זבחים י ע"ב

חוזרני חלילה חוזר אני שוב לטענה הקודמת, וכך נסתובב במעגל בלא שנגיע למסקנה.

חזר ר' אליעזר ודנו דין אחר: חטאת נאמר בה "היא" בשחיטה "ושחט אותו... חטאת הוא" (כד, ד), לומר שכאשר היא לשמה — כשירה, שלא לשמה — פסולה, וכן פסח נאמר בו "הוא" בזביחה ("זבח פסח הוא לה' " שמות יב, כז), לומר שכאשר הוא לשמו — כשר, שלא לשמו — פסול.

ולפיכך אף אשם נאמר בו "הוא" ("והקטיר אותם הכהן המזבחה אשה לה' אשם הוא". ויקרא ז, ה), לומר שהוא לשמו — כשר, שלא לשמו — פסול!

אמר לו ר' יהושע: מכאן אין הוכחה, שכן אמנם חטאת נאמר בה "היא" בשחיטה, לומר שהיא לשמה כשרה, שלא לשמה פסולה, וכן פסח נאמר בו "הוא" בזביחה, לומר שהוא לשמו כשר, שלא לשמו פסול. אבל אשם לא נאמר בו "הוא" אלא לאחר הקטרת אימורין, והרי הוא עצמו שלא הוקטרו אימורין שלו כלל — כשר, ואם כן מה שנאמר בו "הוא" בוודאי אינו מעכב!

אמר לו ר' אליעזר, מכל מקום הרי הכתוב מקיש אותם ואומר: "כחטאת כאשם" (ויקרא ז, ז), לומר: מה חטאת שלא לשמו — פסול, אף אשם שלא לשמו — פסול.

א עד כאן הבאנו את לשון הברייתא, ומעתה דנים בה. אמר מר [החכם] בברייתא זו, אמר לו ר' יהושע: חוזרני חלילה. ומקשים: ולמיהדר דינא ולייתי [ושיחזור הדין, ויבוא הדבר] לדעת ר' אליעזר בדרך הלימוד של "מה הצד", שאף שאשם שונה גם מחטאת וגם מפסח, יש בו צד השווה בשניהם, וממנו ילמד!

ומשיבים: משום דאיכא למיפרך [שיש מקום לשבור את ההשוואה ולומר]: מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן בחטאת ובפסח צד כרת, מה שאין כן האשם.

ועוד שנינו בברייתא, אמר לו ר' יהושע: לא, אם אמרת בחטאת שכן דמה למעלה, מה שאין כן אשם. ושואלים: ולימא ליה [ושיאמר לו] ר' יהושע טענה אחרת: לא, אם אמרת בחטאת שכן נכנס דמה לפני ולפנים בפר ושעיר של יום הכיפורים!

ומשיבים: בחטאות החיצונות קאמרינן [אומרים אנו], להן אנו משווים את האשם, ובהן אין הדם נכנס לפנים.

ומקשים: ושיאמר לו הבדל אחר בין חטאת ואשם, שאם נכנס דמה של חטאת (חיצונה, רגילה) [לפני] ולפנים — פסולה, מה שאין כן דם אשם!

ומשיבים: אית ליה [יש לו] לר' אליעזר הוא סבור שאף האשם שנכנס דמו לפנים נפסל, כאשר יבואר להלן.

ושואלים: יאמר לו ר' יהושע שהחטאת חמורה מאשם, שכן מכפרת על חייבי כריתות, ואין כן האשם!

ודוחים: ר' אליעזר מוכיח מחטאת של שמיעת הקול, שמי שנשבע לשקר שאינו יודע עדות לחבירו — מביא חטאת, אף שאין זה עוון כרת.

ושואלים עוד: ר' יהושע היה יכול לומר שחטאת חמורה מאשם שכן טעונה ארבע מתנות שצריך לזרוק את דמה על המזבח בארבע נתינות נפרדות. מה שאין כן אשם, שנותן שתי מתנות בלבד!

ומשיבים: אולי סבור ר' אליעזר כר' ישמעאל, שאמר: כל הדמים (קרבנות) טעונה ארבע מתנות.

ושואלים: מכל מקום יכול היה ר' יהושע לומר ששונה החטאת משום שהיא טעונה ארבע מתנות על ארבע קרנות המזבח, ולא די בארבע מתנות על שתי קרנות בלבד, כפי שהוא באשם!

ומשיבים: וליטעמיך [ולשיטתך] שאתה מקשה, הרי יכול היה להצביע על דברים אחרים המיוחדים לחטאת: האיכא [הרי יש] חובת נתינה של הדם באצבע ולא זריקה מן הכלי. וכן האיכא [הרי יש] חובת נתינה על גוף הקרן שבראש המזבח ולא במקום אחר. וגם למי שאינו סבור כן, האיכא [הרי יש] חובת נתינה על חודה של זוית המזבח דווקא! אלא צריך לומר כי חד מתרי תלת טעמי נקט [אחד משנים שלושה טעמים תפס], ואין לשאול מפני מה לא אמר ר' אליעזר את כולם.

ב וממשיכים לדון באותה ברייתא. אמר מר [החכם], אמר לו ר' יהושע לר' אליעזר: לא, אם אמרת בחטאת שכן דמה למעלה. ושואלים: לימא ליה [שיאמר לו] ר' אליעזר: לשיטתו, אשם נמי [גם כן] דמו למעלה, שהרי הוא משווה את דיני החטאת והאשם!

אמר אביי: אשם דמו למעלה לא מצית אמרת [אינך יכול לומר], שיש ללמוד קל וחומר מעולה, ומה עולה שהיא חמורה לפי שכולה קריבה כליל בכל זאת דמה נזרק למטה, אשם שאינו עולה כליל (אלא בשרו נאכל לכהנים) לא כל שכן?

ואומרים: יש לדחות את הקל וחומר, מה לעולה שכן אינה מכפרת שאינה באה לכפרת עוון, מה שאין כן אשם!

ואומרים: חטאת העוף תוכיח שהיא מכפרת, ודמה ניתן למטה.

ואומרים: מה לחטאת העוף שכן אינה מין זבח, שעוף אינו נשחט (נזבח) אלא נמלק!

ואומרים: עולה תוכיח שהיא מין זבח. ונלמד דין זה משניהם, שכן לא ראי (הרי) זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן — שהן קדשי קדשים ודמן למטה, אף אני אביא אשם שהוא קודש קדשים ודמו למטה.

אמר ליה [לו] רבא מפרזקיא לרב אשי, ולפרוך [ושיקשה] על כך: מה להצד השוה שבהן, בעולה ובחטאת העוף, שכן אין להן קצבה שאין סכום קצוב מסויים למחיר הקרבן, תאמר באשם שיש לו קצבה ("כסף שקלים". ויקרא ה, טו)!

אלא היינו טעמא [זהו הטעם] של ר' אליעזר, שגם הוא סבור שהאשם דמו ניתן למטה — שאמר קרא [הכתוב] לגבי זריקת דם החטאת: "הכהן המחטא אותה" (ויקרא ו, יט), והמילה "אותה" בא להדגיש: החטאת בלבד דמה למעלה, ואין דמו של אחר למעלה.

ושואלים: אי הכי [אם כך], שר' אליעזר מקבל את הדרשה "אותה", הרי גם בשחיטת חטאת לשמה, שלמדנו מן הכתוב "ושחט אותה לחטאת" (ויקרא ד, לג) נמי נימא [גם כן נאמר]: אותה לשמה — כשרה, שלא לשמה — פסולה, הא [אבל] שאר זבחים, ובכלל זה אשם, בין לשמן בין שלא לשמן — כשרין, ומדוע אין ר' אליעזר סבור כן לענין אשם!

ומשיבים: ההוא [אותו כתוב] "אותה" שנאמר לענין פסול שלא לשמה לאו דוקא [לא נאמר בדיוק], דהא [שהרי] שייר פסח, שגם הוא פסול שלא לשמו.

ומקשים: הכא נמי לאו דוקא [כאן גם כן אינו מדוייק] לענין זריקה למעלה, דהא [שהרי] שייר עולת העוף, שגם היא דמה נזרק למעלה!

ומשיבים: לגבי קרבנות הטעונים זביחה (שחיטה) מיהא [על כל פנים] לא שייר מידי [דבר], ואין העוף שדינו מליקה נחשב שיור לענין זה.

ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור]: גם את עולת העוף לא שייר לענין זה, כי הא מני [דרשה זו שממעטת כל קרבן מזריקת הדם למעלה, כשיטת מי היא]? שיטת ר' אלעזר בר' שמעון היא, שאמר: האי [זה] לחטאת בהמה מקום לחוד, והאי [וזה] לעולת העוף מקום לחוד.

דתניא [ששנויה ברייתא]: דמים התחתונים כלומר, הקרבנות שדמם צריך לתת למטה, ניתנין מחוט הסיקרא שהיה באמצע המזבח ולמטה, והעליונים ניתנים מחוט הסיקרא ולמעלה. אמר ר' אלעזר בר' שמעון: במה דברים אמורין שהעליונים דמם ניתן בכל מקום למעלה מחוט הסיקרא? בעולת העוף, אבל בחטאת בהמה לא די בכך שדמה למעלה, אלא היא עצמה אין נעשה זריקת דמה אלא על גופה של קרן, ולא במקום אחר.

ג תנן התם [שנינו שם] במשנה להלן: שהיה ר' עקיבא אומר: כל דמים של כל הקרבנות שנכנסו להיכל לכפר — פסולים, וחכמים אומרים: חטאת בלבד פסולה, כאמור בכתוב "וכל חטאת אשר יובא מדמה... לכפר בקדש לא תאכל..." (ויקרא ו, כג). ר' אליעזר אומר: אף האשם, שנאמר: "כחטאת כאשם" (ויקרא ז, ז).

ושואלים: בשלמא [נניח] דעת ר' אליעזר כדקאמר טעמא [כמו שאמר את הטעם] — מן ההיקש שבכתוב, אלא רבנן מאי טעמא [חכמים מה הטעם] שאינם סבורים כן באשם?

אמר רבא: אשם שנכנס דמו לפנים פסול לא מצית אמרת [אינך יכול לומר כן], כי קל וחומר הוא מעולה: מה

I return to my previous claim that a sin offering is unique since its blood is sprinkled above the red line. The discussion is going around [ḥalila] in circles.

Rabbi Eliezer then presented a different logical inference: With regard to a sin offering, the word “it” is stated concerning slaughter, in the verse: “And slaughter it in the place where they kill the burnt offering before the Lord; it is a sin offering” (Leviticus 4:24). The word “it” teaches that if it is sacrificed for its sake it is fit; if it is sacrificed not for its sake it is unfit. And similarly, with regard to a Paschal offering, the word “it” is stated concerning slaughter [zeviḥa], in the verse: “It is the sacrifice [zevaḥ] of the Lord’s Passover” (Exodus 12:27). Here, the word “it” teaches that if it is sacrificed for its sake it is fit; if it is sacrificed not for its sake it is unfit.

And the word “it” is stated with regard to a guilt offering as well, in the verse: “It is a guilt offering” (Leviticus 7:5). Here too, say that the word “it” teaches that if it is sacrificed for its sake it is fit; if it is sacrificed not for its sake it is unfit.

Rabbi Yehoshua said to him: With regard to a sin offering, the word “it” is stated concerning slaughter, teaching that if it is sacrificed for its sake it is fit, but if it is sacrificed not for its sake it is unfit. With regard to a Paschal offering too, the word “it” is stated concerning slaughter, likewise teaching that if it is sacrificed for its sake it is fit, but if it is sacrificed not for its sake it is unfit. But with regard to a guilt offering, the word “it” is stated only after the burning of the sacrificial portions. And since the offering itself is fit even if the sacrificial portions were not burned at all, it is certainly fit if they were burned not for the sake of a guilt offering.

The baraita concludes: Rabbi Eliezer said to him: A sin offering and a guilt offering are juxtaposed in the verse that states: “As is the sin offering, so is the guilt offering” (Leviticus 7:7). The verse teaches that just as a sin offering sacrificed not for its sake is unfit, so too, a guilt offering sacrificed not for its sake is unfit.

§ The Gemara discusses the baraita. The Master said: Rabbi Yehoshua said to him: I return to my previous claim, that a sin offering is unique since its blood is sprinkled above the red line. The discussion is going around in circles. The Gemara asks: And let the derivation revert to its starting point, and let Rabbi Eliezer derive the point by analogy from the common element of the two sources, a sin offering and a Paschal offering. Together they can prove that a guilt offering sacrificed not for its sake is also unfit, since they share no element of stringency that the latter lacks.

The Gemara answers: Even such a derivation is not valid, as it can be refuted: What is notable about their common element? A sin offering and a Paschal offering are notable in that they both have an element of karet. A sin offering is brought for a transgression punishable by karet when committed intentionally, and one who refrains intentionally from bringing a Paschal offering is liable to be punished with karet. A guilt offering, by contrast, has no element of karet.

§ The baraita states: Rabbi Yehoshua said to him: Your comparison of a guilt offering to a sin offering is not valid. If you say a halakha with regard to a sin offering, whose blood is sprinkled above the red line, should you necessarily say the same with regard to a guilt offering, whose blood is sprinkled below that line? The Gemara challenges: And let Rabbi Yehoshua say to him another refutation: Your comparison is not valid, as if you say the halakha with regard to a sin offering, whose blood enters the innermost sanctum, i.e., the Holy of Holies, on Yom Kippur, must the same be said for a guilt offering, whose blood never enters the innermost sanctum?

The Gemara answers: We are stating a comparison of a guilt offering to a sin offering specifically with regard to the external sin offerings, whose blood does not enter the innermost sanctum.

The Gemara counters: If so, Rabbi Yehoshua could have refuted the comparison by pointing out another difference between a sin offering and a guilt offering, as, if the blood of an external sin offering enters the innermost sanctum, it is disqualified. This is not so in the case of the blood of a guilt offering.

The Gemara answers: Rabbi Eliezer holds that a guilt offering whose blood enters the innermost sanctum is also disqualified.

The Gemara counters: Rabbi Yehoshua could have pointed out another distinction, as a sin offering atones for transgressions for which one is liable to receive karet if he committed them intentionally.

The Gemara answers: Rabbi Eliezer derives the halakha specifically from a sin offering brought for hearing the voice, i.e., for falsely taking an oath that one is unable to testify in another’s case. This transgression is not punishable by karet.

The Gemara counters: Rabbi Yehoshua could have pointed out another distinction, that the blood of a sin offering requires four placements on the altar, whereas the blood of a guilt offering requires only two.

The Gemara answers: Perhaps Rabbi Eliezer holds in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, who says that the blood of almost all offerings requires four placements.

The Gemara counters: Rabbi Yehoshua could have pointed out another distinction, that a sin offering’s blood requires placement on all four corners of the altar, whereas the blood of a guilt offering, even according to Rabbi Yishmael, is sprinkled on only two corners.

The Gemara answers: And according to your reasoning, why didn’t Rabbi Yehoshua mention other distinctions between a sin offering and a guilt offering? Isn’t there the requirement that a priest place a sin offering’s blood on the altar with his finger? Isn’t there the requirement to place a sin offering’s blood on the corner of the altar? And even according to the opinion that it is not placed on the corner itself, isn’t there the requirement to place it on the edge of the corner? None of these requirements pertain to any offering other than a sin offering. Rather, Rabbi Yehoshua mentioned one of two or three valid claims at his disposal.

§ The Master says: Rabbi Yehoshua said to him: Your comparison is not valid. If you say this with regard to a sin offering, whose blood is sprinkled above the red line, should you necessarily say the same with regard to a guilt offering, whose blood is sprinkled below that line? The Gemara challenges: Let Rabbi Eliezer say to him: The blood of a guilt offering is also sprinkled above the red line, since Rabbi Eliezer holds that the halakhot of a guilt offering and a sin offering are parallel.

Abaye said: You cannot say that the blood of a guilt offering is presented above the red line, due to an a fortiori inference from the case of a burnt offering: Just as in the case of a burnt offering, which is treated stringently in that it is totally consumed on the altar, its blood is presented below the red line, all the more so is it not clear that in the case of a guilt offering, which is not totally consumed on the altar, its blood is presented below the red line?

The Gemara rejects the inference: What is notable about a burnt offering? It is notable in that it does not atone for a sin, unlike a guilt offering. Perhaps this is why its blood is presented below the red line.

The Gemara answers: A bird sin offering can prove the point, as it atones for a sin, and still its blood is presented below the red line.

The Gemara rejects this as well: What is notable about a bird sin offering? It is notable in that it is not a type of offering that is slaughtered; it is killed by pinching the nape of its neck. Perhaps this is why its blood is presented below the red line.

The Gemara answers: If so, a burnt offering can prove the point, since it is slaughtered, and its blood is still presented below the red line. Therefore, the halakha is derived from a combination of the halakhot of a burnt offering and a bird sin offering: The aspect of this case is not like the aspect of that case and the aspect of that case is not like the aspect of this case. Their common element is that they are offerings of the most sacred order, and their blood is presented below the red line. So too, I shall include a guilt offering in this halakha, as it is an offering of the most sacred order, and therefore its blood is presented below the red line.

Rava of Parzakya said to Rav Ashi: Let Rabbi Eliezer refute this inference: What is notable about the common element of the two cases? It is notable in that neither a burnt offering nor a bird sin offering has a fixed value. Need you say that the same halakhot apply to a guilt offering, which has a fixed value of two silver shekels (see Leviticus 5:15)?

Rather, this is Rabbi Eliezer’s reason for not claiming that the blood of a guilt offering is presented below the red line: As the verse states with regard to the presenting of the blood of a sin offering: “The priest who offers it” (Leviticus 6:19). The word “it” indicates that its blood is presented above the red line, but the blood of another slaughtered offering is not presented above the red line.

The Gemara asks: If so, if Rabbi Eliezer accepts that the word “it” indicates exclusivity, let him also say that the verse: “And slaughter it for a sin offering” (Leviticus 4:33), teaches that only a sin offering is fit if slaughtered for its sake, and unfit if slaughtered not for its sake. Consequently, other slaughtered offerings, whether slaughtered for their sake or not for their sake, are fit. Why then does Rabbi Eliezer deem a guilt offering unfit if slaughtered not for its sake?

The Gemara answers: That instance of the word “it” does not indicate that the halakha applies specifically to a sin offering and to no other offerings, as the Torah excludes the Paschal offering from such a generalization. A Paschal offering is certainly disqualified if sacrificed not for its sake.

The Gemara counters: If so, here too, with regard to the presenting of the blood above the red line, one must say the word “it” does not indicate that this halakha applies specifically to a sin offering and no other offerings, as the Torah excludes a bird burnt offering from such a generalization. The blood of a bird burnt offering is presented above the red line.

The Gemara answers: With regard to offerings that require slaughter, in any event, the Torah excluded nothing from the generalization. Bird offerings are irrelevant, as they are killed by the pinching of the nape.

And if you wish, say instead that even the blood of a bird burnt offering is presented in a manner different from that of a sin offering. In accordance with whose opinion is this suggestion? It is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, who says: This place where the blood of a sin offering is presented is discrete, and that place where the blood of a bird burnt offering is presented is discrete.

As it is taught in a baraita: The blood that must be placed on the lower half of the altar is placed anywhere from the red [hasikra] line and below, and the blood that must be placed on the upper half is placed anywhere from the red line and above. Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, said: In what case is this statement said? It is said with regard to a bird burnt offering. But the placement of the blood of an animal sin offering is itself performed only on the actual corner of the altar.

§ We learned in a mishna elsewhere (81b): As Rabbi Akiva would say: Any blood that should have been sprinkled on the external altar but instead entered to atone in the Sanctuary is unfit. And the Rabbis say: That is the halakha only with regard to the blood of a sin offering. Rabbi Eliezer says: The halakhic status of a guilt offering is also like that of a sin offering, as it is stated: “As is the sin offering, so is the guilt offering” (Leviticus 7:7).

The Gemara asks: Granted, the opinion of Rabbi Eliezer is understandable, as he states the reason for his opinion. But what is the reason for the opinion of the Rabbis?

Rava said: You cannot say that the blood of a guilt offering that entered into the Sanctuary is disqualified, due to an a fortiori inference from the case of a burnt offering: Just as