זבחים ח ע"א

"ולקח הכהן מדם החטאת" (ויקרא ד, כה), לומר שתהא קבלה לשם חטאת.

ואשכחן [ומצאנו] איפוא מקור ששחיטה וקבלה צריכות להיות לשמן, זריקה מנלן [מנין לנו] שאף היא צריכה להיות לשמה? שאמר קרא [הכתוב]: "וכפר עליו הכהן מחטאתו" (ויקרא ד, כו), ללמד שתהא כפרה לשם חטאת, וזריקת הדם היא המכפרת.

אשכחן [מצאנו] איפוא שנוי קדש, שנוי בעלים מנלן [מנין לנו]? אמר קרא [הכתוב] שם: "וכפר עליו", ללמד: עליו ולא על חבירו.

אשכחן [מצאנו] למצוה שלכתחילה צריך לזרוק לשם הבעלים, לעכב מנלן [מנין לנו] שאם שינה — פסל? ומשיבים: כמו שאמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע להלן, בענין חטאת נזיר, שהיה יכול לכתוב "חטאת" וכתב "חטאתו" להדגיש — דווקא זו שנעשתה לשמו, הכא נמי [כאן גם כן] יש לדרוש "חטאת" "חטאתו" שאם זרק שלא לשמו — פסול.

אשכחן [מצאנו] איפוא שיש מצוה בשנוי קדש, וזריקה בשנוי בעלים בין למצוה בין לעכב. לעכב בכל עבודות בשנוי קדש, ובשאר עבודות (חוץ מזריקה) בשנוי בעלים, בין למצוה בין לעכב מנלן [מנין לנו]?

אמר ר' יונה: אתיא [באה, נלמדת] מחטאת נזיר, דכתיב [שנאמר] בחטאת נזיר: "והקריב הכהן לפני ה' ועשה את חטאתו ואת עלתו" (במדבר ו, טז), לומר שיהו כל עשיותיו לשם חטאת.

אשכחן [מצאנו] איפוא פסוק נוסף שהוא לעכב בענין שנוי קדש. שנוי בעלים בשאר עבודות חוץ מזריקה, בין למצוה ובין לעכב, מנלן [מנין לנו]? (אם אינו ענין לשנוי קדש, תניהו ענין לשנוי בעלים. אשכחן למצוה, לעכב מנלן?)

אמר רב הונא [בריה [בנו] של רב יהושע:] היה יכול לומר בענין זה "חטאת" ואמר "חטאתו", הרי זה בא להדגיש — חטאתו שלו ולא של אחר.

מתקיף לה [מקשה על כך] רבינא: אלא מעתה, מה שיכול היה לכתוב באותו פסוק עצמו "עולת" וכתב "עולתו" מאי דרשת ביה [מה אתה דורש בו]?

ולעצם שאלתו של רבינא, שואלים: ולרבינא, מדוע לא שאל גם על מה שנאמר בפסוק הסמוך: "ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו" (במדבר ו, יז), שהיה יכול לכתוב "מנחת" ונכתב "מנחתו", וכן "נסך" ונכתב "נסכו", מאי דרשת בהו [מה אתה דורש בהם]?

ומשיבים: ההוא "את מנחתו ואת נסכו" מבעי ליה [נצרך לו] לכמו שלמדנו מן הכתוב "מנחתם ונסכיהם" (במדבר כט, לז) שהמנחה והנסכים של קרבנות המועדים קריבים אפילו בלילה אחרי יום הקרבת הקרבן, "מנחתם ונסכיהם" — אפילו למחר, לומר שגם מנחתו ונסכו של הנזיר כשרים להקריבם בלילה ולמחר. אלא "עולת" "עולתו" שאין לו הסבר אחר, מאי דרשת בהו [מה אתה דורש בהם]?

ותו [ועוד] יש להקשות על הסברו של ר' יונה, שלמד דין שינוי בחטאת מחטאת נזיר: מי גמרי מהדדי [האם הם לומדות זו מזו]? חטאת חלב כלומר, חטאת שבא על חטא, כמו על אכילת חלב, מחטאת נזיר לא גמרה [אינה לומדת], מפני שחטאת נזיר חמורה יותר, שכן יש עמה דמים אחרים שהנזיר צריך להביא גם עולה ואשם. ולהיפך, גם חטאת נזיר מחטאת חלב לא גמרה [אינה לומדת] שכן חטאת חלב מכפרת על עבירה שיש בה כרת!

אלא אמר רבא: אתיא [באה, נלמדת] ההלכה בחטאת חלב מחטאת מצורע, דכתיב [שנאמר]: "ועשה הכהן את החטאת" (ויקרא יד, יט), לומר שיהו כל עשיותיו לשם חטאת.

ואשכחן [ומצאנו] איפוא שנוי קדש, שנוי בעלים מנליה [מנין לו] שהוא מעכב? אמר קרא [המקרא]: "וכפר על המטהר" וגו' (ויקרא יד, יט), לומר: על המטהר הזה ולא על המטהר חבירו.

ומקשים: ואכתי [ועדיין] יש לשאול אותה שאלה עצמה שנשאלה על שיטת ר' יונה: מי ילפא מהדדי [האם לומדת זו מזו]? חטאת חלב מחטאת מצורע לא ילפא [אינה לומדת], שכן יש עמה בחטאת מצורע גם דמים אחרים דם עולה ודם אשם, חטאת מצורע מחטאת חלב לא גמרה [אינה לומדת], שכן יש בה כפרת כרת!

ומשיבים: אמנם, מחדא לא אתיא [חטאת אחת מחטאת אחת אינה באה, אינה נלמדת], אבל תיתי חדא מתרתי [תבוא, תילמד, אחת מן החטאות משתים אחרות].

ושואלים: בהי [באיזו] מהן לא לכתוב [תכתוב] התורה? אם תאמר [לא לכתוב] רחמנא [תכתוב התורה] בחטאת חלב ותיתי מהנך [ותבוא ותילמד מאלה האחרות] — מה להנך [לאחרות] חטאת נזיר וחטאת מצורע שכן יש עמהם דמים אחרים!

ואם תאמר: לא לכתוב רחמנא [תכתוב התורה] בחטאת נזיר ותיתי מהנך [ותבוא, תילמד מאלה האחרות] — מה להנך [לאחרות] שכן אין להן שאלה, שהחוטא והמצורע חייב להביא חטאתו בכל מקרה, מה שאין כן בנזיר שיכול להישאל על נדר הנזירות ולבטל את החובה!

ואם תאמר: לא לכתוב רחמנא [תכתוב התורה] בחטאת מצורע ותיתי מהנך [ותבוא מאלה האחרות], אפשר לדחות: מה להנך [לאלה] שכן אין באין בדלות כמו בחטאת מצורע שיש בה הפרש בין עני ועשיר (ראה ויקרא יד, כא), אלא יש להן קצבה קבועה!

אלא לא ניתן ללמוד מן החטאות עצמן זו על זו, ויש לומר באופן אחר: אמר קרא [הכתוב]: "זאת התורה לעלה ולמנחה ולחטאת... ולזבח השלמים" וגו' (ויקרא ז, לז), הקישו הכתוב את החטאת לשלמים, מה שלמים — בין שנוי קדש בין שנוי בעלים בעינן [צריכים אנו] שיהיו לשמן למצוה, אף חטאת — בין שנוי קדש בין שנוי בעלים בעינן [צריכים אנו] שיהיו לשמן למצוה.

הילכך [על כן], לענין מצוה למדים משלמים, והנך קראי [ואלו הכתובים האחרים] שהבאנו לגבי חטאת, כל אחת לגופה, באים ללמד שהוא גם לעכב.

ושואלים: ואשכחן [ומצאנו] איפוא דין זה לגבי חטאת חלב, דכתיב [שנאמר] בה "לחטאת" (ויקרא ד, לג),

“And the priest shall take of the blood of the sin offering” (Leviticus 4:25), teaching that the collection of the blood must be performed for the sake of a sin offering.

The Gemara asks: And we found a source for the halakha that the slaughter and collection must be performed for the sake of a sin offering. From where do we derive this halakha with regard to the sprinkling of the blood? The Gemara answers: It is derived from a verse, as the verse states: “And the priest shall make atonement for him concerning his sin” (Leviticus 4:26), teaching that the atonement must be effected for the sake of a sin offering, as atonement is effected by the sprinkling of the blood.

The Gemara asks: We found a source for the prohibition against deviation from the type of offering. From where do we derive the prohibition against deviation with regard to the owner? The Gemara answers: The aforementioned verse states: “And the priest shall make atonement for him,” indicating that the intent must be for him, and not for another.

The Gemara asks: We found a source for the mitzva to sprinkle the blood for the sake of the owner ab initio. From where do we derive that this is indispensable and disqualifies the offering if not fulfilled? The Gemara answers: It is as Rav Huna, son of Rav Yehoshua, says with regard to the sin offering of a nazirite: Since the verse could have simply stated: Sin offering, but instead stated: “His sin offering” (Numbers 6:16), it is inferred that the offering must be sacrificed for his, the owner’s, sake. Here too, since the verse could have simply stated “sin,” but states “his sin,” one infers that if the blood of the sin offering is not sprinkled for the sake of its owner, it is disqualified.

The Gemara asks: We found a source for the mitzva of sacrificing a sin offering without deviation from the type of offering ab initio, and with regard to sprinkling its blood without deviation with regard to the owner concerning both its mitzva ab initio and its indispensability. From where do we derive that performing all sacrificial rites without deviation from the type of offering is an indispensable requirement, and that performing all other rites, besides sprinkling the blood, without deviation with regard to the owner is both a mitzva ab initio and indispensable?

Rabbi Yona says: It is derived from the halakha concerning the sin offering of a nazirite; as it is written concerning a nazirite: “And the priest shall bring them before the Lord, and shall offer [ve’asa] his sin offering, and his burnt offering” (Numbers 6:16). The verse teaches that all of its sacrificial actions [asiyyotav] must be performed for the sake of a sin offering.

The Gemara asks: We found a source for the halakha that a sin offering must be sacrificed without deviation from the type of offering, and that this requirement is indispensable. From where do we derive that sacrificing it without deviation with regard to the owner is also indispensable, even in rites other than the sprinkling of the blood?

Rav Huna, son of Rav Yehoshua, says: Since the verse concerning a nazirite could have simply stated: Sin offering, but instead states: “His sin offering,” one infers that the offering must be sacrificed for the owner’s sake.

Ravina objects to this: If that is so, what do you interpret from the fact that the same verse could have stated: Burnt offering, but instead states: “His burnt offering”?

The Gemara asks: And according to Ravina, what do you interpret from the subsequent verse: “The priest shall offer also his meal offering and his libation” (Numbers 6:17)? Why does Ravina not mention that this verse could have stated: Meal offering, but instead states: “His meal offering,” and that it could have stated: Libation, but instead states: “His libation”?

The Gemara answers: That language is necessary; it is just like the phrase: “Their meal offering and their libations,” which is mentioned many times in the portion of the Festival offerings (e.g., Numbers 29:37). It teaches that the meal offerings and libations that are brought with the additional animal offerings of the Festivals can be sacrificed even at night after the offering is brought. The phrase: “Their meal offering and their libations,” also teaches that they may be brought even on the following day. Likewise here, when stated with regard to a nazirite, the phrase teaches that they may be brought at night or the day after the offering is sacrificed. But there remains a difficulty: What do you interpret from the fact that the verse could have stated: Burnt offering, but instead states: “His burnt offering”?

The Gemara raises an additional objection to the derivation from a nazirite’s sin offering: And furthermore, can the halakhot of a standard sin offering and of a nazirite’s sin offering be derived from one another? The halakhot of a sin offering brought for a transgression, e.g., eating forbidden fat, cannot be derived from the halakhot of a nazirite’s sin offering, due to the unique element of stringency of the latter, since there is other blood, i.e., other offerings are brought, with it. Likewise, the halakhot of a nazirite’s sin offering cannot be derived from the halakhot of a sin offer-ing brought for eating forbidden fat, due to the unique element of stringency of the latter, since it atones for a transgression punishable by excision from the World-to-Come [karet].

Rather, Rava says: These halakhot are derived from the halakha of the sin offering of a leper; as it is written: “And the priest shall offer [ve’asa] the sin offering” (Leviticus 14:19), teaching that all sacrificial actions of [asiyyotav] a sin offering must be performed for the sake of a sin offering.

And we found a source for the halakha that a sin offering must be sacrificed without deviation from the type of offering, and that this is indispensable. From where do we derive that sacrificing a sin offering without deviation with regard to the owner is also indispensable? The verse states: “And make atonement for the one that is to be purified of his impurity” (Leviticus 14:19), indicating that the sin offering must be sacrificed for the sake of this person who is being purified, and not for another person who is to be purified.

The Gemara asks: But still, can the halakhot of a standard sin offering and a leper’s sin offering be derived from one another? This comparison is also problematic. The halakhot of a sin offering brought for eating forbidden fat cannot be derived from the halakhot of a leper’s sin offering, since there is other blood that is brought with the latter, i.e., a burnt offering and a guilt offering; and the halakhot of a leper’s sin offering cannot be derived from the halakhot of a sin offering brought for eating forbidden fat, since the latter atones for a transgression punishable by karet.

The Gemara answers: Indeed, the halakhot of a sin offering cannot be derived from the halakhot of one other type of sin offering alone. But one can derive the halakhot of one type of sin offering from the halakhot of the other two. The verses concerning a standard sin offering, that of a leper, and that of a nazirite all contain elements that indicate that the offering must be sacrificed for its own sake. Two of them together are sufficient to teach that this halakha applies to the third case. The third case is therefore apparently extraneous, and it is understood to teach that proper intent in this regard is indispensable for all the offering’s rites.

The Gemara asks: With regard to which type of sin offering should the Torah not have written this halakha, i.e., which of the three cases should be regarded as the extraneous case? If you say: Let the Merciful One not write it with regard to a sin offering brought for eating forbidden fat, and one can derive it from these other sin offerings, i.e., those of a nazirite and a leper, this can be refuted: What is notable about these other sin offerings? They are notable in that there is other blood brought with them. Therefore, the halakha should apply only to similar sin offerings.

If you say: Let the Merciful One not write it with regard to a nazirite’s sin offering, and one can derive it from these other sin offerings, those of a leper and a sinner, this can also be refuted: What is notable about these other sin offerings? They are notable in that one does not have the option of obtaining an exemption through a request to a halakhic authority. A nazirite, by contrast, can request of a halakhic authority to dissolve his vow of naziriteship, thereby nullifying his obligation.

If you say: Let the Merciful One not write it with regard to a leper’s sin offering, and one can derive it from these other sin offerings, those of a nazirite and a sinner, this can also be refuted: What is notable about these other sin offerings? They are notable in that they cannot be brought from doves instead of sheep if the owner is poor, unlike a leper’s sin offering (see Leviticus 14:21). Therefore, the halakhot of these different sin offerings cannot be derived from one another.

Rather, the halakha is derived from that which the verse states: “This is the law of the burnt offering, and of the meal offering, and of the sin offering, and of the guilt offering, and of the consecration offering, and of the sacrifice of peace offerings” (Leviticus 7:37). The verse juxtaposes a sin offering with a peace offering, indicating that just as for a peace offering we require intent for its sake, as a mitzva ab initio, both concerning the deviation from the type of offering and concerning deviation with regard to the owner, so too, for a sin offering we require intent for its sake as a mitzva, both concerning deviation from the type of offering and concerning deviation with regard to the owner.

Therefore, the mitzva ab initio is derived from the halakha of a peace offering; and those verses mentioned earlier, from which this requirement is derived with regard to each type of sin offering separately, repeat the halakha to teach that it is indispensable.

The Gemara asks: And we found a source for these halakhot with regard to a sin offering brought for eating forbidden fat, as it is written with regard to it: “And slaughter it for a sin offering” (Leviticus 4:33), indicating that it must be slaughtered for the sake of a sin offering. Likewise, sources for this halakha with regard to the sin offerings of a nazirite and a leper have also been cited.