זבחים מב ע"א

אבל דמים הניתנין בפנים, בקדש הקדשים, על הפרוכת ועל המזבח הפנימי, כגון ארבעים ושלש מתנות של פר ושעיר של יום הכיפורים, ואחד עשר מתנות של פר כהן משיח, ואחד עשר של פר העלם דבר של ציבור, אם פיגל בין בראשונה ובין בשניה ובין בשלישית כלומר, בכל אחת מסדרת הזאות שיש בהם, כגון בפר יום הכיפורים — בקדש הקדשים, על הפרוכת, ועל מזבח הזהב, ר' מאיר אומר: פיגול הוא, וחייבין עליו כרת, וחכמים אומרים: אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר.

קתני מיהא [שנה על כל פנים]: פיגל בין בראשונה בין בשניה בין בשלישית, ופליג [וחולק] ר' מאיר. ואם כשפיגל בשניה או בשלישית הוא פיגול, משמע שהוא סבור שמפגלים בחצי מתיר. שלא כהבנת ריש לקיש, הסבור שלדעתו הוא פיגול רק כשעשה את הראשונה בפיגול, והשאר נעשה על דעת ראשונה!

אמר רב יצחק בר אבין: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — לא שפיגל בעבודת ההזאה, שיש בה חצאי מתיר, אלא כגון שפיגל בשחיטה שלאחר שנתן דם הפר בפנים נשפך הדם, והוצרך לשחוט פר נוסף, כדי להזות על הפרוכת. ופעם נוספת הוצרך לשחוט לצורך הזאות על המזבח. דחד מתיר [שהשחיטה מתיר אחד] הוא, ובכל פעם פיגל בעבודה שלימה, ולא בחצי מתיר. ומקשים: אי הכי [אם כך], מאי טעמא דרבנן [מה הטעם של החכמים] שאמרו שאינו פיגול?

אמר רבא: מאן [מי הם] חכמים אלה — שיטת ר' אליעזר היא, דתנן [ששנינו במשנה] לענין איסור הקרבה בחוץ: הקומץ, והלבונה, והקטורת, ומנחת כהנים, ומנחת כהן משיח, ומנחת נסכים, כל אלו, שדינם ליקרב על המזבח, שהקריב מאחת מהן אפילו כזית בחוץ — הרי זה חייב, שהקטרה שיש בה שיעור כזית הקטרה שלימה היא, ור' אליעזר פוטר עד שיקריב את כולן. הרי לשיטתו, אף שעשה עבודה שלימה לעצמה, הואיל ואין העבודה נגמרת בה — אינו חייב עליה. וכך הוא לגבי שחיטה של כל אחד מן הפרים, לצורך כל אחת מסדרת ההזאות, אין בה כרת עד שיפגל בכולן. ומקשים: כיצד יכול אתה לפרש כן את דעת ר' אליעזר לגבי הזאות הדם?

והאמר [והרי אמר] רבא: ומודה ר' אליעזר בדמים שחייב אפילו העלה מקצת מן הדם בחוץ. דתנן [ששנינו] במשנה, ר' אליעזר ור' שמעון אומרים: אם נשפך דם הקרבן (פר או שעיר של יום הכיפורים) אפילו באמצע מחזור אחד של הזאות (כגון של הפרוכת) ושחטו קרבן חדש, ממקום שפסק כשנשפך הדם — משם הוא מתחיל וממשיך ומשלים את המתנות. משמע שלדעתו כל אחת מהזאות הדם עומדת לעצמה ומפגלים בה, וזו בוודאי אינה דעת חכמים החולקים על ר' מאיר בברייתא!

אלא אמר רבא: לדעת ריש לקיש, הכוונה בברייתא אינה שפיגל בראשונה או בשניה או בשלישית, אלא כגון שפיגל בראשונה (בקודש הקדשים), ושתק בשניה (בפרוכת), וחזר ופיגל בשלישית (במזבח הזהב).

ויש בה חידוש לדעת ר' מאיר, הסבור שהעושה על דעת ראשונה עושה, כי מהו דתימא [שתאמר]: אי סלקא דעתך [אם עולה על דעתך] שבמתנה השניה על דעת ראשונה הוא ממשיך לעשות, מיהדר פיגולי [לחזור ולפגל] במפורש בשלישית למה לי? ומן הסתם לא פיגל בשניה — על כן קא משמע לן [משמיע לנו] שבכל זאת אנו רואים את השתיקה במתנה השניה כהמשך המחשבה הראשונה. מתקיף לה [מקשה על כך] רב אשי: מידי [כלום] "שתק בשניה" קתני [שנה שם]? והרי זהו עיקר החידוש לפי הסברו של רבא!

אלא אמר רב אשי: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — כגון שפיגל בראשונה (בקודש הקדשים) ובשניה (על הפרוכת) ובשלישית (על קרנות המזבח), ואת ההמשך עשה בשתיקה, מהו דתימא [שתאמר]: אי סלקא דעתך [אם עולה על דעתך] שכל העושה על דעת ראשונה הוא עושה, מהדר פיגולי בכל חדא וחדא [לחזור ולפגל בכל אחת ואחת] למה לי? קא משמע לן [משמיע לנו] שאין זה נימוק מספיק, ועדיין רואים אותו כעושה על דעת מחשבה ראשונה.

But with regard to the blood placed inside, i.e., in the Holy of Holies, on the Curtain, and on the inner altar, e.g., the forty-three presentations of the blood of the bull and goat of Yom Kippur, and the eleven presentations of the blood of the bull for an unwitting sin of the anointed priest, and the eleven presentations of the blood of the bull for an unwitting communal sin, if in those cases the priest had an intention that can render the offering piggul, whether during the first set of presentations, whether during the second set, or whether during the third set, i.e., in any of the requisite sets of presentations, Rabbi Meir says: The offering is piggul and one is liable to receive karet for its consumption. And the Rabbis say: There is no liability for karet unless he had an intention that can render the offering piggul during the performance of the entire permitting factor.

In any event, this baraita teaches: If the priest had an intention that can render the offering piggul, whether during the first set of presentations, whether during the second set, or whether during the third set, and yet Rabbi Meir disputes the ruling of the Rabbis and says that the offering is piggul. If the priest’s intent renders the offering piggul whether it was during the first, second, or third set of presentations, evidently Rabbi Meir’s ruling must be based on the consideration that one can render an offering piggul during half a permitting factor. According to Rabbi Shimon ben Lakish’s claim that Rabbi Meir’s reason is that anyone who performs an action performs it with his initial intent, the offering shoud be piggul only if the first set of presentations was performed with an improper intention while the rest were performed silently.

Rav Yitzḥak bar Avin says: What are we dealing with here? We are not dealing with a case of a priest who had improper intention in the presentations themselves, where the issue of half a permitting factor is relevent. Rather, we are dealing with a case where he had an improper intention that can render the offering piggul during the act of slaughter. In other words, after presenting the blood of the bull inside the Sanctuary, the rest of the blood spilled, and he had to slaughter another bull so that he could continue with the presentations, this time on the Curtain. The reason for Rabbi Meir’s ruling is that the act of slaughter is one permitting factor, and therefore the priest’s improper intent involved an entire service, not half a permitting factor. The Gemara asks: If so, what is the reason for the ruling of the Rabbis?

Rava says: Who are these Rabbis? This is the opinion of Rabbi Eliezer, as we learned in a mishna (109b): With regard to the handful of a meal offering, and the frankincense, and the incense, and the meal offering of priests, and the meal offering of the anointed priest, and the meal offering brought with the libations that accompany animal offerings, in a case where one sacrificed even an olive-bulk from any one of these, which should be sacrificed on the altar, outside the Temple, he is liable, as the burning of an olive-bulk is considered a proper burning. And Rabbi Eliezer deems him exempt unless he sacrifices the whole of any one of these items outside the Temple. This indicates that according to Rabbi Eliezer even when one performs a proper action he is not liable unless he completes the service. The same should apply to the slaughter of different bulls for different sets of presentations; one should be liable only if he rendered each of them piggul.

The Gemara raises a difficulty: How can you explain Rabbi Eliezer’s opinion with regard to the presentation of the blood in this manner? But doesn’t Rava say: And Rabbi Eliezer concedes with regard to blood that even one who sacrifices part of the blood outside the Temple is liable? As we learned in a mishna (Yoma 60a) that Rabbi Eliezer and Rabbi Shimon say: If the blood of the bull or goat of Yom Kippur spilled, even if this occurred in the middle of one of the sets of sprinklings, and the High Priest slaughtered another animal, nevertheless, from the place that he interrupted that particular rite, when the blood spilled, there he resumes performance of that rite. In Rabbi Eliezer’s opinion, each individual sprinkling in each of these rites is an act in and of itself, and therefore the offering can be rendered piggul through any one of them. This is certainly not the opinion of the Rabbis who disagree with Rabbi Meir in the baraita.

Rather, Rava says: Rabbi Shimon ben Lakish would explain that the baraita does not mean that the priest had an improper intention either during the first set of sprinklings or the second or the third. Instead, this is referring to a case where the High Priest had an improper intention that can render the offering piggul during the first set of sprinklings, in the Holy of Holies, and was silent during the second set of sprinklings, on the Curtain, and again had an improper intention that can render the offering piggul during the third set of sprinklings, on the inner altar. There is a certain novelty in this case according to the opinion of Rabbi Meir, who maintains that anyone who performs an action performs it with his initial intent.

Rava elaborates: Lest you say that if it enters your mind that when the priest performs the second set of sprinklings he does so with his initial intent, i.e., that which he had at the time of the first set of sprinklings, why do I need him once again to have an improper intention that can render the offering piggul during the third set of sprinklings? Doesn’t his explicit intent during the third set of sprinklings indicate that he did not have this intent during the second set of sprinklings? Therefore, the baraita teaches us that this is not so, but rather his silence during the second set is considered a continuation of his initial intent. Rav Ashi objects to this: Is it taught that he was silent during the second set of sprinklings? According to Rava’s interpretation this is the key detail of the case, and yet it is not mentioned in the baraita.

Rather, Rav Ashi said: What are we dealing with here? We are dealing with a case where the High Priest had an intention that can render the offering piggul during the first set of sprinklings, in the Holy of Holies, and during the second set, on the Curtain, and during the third, on the corners of the inner altar. But during the fourth set, the sprinklings on the top of the inner altar, he was silent. Lest you say that if it enters your mind to say that anyone who performs an action performs it with his initial intent, why do I need him once again to have an improper intention that can render the offering piggul during each and every set of sprinklings? Therefore, the baraita teaches us that even so he is considered to have performed all the sprinklings with his initial intent.