זבחים כו ע"א

אם שחט את הבהמה ואחר כך חתך את הרגלים — פסולה, שהדם שברגליה, שנפסל במה שהוא חוץ, מתערב עם הדם שהיה בפנים.

ותוהים: חתך רגליה ואחר כך שחט — כשרה? הלוא בעל מום קא [הוא] מקריב! אלא אימא [אמור] כך: שחט כשהיתה הבהמה בפנים, ואז יצאו רגליה לחוץ. ובמקרה זה, אם [חתך את רגליה ואחר כך קיבל את הדם — כשרה], אבל אם קיבל ואחר כך חתך — פסולה, מפני שדם הרגלים כבר התערב בדם האחר.

ותוהים: חתך רגליה ואחר כך קיבל את הדם — כשרה? והא [והרי] אמר ר' זירא בשם רבי: הצורם אזן בבכור ואחר כך קיבל דמו — פסול, שנאמר: "ולקח מדם הפר", פר שהיה כבר כלומר, שלא נפל בו מום מאז ששחט!

אמר רב חסדא אמר אבימי: אין הכוונה שחותך לגמרי את הרגלים, אלא חותך באבר בבשר עד שמגיע לעצם, ואת העצם אינו חותך, כך שעל ידי חיתוך זה אינה נעשית בעלת מום.

ודנים בדין השני שהובא בענין זה: אם קיבל את דמה של הבהמה שרגליה בחוץ ואחר כך חתך את רגליה — פסולה, כי הדם שקיבל מעורב בדם שברגלי הבהמה. שמעת מינה [לומד אתה מכאן] שדם המובלע באברים דם הוא נחשב, ולכן נפסל ביוצא?

ומשיבים: אין מכאן הוכחה, כי דלמא [שמא] הבהמה נפסלת משום שמנונית שיש בו בדם הרגלים, שמתערבת עם שאר הדם, והיא נחשבת כבשר הקרבן שיצא לחוץ.

ושואלים: שמעת מינה [לומד אתה מכאן] לגבי דבר שנדון במקום אחר, שבשר קדשים קלים שיצא מחוץ לעזרה לפני זריקת דם — הרי הוא פסול, למרות שלאחר זריקת הדם הרי הוא נאכל בכל ירושלים?

ודוחים: לא, דלמא [שמא] מדובר כאן בקדשי קדשים שנאכלים בעזרה, ואין בשרם עתיד לצאת משם.

ומציעים: בא ושמע ראיה לענין זה ממה שתנו רבנן [שנו חכמים]: קדשי קדשים שחיטתן בצפון העזרה, וקבול דמן בכלי שרת גם כן בצפון. אם עמד בדרום והושיט ידו לצפון ושחט — שחיטתו כשרה. לעומת זאת אם כשעמד בדרום קיבל בצפון — קבלתו פסולה, אבל אם הכניס ראשו ורובו לצפון וקיבל — כאילו נכנס כולו. שחט בצפון ולאחר השחיטה פרכסה הבהמה ויצתה לדרום, וחזרה לצפון — כשרה, שאין הבהמה נפסלת משום שיצאה לדרום.

קדשים קלים שחיטתן בפנים בתוך העזרה (כולה), וקיבול דמן בכלי שרת בפנים. עמד בחוץ והכניס ידו לפנים ושחט — שחיטתו כשרה, אם קיבל כשהוא עומד בחוץ — קבלתו פסולה, ואולם במקרה זה, שלא כדין צפון בקדשי קדשים, גם אם הכניס ראשו ורובו — כאילו לא נכנס כלל, כמבואר להלן. ועוד הבדל, שהשוחט בהמת קדשים קלים בעזרה, אם לאחר מכן פרכסה ויצתה לחוץ וחזרה — פסולה. וממה שהיא פסולה שמע מינה [למד מכאן] שבשר קדשים קלים שיצא לפני זריקת דמים — פסולים!

ודוחים: לא, דילמא [שמא] אין מדובר בבשר שנפסל משום שיצא, אלא דווקא באליה ויותרת הכבד ושתי כליות, שהם אימורים שמוקטרים על גבי המזבח, והם נפסלים ביוצא משום שאינם עתידים לצאת כלל מחוץ לעזרה.

א ובעניינים אלו של עבודה בפנים, בעא מיניה אבוה [שאל אותו אביו] של שמואל משמואל כדי לבחון אותו: היתה היא בפנים ורגליה בחוץ, מהו לשוחטה?

אמר ליה [לו], כתיב [נאמר]: "והביאום לה' "(ויקרא יז, ה), לומר עד שתהא כולה לפנים.

ועוד שאלו: אם תלה את הבהמה באויר העזרה ושחט, מהו? אמר ליה [לו]: כשרה, אמר ליה [לו]: אישתבשת [טעית], בעינן [צריכים אנו] שתהא שחיטה על ירך המזבח (ויקרא א, יא), כלומר בצדו וסמוך לו, וליכא [ואין כאן].

ועוד שאל: נתלה הכהן בדבר, ושחט כשהוא תלוי באויר, מהו? אמר ליה [לו] שמואל: פסולה היא, אמר ליה [לו] אביו: אישתבשת [טעית], נאמר שתהא שחיטה על ירך, ולא נאמר שיהא השוחט על ירך.

ועוד שאל: נתלה הכהן וקבל את הדם, מהו? אמר ליה [לו] שמואל: כשרה, אמר ליה [לו]: אישתבשת [טעית], אין דרך שירות בכך.

ועוד שאל: אם תלה את הבהמה וקיבל, מהו? אמר ליה [לו] שמואל: פסולה, אמר ליה [לו] אביו: אישתבשת [טעית], נאמרה שחיטה על ירך המזבח ולא נאמר שתהא קבלה על ירך.

ובסיכום הלכות אלו אמר אביי: בקדשי קדשים כולן פסולות בר [חוץ] מאשר מקרה של נתלה ושחט, בקדשים קלים כולן כשרות בר [חוץ] מן נתלה וקיבל.

אמר רבא: מאי שנא [במה שונה] תלה את הבהמה וקיבל דמה בקדשים קלים שהיא כשרה? משום שאויר פנים כפנים דמי [נחשב], בקדשי קדשים נמי [גם כן] אפשר לומר כי אויר צפון כצפון דמי [נחשב]!

אלא אמר רבא: בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים — כשרות, בר [חוץ] מן תלה ושחט בקדשי קדשים, מפני שאינו "על ירך המזבח", ופסוק זה נאמר בעולה שהיא קדשי קדשים. וכן נתלה וקיבל פסול, בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים, מפני שאינו דרך שירות.

בעא מיניה [שאל אותו] ר' ירמיה מר' זירא: הוא הכהן בפנים וציציתו כלומר, חלק משערו בחוץ וקיבל את הדם, מהו הדין? אמר ליה [לו]: לאו [האם לא] אמרת לגבי הבהמה "והביאום לה' "(ויקרא יז, ח), עד שתבא כולה לפנים? הכא נמי [כך גם כן] לענין הכהנים אתה צריך לפרש: "בבואם אל אהל מועד" (שמות כח, מג) — עד שיבא כולו לאהל מועד ולא שיהיה מקצתו בחוץ.

ב משנה נתנו את הדם על גבי הכבש שעולים בו למזבח, או נתנו על קיר המזבח אבל שלא כנגד היסוד כלומר, באותם מקומות במזבח שלא היה בהם יסוד, או נתן את הדמים הניתנין למטה למעלה כגון דם עולה שצריך ליתנו למטה מחצי המזבח, נתנו למעלה מאמצע המזבח, וכן נתן את הניתנין למעלה כגון דם חטאת — למטה, ונתן את הניתנין בפנים שצריך לתת מדמם על מזבח הזהב בהיכל, או בקדש הקדשים בחוץ במזבח העולה, ואת הניתנין בחוץ נתן בפנים — בכל אלו הרי זה פסול, ואין בו באכילת הקרבן כרת, כאשר יבואר הענין בגמרא.

But if he slaughtered the animal and thereafter severed its legs, the offering is disqualified because some of the blood collected is from the legs, which are outside the courtyard.

The Gemara asks: If he severed its legs and thereafter slaughtered it, is the offering fit? But isn’t he sacrificing a blemished animal? Rather, say: If one slaughtered the animal while it stood wholly in the courtyard, and afterward its legs moved beyond the edge of the courtyard, and then he severed its legs and thereafter collected the blood, the offering is fit. But if he collected the blood and thereafter severed the animal’s legs, the offering is disqualified, since the blood from the legs is mixed with the other blood of the animal.

The Gemara challenges: If he severed its legs and thereafter collected the blood, is the offering fit? But doesn’t Rabbi Zeira say: If one slits the ear of a firstborn animal with the knife after slaughter, creating a blemish, and thereafter collected its blood from the neck, the offering is disqualified, as it is stated: “And the anointed priest shall take from the blood of the bull” (Leviticus 4:5)? The verse indicates that the bull must be at the time of collection of the blood as it already was before slaughter, without a blemish.

Rav Ḥisda says that Avimi says: Rabbi Ami is not referring to a case where one severs the entire leg. Rather, one cuts the flesh of the limb until he reaches the bone, leaving the bone intact. This is not considered a blemish, and the animal remains fit for sacrifice.

The Gemara suggests: Given that if he collected the blood and thereafter severed the animal’s legs, the offering is disqualified, perhaps you can conclude from it that blood absorbed in the limbs of an animal is considered blood, such that it disqualifies the offering because this blood left the Temple courtyard.

The Gemara responds: Perhaps the offering is disqualified because of the animal’s fat that is mixed with the blood in the legs. This is considered to be like meat of the offering that has left the Temple courtyard, which also disqualifies the offering.

The Gemara suggests: If so, perhaps you can conclude another halakha from it: In the case of meat of offerings of lesser sanctity that left the Temple courtyard before the sprinkling of the blood, the offering is disqualified, even though the meat of such offerings may be eaten outside the Temple after the blood has been sprinkled.

The Gemara responds: Perhaps the halakha was stated only with regard to offerings of the most sacred order, whose meat must be eaten inside the Temple courtyard. It proves nothing about offerings of lesser sanctity.

The Gemara suggests: Come and hear a proof from that which the Sages taught in a baraita: With regard to offerings of the most sacred order, their slaughter is in the north of the Temple courtyard, and collection of their blood in a service vessel is in the north. If one stood in the south and extended his hand into the north and slaughtered the offering there, his slaughter is valid. If he collected the blood in a similar manner, his collection is not valid. If he inserted his head and most of his body into the north of the courtyard and collected the blood there, it is as if his entire body entered the north. If he slaughtered the animal and it then convulsed and left the north to the south and then returned to the north, it remains fit.

The baraita continues: With regard to offerings of lesser sanctity, their slaughter is anywhere inside the Temple courtyard, and collection of their blood in a service vessel is anywhere inside the Temple courtyard. If one stood outside and inserted his hand into the courtyard and slaughtered the offering there, his slaughter is valid. If he collected the blood in a similar manner, his collection is not valid. And if he inserted his head and most of his body into the courtyard and collected the blood, it is as if he had not entered it at all. If he slaughtered the animal and it then convulsed and left to the outside of the courtyard and returned, it is disqualified. The Gemara infers: Conclude from this baraita that in cases of meat of offerings of lesser sanctity that left the Temple courtyard before the sprinkling of the blood, the offerings are disqualified.

The Gemara responds: Perhaps the baraita is referring to the tail, the diaphragm, and the two kidneys of offerings of lesser sanctity, which are all burned on the altar. Since these portions are never meant to leave the Temple courtyard, they are disqualified if they leave even momentarily. It may still be that the remaining meat of such offerings is not disqualified.

§ Shmuel’s father raised a dilemma before Shmuel: If the offering was standing inside the Temple courtyard and its legs were outside, what is the halakha? May one slaughter it?

Shmuel said to him: It is written: “That they may bring them to the Lord” (Leviticus 17:5), indicating that the offering may not be slaughtered unless all of it is inside.

His father asked him further: If one suspended the animal in the air and slaughtered it, what is the halakha? Shmuel said to him: It is valid. His father said to him: You are mistaken. We require that the slaughter occur on the side of the altar (see Leviticus 1:11), and this is not considered to fulfill that requirement.

His father asked him further: If the one slaughtering the animal was suspended in the air and slaughtered the offering while it was on the ground, what is the halakha? Shmuel said to him: It is not valid. His father said to him: You are mistaken. We require only that the slaughter occur on the side of the altar, but not that the one who slaughters be on the side of the altar.

His father asked him further: If the priest was suspended in the air and collected the blood of the offering in that position, what is the halakha? Shmuel said to him: It is valid. His father said to him: You are mistaken. This is not a normal manner of ministration.

His father asked him further: If the priest suspended the offering in the air after slaughter and collected its blood, what is the halakha? Shmuel said to him: It is not valid. His father said to him: You are mistaken. We require only that the slaughter occur on the side of the altar, but not that collection of the blood occur on the side of the altar.

Abaye said: With regard to offerings of the most sacred order, in all of those cases the offerings are disqualified, except for the case where one was suspended in the air and slaughtered the animal. With regard to offerings of lesser sanctity, in all of those cases the offerings are fit, except for the case where the priest was suspended in the air and collected the blood.

Rava said: What is different about a case where one suspended the animal and collected the blood of an offering of lesser sanctity, such that the offering is fit? Perhaps it is because the air inside the Temple courtyard is considered to be inside the courtyard for purposes of the service. But if so, then with regard to offerings of the most sacred order as well, let one say that air in the north of the Temple courtyard is considered to be in the north for purposes of the service.

Rather, Rava says: Both with regard to offerings of the most sacred order and with regard to offerings of lesser sanctity, they are fit in all of those cases except where one suspended the animal and slaughtered it in the case of offerings of the most sacred order, because the Torah mandates that such offerings be slaughtered on the side of the altar. And the offerings are also disqualified where the priest was suspended in the air and collected the blood, both with regard to offerings of the most sacred order and with regard to offerings of lesser sanctity, since this is not a normal manner of ministration.

Rabbi Yirmeya raised a dilemma before Rabbi Zeira: If the priest was inside and his fringes, i.e., his hair, were outside, and he collected the blood, what is the halakha? Rabbi Zeira said to him: Did you not say that the verse: “That they may bring them to the Lord” (Leviticus 17:5), indicates that an offering may not be slaughtered unless all of it comes inside? Here, too, the verse states with regard to the priests: “When they go into the Tent of Meeting” (Exodus 28:43), indicating that the priest may not perform rites unless all of him comes into the Tent of Meeting.

MISHNA: If the priest placed the blood upon the ramp leading up to the altar, or if he placed it on the wall of the altar in an area that is not opposite the base of the altar, i.e., in those parts of the altar where there is no foundation; or if he placed the blood that is to be placed below the red line that runs along the middle of the altar, e.g., the blood of a burnt offering, above the red line, or if he placed the blood that is to be placed above the red line, e.g., the blood of a sin offering, below the red line; or if he placed the blood that is to be placed inside the Sanctuary, i.e., on the golden altar or in the Holy of Holies, outside the Sanctuary on the external altar, or if he placed the blood that is to be placed outside the Sanctuary inside the Sanctuary, in all these cases the offering is disqualified. Nevertheless, there is no liability for karet for one who partakes of these offerings.