זבחים כד ע"ב

בשאלה אם מקרא נדרש לפניו ולאחריו קמיפלגי [חלוקים הם], שלדעת ר' שמעון המקרא נדרש דווקא לאחריו, ולכן הוא מפרש ש"אצבעו" נאמר לענין נתינה בלבד. ואילו חכמים סבורים שהמקרא נדרש גם לפניו, ולכן לא רק "ונתן" אלא גם "ולקח" (קבלת הדם) צריכים להיות בימין. ומביאים דעה נוספת בענין זה.

אמר אביי: הא [זו] שאמר ר' אלעזר בר' שמעון, מפקא מדאבוה ומפקא מדרבנן [מוציאה מדברי אביו ומוציאה מדברי חכמים], שהיא שיטה נוספת. דתניא [ששנויה ברייתא], ר' אלעזר בר' שמעון אומר: כל מקום שנאמר אצבע בקבלה ולא בנתינה, אם שינה בקבלה ועשאה בשמאל — פסול, אבל אם שינה בנתינה — כשר. וכל מקום שנאמר אצבע בנתינה, בא ללמד שדווקא אם שינה בנתינה בשמאל — פסול, אבל אם שינה בקבלה — כשר.

והיכן נאמר אצבע בנתינה? דכתיב [שנאמר]: "ולקחת מדם הפר ונתת על קרנת המזבח באצבעך" (שמות כט, יב). ומעירים: וקסבר [וסבור הוא]: מקרא נדרש לפניו, ולא נדרש לפני פניו כלומר, למה שאינו כתוב ממש לפניו בסמוך לו, ואף אינו נדרש לאחריו.

א אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: כל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינה אלא אצבע ימין.

ותחילה מעירים: קא סלקא דעתין תרתי בעינן [עלה על דעתנו שאת שניהם יחד צריכים אנו], כדכתיב [כמו שנאמר] למשל בפסוק: "ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו" (ויקרא ד, כה). ויליף [ונלמד] דבר זה בגזירה שווה ממצורע, דכתיב [שנאמר] בו הדבר במפורש: "וטבל הכהן את אצבעו הימנית" (ויקרא יד, טז). ומקשים: והרי קמיצה, שלא כתיב [נאמר] בה אלא כהונה, ולא נאמר אצבע, ותנן [ושנינו במשנה]: קמץ בשמאל — פסול!

אלא אמר רבא: צריך להבין כי הכוונה היא לכל מקום שנאמר בו אחד הדברים, או אצבע או כהונה.

אמר ליה [לו] אביי: הרי הולכת אברים של קרבן התמיד לכבש המזבח, להניחם שם לצורך הקטרה, דכתיב בהו [שנאמר בהם] רק כהונה, דכתיב [שנאמר]: "והקריב הכהן את הכל [והקטיר] המזבחה" (ויקרא א, יג), ואמר מר [החכם]: "והקריב" זו הולכת אברים לכבש, ותנן [ושנינו במשנה]: כיצד מוליכים את האיברים? הרגל של ימין בשמאלו ובית עורה (הצד בו מצוי העור, ולא מקום החתך) פונה לחוץ. הרי שלמרות שכתוב שם כהונה עושים זאת בשמאל!

ומשיבים: [כי אמרינן [כאשר אנו אומרים]] או אצבע או כהונה — בדבר המעכב כפרה אנו אומרים, דומיא [בדומה] להזאה על המצורע, והולכת אברים אינה מעכבת כפרה.

ומקשים: והרי קבלה של הדם בכלי, דכתב בהו [שנאמר בהם] כהונה, ודבר המעכב בכפרה הוא, ותנן [ושנינו במשנתנו]: קבל בשמאל — פסול, ור' שמעון מכשיר. וכיצד אתה מיישב את שיטת ר' שמעון?

ומשיבים: ר' שמעון תרתי בעי [שתים הוא מצריך], גם אצבע וגם כהונה.

ושואלים: מי בעי [האם מצריך] ר' שמעון תרתי [שתים]? והתניא [והרי שנויה ברייתא], ר' שמעון אומר: כל מקום שנאמר יד — אינו אלא ימין, אצבע — אינו אלא ימין, ואינו מזכיר כהונה!

ומשיבים: במקום שנאמר אצבע לא בעיא [אינו צריך] שיהיה כתוב כהונה, אבל אם כתוב כהונה בלבד בעיא [צריך] שיהיה כתוב אצבע כדי לומר שאינו אלא ימין.

ושואלים: ואלא לדעת ר' שמעון, כהן שנזכר במיוחד לענין קבלה למה לי שייכתב? הרי לדעתו קבלה כשירה בשמאל! ומשיבים: ללמד שהכהן יהיה בכיהונן, כשהוא לבוש בגדי כהונה (ראה לעיל זבחים יז,א).

ושואלים: והרי זריקה שלא כתב בהו [נאמר בהם] אלא כהונה ולא אצבע, ותנן [ושנינו]: זרק בשמאל — פסול, ולא פליג [חלק] ר' שמעון על כך, משמע שלדעתו עצם המילה כהונה מספיקה!

אמר אביי: אף שלא נזכרה מחלוקת במשנה פליג [חולק הוא] באמת בברייתא, דתניא [ששנויה ברייתא]: קיבל בשמאל — פסול, ור' שמעון מכשיר. זרק בשמאל — פסול, ור' שמעון מכשיר.

ומקשים: אלא הא [זו] שאמר רבא לענין הכתובים היתרים בפרשת המצורע: נאמר "יד" לגזירה שווה, ללמד על "יד" לקמיצה של המנחות שתהא נעשית ביד ימין, "רגל" "רגל" ללמד על חליצה, שחולצת היבמה את הנעל מרגלו הימנית של היבם, "אזן" "אזן" — ללמד על רציעה של אוזנו של עבד עברי שאינו רוצה לצאת לחפשי, שתהא זאת אזנו הימנית. ויש לשאול: למה לי גזירה שווה זו לענין קמיצה? הרי מדברי רבה בר בר חנה נפקא [יוצא הדבר] שהרי נאמרה שם כהונה, ולמדים מכאן שהיא ימין!

ומשיבים: חד [פסוק אחד] נאמר לצורך קמיצת הקומץ מתוך המנחה, שתיעשה ביד ימין, וחד [ופסוק אחד] לקידוש קומץ להכנסת הקומץ לתוך כלי שרת, שגם זה צריך להיעשות בימין.

They disagree with regard to whether a verse is interpreted based on juxtaposition to the language preceding it and to the language following it. According to Rabbi Shimon, a verse is interpreted only based on the language following it. Therefore, when the verse states: “And the priest shall take of the blood of the sin offering with his finger and put it upon the corners of the altar,” the word “finger” is referring only to the placing of the blood and not its collection. The Rabbis hold that the verse is also interpreted based on the language preceding it. Accordingly, they require that both rites be performed with the right hand.

Abaye says: This statement of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, diverges from the opinion of his father, and it diverges from the opinion of the Rabbis: As it is taught in a baraita: Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: In every instance in the Torah that the word “finger” is stated with regard to collection of the blood and not with regard to placing of the blood on the altar, if the priest deviated from the proper method of collection and performed it with the left hand, the offering is disqualified, but if he deviated from the proper method of placing the blood, the offering remains fit. And in every instance that the word “finger” is stated only with regard to placing the blood, if the priest deviated from the proper method of placing, the offering is disqualified, but if he deviated from the proper method of collection, the offering remains fit.

And where is the word “finger” stated only with regard to placing? As it is written: “And you shall take of the blood of the bullock and put it upon the corners of the altar with your finger” (Exodus 29:12). And he holds that a verse is interpreted based on juxtaposition to the language immediately preceding it and not to the language before that which immediately precedes it, nor to the language following it.

§ Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: In every instance in the Torah that it is stated that an action is performed with a finger and by members of the priesthood, it may be performed only with the right hand.

The Gemara comments: It might enter our mind to say that this means that we require both a finger and the priesthood to be stated together in the verse in order to mandate use of the right hand, e.g., as it is written: “And the priest shall take of the blood of the sin offering with his finger” (Leviticus 4:25). And the fact that this verse is referring to a finger from his right hand is derived from a leper, as it is written: “And the priest shall dip his right finger” (Leviticus 14:16). This cannot be correct, as there is the verse that addresses the removal of a handful from a meal offering, in which only the priesthood is written, and yet we learned in a mishna (Menaḥot 6a): If one removed the handful with his left hand, the meal offering is disqualified.

Rather, Rava says: This statement means that if the verse mentions either a finger or the priesthood, only the right hand may be used.

Abaye said to Rava: But this is contradicted by the verse discussing the conveyance of the limbs of the daily burnt offering to the ramp of the altar, as priesthood is written with regard to it, as it is written: “And the priest shall sacrifice the whole and make it smoke upon the altar” (Leviticus 1:13), and the Master said that this verse is referring to the conveyance of the limbs to the ramp. And yet we learned in a mishna (Tamid 31b): When the priest conveys the limbs to the ramp, the foot of the right side of the offering is carried in the left hand of the priest, and the place of its skin, i.e., the side of the limb covered in skin, is held facing outward. Clearly, use of the left hand does not disqualify the conveyance of the limbs.

The Gemara responds: When we say that if the verse states either finger or priesthood then the left hand is disqualified, this is only with regard to a matter that precludes atonement, i.e., a rite whose performance is indispensable to the atonement, similar to the sprinkling of the oil on the leper (see Leviticus 14:16). The conveyance of the limbs, by contrast, is not indispensable to atonement.

The Gemara asks: But isn’t there the collection of the blood in a service vessel, about which priesthood is written and which is a matter that precludes atonement? And yet we learned in the mishna: If one collected the blood with his left hand, the blood is disqualified for offering, and Rabbi Shimon deems it fit.

The Gemara responds: Rabbi Shimon requires that both matters appear in the verse, i.e., both finger and priesthood.

The Gemara asks: Does Rabbi Shimon really require both? But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Shimon says: In every instance in the Torah that the word “hand” is stated, the verse is referring only to the right hand, and whenever the verse mentions “finger,” it is referring only to a finger of the right hand?

The Gemara responds: According to Rabbi Shimon, if the verse mentions only “finger,” then it does not require a mention of the priesthood as well for the limitation to apply. But if the verse mentions only the priesthood, it requires a mention of “finger” for the limitation to apply.

The Gemara asks: But according to Rabbi Shimon, if the mention of the priesthood alone does not suffice to disqualify the right hand, then why do I need the superfluous reference to a priest with regard to the collection of the blood? After all, the verse already states that the collection must be performed by the sons of Aaron. The Gemara responds: The additional mention of the priesthood indicates that the priests must perform the collection of the blood in their priestly state, i.e., while wearing the priestly vestments.

The Gemara asks: But isn’t there the sprinkling of the blood, concerning which only the priesthood is written in the verse, and we learned: If one sprinkled the blood with his left hand it is disqualified; and Rabbi Shimon does not disagree with this ruling, indicating that Rabbi Shimon holds that a mention of the priesthood does not require a mention of “finger”?

Abaye says: He disagrees with this ruling in a baraita, as it is taught in a baraita: If one collected the blood with his left hand, it is disqualified, and Rabbi Shimon deems it fit. Additionally, if one sprinkled the blood with his left hand, it is disqualified, and Rabbi Shimon deems it fit.

The Gemara asks: But that which Rava says with regard to the superfluous phrases in the passage discussing a leper: One derives a verbal analogy between “hand” and “hand” mentioned with regard to the removal of a handful from a meal offering, to indicate that the latter must also be performed with the right hand. Additionally, one derives a verbal analogy between “foot” and “foot” mentioned with regard to the ḥalitza ritual. And one derives a verbal analogy between “ear” and “ear” mentioned with regard to the piercing of a Hebrew slave’s ear with an awl. One may ask: Why do I need the first analogy? The requirement that the handful be removed with the right hand can be derived from the statement of Rabba bar bar Ḥana above, since priesthood is mentioned in the verse describing it.

The Gemara responds: Both derivations are necessary, one for the removal of the handful from a meal offering, and one for the sanctification of the handful, i.e., placing it into a second service vessel. Both must be performed with the right hand.