זבחים לט ע"ב

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף לט - ב

"כאשר עשה לפר" - זה פר כהן משיח, האמור בפרשה שלעיל, וכיון שלא כפל בו דין מתנותיו, לימד בזה שחיסור אחת מהן מעכבת. [כאן דרשה הגמרא את תיבת "לפר", שהרי "כאשר עשה" כבר נדרש לעיל].

"החטאת" אלו שעירי עבודת כוכבים, שדינם כפר העלם דבר, ונתרבו בזה לענין הזאה על הפרוכת ועל מזבח הזהב, ולענין שריפתם חוץ לשלש מחנות, שדינים אלו לא נתפרשו בהם במקומם.

יכול שאני מרבה אף את שעירי הרגלים, ושעירי ראשי חדשים, ואף אלו ינתן דמם בפנים, ^[8] וישרפו? ^[9] תלמוד לומר "כן יעשה לו" לזה יעשה כן, ולא לאחר! ומה ראית לרבות את אלו, שעירי עבודת כוכבים, ולהוציא את אלו, שעירי הרגלים וראשי חדשים?

אחר שמצינו שריבה הכתוב מצד אחד, ומיעט מצד אחד, מרבה אני את אלו שעירי עבודת כוכבים להיות כתורת פר העלם דבר, משום שהם מכפרין על עבירת מצוה ידועה, שנודעה לחוטא שחטא בה, וכמו פר העלם דבר הבא אף הוא על עבירת מצוה ידועה, ומוציא אני את אלו, שעירי הרגלים וראשי חדשים, שלא יהיו שוים לפר העלם דבר כיון שאין הם מכפרין על עבירת מצוה ידועה. שהרי הם באים לכפר על טומאת מקדש וקדשיו על מי שנכנס למקדש בטומאה, ולא ידע קודם כניסתו שנטמא, ואף לאחר יציאתו לא נודע לו שנכנס בטומאה, ואינם דומים לפר העלם דבר בכפרתו.

"וכפר עליהם הכהן" אף על פי שלא סמכו הזקנים את ידיהם על ראש הפר, כפי שנצטוו שם בפרשה.

"ונסלח ^[10] להם" אף על פי שלא נתן את השירים של הדם ליסוד מזבח החיצון, והוצרכנו לדרשה זו, שהיה מקום לומר, כיון ששנה הכתוב לעכב בכל מתנותיו, שמא אף כלפי שיריים נאמר כן, ולכך מיעטו הכתוב.

ומה ראית לפסול אם חיסר בהזאות, ולהכשיר בהעדר סמיכה ושפיכת שירים? ^[11]

אמרת, פוסל אני כשחיסר בהזאות משום שמעכבות הן בכל מקום, כפי שמבואר לקמן לגבי פרה אדומה וקרבן נגעים, ^[12] ומכשיר אני כשחיסר בסמיכה ושפיכת שירים, שאין חיסורם מעכבות בכל מקום, שהרי סמיכה אינה מעכבת כלל, ושפיכת שיריים בחטאת החיצונה לדברי הכל אינה מעכבת.

הערות

^[8] הקשה השיטה מקובצת, כיון שנאמר לגבי מזבח הפנימי "וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה", והיינו שכפרה זו לא תהיה אלא אחת בשנה, כיצד סברה הגמרא, שיהיו שעירי הרגלים ניתנים בפנים? והרי אם נאמר כך, נמצא מזבח פנימי מכפר כמה פעמים בשנה! ? ואמנם, מצינו שפר כהן משיח, ופר העלם דבר, וכן שעירי עבודת כוכבים, ניתן דמם בפנים, מכל מקום, אלו באים על חטא, ואינם קבועים, ומה שאין כן שעירי הרגלים, שקבועים הם! ? ותירץ, מה שנאמר לגבי מזבח הפנימי "אחת בשנה", אינו בא למעט קרבנות אחרים, אלא בא להשמיענו ששעיר יום הכיפורים, מכפר כפרה אחת, ואינו מכפר שתי כפרות.

^[9] הקשו התוס' [ד"ה ושעירי], הרי שעירי ראשי חדשים נאכלים, ואינם נשרפים וכפי שנאמר "ואת שעיר החטאת דרש דרש משה" על כך שלא אכלוהו, ואם כן כיצד היה מקום לרבות את אלו שיהיו נשרפים? ותירצו, שעל זה באה הגמרא לשאול, מדוע לא דרש משה מפסוק זה שיהיו שעירי ראשי חדשים נשרפים. ובשיטה מקובצת כתב, שלא שאלה הגמרא אלא על דמם שיהיה ניתן בפנים.

^[10] הקשה השפת אמת, לעיל [לח א] מבואר, ש"וכפר" נצרך לגופו, ורק משום שנאמר גם "ונסלח" הרי הוא מיותר, ואם כן, כיצד זה דורשת כאן הגמרא גם "וכפר" וגם "ונסלח"? ותירץ, על פי המבואר בגמרא לקמן [מא א], שמבואר שם, שפר העלם דבר מוזכר בפרשת קרבנות עבודת כוכבים, שנאמר שם "על שגגתם" זה פר העלם דבר, וכיון שנאמר שם "ונסלח להם כי שגגה היא" הרי זה מוסב אף על פר העלם דבר, וממילא כפרה וסליחה הכתובים בפרשת פר העלם דבר, מיותרים לדרשה.

^[11] משמע שהיה מקום לומר להיפך, שהזאות אינן מעכבות, ושפיכת שיריים מעכבת, וכתב הקרן אורה, שזהו כשיטת רבנו תם, הסובר, שיש תנא האומר, ששפיכת שיריים חיצונים מעכבת, אע"פ שהזאת דם החיצון אינו מעכב, ואם כן, סברה הגמרא שהוא הדין בדמים הפנימיים. ובאופן אחר כתב, כיון שיש כאן מיעוט וריבוי, הרי שהדבר הקל אותו יש למעט, וזהו ששאלה הגמרא, איזו קולא מצאת בשפיכת שיריים שמיעטת אותו מדין עיכוב, אשר לא מצאת בהזאות.

^[12] כן כתב רש"י, והיינו שבפרה ונגעים מצינו שכל שבע ההזאות מעכבות. והקשה הטהרת הקודש, הרי מה שהביאה הגמרא לקמן, שמצינו מתן שבע שמעכב, היינו ביחס למתן ארבע, שמשום כן לא ניתן ללמוד דין עיכוב בהן ממתן שבע, אבל ביחס לדין שפיכת שיריים, דיינו אם נאמר, שחומרת דין ההזאות הינה בזה, שבדין הזאות יש עיכוב לכל הפחות במתנה אחת, ומה שאין כן שפיכת שיריים שאינה מעכבת כלל! ? ועוד, הרי אף לאחר שמצינו בפרה ובנגעים חומרת מתן שבע משפיכת שיריים, עדיין צריכים אנו לזה שמתנה אחת מעכבת, שאם לא כן, יקשה, מדוע לא נמעט מתן ארבע מדין עיכוב, ונרבה שפיכת שיריים לעיכוב! ? ואמנם, התוס' בד"ה [ומכשיר אני] ביאר קושיית הגמרא, שבהזאות לא מצינו בשום מקום שלא יעכבו, והיינו שלכל הפחות מתנה אחת מעכבת.

"כאשר עשה לפר" (ויקרא ד, כ), "לפר" — זה פר כהן משיח, ללמד שגם כל מתנותיו מעכבות, "החטאת" (ויקרא ד, כ) — אלו שעירי עבודה זרה שמביא הציבור על העלם דבר בעבודה זרה, ללמד שדין עשייתם כפר העלם דבר, שנותן מדמו בפנים ובשרו נשרף. יכול שאני מרבה לענין זה אף שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים שגם הם חטאות של ציבור, שייעשו בפנים, ככל דיני פר העלם דבר של ציבור? תלמוד לומר: "כן יעשה לו" (ויקרא ד, כ) למעט: דווקא לו ולא לאחר.

ושואלים: ומה ראית לרבות את אלו, שעירי עבודה זרה, ולהוציא את אלו, שעירי רגלים ושעירי ראשי חדשים? ומשיבים: אחר שריבה הכתוב ומיעט, מרבה אני את אלו (שעירי עבודה זרה) שמכפרין על עבירת מצוה ידועה עבודה זרה, כמו פר העלם דבר, שבא על שגגת הוראה של הסנהדרין לאחר שנודעה להם טעותם, ומוציא אני אלו (שעירי הרגלים וראשי חדשים) שאין מכפרין על עבירת מצוה ידועה, אלא על טומאת מקדש וקדשיו שלא נודעה.

וממשיכה הברייתא בענין פר העלם דבר: "וכפר" (ויקרא ד, כ) — לרבות אף על פי שלא סמך כלומר, למרות שלא סמכו הזקנים ידיהם על ראש הפר, "ונסלח" — אף על פי שלא נתן שירים ליסוד.

ושואלים: כיון שהפסוק אינו מפרש במה בא הריבוי ובמה המיעוט, ומה ראית לפסול בשבע הזאות ולומר שהן מעכבות מ"ועשה... כאשר עשה", ולהכשיר בסמיכה ושירים מ"וכפר" ו"ונסלח"?

ומשיבים: אמרת [אומר אתה]: פוסל אני בשבע הזאות שמעכבות בכל מקום (כאשר יבואר להלן), ומכשיר אני בסמיכה ושירים שאין מעכבות בכל מקום, וסברה היא לומר שלא יעכבו גם כאן.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

“As he did with the bull” (Leviticus 4:20); this is a reference to the bull for an unwitting sin of the anointed priest, teaching that all of the sprinklings of the blood of this bull are also indispensable. “A sin offering”; these are the goats for an unwitting communal sin of idol worship, teaching that they are offered in the same manner as the bull for an unwitting communal sin, their blood being sprinkled in the Sanctuary and their flesh burned. One might have thought that I should include also the goats of the Festivals and the goats sacrificed on the New Moons, which are communal offerings as well, i.e., that their service should be performed inside the Sanctuary like that of the bull for an unwitting communal sin. Therefore, the verse states: “So shall he do with this” (Leviticus 4:20), which indicates that this service is performed only with this animal and not with the goats of the Festivals or the goats of the New Moons.

The Gemara asks: And what did you see to include these goats for an unwitting communal sin of idol worship and to exclude those goats sacrificed on the Festivals and the New Moons? The Gemara answers: After noting that the verse included some offerings and excluded others, one can say: I include these goats for an unwitting communal sin of idol worship, as they atone for the known transgression of a mitzva, i.e., idol worship, and therefore they are similar to the bull for an unwitting communal sin, which is brought for an erroneous ruling of the Sanhedrin with regard to a specific mitzva. And I exclude those goats sacrificed on the Festivals and the New Moons, as they do not atone for the known transgression of a mitzva, but rather they atone for the unwitting defilement of the Temple or its sacrificial foods.

The baraita resumes its interpretation of the verse. “And the priest shall make atonement”; this teaches that atonement is achieved even if the Elders did not place their hands on the head of the bull as they are commanded to do (see Leviticus 4:15). “And they shall be forgiven”; this teaches that atonement is achieved even if the priest did not place the remainder of the blood on the base of the altar, as is required (see Leviticus 4:7).

The Gemara again asks: And as the verse does not specify which aspects of the service are included and which are excluded, what did you see to disqualify the offering in the case of the seven sprinklings; how did you derive that the phrase “And he shall do…as he did” teaches that the seven sprinklings are indispensable? And what did you see to render the offering fit in the absence of placing hands on the head of the offering and pouring out the remainder of the blood on the base of the altar, based on the words “And the priest shall make atonement…and they shall be forgiven”?

The Gemara answers: You should say the following logical argument: I disqualify the offering in the absence of the seven sprinklings, as these seven sprinklings are indispensable in all cases, as will be explained (40a), and I render the offering fit in the absence of placing hands on the head of the offering and in the absence of the pouring of the remainder of the blood onto the base of the altar, as these are not indispensable in all cases, and therefore it is reasonable to conclude that they are not indispensable here either.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

רש"י ד"ה שמכפרים על עבירת מצוה ידועה. כמותו ששניהן כו'. כצ"ל:

גמ' אמרת פוסל אני בהזאות כצ"ל:

רש"י ד"ה אלו וכו' לפי שבמקומן לא נתפרשו הלכותיהן וכו' כצ"ל:

תוס' ד"ה לפר וכו' ומיהו פירש"י אין נראה לר"ת. עיין לקמן דף מז ע"ב תוס' ד"ה אלו ואלו:

כאשר עשה (לדם) לפר. לאו כאשר עשה קדריש שהרי כבר סירסו ודרשו אלא לפר קדריש: זה פר כהן משיח. האמור בפרשה העליונה ולא נכפל לכך חזר והקישן יחד שלימד עיכוב חיסור מתנותיו מזה: אלו שעירי עבודת כוכבים. להביאן בדין פר העלם דבר ליטעון הזיה על הפרוכת ועל מזבח הזהב ולישרף חוץ לשלש מחנות לפי שבמקומו לא נתפרשו הלכותיו בפרשת שלח לך: יכול שאני מרבה שעירי הרגלים וראשי חדשים. להיות פנימים ונשרפין: ת''ל כן יעשה לו. לזה ולא לאחר: מרבה אני שעירי עבודת כוכבים. לתורת פר העלם דבר: שמכפרין על עבירת מצוה ידועה. כמותו ששניהם באין על חטא הידוע ומוציא אני של רגלים שלא יהיו שוין לו שהרי אין דומין לו בכפרתו שאלו באין על טומאת מקדש וקדשיו שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף שנטמא ונכנס למקדש ואינו מכיר ולא הודע לו לא טומאתו ולא כניסתו כדאמרינן בשבועות (דף ב.): וכפר. וכפר מכל מקום: אע''פ שלא סמכו. עליו זקנים: ונסלח אע''פ שלא נתן שירים. ליסוד מזבח החיצון דלא תימא הואיל וכתיבא בה בהדיא כפילה דועשה כאשר עשה נמי עלייהו קאי הילכך מעטינהו קרא: שמעכבות בכל מקום. כדמפרש לקמיה בפרה ובנגעים: סמיכה לא מעכבת בעלמא. כדאמרינן בפרק קמא וסמך ונרצה וכי סמיכה מכפרת וכו': שפיכת שירים לא מעכבא. בחטאת החיצונה לדברי הכל:

הימנו והא ליכא למימר דלהכי הדר ואקשינהו להא מילתא דהא קרא כפרה כתיב ביה וכפר עליהם ואימורין לא מעכבי כפרה משמע לפי' דאי הוה מצינו לאוקומי לעבודת דם לא הוה מוקמינא ליה לכפול בהזאות וקשה לר' שמעון בסמוך קמיבעי למימר דאיצטריך כן יעשה למתן ארבע (אפ''ה מצי נמי לכפול בהזאה דועשה לכפול כל מה דאמר בענין אתא) דלא כתב מתן ד' בהעלם דבר ומקרנות דכהן משיח למד ואם כן אימא איצטריך ועשה כאשר עשה למתן ד' וא''כ מנא ליה לכפול בהזאות לכך נראה דועשה לכפול לכל מה שאמור בענין אתיא וא''ת א''כ מצי נמי קאי אמתן ד' לכפול בהזאות דועשה לכפול כל מה דאמר בענין אתיא וי''ל דועשה לא משמע להוסיף בפר העלם שתי מתנות הכתובות בכהן משיח דאין ניכר שיהא חסר שום הזאה אלא הנך שתים דפר העלם היינו אותן שתים דמשיח וקשה דילמא ועשה כאשר עשה אתי לאת בדם וטבילה דלא כתיב בפר העלם וכתיב בפר כהן לפירוש רש''י ולא לכפול בהזאות י''ל דאת בדם וטבילה אין זה חסרון עבודה אלא תיקון עבודה ולא שייך בהו ועשה כאשר עשה. ברו''ך: לפר זה פר יום הכפורים. לקמן אמר לא נצרכא אלא לאת בדם וטבילה אבל לעכב לא איצטריך דחוקה כתיבא ביה וגם וכלה וכפר דרשינן מיניה אם כלה כפר ותימה ולמה ליה ועשה לכפול בהזאות תיפוק לי מדאיתקש לפר יום הכפורים ועוד קשה דלרבי יהודה דריש לקמן וכלה מכפר אם כלה כיפר ואם לא כלה לא כיפר לומר דמתנות יום הכפורים מעכבות תיפוק לי מהיקישא דפר העלם דבר ומיהו לההוא לישנא דאמר בפרק איזהו מקומן (לקמן דף נב:) ופרק הוציאו לו (יומא דף ס:) דלרבי יהודה שירים מעכבים ניחא אבל להאי דאמר משמעות דורשין איכא בינייהו ושירים לא מעכבי לרבי יהודה קשה דלעכב בהזאות לא צריך וכלה מכפר דמפר העלם נפקא ויש לומר דאיצטריך וכלה לשבע הזאות שעל טהרו דליתנהו בפר העלם (תוספות עד ושעירי ראשי חדשים) ואם תאמר היא גופה נילף בפר העלם דבר בהיקישא וכ''ת דפר יום הכפורים הוא דאיתקש לפר העלם דבר ולא פר העלם לפר יום הכפורים הא ליתא דהא ילפינן יותרת ושתי הכליות בפר העלם מפר כהן משיח דאתו מייתורא דהאי קרא וכן לר''ש בסמוך ילפינן ארבע מתנות בהעלם מכהן משיח הכי נמי נילף עיכובא בהעלם מפר יום הכפורים הילכך נראה לי ועשה דאתי לעיכובא ללמד בכהן משיח ושעירי עבודת כוכבים דכתיבי בהאי קרא מייתורא לומר דמתנותיהם מעכבי דקרבנות דאתי מריבויא דהאי קרא לא ילפינן זה מזה אבל לפירוש רש''י דלקמן אינו יכול להיות תירוץ זה דפירש את בדם לא כתב בהעלם כי אם בכהן משיח וילפינן יום הכפורים ממשיח וכיון דקרבנות דאתו מריבויא גמרינן מהדדי אם כן לישתוק מועשה וניגמר עיכובא מכולהו מפר יום הכפורים מיהו פרש''י אין נראה לר''ת כדמפרש לקמן. ברו''ך. ועוד נ''ל דודאי פר העלם לא ילפינן עיכובא מפר יום הכפורים שהרי אותן פרשיות רחוקות זו מזו אבל פר העלם מפר כהן משיח ילפינן שפיר ליותרת ולשתי הכליות למתן ארבע שסמוכות הפרשיות זו אצל זו. ברוך. לפירוש זה ניחא דלהכי לא ילפינן שבע על טהרו מפר יום הכפורים לפי שהפרשיות רחוקות זו מזו אבל להכי מהני לפר דמיותר למידרש יום הכפורים דילפינן ביה דינין של העלם ולפירוש רש''י נמי דילפינן פר העלם שפיר מפר כהן משיח הא דלא ילפינן שבע דעל טהרו ושמונה דעל הפרכת בפר העלם מפר יום הכפורים היינו טעמא כיון דכתיב ביה והזה שבע על הפרכת וגם ונתן על קרנות אם הוספת לא נתקיים הפסוק ונראה הפסוק שקר אבל ארבע דילפינן בקרנות ממשיח משום דקרנות משמע שפיר טובא לכל הקרנות אחת דהיינו ארבע ובשעירי עבודת כוכבים דיליף משל העלם ויהבינן שבע דעל הפרכת מהיקשא וכן שעירי הרגלים אי לאו מיעוטא משום דלא נכתב בהו כלל עבודת דם אלא כתובין סתם וא''כ אין זה סתירת פסוק ובאימורין דכתיב כל חלבו ואנן מוסיפין יותרת ושתי כליות משום דליכא שום הקטרה בלא יותרת ושתי הכליות. ברו''ך: ושעירי ראשי חדשים. ואם תאמר והיאך יכול לרבותו והלא חטאת דראש חדש נאכל היה כדכתיב דרש דרש משה והנה שורף ויש לומר שעל זה הוא בא לדקדק דנידרוש משה מהכא שיהא בשריפה כפנימים: וכפר אע''פ שלא סמך. אע''ג דלא מעכבא בעלמא הוה אמינא דמעכבא הכא כדפי' בקונטרס משום דועשה כאשר עשה עלייהו קאי ומיהו להקטרת אימורים לא איצטריך דלא מעכבי בשום מקום דאחר שהוכשר יחזור ויפסל ולא דמי לסמיכה דהויא קודם עבודת הדם ושיריים נמי עבודת הדם נינהו ומעכבי לכמה תנאי: ונסלח אע''פ שלא נתן שירים. וא''ת תיפוק לי מהא דדרשינן בפרק איזהו מקומן (לקמן דף נב:) בפר כהן משיח ואת כל הדם ישפך נתקו הכתוב ועשאו שירי מצוה לומר שירים אין מעכבין וה''נ נדרוש ישפך דפר העלם ויש לומר דהני מילי בפר כהן משיח כדפרישית לקמן בקונטרס דדריש מדשינה בהילוך לשונו שבכל העבודות של כהן משיח כתיב ולקח והזה ונתן וכאן לא כתיב ושפך את דמו (על) [אל] יסוד אלא בסתם ישפך שינה במשמעו לנתקן אבל הכא בפר העלם לא שינה הכתוב דהא כתב נמי יתן להכי איצטריך ונסלח מדאיתקש פר כהן משיח לפר העלם לא מצי למילף התם דלא מעכבי כיון דשינה עליו הכתוב כדקאמרת התם ק''ו לפר כהן משיח מעתה יכול יעכבנו דמאי דכתב בגופיה הוי כאילו שנה לעכב כיון דאפילו לא הוה כתב אתי מק''ו וקשיא לי דונסלח בפר העלם למה לי נילף מכהן משיח דשירים לא מעכבי וכי תימא לא ילפינן קולות הא ילפינן קולות בסמוך אמין דלא חייץ. ברו''ך: ומכשיר אני בסמיכה ושירים שאין מעכבין בכל מקום. דלכל הפחות חטאות החיצונות מודו כולי עלמא דשירים לא מעכבי אבל להזאות לא אשכחן בשום מקום שלא יעכבו ולפירוש רבינו תם דאיכא תנא דאמר שירים החיצונים מעכבי קשה לההוא תנא מנא לן לפסול בהזאות ולהכשיר בשירים ושמא לא דריש ונסלח תדע דלמאן דאמר נמי שירים הפנימים מעכבי על כרחין בכל פנימים קאמר מדקאמר מחלוקת בשירים הפנימים אבל בשירים החיצונים כו' ולא קאמר מחלוקת בשירים דיוה''כ אבל בשאר פנימים לא מעכבי:

דף לט - ב

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד