דלג לתוכן
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף כד - ב

אלא, אמר אביי:  במקרא נדרש לפניו ואחוריו קמיפלגי חכמים ורבי שמעון.

רבי שמעון סבר מקרא נדרש רק לאחריו ולא לפניו, ולפיכך ה"אצבע" שבפסוק "ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות מזבח העולה", נסובה על הנתינה, האמורה אחריה, ולא על הקבלה האמורה לפניה. ואילו חכמים סברו שמקרא נדרש בין לפניו ובין לאחריו, ולפיכך אצבע הכתובה בפסוק נסובה גם על קבלה.

אמר אביי: הא מימרא דרבי אלעזר ברבי שמעון, המובאת בסמוך, מפקא מדאבוה, ומפקא מדרבנן דבריו של רבי אלעזר ברבי שמעון חולקים על דברי רבי שמעון אביו, ועל דברי רבנן.

דתניא: רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: כל מקום שנאמר אצבע בקבלה ולא נאמר אצבע בנתינה, אם שינה בקבלה, כגון שקיבל בשמאל, פסול. ואם שינה בנתינה, כשר, וסבר רבי אלעזר ברבי שמעון ש"אצבע" האמורה בדם החטאת נסובה אך ורק על "ולקח הכהן מדם החטאת" שלפניה, ולא על "ונתן על קרנות מזבח העולה" שלאחריה. ולפיכך למד בגזירה שוה ממצורע שאצבע היא בימין רק לגבי קבלה ולא לגבי נתינה.

וכל מקום שנאמר אצבע בנתינה - שינה בנתינה, פסול. שינה בקבלה, כשר!

והיכן נאמר אצבע בנתינה? בפר המילואים, דכתיב ביה "ולקחת מדם הפר, ונתת על קרנות המזבח, באצבעך". וקסבר רבי אלעזר ברבי שמעון כי מקרא נדרש לפניו בלבד ולא לפני פניו, ולפיכך "אצבע" נסובה על הנתינה שלפניו, ולא על הלקיחה שלפני פניו. וכמו כן סבר דלא נדרש מקרא לאחריו, וכמבואר לעיל לגבי אצבע האמורה בדם החטאת, שאינו דורש לאצבע על נתינה שלאחריה.

ונמצא, שהוא חולק הן על רבי שמעון אביו, הסובר מקרא נדרש לאחריו, והן על רבנן, שאמרו מקרא נדרש בין לפניו ובין לאחריו.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל מקום שנאמר "אצבע" ו"כהונה" - אינה אלא ימין!

ואומרת הגמרא: קא סלקא דעתין, תרי [אצבע, וכהונה] בעינן, שהרי בזריקת דם החטאת נאמר "ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו", ויליף דוקא ממצורע שהזריקה בימין [1] משום שגם במצורע נאמרו "אצבע וכהונה", דכתיב "וטבל הכהן את אצבעו הימנית", אבל אי אפשר ללמוד למקום שנאמר רק אחת מתיבות אלו, שהרי במצורע נאמרו שתיהן, ואפשר לומר שרק כשנאמרו שתיהן הכוונה לימין.

ומקשינן: והרי קמיצה, דלא כתיב בה אלא כהונה בלבד, ותנן, קמץ בשמאל פסול?!

ומתרצינן: אלא, אמר רבא, הכלל הוא כך: כל מקום שנאמר או אצבע או כהונה, אינו אלא ימין! [2]

אמר ליה אביי לרבא: הרי הולכת אברים לכבש, דכתיב בהו כהונה, דכתיב "והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה", ואמר מר - זו הולכת אברים לכבש! ותנן במסכת תמיד [פ"ד מ"ג] כיצד היא הולכת האיברים: תחילה מוליכים את הראש של הקרבן ואת רגל ימין הסמוכה לראש, והיות והראש חשוב יותר מהרגל נושא הכהן את הראש בימינו [3], ואילו את הרגל של ימין הוא נושא בשמאלו, ובית עורה של הרגל, דהיינו המקום שממנו הופשט העור, מופנה כלפי העם לחוץ, ואילו מקום החתך מופנה כלפי המוליך, כדי שלא יראה לחוץ.

ולכאורה מוכח שלא כרבא, שאמר "כל מקום שנאמר בו כהונה או אצבע אינו אלא ימין", שהרי בהולכה נאמר "כהונה", ובכל זאת מוליך בשמאל?!

ומתרץ רבא: כי אמרינן "כל מקום שנאמר או אצבע או כהונה אינו אלא ימין", היינו רק בדבר המעכב כפרה, דומיא דהזאה דמצורע, שהיא מעכבת את הכפרה, ולא בהולכת איברים, שהיא אינה מעכבת את הכפרה, שהרי אפילו אם לא קרבו האימורין כלל, הקרבן כשר [4].

ומקשינן: והרי קבלה, דכתיב בה כהונה, שנאמר בה "והקריבו בני אהרן הכהנים", [5] ודבר המעכב בכפרה הוא, ותנן: קבל בשמאל, פסול, ורבי שמעון מכשיר! ואיך מכשיר בה רבי שמעון?

ומתרצינן: רבי שמעון תרתי בעי, שיהיה כתוב גם "אצבע" וגם "כהונה"!

ומקשינן: ומי בעי רבי שמעון תרתי? והתניא: רבי שמעון אומר: כל מקום שנאמר יד אינו אלא ימין, וכן כל מקום שנאמר אצבע אינו אלא ימין! ומוכח, שגם רבי שמעון סובר שדי לכתוב אחת מהן כדי ללמד שצריך "ימין".

ומתרצינן: מקום שנאמר "אצבע" לא בעיא "כהונה" כדי לחייב לעשותה בימין. אבל מקום שנאמרה רק "כהונה", בעיא לכתוב שם "אצבע" כדי לחייב לעשות בימין. ולכן בקבלה שנאמר בה כהונה בלבד מכשיר רבי שמעון בשמאל.

ומקשינן: ואלא "כהן" שנאמר בקבלה, [6] למה לי? והרי כבר נאמר בה "בני אהרן", וידוע לנו שטעונה כהונה, ואילו ללמד שצריך לעשותה בימין אי אפשר ללמוד מ"כהן", ולשם מה נכתב בה גם "כהן"?

ומתרצינן: "כהן" האמור בקבלה בא ללמדנו שעבודת הכהנים כשרה רק כאשר הם בכיהונן, כשהם לבושים בבגדי כהונה.

ומקשינן עוד: והרי זריקה, דלא כתב בהו אלא "כהונה", ותנן: זרק בשמאל פסול! ולא פליג רבי שמעון. והרי אמרת שלדעת רבי שמעון עבודה שנאמר בה "כהונה" צריך לכתוב בה גם "אצבע" כדי לפוסלה אם נעשית בשמאל, ולפיכך מכשיר רבי שמעון קבלה בשמאל, ולמה פסל זריקה בשמאל?

ומתרצינן: אמר אביי: אמנם במשנה לא הוזכר שרבי שמעון חולק ומכשיר זריקה בשמאל, אבל פליג בברייתא. דתניא: קיבל בשמאל פסול. ורבי שמעון מכשיר. זרק בשמאל פסול. ורבי שמעון מכשיר!

ועוד מקשינן לפי דברי רבה בר בר חנה בשם רבי יוחנן [אליבא דרבא], שכל מקום שנאמר כהונה צריך לעשותה בימין: אלא הא דאמר רבא שהמקור לדין ימין נלמד בגזרה שוה של יד יד ממצורע לקמיצה, וכן לומדים רגל רגל ממצורע לחליצה שצריכה להעשות ברגל ימין, וכן אזן אזן לרציעה! ולמה הוצרך רבא ללמוד קמיצה בגזירה שוה של יד יד, והרי מדרבה בר בר חנה נפקא שהרי נאמרה "כהונה" בקמיצה?

ומתרצינן: הוצרכו שני לימודים לקמיצה בימין. חד לקומץ, שצריכה הקמיצה להעשות בימין, וחד לקידוש קומץ, שצריך לתת את הקומץ, לאחר שקמצו אותו, לתוך כלי שרת אחר, ובכך הוא מתקדש בתוך קומץ. ואחיזת הכלי ונתינת הקומץ לתוך הכל צריכות להעשות בימין [7], ולפיכך צריכים ללימוד נוסף.


הערות

[1] עצם המקור לפסול שמאל ממצורע, מלמד לכאורה שפסולו משום חסרון ימין, שהרי במצורע לא שייך חסרון שמאל, אולם כבר תמה השטמ"ק מה איכפת לרבא אם דוקא ב"אצבע וכהונה" טעון ימין, והלא פסול שמאל נלמד בגזירה שוה יד יד ממצורע, [וראה בצאן קדשים ופנים מאירות וחק נתן ביאורים שונים בזה], ובהכרח שמגזירה שוה לא היה למד פסול אלא משום חסרון ימין, ולכך הוצרך שיפרש הכתוב ששמאל פוסל כשאר פסולים, ואילו צריך "אצבע וכהונה" לא נדע ששמאל פוסל בקמיצה. אולם בכתבי הגרי"ז [מנחות י א] ביאר שאילו נלמד ימין מגזירה שוה, היה זה דין במעשה הקמיצה גרידא, ורק משום שנאמר בה כהונה דרשינן שמצד דיני העבודה היא טעונה ימין. והוכיח כן ממה שאמרו [שם ז ב הובא לעיל ע"א הערה 11] שיש הכשר לשמאל בהולכת מחתה ביוה"כ, וראיה זו שייכת רק אם ימין הוא מדיני העבודה, כי אילו הוא דין במעשה הקמיצה אין זה נחשב שמצינו בה הכשר ולכן מקשינן הרי לא נאמר בה תרתי ולמה נחשבת מדיני העבודה.

[2] במקדש דוד [כח ב] הקשה הרי "אצבע" נאמרה רק בחטאת, ובחטאת נאמר גם "כהונה", ולמה הוצרך לומר בה "אצבע" והלא לרבא אין צריך תרתי לחייב ימין. והעלה מכך ש"כהונה" מלמדת רק על יד ימין, ואילו "אצבע" מלמדת שתהיה "מיומנת שבימין" [כדלהלן נג א] ושאר האצבעות ביד ימין נחשבות שמאל, ולכן מליקה נעשית באגודל, כי אף שהיא אצבע שמאלית שביד ימין, כשרה למליקה שנאמר בה רק כהונה ולא "אצבע".

[3] רש"י [בד"ה הרגל] פירש שמוליך את הרגל בשמאל משום שביד ימינו הוא מוליך את הראש החשוב יותר מרגל. ולכאורה תמוה שהרי במסקנת הגמרא היא ששמאל אינו פוסל כי הולכת איברים אינה מעכבת, ולמה הוצרך לטעם מחודש. ותירץ הגרי"ד סולוביציק כי גם אם אין עבודת הולכה טעונה ימין, עדין היה צריך להוליך בימין משום שמעשה מצוה נעשה בימין, ולכן הוצרך רש"י לטעם שמוליך בשמאל. ועדין צריך לברר את מקור הדין שמוליך את הראש ורגל ביחד, וממילא מוכרח לאחוז את הרגל בשמאל, ולמה לא יתחייב להוליכן בזה אחר זה ושניהם בימין, [ובקרבן ציבור יש הלכה שיקריבו י"א כהנים ולא יותר, אך קרבן יחיד יכול כהן אחד להקריב כולו - יומא כו ב]. וביאר הגרי"ז שהחיוב לעשות מצוה בימין, אינו מדין המצוה כמו בעבודה, אלא דין על עושה המצוה, ובאופן שכבר עושה בימינו את המצוה, אינו מחויב להמתין עד שתתפנה לעשות מצוה אחרת, שאינו צריך לתת לכהן אחר שיעשנה במקומו בימין.

[4] רש"י [בד"ה המעכב] פירש שהולכת אברים אינה מעכבת כפרה, שהרי אפילו אם לא יקרבו האימורין הקרבן כשר. ונמצא לכאורה שהולכת הדם בשמאל תפסול, כי היא לפני זריקה המעכבת. אולם במנחות [י א] פירש שאפשר לבטל הולכה אם יפשיט וינתח בצד המזבח, וטעם זה מועיל גם בהולכת דם. וראה קרן אורה כרש"י בסוגיין ממה שאמרו ביומא [מז ב] שהולכת הדם בשמאל פסול אף שהולכת אברים כשר. וגם בזבח תודה הוכיח מדברי הרמב"ם [פ"ה מביא"מ הי"ח] שסתם וכתב שאם עבד בשמאל פסול, ומשמע בכל עבודות הדם אפילו בהולכה. [ויתכן דהיינו לרבנן דרבי שמעון שאי אפשר לבטל הולכת הדם. או שאם לא בטלה אלא עשאה שלא כדין פוסל, וכמבואר לעיל יג א] ונפקא מינה בין הביאורים לענין הקטרה בשמאל, שאם ההכשר משום שאף בלעדיה הקרבן כשר, היא כשרה, ואם משום שאפשר לבטל הולכה, הרי הקטרה אסור לבטל לכתחילה. ובשטמ"ק [במנחות שם] הגיה בדברי רש"י שאפשר לשחוט בצד המזבח. ובכתבי הגרי"ז ביאר שרש"י נקט "להפשיט ולנתח" משום שאין הבהמה נחשבת איברים עד אחר הפשט וניתוח, ונמצא שאם שחטה ברחוק והקריבה והפשיט לא ביטל מצות הולכה. אך אין הטעם משום שאינם ראוים להקטרה קודם ההפשט, שהרי אם עבר והפשיט קודם זריקה שייך בה הולכת איברים אף לאסור להקטירה עד שיזרוק. ובמקדש דוד [טו, ב] דן בעבודות שלא שייכות לכפרה כלל, כדישון המנורה והמזבח, אם כשרות בשמאל בהולכת איברים, או שרק הולכת איברים הוכשרה כי היא סוף עבודת הקרבן, אך דבר שהוא עבודה בפני עצמו יהא טעון ימין. עי"ש.

[5] כך פירש"י, ובחק נתן תמה למה לא הביא רש"י את הפסוק "ולקח הכהן" שהובא לעיל. ובפשטות טעמו כי למדו עבודת קבלה מ"והקריבו". ובקרן אורה כתב ש"ולקח הכהן" נאמר בחטאת, ובה רבי שמעון מודה שזריקה בשמאל פסולה, ולכן הביא רש"י את הכתוב בשאר הקרבנות, להוכיח כי אף שנאמר בהם כהונה מכשיר בהם רבי שמעון קבלה בשמאל.

[6] רש"י [בד"ה ואלא] פירש שקושית הגמרא נסובה על "כהונה" האמורה בקבלה, שאינה נצרכת לרבי שמעון שמכשיר בה שמאל. ולולי דבריו לכאורה היה ניתן לפרש שהקושיא על "כהונה" האמורה במצורע, שאינה נצרכת לרבי שמעון משום ש"אצבע לא בעיא כהונה". אולם בצאן קדשים כתב שרש"י לא פירש כן, משום שקושיא זו היה אפשר להקשות לרבה שאמר כי אליבא דרבנן "או אצבע או כהונה", וגם משום שתשובת הגמרא "בכיהונו" אינה שייכת אלא בעבודה ולא בהזאה על מצורע, ובהכרח שהקושיא על האמור בקבלה.

[7] רש"י [בד"ה לקידוש] פירש שצריך לאחוז את הכלי שרת שמקדש בו ביד ימין, ובמנחות [י ב] פירש שצריך לתת את הקומץ בתוך הכלי לקדשו ביד ימין, וכתב הרש"ש שצריך לעשות את שתי הפעולות בימינו, וכן משמע במנחות [ז א], וראה לעיל [יג ב בהערה] שלגבי עבודת קבלת הדם נחשב האוחז את הכלי כעובד, אך לגבי קידוש הקומץ הנותנו בכלי הוא העובד. ובשטמ"ק [במנחות שם אות ג] הקשה למה צריך לדרוש מקרא ליתן בימינו בכלי, והרי אם העבירו ליד שמאל דינו כנשפך לרצפה ופסול, כי אף אם אפשר לקדש בשמאל, כיון שיצא מהיד שהתקדש בה נחשב כ"נשפך". [ולכן פירש כרש"י בסוגיין], ובחזו"א מנחות [כ"א ז] הקשה שגם לאחיזת הכלי אין צריך קרא כי ניתן ללמוד מקבלת הדם, ולכן העמיד שהפסוק מדובר באופן שמחה כהן אחר את הקומץ מידו לתוך הכלי, שגם זה צריך להעשות בימין. עוד יש ליישב על פי דברי הגר"ח [פ"ג מתמידין ומוספין ה"ד] שחציצה פוסלת רק בעבודה שטעונה ימין, כי עבודה שכשרה בשמאל אינה צריכה להעשות בעצמו של כהן, אלא רק דין הוא שכהן יעשה את העבודה, ונמצא כי לולי שלמדנו מקרא שנתינה בכלי טעונה ימין, לא היתה חציצה פוסלת, ואף פסול נשפך לא היה בה כי לא יצאה מימינו. ועוד יש ליישב כדברי הגר"ח [פי"ג ממעה"ק הי"ב] שביאר כי קומץ שחלקו בשני כלים חוזר ומקדש משום שאין נשפך בכלי שרת, ואף על פי שלא קדשו בכלי זה, והוצרך הכתוב ללמד שגם העירוי מכלי שרת לחברו צריך להעשות בימין.

בשאלה אם מקרא נדרש לפניו ולאחריו קמיפלגי [חלוקים הם], שלדעת ר' שמעון המקרא נדרש דווקא לאחריו, ולכן הוא מפרש ש"אצבעו" נאמר לענין נתינה בלבד. ואילו חכמים סבורים שהמקרא נדרש גם לפניו, ולכן לא רק "ונתן" אלא גם "ולקח" (קבלת הדם) צריכים להיות בימין. ומביאים דעה נוספת בענין זה.

אמר אביי: הא [זו] שאמר ר' אלעזר בר' שמעון, מפקא מדאבוה ומפקא מדרבנן [מוציאה מדברי אביו ומוציאה מדברי חכמים], שהיא שיטה נוספת. דתניא [ששנויה ברייתא], ר' אלעזר בר' שמעון אומר: כל מקום שנאמר אצבע בקבלה ולא בנתינה, אם שינה בקבלה ועשאה בשמאל — פסול, אבל אם שינה בנתינה — כשר. וכל מקום שנאמר אצבע בנתינה, בא ללמד שדווקא אם שינה בנתינה בשמאל — פסול, אבל אם שינה בקבלה — כשר.

והיכן נאמר אצבע בנתינה? דכתיב [שנאמר]: "ולקחת מדם הפר ונתת על קרנת המזבח באצבעך" (שמות כט, יב). ומעירים: וקסבר [וסבור הוא]: מקרא נדרש לפניו, ולא נדרש לפני פניו כלומר, למה שאינו כתוב ממש לפניו בסמוך לו, ואף אינו נדרש לאחריו.

א אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: כל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינה אלא אצבע ימין.

ותחילה מעירים: קא סלקא דעתין תרתי בעינן [עלה על דעתנו שאת שניהם יחד צריכים אנו], כדכתיב [כמו שנאמר] למשל בפסוק: "ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו" (ויקרא ד, כה). ויליף [ונלמד] דבר זה בגזירה שווה ממצורע, דכתיב [שנאמר] בו הדבר במפורש: "וטבל הכהן את אצבעו הימנית" (ויקרא יד, טז). ומקשים: והרי קמיצה, שלא כתיב [נאמר] בה אלא כהונה, ולא נאמר אצבע, ותנן [ושנינו במשנה]: קמץ בשמאל — פסול!

אלא אמר רבא: צריך להבין כי הכוונה היא לכל מקום שנאמר בו אחד הדברים, או אצבע או כהונה.

אמר ליה [לו] אביי: הרי הולכת אברים של קרבן התמיד לכבש המזבח, להניחם שם לצורך הקטרה, דכתיב בהו [שנאמר בהם] רק כהונה, דכתיב [שנאמר]: "והקריב הכהן את הכל [והקטיר] המזבחה" (ויקרא א, יג), ואמר מר [החכם]: "והקריב" זו הולכת אברים לכבש, ותנן [ושנינו במשנה]: כיצד מוליכים את האיברים? הרגל של ימין בשמאלו ובית עורה (הצד בו מצוי העור, ולא מקום החתך) פונה לחוץ. הרי שלמרות שכתוב שם כהונה עושים זאת בשמאל!

ומשיבים: [כי אמרינן [כאשר אנו אומרים]] או אצבע או כהונה — בדבר המעכב כפרה אנו אומרים, דומיא [בדומה] להזאה על המצורע, והולכת אברים אינה מעכבת כפרה.

ומקשים: והרי קבלה של הדם בכלי, דכתב בהו [שנאמר בהם] כהונה, ודבר המעכב בכפרה הוא, ותנן [ושנינו במשנתנו]: קבל בשמאל — פסול, ור' שמעון מכשיר. וכיצד אתה מיישב את שיטת ר' שמעון?

ומשיבים: ר' שמעון תרתי בעי [שתים הוא מצריך], גם אצבע וגם כהונה.

ושואלים: מי בעי [האם מצריך] ר' שמעון תרתי [שתים]? והתניא [והרי שנויה ברייתא], ר' שמעון אומר: כל מקום שנאמר יד — אינו אלא ימין, אצבע — אינו אלא ימין, ואינו מזכיר כהונה!

ומשיבים: במקום שנאמר אצבע לא בעיא [אינו צריך] שיהיה כתוב כהונה, אבל אם כתוב כהונה בלבד בעיא [צריך] שיהיה כתוב אצבע כדי לומר שאינו אלא ימין.

ושואלים: ואלא לדעת ר' שמעון, כהן שנזכר במיוחד לענין קבלה למה לי שייכתב? הרי לדעתו קבלה כשירה בשמאל! ומשיבים: ללמד שהכהן יהיה בכיהונן, כשהוא לבוש בגדי כהונה (ראה לעיל זבחים יז,א).

ושואלים: והרי זריקה שלא כתב בהו [נאמר בהם] אלא כהונה ולא אצבע, ותנן [ושנינו]: זרק בשמאל — פסול, ולא פליג [חלק] ר' שמעון על כך, משמע שלדעתו עצם המילה כהונה מספיקה!

אמר אביי: אף שלא נזכרה מחלוקת במשנה פליג [חולק הוא] באמת בברייתא, דתניא [ששנויה ברייתא]: קיבל בשמאל — פסול, ור' שמעון מכשיר. זרק בשמאל — פסול, ור' שמעון מכשיר.

ומקשים: אלא הא [זו] שאמר רבא לענין הכתובים היתרים בפרשת המצורע: נאמר "יד" לגזירה שווה, ללמד על "יד" לקמיצה של המנחות שתהא נעשית ביד ימין, "רגל" "רגל" ללמד על חליצה, שחולצת היבמה את הנעל מרגלו הימנית של היבם, "אזן" "אזן" — ללמד על רציעה של אוזנו של עבד עברי שאינו רוצה לצאת לחפשי, שתהא זאת אזנו הימנית. ויש לשאול: למה לי גזירה שווה זו לענין קמיצה? הרי מדברי רבה בר בר חנה נפקא [יוצא הדבר] שהרי נאמרה שם כהונה, ולמדים מכאן שהיא ימין!

ומשיבים: חד [פסוק אחד] נאמר לצורך קמיצת הקומץ מתוך המנחה, שתיעשה ביד ימין, וחד [ופסוק אחד] לקידוש קומץ להכנסת הקומץ לתוך כלי שרת, שגם זה צריך להיעשות בימין.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

They disagree with regard to whether a verse is interpreted based on juxtaposition to the language preceding it and to the language following it. According to Rabbi Shimon, a verse is interpreted only based on the language following it. Therefore, when the verse states: “And the priest shall take of the blood of the sin offering with his finger and put it upon the corners of the altar,” the word “finger” is referring only to the placing of the blood and not its collection. The Rabbis hold that the verse is also interpreted based on the language preceding it. Accordingly, they require that both rites be performed with the right hand.

Abaye says: This statement of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, diverges from the opinion of his father, and it diverges from the opinion of the Rabbis: As it is taught in a baraita: Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: In every instance in the Torah that the word “finger” is stated with regard to collection of the blood and not with regard to placing of the blood on the altar, if the priest deviated from the proper method of collection and performed it with the left hand, the offering is disqualified, but if he deviated from the proper method of placing the blood, the offering remains fit. And in every instance that the word “finger” is stated only with regard to placing the blood, if the priest deviated from the proper method of placing, the offering is disqualified, but if he deviated from the proper method of collection, the offering remains fit.

And where is the word “finger” stated only with regard to placing? As it is written: “And you shall take of the blood of the bullock and put it upon the corners of the altar with your finger” (Exodus 29:12). And he holds that a verse is interpreted based on juxtaposition to the language immediately preceding it and not to the language before that which immediately precedes it, nor to the language following it.

§ Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: In every instance in the Torah that it is stated that an action is performed with a finger and by members of the priesthood, it may be performed only with the right hand.

The Gemara comments: It might enter our mind to say that this means that we require both a finger and the priesthood to be stated together in the verse in order to mandate use of the right hand, e.g., as it is written: “And the priest shall take of the blood of the sin offering with his finger” (Leviticus 4:25). And the fact that this verse is referring to a finger from his right hand is derived from a leper, as it is written: “And the priest shall dip his right finger” (Leviticus 14:16). This cannot be correct, as there is the verse that addresses the removal of a handful from a meal offering, in which only the priesthood is written, and yet we learned in a mishna (Menaḥot 6a): If one removed the handful with his left hand, the meal offering is disqualified.

Rather, Rava says: This statement means that if the verse mentions either a finger or the priesthood, only the right hand may be used.

Abaye said to Rava: But this is contradicted by the verse discussing the conveyance of the limbs of the daily burnt offering to the ramp of the altar, as priesthood is written with regard to it, as it is written: “And the priest shall sacrifice the whole and make it smoke upon the altar” (Leviticus 1:13), and the Master said that this verse is referring to the conveyance of the limbs to the ramp. And yet we learned in a mishna (Tamid 31b): When the priest conveys the limbs to the ramp, the foot of the right side of the offering is carried in the left hand of the priest, and the place of its skin, i.e., the side of the limb covered in skin, is held facing outward. Clearly, use of the left hand does not disqualify the conveyance of the limbs.

The Gemara responds: When we say that if the verse states either finger or priesthood then the left hand is disqualified, this is only with regard to a matter that precludes atonement, i.e., a rite whose performance is indispensable to the atonement, similar to the sprinkling of the oil on the leper (see Leviticus 14:16). The conveyance of the limbs, by contrast, is not indispensable to atonement.

The Gemara asks: But isn’t there the collection of the blood in a service vessel, about which priesthood is written and which is a matter that precludes atonement? And yet we learned in the mishna: If one collected the blood with his left hand, the blood is disqualified for offering, and Rabbi Shimon deems it fit.

The Gemara responds: Rabbi Shimon requires that both matters appear in the verse, i.e., both finger and priesthood.

The Gemara asks: Does Rabbi Shimon really require both? But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Shimon says: In every instance in the Torah that the word “hand” is stated, the verse is referring only to the right hand, and whenever the verse mentions “finger,” it is referring only to a finger of the right hand?

The Gemara responds: According to Rabbi Shimon, if the verse mentions only “finger,” then it does not require a mention of the priesthood as well for the limitation to apply. But if the verse mentions only the priesthood, it requires a mention of “finger” for the limitation to apply.

The Gemara asks: But according to Rabbi Shimon, if the mention of the priesthood alone does not suffice to disqualify the right hand, then why do I need the superfluous reference to a priest with regard to the collection of the blood? After all, the verse already states that the collection must be performed by the sons of Aaron. The Gemara responds: The additional mention of the priesthood indicates that the priests must perform the collection of the blood in their priestly state, i.e., while wearing the priestly vestments.

The Gemara asks: But isn’t there the sprinkling of the blood, concerning which only the priesthood is written in the verse, and we learned: If one sprinkled the blood with his left hand it is disqualified; and Rabbi Shimon does not disagree with this ruling, indicating that Rabbi Shimon holds that a mention of the priesthood does not require a mention of “finger”?

Abaye says: He disagrees with this ruling in a baraita, as it is taught in a baraita: If one collected the blood with his left hand, it is disqualified, and Rabbi Shimon deems it fit. Additionally, if one sprinkled the blood with his left hand, it is disqualified, and Rabbi Shimon deems it fit.

The Gemara asks: But that which Rava says with regard to the superfluous phrases in the passage discussing a leper: One derives a verbal analogy between “hand” and “hand” mentioned with regard to the removal of a handful from a meal offering, to indicate that the latter must also be performed with the right hand. Additionally, one derives a verbal analogy between “foot” and “foot” mentioned with regard to the ḥalitza ritual. And one derives a verbal analogy between “ear” and “ear” mentioned with regard to the piercing of a Hebrew slave’s ear with an awl. One may ask: Why do I need the first analogy? The requirement that the handful be removed with the right hand can be derived from the statement of Rabba bar bar Ḥana above, since priesthood is mentioned in the verse describing it.

The Gemara responds: Both derivations are necessary, one for the removal of the handful from a meal offering, and one for the sanctification of the handful, i.e., placing it into a second service vessel. Both must be performed with the right hand.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

גמ' ולקחת מדם הפר ונתת על קרנות המזבח באצבעך כו' אמר רבה בר חנה אמר ר"ל כ"מ כו'. כדכתיב ולקח הכהן מדם כו' כצ"ל:

גמ' והרי קמיצה דלא כתיב בה כו' ולא משני דכתיב ביה וימלא כפו ממנה כרבא דבסמוך [דאמר יד יד לקמיצה ופירש"י היכא כתיב יד בקמיצה וימלא כפו ממנה] ורבא גופיה משני או אצבע או כהונה. משום דמ"מ תקשי זריקה [דלא כתיב ביה אלא כהונה כדלקמן בסמוך]. או קושטא ידע דחד לקומץ וחד לקידוש ועי':

ברש"י והרי קמיצה דלא כתיב בה כו' ולא משני דכתיב ביה וימלא כפו ממנה כרבא דבסמוך [דאמר יד יד לקמיצה ופירש"י היכא כתיב יד בקמיצה וימלא כפו ממנה] ורבא גופיה משני או אצבע או כהונה. בד"ה במקרא נדרש ר"ש כו' לקמיה ורבנן כו' ולאחריו הס"ד: ומ"ה מפקא כו' דברי אביו ומכלל כו':

ד"ה כל מקום שנאמר אצבע בקבלה כו' קרא דלעיל שינה בקבלה שקיבל בשמאל פסול דר"א דריש אצבע כי' ולא אונתן וקאמר לך במקום כו' :

ד"ה ולקחת כו' כתיב הס"ד: ומ"ה ולא לפני פניו דלא כו' .

ד"ה לכהונה כו' הכהנים. הס"ד: ומ"ה תרתי כו' גבי זריקת חטאת כו':

ד"ה המעכב כו' מצורע כגון קמיצה כו'. בעינן ימין הס"ד:

ד"ה בכהונה בבגדי כהונה עיין לעיל בתוס' (זבחים דף יג) בד"ה בכהן כשר כו' :

בד"ה זרק כו' כל הזבחים דלא כו' :

ד"ה ואלא הא כו' כפו ממנה. הס"ד: ומ"ה לחליצה שתהא בימין הס"ד:

ד"ה מדרבה כו' כהונה כתיב. הס"ד כצ"ל:

בתוס' בד"ה במקרא כו' על ענין ראשון למילף קבלה כו' דכ"ע דרשי מקרא לפניו בלא וא"ו מוסיף על ענין ראשון וקשה לילף קבלה מנתינה דפריך כו' ולאחריו פליגי ובסמוך כו' המקרא לפני פניו. הס"ד: ומ"ה והרי זריקה כו' ותנן זרק כו' ר"ש. הס"ד: ומ"ה אמר אביי פליג בברייתא ופירש"י זרק כו' בברייתא לעיל הקשה הרב כו' אף כל כו' ופריך ידו הימנית מדרבה בר בר חנא נפקא כו' ומשני כדי נסבא אי נמי סבר לה כר"ש כו' דאפי' גרסינן זרק מצינו למימר כו' לא ס"ל כוותיה דלא יליף ימין בזריקה כו' משום דזריקה לא ילפינן מהזאה וק' כו' דעדיפא משני פליג כו' גרסינן מלק ע"כ אמת כו' כדמוכח בסמוך ובפ"ק דאמר מ"ט כו' לר"ש כו' וצריך כו' ס"ל כוותיה בחדא ר"ל דכהונה בעי אצבע אבל לענין היקישא לא דר"ש ל"ל היקישא [והאי תנא אית ליה היקישא]:

בא"ד בד"ה במקרא כו' על ענין ראשון למילף קבלה כו' דכ"ע דרשי מקרא לפניו בלא וא"ו מוסיף על ענין ראשון וקשה לילף קבלה מנתינה דפריך כו' ולאחריו פליגי ובסמוך כו' המקרא לפני פניו. בפ"ק דחולין דף כב ע"א ימין אפי' כי' מדרבה בב"ח נפקא כו' ימין בחטאת בהמה אלא בהזאה כו' במליקה אלא בהזאה דוקא וא"ת כו': ע"כ ממה שזכינו להעלות על מזבח הדפוס מקדשי חידושי הגאון המחבר ז"ל ממסכת זאת:

גמרא ארבב"ח אריו"ח כ"מ שנאמר כו'. בכה"מ המצויינים במסה"ש איתא בשם ר"ל. וכן בפרש"י כאן ד"ה תרתי בעינן איתא בס"י וקאמר ר"ל. ובד"ח התקינו המגיהים ריו"ח וטעות הוא בידם:

שם אמר אביי פליג בברייתא. כה"ג בריש עירובין:

רש"י [ד"ה לקידוש קומץ] (בסה"ע). שיאחז הכלי כו'. ובמנחות פי' יתנהו בימין בתוך הכלי. ובאמת תרוייהו בעינן בימין כדמוכח שם (ז) א"כ הוצרכת ג' כהנים ע"ש:

תד"ה במקרא. בפ' השואל (דף צה כצ"ל) כו' למ"ל דההיא ר"ש כו'. עי' דבריהם במנחות (יט) שבאו ביתר ביאור:

תד"ה והרי. ועוד אור"ת כו' דההוא תנא דזאת התורה כו'. כצ"ל:

בסה"ד (בד' הסמוך) ולכך הוצרך לשנויי כדי נסבה לרבנן. כצ"ל:

גמ' יד יד לקמיצה. עיין לקמן סג ע"ב תוס' ד"ה מה חטאת בסה"ד:

נדרש. ר''ש סבר מקרא נדרש לאחריו ולא לפניו הילכך אצבע אונתן דכתיב בתריה קאי ולא אולקח דכתיב לקמיה ורבנן סברי מקרא נדרש לפניו ולאחריו: מפקא מדאבוה. מוצאת מכלל דברי אביו ומכלל דברי חכמים: כל מקום שנאמר אצבע בקבלה. ולא בנתינה כגון האי קרא דלעיל דר' אלעזר בר''ש דריש אצבע אולקח דהיינו לפניו ולא אונתן: שינה בקבלה. שקיבל בשמאל וקאמר לך במקום שנכתב שם תתננו ולא במה שלא נכתב בו: ולקחת מדם הפר. בפר המילואים כתיב: ולא לפני פניו. דלא דריש להאי באצבע דמילואים אולקחת ולא לאחריו דלא דריש להאי באצבעו דחטאת יחיד (ויקרא ד) אונתן והיינו פליג אדאבוה דאבוה סבר לאחריו ולא לפניו ואדרבנן דאינהו סברי בין לפניו בין לאחריו: וכהונה. כגון הכהן או הכהנים: תרתי בעינן. אצבע וכהונה כגון האי קרא דכתיב גבי זריקת חטאת ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו וקאמר רבי יוחנן דהכא ימין בעי דגמר ממצורע עשיר דכתיב ביה אצבע וכהונה ומפרש ביה ימנית: הרגל של ימין. נושא ביד שמאל לכבש משום דרגל ימין קרבה תחילה עם הראש כדקיימא לן בפ''ב דסדר יומא (דף כה.) והילכך מוליך הראש בימין שהוא חשוב והרגל בשמאל: ובית עורה לחוץ. כלפי העם ומקום החתך כלפי המוליך דהכי שפיר שלא יראה החתך: המעכב כפרה. דומיא דהזאה של מצורע כגון קמיצה אבל הולכת איברים דלא מעכבא כפרה דהוא עצמו שלא הוקטרו אימורין כשר לא בעיא ימין: קבלה כתב בה כהונה. דכתיב והקריבו בני אהרן הכהנים ואמר מר זו קבלת הדם: ואלא כהן למה לי. בקבלה הא כתיב בני אהרן אי לאו לאגמורי אימין אתא: בכיהונו. בבגדי כהונה: זרק בשמאל פסול ור''ש מכשיר. אשאר כל הזבחים דלא כתב בהו אצבע אלא וזרקו הכהנים אבל בזריקת חטאת מודה ר''ש כדאמר לעיל באצבעו ונתן שלא תהא נתינה אלא בימין: ואלא הא דאמר רבא. במנחות בפ''ק (דף י.) יד יד לקמיצה בפרשת מצורע עשיר כתיב על תנוך אזן הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית וקרא יתירא הוא כדמפרש התם וקאמר רבא יד דמצורע אתי לג''ש למיגמר יד דקמיצה מינה שתהא בימין והיכא כתב יד בקמיצה וימלא כפו ממנה: לחליצה. שתהא בימין: למה לי. יד בקמיצה: מדרבה בר בר חנה נפקא. דהא כהונה כתיב: לקידוש קומץ. בכלי שרת שיהא בימין שיאחז הכלי שהוא מקדש בו בידו הימנית:
במקרא נדרש לפניו ולאחריו קמיפלגי. הא דפליגי אמוראי בפרק השואל (ב''מ דף צה.) במקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו ופריך ממתני' דהשואל לא מצי למימר דההיא ר''ש דלא דריש קרא לפניו דהתם הוי מטעמא דהוי''ו מוסיף על ענין ראשון ומודה ר''ש כדאמר בהקומץ רבה (מנחות דף יט.) היינו טעמא דר''ש והביא וי''ו מוסיף על ענין ראשון וגבי ולקח ונתן לא אמרינן וי''ו מוסיף על ענין ראשון וא''כ לילף קבלה מנתינה בימין כדפי' התם בקונטרס דאצבעו הפסיק הענין בין ולקח לונתן ופ' קמא דקדושין (דף טו:) משמע דכולי עלמא דרשינן מקרא לפניו בלא וי''ו מוסיף על ענין [וא''כ איכא] למילף קבלה מנתינה דפריך ונקיש מזוזה לתלמוד תורה ובפ''ק דראש השנה (דף ט:) דרשי כולי עלמא מקרא לפניו ובלפני פניו ולאחריו פליגי ובסמוך קשה טפי דקאמר רבי אלעזר בר''ש כל מקום שנא' אצבע בנתינה שינה בנתינה פסול בקבלה כשר כגון ולקחת מדם הפר ונתת על קרנות המזבח באצבעך וקסבר מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו ולאחריו נימא וי''ו מוסיף על ענין ראשון ושמא רבי אלעזר בר''ש לית ליה וי''ו מוסיף א''נ לא דרשינן וי''ו מוסיף כדי לדרוש המקרא לפני פניו: והרי זריקה ותנן זרק בשמאל פסול. אפילו בשאר זבחים ולא פליג ר''ש אמר אביי פליג בברייתא ופרש''י זרק בשמאל בשאר קרבנות אבל בחטאת מודה ר''ש דבעי ימין כדאיתא בברייתא לעיל והקשה הרב ר' יעקב מאורלינש מאי קושיא ואמאי פליג ר''ש בברייתא נהי דלא כתב אלא כהונה מ''מ אתיא מהיקשא דזאת התורה דאמר לקמן סוף דם חטאת (דף צח.) ובמנחות סוף התודה (דף פג.) מה חטאת אינה באה אלא מן החולין וביום ובידו הימנית אף כל וכו' ופריך ידו הימנית מדרבה בר בר חנה נפקא דכל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינה אלא ימין ומשני כדי נסבה אי נמי סבר לה כר''ש דכהונה בעיא אצבע משמע בהדיא דר''ש יליף שאר קרבנות מחטאת והשיב לו ר''ת דלא גרסינן והרי זריקה דאינה משנה בשום מקום אלא גרסינן והרי מליקה ומשנה היא לקמן בפרק חטאת העוף (דף סח.) דתנן כל הפסולין שמלקו מליקתן פסולה ואין מטמאין בגדים אבית הבליעה מלק בשמאל או בלילה כו' והש''ס הביאה בקוצר שכן דרך הש''ס לקצר כמה משניות והסופרים טעו וכתבו במקום מליקה זריקה ועופות לא אתו בהיקשא דזאת התורה אבל זריקה בשאר קרבנות פסל שפיר בשמאל דיליף בהיקשא דזאת התורה כדמשמע שילהי דם חטאת (לקמן דף צח.) ובסמוך נמי גרסינן בברייתא מלק בשמאל פסול ור''ש מכשיר ועוד אומר ר''ת דאפילו גרסינן זרק מצינו למימר דההוא תנא דוזאת התורה דמפיק ימין מחטאת סבר לה כר''ש דכהונה בעיא אצבע אבל ר''ש לא סבר לה כוותיה למילף ימין בזריקה בשאר קרבנות מחטאת משום דזריקה לא ילפינן מהזאה וקשה על זה מעיקרא כי פריך והרי זריקה דלא פליג ר''ש דילמא היינו משום דיליף מהיקישא ויש לומר דעדיפא משני פליג בברייתא וקשה לפר''ת דאפילו גרם בברייתא מלק על כרחיך אמת הוא דמכשיר ר''ש זריקה בשמאל כדמוכח בסמוך ובפ''ק (לעיל דף יא.) דאמר ומאי טעמא דר''ש בא לעובדה בכלי עובדה בשמאל כאשם והיינו בזריקת אשם דבקבלה לא איירי דאפי' חטאת נמי לא בעי ימין בקבלה לר''ש דאמר לעיל וכי נאמרה יד בקבלה (לר''ש) כו' וצריך לתרץ דהאי תנא סבר לה כוותיה בחדא ואם תאמר לפירוש רבינו תם נמי דגרסינן מלק הא מליקה נפקא לן בפ''ק דחולין (דף כב.) ימין אפילו לר''ש מדכתיב ואת השני יעשה עולה כמשפט דרשינן כמשפט חטאת בהמה דאינה באה אלא מן החולין וביום ובידו הימנית והתם נמי פריך ימנית מדרבה בר בר חנה נפקא ומשני כר''ש דכהונה בעיא אצבע וי''ל דמליקה שהיא כנגד שחיטה לא נפקא והתם בהזאה מיירי דבעיא ימין אבל מהיקישא לא ילפינן עופות מחטאת בהמה ולכך איצטריך נמי כמשפט התם א''נ ההוא תנא סבר כתנא דפליג עליה דר''ש לעיל ופוסל קבלה בשמאל משום דמקרא נדרש לפניו ולאחריו ומוקי אצבעו דכתיב גבי חטאת גם על קבלה ולדידהו ילפינן שפיר מליקה בימין מחטאת דקבלה לא שייך למילף דליתיה בעוף וילפינן מליקה אבל ר''ש דאמר קבל בשמאל כשר ולית ליה ימין בחטאת בהמה אלא בהזאה לחודה בעולת
הדירוג היומי

איך היה הלימוד?

כמה מאמץ דרש ממך הדף? אין תשובה נכונה - הניסיון עוזר ללומדים הבאים.

בחר רמת קושי

מעקב לימוד

    הוספת רשומה

    פרשנים

    שיעורים זמינים
    טוען שיעורים…

    בחירת עמוד

    חיפוש בעמוד