי חוץ, שהחטאת באה על החטא, ובשאלה עקר את עצם ההקדש, נמצא שהשאלה היא רק היכי תמצי שלא יחטא, ואופן זה אינו נחשב שהחטאת "ישנה בשאלה".

"ולקח הכהן מדם החטאת" (ויקרא ד, כה), לומר שתהא קבלה לשם חטאת.

ואשכחן [ומצאנו] איפוא מקור ששחיטה וקבלה צריכות להיות לשמן, זריקה מנלן [מנין לנו] שאף היא צריכה להיות לשמה? שאמר קרא [הכתוב]: "וכפר עליו הכהן מחטאתו" (ויקרא ד, כו), ללמד שתהא כפרה לשם חטאת, וזריקת הדם היא המכפרת.

אשכחן [מצאנו] איפוא שנוי קדש, שנוי בעלים מנלן [מנין לנו]? אמר קרא [הכתוב] שם: "וכפר עליו", ללמד: עליו ולא על חבירו.

אשכחן [מצאנו] למצוה שלכתחילה צריך לזרוק לשם הבעלים, לעכב מנלן [מנין לנו] שאם שינה — פסל? ומשיבים: כמו שאמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע להלן, בענין חטאת נזיר, שהיה יכול לכתוב "חטאת" וכתב "חטאתו" להדגיש — דווקא זו שנעשתה לשמו, הכא נמי [כאן גם כן] יש לדרוש "חטאת" "חטאתו" שאם זרק שלא לשמו — פסול.

אשכחן [מצאנו] איפוא שיש מצוה בשנוי קדש, וזריקה בשנוי בעלים בין למצוה בין לעכב. לעכב בכל עבודות בשנוי קדש, ובשאר עבודות (חוץ מזריקה) בשנוי בעלים, בין למצוה בין לעכב מנלן [מנין לנו]?

אמר ר' יונה: אתיא [באה, נלמדת] מחטאת נזיר, דכתיב [שנאמר] בחטאת נזיר: "והקריב הכהן לפני ה' ועשה את חטאתו ואת עלתו" (במדבר ו, טז), לומר שיהו כל עשיותיו לשם חטאת.

אשכחן [מצאנו] איפוא פסוק נוסף שהוא לעכב בענין שנוי קדש. שנוי בעלים בשאר עבודות חוץ מזריקה, בין למצוה ובין לעכב, מנלן [מנין לנו]? (אם אינו ענין לשנוי קדש, תניהו ענין לשנוי בעלים. אשכחן למצוה, לעכב מנלן?)

אמר רב הונא [בריה [בנו] של רב יהושע:] היה יכול לומר בענין זה "חטאת" ואמר "חטאתו", הרי זה בא להדגיש — חטאתו שלו ולא של אחר.

מתקיף לה [מקשה על כך] רבינא: אלא מעתה, מה שיכול היה לכתוב באותו פסוק עצמו "עולת" וכתב "עולתו" מאי דרשת ביה [מה אתה דורש בו]?

ולעצם שאלתו של רבינא, שואלים: ולרבינא, מדוע לא שאל גם על מה שנאמר בפסוק הסמוך: "ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו" (במדבר ו, יז), שהיה יכול לכתוב "מנחת" ונכתב "מנחתו", וכן "נסך" ונכתב "נסכו", מאי דרשת בהו [מה אתה דורש בהם]?

ומשיבים: ההוא "את מנחתו ואת נסכו" מבעי ליה [נצרך לו] לכמו שלמדנו מן הכתוב "מנחתם ונסכיהם" (במדבר כט, לז) שהמנחה והנסכים של קרבנות המועדים קריבים אפילו בלילה אחרי יום הקרבת הקרבן, "מנחתם ונסכיהם" — אפילו למחר, לומר שגם מנחתו ונסכו של הנזיר כשרים להקריבם בלילה ולמחר. אלא "עולת" "עולתו" שאין לו הסבר אחר, מאי דרשת בהו [מה אתה דורש בהם]?

ותו [ועוד] יש להקשות על הסברו של ר' יונה, שלמד דין שינוי בחטאת מחטאת נזיר: מי גמרי מהדדי [האם הם לומדות זו מזו]? חטאת חלב כלומר, חטאת שבא על חטא, כמו על אכילת חלב, מחטאת נזיר לא גמרה [אינה לומדת], מפני שחטאת נזיר חמורה יותר, שכן יש עמה דמים אחרים שהנזיר צריך להביא גם עולה ואשם. ולהיפך, גם חטאת נזיר מחטאת חלב לא גמרה [אינה לומדת] שכן חטאת חלב מכפרת על עבירה שיש בה כרת!

אלא אמר רבא: אתיא [באה, נלמדת] ההלכה בחטאת חלב מחטאת מצורע, דכתיב [שנאמר]: "ועשה הכהן את החטאת" (ויקרא יד, יט), לומר שיהו כל עשיותיו לשם חטאת.

ואשכחן [ומצאנו] איפוא שנוי קדש, שנוי בעלים מנליה [מנין לו] שהוא מעכב? אמר קרא [המקרא]: "וכפר על המטהר" וגו' (ויקרא יד, יט), לומר: על המטהר הזה ולא על המטהר חבירו.

ומקשים: ואכתי [ועדיין] יש לשאול אותה שאלה עצמה שנשאלה על שיטת ר' יונה: מי ילפא מהדדי [האם לומדת זו מזו]? חטאת חלב מחטאת מצורע לא ילפא [אינה לומדת], שכן יש עמה בחטאת מצורע גם דמים אחרים דם עולה ודם אשם, חטאת מצורע מחטאת חלב לא גמרה [אינה לומדת], שכן יש בה כפרת כרת!

ומשיבים: אמנם, מחדא לא אתיא [חטאת אחת מחטאת אחת אינה באה, אינה נלמדת], אבל תיתי חדא מתרתי [תבוא, תילמד, אחת מן החטאות משתים אחרות].

ושואלים: בהי [באיזו] מהן לא לכתוב [תכתוב] התורה? אם תאמר [לא לכתוב] רחמנא [תכתוב התורה] בחטאת חלב ותיתי מהנך [ותבוא ותילמד מאלה האחרות] — מה להנך [לאחרות] חטאת נזיר וחטאת מצורע שכן יש עמהם דמים אחרים!

ואם תאמר: לא לכתוב רחמנא [תכתוב התורה] בחטאת נזיר ותיתי מהנך [ותבוא, תילמד מאלה האחרות] — מה להנך [לאחרות] שכן אין להן שאלה, שהחוטא והמצורע חייב להביא חטאתו בכל מקרה, מה שאין כן בנזיר שיכול להישאל על נדר הנזירות ולבטל את החובה!

ואם תאמר: לא לכתוב רחמנא [תכתוב התורה] בחטאת מצורע ותיתי מהנך [ותבוא מאלה האחרות], אפשר לדחות: מה להנך [לאלה] שכן אין באין בדלות כמו בחטאת מצורע שיש בה הפרש בין עני ועשיר (ראה ויקרא יד, כא), אלא יש להן קצבה קבועה!

אלא לא ניתן ללמוד מן החטאות עצמן זו על זו, ויש לומר באופן אחר: אמר קרא [הכתוב]: "זאת התורה לעלה ולמנחה ולחטאת... ולזבח השלמים" וגו' (ויקרא ז, לז), הקישו הכתוב את החטאת לשלמים, מה שלמים — בין שנוי קדש בין שנוי בעלים בעינן [צריכים אנו] שיהיו לשמן למצוה, אף חטאת — בין שנוי קדש בין שנוי בעלים בעינן [צריכים אנו] שיהיו לשמן למצוה.

הילכך [על כן], לענין מצוה למדים משלמים, והנך קראי [ואלו הכתובים האחרים] שהבאנו לגבי חטאת, כל אחת לגופה, באים ללמד שהוא גם לעכב.

ושואלים: ואשכחן [ומצאנו] איפוא דין זה לגבי חטאת חלב, דכתיב [שנאמר] בה "לחטאת" (ויקרא ד, לג),

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

“And the priest shall take of the blood of the sin offering” (Leviticus 4:25), teaching that the collection of the blood must be performed for the sake of a sin offering.

The Gemara asks: And we found a source for the halakha that the slaughter and collection must be performed for the sake of a sin offering. From where do we derive this halakha with regard to the sprinkling of the blood? The Gemara answers: It is derived from a verse, as the verse states: “And the priest shall make atonement for him concerning his sin” (Leviticus 4:26), teaching that the atonement must be effected for the sake of a sin offering, as atonement is effected by the sprinkling of the blood.

The Gemara asks: We found a source for the prohibition against deviation from the type of offering. From where do we derive the prohibition against deviation with regard to the owner? The Gemara answers: The aforementioned verse states: “And the priest shall make atonement for him,” indicating that the intent must be for him, and not for another.

The Gemara asks: We found a source for the mitzva to sprinkle the blood for the sake of the owner ab initio. From where do we derive that this is indispensable and disqualifies the offering if not fulfilled? The Gemara answers: It is as Rav Huna, son of Rav Yehoshua, says with regard to the sin offering of a nazirite: Since the verse could have simply stated: Sin offering, but instead stated: “His sin offering” (Numbers 6:16), it is inferred that the offering must be sacrificed for his, the owner’s, sake. Here too, since the verse could have simply stated “sin,” but states “his sin,” one infers that if the blood of the sin offering is not sprinkled for the sake of its owner, it is disqualified.

The Gemara asks: We found a source for the mitzva of sacrificing a sin offering without deviation from the type of offering ab initio, and with regard to sprinkling its blood without deviation with regard to the owner concerning both its mitzva ab initio and its indispensability. From where do we derive that performing all sacrificial rites without deviation from the type of offering is an indispensable requirement, and that performing all other rites, besides sprinkling the blood, without deviation with regard to the owner is both a mitzva ab initio and indispensable?

Rabbi Yona says: It is derived from the halakha concerning the sin offering of a nazirite; as it is written concerning a nazirite: “And the priest shall bring them before the Lord, and shall offer [ve’asa] his sin offering, and his burnt offering” (Numbers 6:16). The verse teaches that all of its sacrificial actions [asiyyotav] must be performed for the sake of a sin offering.

The Gemara asks: We found a source for the halakha that a sin offering must be sacrificed without deviation from the type of offering, and that this requirement is indispensable. From where do we derive that sacrificing it without deviation with regard to the owner is also indispensable, even in rites other than the sprinkling of the blood?

Rav Huna, son of Rav Yehoshua, says: Since the verse concerning a nazirite could have simply stated: Sin offering, but instead states: “His sin offering,” one infers that the offering must be sacrificed for the owner’s sake.

Ravina objects to this: If that is so, what do you interpret from the fact that the same verse could have stated: Burnt offering, but instead states: “His burnt offering”?

The Gemara asks: And according to Ravina, what do you interpret from the subsequent verse: “The priest shall offer also his meal offering and his libation” (Numbers 6:17)? Why does Ravina not mention that this verse could have stated: Meal offering, but instead states: “His meal offering,” and that it could have stated: Libation, but instead states: “His libation”?

The Gemara answers: That language is necessary; it is just like the phrase: “Their meal offering and their libations,” which is mentioned many times in the portion of the Festival offerings (e.g., Numbers 29:37). It teaches that the meal offerings and libations that are brought with the additional animal offerings of the Festivals can be sacrificed even at night after the offering is brought. The phrase: “Their meal offering and their libations,” also teaches that they may be brought even on the following day. Likewise here, when stated with regard to a nazirite, the phrase teaches that they may be brought at night or the day after the offering is sacrificed. But there remains a difficulty: What do you interpret from the fact that the verse could have stated: Burnt offering, but instead states: “His burnt offering”?

The Gemara raises an additional objection to the derivation from a nazirite’s sin offering: And furthermore, can the halakhot of a standard sin offering and of a nazirite’s sin offering be derived from one another? The halakhot of a sin offering brought for a transgression, e.g., eating forbidden fat, cannot be derived from the halakhot of a nazirite’s sin offering, due to the unique element of stringency of the latter, since there is other blood, i.e., other offerings are brought, with it. Likewise, the halakhot of a nazirite’s sin offering cannot be derived from the halakhot of a sin offer-ing brought for eating forbidden fat, due to the unique element of stringency of the latter, since it atones for a transgression punishable by excision from the World-to-Come [karet].

Rather, Rava says: These halakhot are derived from the halakha of the sin offering of a leper; as it is written: “And the priest shall offer [ve’asa] the sin offering” (Leviticus 14:19), teaching that all sacrificial actions of [asiyyotav] a sin offering must be performed for the sake of a sin offering.

And we found a source for the halakha that a sin offering must be sacrificed without deviation from the type of offering, and that this is indispensable. From where do we derive that sacrificing a sin offering without deviation with regard to the owner is also indispensable? The verse states: “And make atonement for the one that is to be purified of his impurity” (Leviticus 14:19), indicating that the sin offering must be sacrificed for the sake of this person who is being purified, and not for another person who is to be purified.

The Gemara asks: But still, can the halakhot of a standard sin offering and a leper’s sin offering be derived from one another? This comparison is also problematic. The halakhot of a sin offering brought for eating forbidden fat cannot be derived from the halakhot of a leper’s sin offering, since there is other blood that is brought with the latter, i.e., a burnt offering and a guilt offering; and the halakhot of a leper’s sin offering cannot be derived from the halakhot of a sin offering brought for eating forbidden fat, since the latter atones for a transgression punishable by karet.

The Gemara answers: Indeed, the halakhot of a sin offering cannot be derived from the halakhot of one other type of sin offering alone. But one can derive the halakhot of one type of sin offering from the halakhot of the other two. The verses concerning a standard sin offering, that of a leper, and that of a nazirite all contain elements that indicate that the offering must be sacrificed for its own sake. Two of them together are sufficient to teach that this halakha applies to the third case. The third case is therefore apparently extraneous, and it is understood to teach that proper intent in this regard is indispensable for all the offering’s rites.

The Gemara asks: With regard to which type of sin offering should the Torah not have written this halakha, i.e., which of the three cases should be regarded as the extraneous case? If you say: Let the Merciful One not write it with regard to a sin offering brought for eating forbidden fat, and one can derive it from these other sin offerings, i.e., those of a nazirite and a leper, this can be refuted: What is notable about these other sin offerings? They are notable in that there is other blood brought with them. Therefore, the halakha should apply only to similar sin offerings.

If you say: Let the Merciful One not write it with regard to a nazirite’s sin offering, and one can derive it from these other sin offerings, those of a leper and a sinner, this can also be refuted: What is notable about these other sin offerings? They are notable in that one does not have the option of obtaining an exemption through a request to a halakhic authority. A nazirite, by contrast, can request of a halakhic authority to dissolve his vow of naziriteship, thereby nullifying his obligation.

If you say: Let the Merciful One not write it with regard to a leper’s sin offering, and one can derive it from these other sin offerings, those of a nazirite and a sinner, this can also be refuted: What is notable about these other sin offerings? They are notable in that they cannot be brought from doves instead of sheep if the owner is poor, unlike a leper’s sin offering (see Leviticus 14:21). Therefore, the halakhot of these different sin offerings cannot be derived from one another.

Rather, the halakha is derived from that which the verse states: “This is the law of the burnt offering, and of the meal offering, and of the sin offering, and of the guilt offering, and of the consecration offering, and of the sacrifice of peace offerings” (Leviticus 7:37). The verse juxtaposes a sin offering with a peace offering, indicating that just as for a peace offering we require intent for its sake, as a mitzva ab initio, both concerning the deviation from the type of offering and concerning deviation with regard to the owner, so too, for a sin offering we require intent for its sake as a mitzva, both concerning deviation from the type of offering and concerning deviation with regard to the owner.

Therefore, the mitzva ab initio is derived from the halakha of a peace offering; and those verses mentioned earlier, from which this requirement is derived with regard to each type of sin offering separately, repeat the halakha to teach that it is indispensable.

The Gemara asks: And we found a source for these halakhot with regard to a sin offering brought for eating forbidden fat, as it is written with regard to it: “And slaughter it for a sin offering” (Leviticus 4:33), indicating that it must be slaughtered for the sake of a sin offering. Likewise, sources for this halakha with regard to the sin offerings of a nazirite and a leper have also been cited.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

תד"ה וזריקה. תימה כו'. עצ"ק:

תד"ה ועשה. ואית ספרים כו' אר"ה בריה דרב יהושע. כצ"ל:

גמ' ואשכחן שנוי קודש שנוי בעלים מנלן כצ"ל:

ולקח הכהן. לשון קבלה הוא: וכפר. היינו בזריקה הולכה לא אצטריך קרא דבכלל קבלה היא מתרביא ליה: אשכחן למצוה כו'. ואי קשיא מצוה מהיקשא דזאת התורה משלמים אתיא כשאר כל הזבחים אין הכי נמי ומסקנא מהתם יליף לה לקמיה ומעיקרא הוא דמהדרינן דנכתבו כולהו בגופיה: כדאמר רב הונא כו'. לקמן בשמעתין: חטאתו. וכפר עליו הכהן מחטאתו (כשזרק דמו לשמו חטאת חטאתו) מדהוה ליה למכתב מחטאת וכתיב וי''ו יתירא למדרש בה לשם בעלים: אשכחן מצוה בשנוי קדש. בכל עבודות וזריקה אשכחן בה מצוה ועכוב בשנוי בעלים דהאי מחטאתו נמי בזריקה כתיב שהיא הכפרה: לעכב בכל עבודות בשנוי קדש. שלא למדנו לאחד מהן ושאר עבודות לבד מזריקה בשנוי בעלים בין למצוה בין לעכב מנלן: שיהו כל עשיותיו לשם חטאת. ולמצוה לא אצטריך קרא דהא נפקא לן משאר חטאות והאי לעכובא: [ה''ג בס''א] אשכחן שנוי קדש שנוי בעלים מנלן: אמר רב הונא כו'. גבי נזיר כתיב ועשה את חטאתו ואת עולתו הרי למצוה וכשלמים מה שלמים לא חלקת בהן בין זריקה לשאר עבודות בשנוי בעלים למצוה אף חטאת לא תחלק בין זריקה לשאר עבודות לעכב הרי לך מצוה ועכוב בין בשנוי קדש בין בשנוי בעלים כך נ''ל וכן יש לפרש גבי חטאת מצורע לקמן נ''ל: ולרבינא. דלא קשיא ליה אלא עולת עולתו מנחתו ונסכו דכתיבי נמי גבי נזיר אמאי לא קשיא ליה: ההוא מיבעי ליה. כי היכי דדרשינן לכל מנחתם ונסכיהם בלילה ואפי' למחר שיוכשרו לבא למחר לבא בלילה הכי נמי דרשינן להאי ועשה את מנחתו כל זמן שיעשנו הוא קרוי מנחתו ונסכו של זה אע''פ שלא קרבו עם זבחו: מי גמרי. שאר חטאות וחטאת נזיר מהדדי דתמצי לומר חד למצוה וחד לעכב סתם חטאת קרי חטאת חלב משום דשכיחא טפי: שכן כרת. מכפרת על חייבי כרת אלמא לא גמרי מהדדי וכיון דלא גמרי מהדדי תרווייהו למצוה אצטריכו: ואשכחן שנוי קדש. ולעכב דהא נפקא לן מצוה לעיל בשאר חטאות: וכפר על המטהר. סיפיה דועשה הכהן את החטאת הוא ועל המטהר אכולהו עשיות קאי: ותיתי מהנך. נזיר ומצורע: שאלה. נזיר נשאל לחכם ועוקר נזירתו ופטור מן הקרבן: שכן אין באין בדלות גרסינן. שאין חטאות יורדות בעניות להביא עוף: והנך קראי לעכב. וכשלמים מה שלמים לא חלקת בהן למצוה אף חטאת לא תחלוק בו לעכב וכיון דכתיב עכובא בזריקה אתיא להו לכולהו עבודות בהך דרשא מהיקשא דשלמים: אשכחן חטאת חלב דכתיב ביה לחטאת. ושחט אותה לחטאת בסתם חטאת כתיב אם נפש כי תחטא וגו':

זריקה מנלן מוכפר עליו הכהן מחטאתו. הרבה יש תימה דהני קראי דשחיטה וקבלה ושחט אותה לחטאת ולקח הכהן כתיבי בסתם חטאת כגון חטאת חלב בפרשת ויקרא גבי כשבה והאי קרא דוכפר עליו הכהן מחטאתו כתיב בחטאת דשמיעת קול וביטוי שפתים אבל בחטאת חלב לא כתיב מחטאתו אלא על חטאתו כתיב ובתורת כהנים באותה פרשה עצמה דחטאת חלב דריש מקרא דמחטאתו אע''ג דלא כתיב בההיא פרשתא וזהו תימה דשביק קרא דעל חטאתו דכתיב בההיא פרשתא ושמא משום דעל חטאתו לאחר הקטרת אימורים הוא דכתיב אבל תימה דלקמן משמע דכל הני קראי דהכא בחטאת חלב כתיבי דקאמר אשכחנא חטאת חלב אבל חטאת דשמיעת קול וביטוי שפתים מנא לן וי''ל דהכי קאמר לקמן אשכחנא חטאת חלב עכובא שחיטה וקבלה בשנוי קדש ושאר עבודות נילף כדאמר לעיל מה שלמים לא חלקת בין זביחה לשאר עבודות למצוה אף כאן לא תחלוק לעכב וקבלה נמי לא הוצרך לכתוב אבל שמיעת קול מנא לן דאע''ג דכתיב ביה וכפר עליו מחטאתו ודרשינן לעיל לשם חטאת היינו שנוי קדש בזריקה ולא חלקת לא נימא בזריקה לפי שהיא עיקר כפרה ושנוי בעלים בחטאת חלב נגמר משמיעת קול דליכא פירכא וי''מ דמחטאתו דקאמר היינו בשעיר נשיא דכתיב ביה נמי מחטאתו וקאי גם אחטאת חלב וקשה דכתיב לאחר הקטרת אימורים נראה לי ברו''ך. ועוד נ''ל דלא הוה מצי למדרש מוכפר על חטאתו אשר חטא דכתיב בחטאת חלב משום דהכי קאמר על פשעו אשר חטא (ולא בשמיעת קול מיירי בחטאת קרבנו) ולא משעיר נשיא דכתיב מחטאתו ונסלח לו והיינו מפשעו וחטאתו שלו ונסלח לו אבל בשמיעת קול לא כתיב זה ולא זו אלא מחטאתו היינו מקרבנו. ברו''ך: וזריקה בשנוי בעלים בין למצוה בין לעכב. תימה דמהאי קרא וכפר עליו הכהן מחטאתו דרשינן תרווייהו זריקה בשנוי קדש ושנוי בעלים ואם כן מחטאת חטאתו תיפוק ליה נמי עכובא בשנוי קדש כמו בשנוי בעלים דאתרווייהו קאי: ועשה את חטאתו שיהו כל עשיותיו לשם חטאת אשכחנא שנוי קדש שנוי בעלים מנ''ל אמר רב הונא בריה דרב יהושע חטאת חטאתו. כך גירסת הקונטרס ולגירסא זו מוקי ברישא לעכב בשנוי קדש קודם שנעמיד למצוה בשנוי בעלים באם אינו ענין ואינו משמע כן בכולי פירקא לעיל גבי שלמים ופסח דקאמר אשכחנא שנוי קדש שנוי בעלים מנא לן ומוקי ברישא בשנוי בעלים באם אינו ענין קודם שיעמיד קרא לעכב ומיהו י''ל דשאני הכא דכבר אשכחנא קרא לזריקה בשנוי בעלים ואית ספרים דגרסי אם אינו ענין לשנוי קדש דנפקא ליה מהתם תניהו ענין לשנוי בעלים אשכחנא למצוה לעכב מנא לן אמר רב הונא בריה דרב יהושע חטאת חטאתו ולגירסא זו לא צריכינן תו לקרא דלעיל בזריקה וניחא נמי הא דגרסינן לעיל כדאמר רב הונא בריה דרב יהושע חטאת חטאתו דמשמע דעיקר מילתא לא אתמר אההיא והיינו משום דלבסוף לא קיימא: מנחתם ונסכיהם בלילה מנחתם ונסכיהם אפי' למחר. לאו מהאי קרא [קדריש]: הילכך מצוה משלמים והנך קראי לעכב. וא''ת למה לי למכתב בכולהו לכתוב בהך ואינך כולהו אתו מדכתיב זאת תורת החטאת תורה אחת לכל החטאות כדלקמן בשמעתא דמבוג ויש לומר דבמסקנא

הדירוג היומי

איך היה הלימוד?

כמה מאמץ דרש ממך הדף? אין תשובה נכונה - הניסיון עוזר ללומדים הבאים.

בחר רמת קושי

מעקב לימוד

    הוספת רשומה

    פרשנים

    שיעורים זמינים
    טוען שיעורים…

    בחירת עמוד

    חיפוש בעמוד