דלג לתוכן
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף נח - ב

אלא, בהכרח - רבי יוסי היא! דתניא:  רבי יוסי אומר, זה סימן בידך: כל הניטל בפנים ההיכל לינתן בחוץ על מזבח החיצון אינו ניתן במזבח החיצון אלא בסמוך ביותר לצד פנים, במקום שאין במזבח החיצון מקום אחר הסמוך לפנים יותר ממנו. וכל הניטל בחוץ מעל גבי מזבח החיצון כדי לינתן לפנים בהיכל אינו ניטל ממזבח החיצון אלא במקום הסמוך לפנים, שאין סמוך ממנו לצד פנים!

ומבארינן דברי רבי יוסי: "כל הניטל בפנים לינתן בחוץ" מאי ניהו? אילימא שירים של דם חטאות הפנימיות הניטלות בפנים כדי לשופכם על יסוד מזבח החיצון, למה ליה לרבי יוסי לתת בו סימן שניתנין על היסוד המערבי שהוא הסמוך ביותר לצד פנים, הא בהדיא כתיב בהו "ישפך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד" ומהתם ילפינן למקום שפיכת השירים על היסוד כנגד הפתח!?

ותו פרכינן בדברי רבי יוסי: "כל הניטל בחוץ לינתן בפנים" מאי ניהו? אילימא גחלים של יום הכיפורים שדינם שיהיו ניטלים מעל גבי מזבח החיצון במחתה לצורך הקטרת הקטורת של כהן גדול ביום הכיפורים לפני ולפנים, הא בהדיא כתיב בהו "ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה'", ומדכתיב "מלפני ה'" דרשינן דהיינו סמוך לצד פנים כלומר להיכל, ולמאי בעי רבי יוסי למימר בהו סימנא?

אלא, יש לפרש דברי רבי יוסי שאמר כל הניטל בפנים לינתן בחוץ דאיירי בשני בזיכי לבונה של לחם הפנים שהיו ניטלין בשבת מעל גבי השולחן העומד בפנים ודינן להיות מוקטרים על גבי המזבח החיצון, דגמרי משירים של חטאות הפנימיות שמקומן על גבי מזבח החיצון הוא בסמוך ביותר כנגד הפתח.

והא דאמר רבי יוסי הניטל בחוץ לינתן בפנים איירי בגחלים של קטורת דכל יומא ויומא, שדינן להיות מוקטרים על גבי מזבח הפנימי, דגמרן מגחלים של יום הכיפורים שניטלין מכנגד הפתח.

ומהכא פשטינן דלרבי יוסי כוליה מזבח בצפון היה עומד. ומפרשינן, ומאי קסבר רבי יוסי בברייתא שנתן סימנים? אי קסבר כוליה מזבח בדרום קאי אם כן עשרים ושבע אמות בעי למיתי ולמשוך מקרן מערבית דרומית לצד צפון של המזבח כדי שתהא המערכה מול הפתח. שהרי אורכו של מזבח היה ל"ב אמה וכולו בדרום, ופתח ההיכל היה עשר אמות והיה הפתח באמצע העזרה בדיוק - חמש אמות הצפוניות של הפתח בצפון העזרה וכן חמש אמות דרומיות שלו בדרום. ואם כן, אם עמד המזבח כולו בדרום, עד גבול האמצע של העזרה, היה חציו הדרומי של פתח ההיכל, שהוא חמש אמות, מכוון כנגד חמשת האמות של המזבח הגובלות בקו האמצע, הילכך צריך למשוך כ"ז אמה [27=5-32] מהפינה הדרומית מערבית של המזבח כדי להגיע לאותן חמש אמות המכוונות כנגד הפתח.

ואי נמי נפרש בדברי רבי יוסי דקסבר קדושת היכל ואולם חדא היא וקרינן "לפני ה'" גם כנגד פתח האולם ולא רק כנגד פתח ההיכל, ופתח האולם היה עשרים אמות עשר בצפון ועשר בדרום, אכתי קשה דאם כן עשרים ותרתי אמות בעי למיתי מקרן מערבית דרומית לצד צפון, שהרי רוחב פתח האולם כ' אמה, עשר בצפון ועשר בדרום, וכיון שאורך המזבח ל"ב אמה בעי למשוך כ"ב אמה [22=10-32] כדי שיתקיים דין "לפני ה'".

ואי קסבר רבי יוסי דחציו של מזבח בצפון וחציו בדרום אכתי קשה דאם כן חד סרי אמה בעי למיתי שחציו של מזבח ט"ז אמה, וכשימשוך מקרן מערבית דרומית י"א אמה יהיה בתוך ה' אמות שמול פתח ההיכל.

ואי נמי קסבר קדושת היכל ואולם חדא היא וגם כנגד פתח האולם מיקרי "לפני ה'" ופתח האולם היה עשר בצפון ועשר בדרום, אם כן שית אמה בעי למיתי שהרי חצי המזבח שבצד דרום הוא ט"ז אמה, ופתח האולם הוא עשר אמות. ונמצא שלאחר שנמשוך שש אמות מהפינה הדרומית מערבית של המזבח לכוון צפון יהיה המקום מכוון כנגד פתח האולם [6=10-16].

אלא לאו מדקאמר רבי יוסי דמקום המערכה משוך רק ארבע אמות מקרן מערבית דרומית בעל כרחך משום דקסבר רבי יוסי כוליה מזבח בצפון קאי, ואם כן כל חמש האמות שבקרן מערבית דרומית הם כנגד פתח ההיכל, והא דמקום המערכה הוא רק באמה החמישית, ואין מקרבים אותה יותר לכוון דרום, משום שארבע אמות הדרומיות של המזבח, אי אפשר לסדר עליהם את המערכה וכפי שיבואר מה היה באותם ארבע אמות. והני ארבע אמות הם: אמה יסוד, ואמה סובב, ואמה מקום קרנות, ואמה מקום רגלי הכהנים המיועד להילוך הכהנים על גבי המזבח, ובהם אי אפשר לסדר את המערכה, וקאמר רבי יוסי שיסדר את המערכה מיד באמה החמישית, משום דכי מסגי לקמיה לצד צפון טפי מאמה תו ליכא כנגד הפתח של ההיכל, ולא מקרי "לפני ה'", שהרי כאשר כל המזבח עומד בצפון העזרה נמצא שרק חמש האמות שבקרן דרומית מערבית של המזבח עומדות כנגד חמש האמות הצפוניות של פתח ההיכל, [וסובר רבי יוסי שקדושת אולם לאו כקדושת היכל הוא, ולכן צריך שיהיה מכוון בדוקא כנגד פתח ההיכל] [9].

אמר רב אדא בר אהבה: אפשר לפרש את דברי המשנה במסכת תמיד גם דלא כרבי יוסי דסבר דכוליה מזבח בצפון קאי. דאפשר לפרש דהא מני - רבי יהודה היא!

דתניא רבי יהודה אומר: מזבח - ממוצע ועומד באמצע העזרה, חציו לצפון וחציו לדרום, עשר אמות אמצעיות היו כנגד פתחו של היכל, ואחת עשרה אמה מיכן בצד צפון שלא כנגד הפתח, ואחת עשרה אמה מיכן בצד דרום שלא כנגד הפתח. נמצא מזבח מכוון כנגד היכל וכתליו שרוחב ההיכל כ' אמה ועובי כתלי הההיכל ו' אמה כל כותל וביחד ל"ב אמות שהוא כרוחב המזבח.

ומקשינן על דברי רב אדא בר אהבה: סוף סוף איכא לאקשויי לרבי יהודה כדאקשינן לרבי יוסי: אי קסבר שרק כנגד פתח היכל מקרי לפני ה' אם כן חד סרי אמה מהפינה הדרומית מערבית בעי למיתי וכדפרכינן לעיל לפי הצד דקסבר רבי יוסי מזבח חציו בצפון וחציו בדרום. ואי קסבר נמי קדושת היכל ואולם חדא היא אם כן שית אמה בעי למיתי מקרן המזבח לצד אמצע המזבח כדי שיתקיים דין "לפני ה'", ואם כן אמאי תנינן במתניתין התם דארבע אמות בלבד מושכין לצד צפון?

ומשנינן: מי סברת הני ארבע אמות דתנן במשנתנו דמושכן מקרן המזבח הדרומית מערבית בהדי אמה יסוד ואמה סובב [שאותן ארבע אמות כוללות גם את האמה יסוד ואת האמה סובב]? לא תפרש כן, אלא תפרש שיש למשוך ארבע אמות בר מאמה יסוד ואמה סובב, שהם ביחד ו' אמות מתחלת המזבח, וסבירא ליה לתנא דקדושת אולם והיכל חדא מילתא היא, שמהאמה השביעית של המזבח ועד האמה הכ"ז של המזבח הוי כנגד הפתח של האולם שרוחבו כ' אמה ומקרי לפני ה'.

ומקשינן: אם כן מה הקשה רב אדא בר אהבה לרבי זירא בזה שאמר שהמשנה מתפרשת יפה לרבי יהודה, שאמר מזבח ממוצע באמצע העזרה, והרי אפשר גם להעמיד המשנה הנ"ל של מסכת תמיד כרבי יוסי ולומר שרבי יוסי ג"כ סובר מזבח עומד באמצע העזרה כרבי יהודה, ושוב לא קשה על רבי זירא, וכך מקשינן: ונוקמה למתניתין דמקום מערכה שניה של קטורת משוך ד' אמות לצד צפון כרבי יוסי, ונפרש דברי הברייתא דרבי יוסי דכל הניטל בפנים וכו' בממוצע דסבר רבי יוסי נמי דמזבח חציו בצפון וחציו בדרום, ט"ז אמה לכל צד, ונתרץ לרבי יוסי כדתרצינן לרבי יהודה שאותן ד' אמות הן מלבד אמה יסוד ואמה סובב [הילכך הוצרכנו למשוך שש אמות, עד כנגד פתח האולם [16=10+6] ואם כי נסתרת ראיית רבי זירא מהכא דרבי יוסי סבר דכוליה מזבח בצפון קאי, מכל מקום הא אפשר לאוקמי למשנתנו גם כרבי יוסי.

ומשנינן: אין הכי נמי שאפשר להעמיד המשנה כרבי יוסי. והא דאוקמי רב אדא בר אהבה כרבי יהודה משום דרבי יהודה שמענא ליה דסבר דמקום המזבח ממוצע חציו בצפון וחציו בדרום היה, בהדיא. ואילו דברי רבי יוסי בברייתא דכל הניטל בחוץ וכו' מתפרשים בכל ענין שנעמיד את המזבח, בדרום, בצפון או באמצע לכל חד כדאית ליה, ואין לנו הכרח להעמיד את המשנה במידות האומרת שמקום המערכה היה משוך ד' אמות דווקא כרבי יוסי.

ורב שרביא אמר: הא מני משנתנו דקתני דמקום מערכה שניה היה משוך ארבע אמות מקרן מזרחית דרומית לצד צפון רבי יוסי הגלילי היא דקסבר דכוליה מזבח בצפון הוה קאי, וארבע אמות דמשנתנו היינו בהדי אמה יסוד ואמה סובב דתניא: רבי יוסי הגלילי אומר: מתוך שנאמר "ונתת את הכיור בין אהל מועד ובין המזבח" ומשמע בין המזבח לאהל מועד ממש,


הערות

[9] הקשה המקדש דוד [לג ב] אם כן איך עשו מערכה שניה בבית ראשון, שהרי מבואר לקמן [סא] שבבית שני הוסיפו ד' אמות מדרום וד' אמות ממערב, ואם כן בבית ראשון לא היה מהמזבח כנגד הפתח אלא אמה אחת של יסוד, והרי אפילו לדברי האומר [לקמן סה] מסדרין מערכה על גבי סובב, מודה הוא שאין מסדרין מערכה על היסוד, ואמנם אין עיכוב לעשות המערכה רק כנגד הפתח כמבואר ביומא [מו א], אבל לכתחילה הרי עושין בדוקא שם, והניח בקושיא. עוד הקשה שם שהרי ביום הכפורים היתה מערכה נוספת לצורך גחלים להקטיר לפני ולפנים, וגם מערכה זו היתה צריכה להיות לפני הפתח כמבואר בסוגיין לעיל, והרי שיעור מקום מערכה הוא אמה על אמה כמבואר לקמן [סב ב], ואם כן איך סידרו שני המערכות באמה אחת. ובאמת שהתוס' [יומא מה א ד"ה ר"י] כתבו שבמזבח שעשה משה היו מסדרין שאר המערכות על מקום הילוך רגלי הכהנים, שהרי מקום המערכה שם היה אמה על אמה שהוא שיעור מערכה אחת, ואם כן יש לומר שביוהכ"פ סידרו במקדש גם כן מערכה אחת על מקום הילוך הכהנים, אולם מביאים בשם הגרי"ז שעדיין יקשה איך עשו במזבח של משה ביוהכ"פ, שהרי מערכה שניה והמערכה הנוספת ביוהכ"פ שניהם צריכים להיות לפני הפתח וסמוכים לו וכנ"ל, ועיי' במגיה מה שיישב שם.

ר' יוסי אומר, זה הסימן יהא בידך: כל דבר הניטל בפנים בהיכל, על מנת לינתן בחוץ על המזבח — אינו נותן אותו במזבח אלא בסמוך לו שאין לפנים יותר ממנו, כלומר במקום הסמוך ביותר לפתח ההיכל.

וכיוצא בזה כל הניטל בחוץ על המזבח, על מנת לינתן לפנים — אינו ניטל מן המזבח אלא במקום שהוא סמוך לפנים שאין לפנים ממנו.

ומבררים: "כל הניטל בפנים לינתן בחוץ" מאי ניהו [מהו זה]? אילימא [אם תאמר] שמדובר בשירים של החטאות הפנימיות, הרי בהדיא כתיב בהו [במפורש נאמר בהם]: "אל יסוד מזבח העלה אשר פתח אהל מועד" (ויקרא ד, ז), שצריך לשופכם על היסוד המערבי, הסמוך לפתח, ומדוע צריך ר' יוסי לתת סימן לדבר?

ותו [ועוד], "כל הניטל בחוץ לינתן בפנים" מאי ניהו [מהו הדבר]? אילימא [אם תאמר] שהם גחלים של יום הכיפורים, שצריך ליטלם מצידו המערבי של המזבח — הלוא בהדיא כתיב בהו [במפורש כתוב בהם]: "ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה' " (ויקרא טז, יב), והוא הצד המערבי, הקרוב להיכל!

אלא כך צריך לפרש: כל הניטל בפנים לינתן בחוץ אלה הם שני בזיכי לבונה של לחם הפנים, שסבור ר' יוסי שצריך להקטירם בצד המערבי של המזבח החיצון. וטעמו, דגמרי [שהם למדים] משירים של דם החטאות הפנימיות, ושם נאמרו הדברים במפורש, כפי שנתבאר לעיל.

ומה שנאמר הניטל בחוץ לינתן בפנים הם גחלים דכל יומא ויומא [של כל יום ויום], שמכניסים מהם להקטיר קטורת על מזבח הזהב, דגמרן [שלמדים] מגחלים של יום הכפורים, שנאמר בהם הדבר במפורש, כפי שנתבאר לעיל. הרי שר' יוסי נזקק לתת סימן למקומה של המערכה השניה לקטורת, ולומר גם כי שם מקטירים את בזיכי הלבונה, והוא כפי שעשה התנא במסכת תמיד, ומכאן שאותה משנה נאמרה לשיטתו.

ומעתה נברר, ומאי קסבר [ומה הוא סבור]? אי קסבר [אם הוא סבור]: כוליה [כל] המזבח כולו בדרום העזרה קאי [הוא עומד], מאמצע העזרה ולדרום, נמצא שממול פתח ההיכל (המצוי בדיוק באמצע העזרה) שרוחבו עשר אמות, מצויות רק חמש האמות הצפוניות של המזבח, והואיל ואורכו של המזבח שלושים ושתים אמות, הרי אם רוצה לסדר את המערכה מול הפתח — עשרים ושבע אמות בעי למיתי [צריך להיכנס] מקצהו הדרומי של המזבח, ולא ארבע, כפי ששנינו

! ואי נמי קסבר [ואם גם כן סבור הוא]: קדושת ההיכל וקדושת האולם העומד בחזית ההיכל חדא [קדושה אחת] היא, ויכול לסדר את המערכה מול פתחו של האולם, שרוחבו עשרים אמה, חמש אמות נוספות לכל צד מעבר לפתחו של ההיכל, על כל פנים עשרים ותרתי [ושתים] אמות בעי מיתי [צריך להיכנס] מקצהו הדרומי של המזבח!

ואי קסבר [וגם אם סבור הוא] שהמזבח חציו בצפון העזרה וחציו בדרום כלומר, שש עשרה אמה לכל צד, בכל זאת חד סרי בעי למיתי [אחת עשרה אמות צריך להיכנס] מקצהו הדרומי כדי שתהיה המערכה מול פתח ההיכל! ואלא תאמר קסבר [שסבור הוא]: קדושת היכל ואולם חדא מילתא היא [דבר אחד הוא], ופתחו של אולם מוסיף חמש אמות נוספות בדרום, על כל פנים שית בעי למיתי [שש אמות צריך להיכנס] מקצה המזבח, ולא ארבע!

אלא לאו [האם לא] נאמר כי טעם הדבר משום דקסבר [שהוא סבור]: כוליה [כל] המזבח בצפון קאי [הוא עומד] מאמצע העזרה וצפונה, ולפיכך רק חמש אמות דרומיות שלו נמצאות מול פתח ההיכל,

והני [ואותן] ארבע אמות שהמערכה מרוחקת מן הקצה הדרומי, הרי הן אמה יסוד ואמה סובב, ואמה מקום קרנות, ואמה מקום להילוך רגלי הכהנים בעבודתם. ודווקא שם היתה המערכה משום דכי מסגו לקמיה טפי [שאם ירחיקו יותר, צפונה, אפילו אמה אחת נוספת] תו ליכא [שוב אין] זה מול הפתח. נמצאת איפוא משנה כשיטת ר' יוסי, וממנה מוכח כי כל המזבח הוא בצד צפון, וכדברי ר' יוחנן.

אמר רב אדא בר אהבה: ניתן לדחות את ראייתו של ר' זירא, ולומר: הא מני [זו, המשנה במסכת תמיד, כשיטת מי היא]? שיטת ר' יהודה היא. דתניא [ששנויה ברייתא], ר' יהודה אומר: מזבח ממוצע ועומד באמצע העזרה, חציו בצפון וחציו בדרום, ושלשים ושתים אמות היו לו, עשר אמות כנגד פתחו של היכל, אחת עשרה אמה מיכן, מדרום, ואחת עשרה אמה מיכן, מצפון, נמצא אורכו של מזבח מכוון כנגד רוחבו של היכל, שהיה אף הוא שלושים ושתים אמות.

ושואלים: סוף סוף לר' יהודה חד סרי בעי למיתי [אחת עשרה אמות צריך להיכנס] לכיוון צפון, ולא ארבע, כפי שהוכחנו. ואי קסבר [וגם אם סבור הוא]: קדושת היכל ואולם חדא מילתא היא [דבר אחד הוא], וניתן לסדר את המערכה מול פתח ההיכל שהיה רחב חמש אמות נוספות לכל צד, על כל פנים שית בעי למיתי [שש אמות צריך להיכנס], ולא ארבע!

ומשיבים: מי סברת הני [האם סבור אתה שאותן] ארבע אמות שאמרנו שצריך להתקדם כלפי צפון, הריהו בהדי [יחד עם, כוללים בתוכם] אמה יסוד ואמה סובב? לא, ארבע אמות שאמרנו הן בר [חוץ] מאמה יסוד ואמה סובב. כי מחשבים אותן ארבע אמות מקצהו הדרומי של ראש המזבח, ונמצא מקום המערכה מדוייק כנגד ההיכל. ושואלים: ומדוע צריך רב אדא בר אהבה להעמיד משנה זו כר' יהודה?

ונוקמה [ונעמידה] כדעת ר' יוסי, ונאמר שלדעתו המזבח בממוצע (באמצע), וארבע אמות שהוזכרו אינן כוללות אמה יסוד ואמה סובב! ומשיבים: משום שר' יהודה שמענא ליה ממוצע בהדיא [שמענו אותו במפורש אומר שמזבח היה ממוצע], ואין ראיה שכך היא גם שיטת ר' יוסי.

ורב שרביא אמר: הא מני [משנה זו כשיטת מי היא]? שיטת ר' יוסי הגלילי היא, דתניא [ששנויה ברייתא]: ר' יוסי הגלילי אומר, מתוך שנאמר: "ונתת את הכיור בין אהל מועד ובין המזבח" וגומר (שמות מ, ז), ומצד אחר נאמר: "ואת

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

Rabbi Yosei says: This is the principle of where sacrificial items are placed on the inner and outer altars: Any sacrificial item that is taken from the altar located inside the Sanctuary in order to be placed on the altar outside the Sanctuary, in the Temple courtyard, may be placed only on the area of that altar that is near the Sanctuary, so that there is no area closer to the inside of the Sanctuary. It must therefore be placed on the part of the external altar closest to the entrance to the Sanctuary.

And any sacrificial item that is taken from the altar outside the Sanctuary, in the Temple courtyard, in order to be placed on the altar located inside the Sanctuary, may be taken only from the area of the external altar that is near the Sanctuary, so that there is no area closer to the inside of the Sanctuary, i.e., from the part of the external altar closest to the entrance to the Sanctuary.

The Gemara clarifies: With regard to the statement concerning any sacrificial item that is taken from the altar located inside the Sanctuary in order to be placed on the altar outside the Sanctuary, what are these items? If we say they are the remaining blood of the sin offerings whose blood is presented on the inner altar, there is no reason for Rabbi Yosei to formulate his principle, as it is explicitly written concerning them: “And all the remaining blood of the bull he shall pour out at the base of the altar of the burnt offering, which is at the entrance to the Tent of Meeting” (Leviticus 4:7). This verse describes how the blood of the inner sin offerings that remained after the sprinkling was to be poured out on the base of the west side of the altar, which is the side closest to the entrance to the Sanctuary.

And furthermore, with regard to the statement about any sacrificial item that is taken from the altar outside the Sanctuary, in the Temple courtyard, in order to be placed on the altar located inside the Sanctuary, what are these items? If we say these are the coals of the Yom Kippur service, which must be taken from the western side of the altar, it is explicitly written concerning them: “And he shall take a coal pan full of coals of fire from off the altar before the Lord” (Leviticus 16:12). The expression “before the Lord” is a reference to the western side of the altar, which is the side closest to the Sanctuary.

The Gemara continues: Rather, Rabbi Yosei’s statement with regard to any sacrificial item that is taken from the altar located inside the Sanctuary in order to be placed on the altar outside the Sanctuary is referring to the two bowls of frankincense of the shewbread. According to Rabbi Yosei, they must be burned on the western side of the altar, as he derives this halakha from the location on the base of the altar where the remaining blood of the inner sin offerings is poured.

Rabbi Yosei’s next statement, that any sacrificial item that is taken from the altar outside the Sanctuary in order to be placed on the altar located inside the Sanctuary may be taken only from the area of the external altar that is near the Sanctuary, is referring to the coals that are taken from the external altar each and every day and placed on the inner altar in order to burn the incense. According to Rabbi Yosei these coals must be taken from the western side of the altar, as we derive this halakha from the location on the altar from where the coals of the Yom Kippur service must be taken.

The Gemara discusses Rabbi Yosei’s opinion that the second arrangement of wood was placed four cubits north of the southwest corner of the altar: And what does Rabbi Yosei hold about the placement of the altar in the Temple courtyard? If he holds that the entire altar stands in the south side of the Temple courtyard, then only the five northernmost cubits of the altar are opposite the entrance to the Sanctuary. Accordingly, in order for the arrangement of wood to be opposite the entrance to the Sanctuary, one is required to move it twenty-seven cubits north of the southwest corner of the altar.

The Gemara continues: And even if Rabbi Yosei holds that the level of sanctity of the Sanctuary and the Entrance Hall is the same, so that the arrangement of wood can be opposite the Entrance Hall, which is ten cubits wider than the Sanctuary, his opinion is still difficult. In order for the arrangement of wood to be opposite the Entrance Hall, one is required to move it twenty-two cubits north of the southwest corner of the altar.

The Gemara continues: And even if Rabbi Yosei holds that half of the altar was located in the north side of the Temple courtyard and half in the south, in order for the arrangement of wood to be opposite the entrance to the Sanctuary one is still required to move it eleven cubits to the north of the southwest corner of the altar. And if one suggests that, rather, he holds that the sanctity of the Sanctuary and the Entrance Hall is one matter, i.e., equal, one is still required to move the arrangement of wood six cubits from the southwest corner in order to be opposite the Entrance Hall.

Rather, is it not that Rabbi Yosei’s opinion that the arrangement of wood was located four cubits from the altar’s southwest corner is due to the fact that he holds that the entire altar stands in the north side of the Temple courtyard? Accordingly, only the five southernmost cubits of the altar were opposite the entrance to the Sanctuary.

And of these four cubits from which the arrangement of wood was distanced from the southwest corner of the altar, one cubit was the base of the altar; and one cubit was the surrounding ledge of the altar; and one cubit was the place where the corners of the altar were located; and another cubit was the place of the feet of the priests, i.e., space for the priests to walk around the perimeter of the surface of the altar in order to perform the sacrificial rites. The arrangement of wood was located specifically in that location, as if one were to move it farther away from the southwest corner of the altar, it would no longer be opposite the entrance to the Sanctuary. This proves that according to Rabbi Yosei, the entire altar was located in the northern side of the Temple courtyard, as stated by Rabbi Yoḥanan.

The Gemara challenges this proof by suggesting an alternative explanation of the mishna in Tamid: Rav Adda bar Ahava said: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as it is taught in a baraita: Rabbi Yehuda says: The altar was centered and standing precisely in the middle of the Temple courtyard, and it was thirty-two cubits wide. Ten cubits were opposite the entrance to the Sanctuary, eleven cubits were to this side of the entrance to the Sanctuary, and eleven cubits were to that side of the entrance to the Sanctuary. It turns out that the length of the altar was aligned opposite the width of the Sanctuary, which itself was thirty-two cubits wide.

The Gemara asks: Ultimately, according to Rabbi Yehuda, one is still required to move the arrangement of wood eleven cubits from the southwest corner in order for it to be opposite the entrance to the Sanctuary. And even if he holds that the sanctity of the Sanctuary and the Entrance Hall is one matter, i.e., equal, one is still required to move the arrangement of wood six cubits in order to be opposite the Entrance Hall. Therefore, the mishna, which states that the arrangement of wood is four cubits north of the southwest corner, cannot be in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.

The Gemara responds: Do you hold that these four cubits include the cubit of the base of the altar and the cubit of the surrounding ledge of the altar? Actually, the four cubits are aside from the cubit of the base of the altar and the cubit of the surrounding ledge of the altar. Accordingly, the arrangement of wood was actually a total of six cubits from the southwest corner of the altar, and the mishna can be in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.

The Gemara asks why Rav Adda bar Ahava interpreted the mishna to be in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda: But let him interpret it to be in accordance with the opinion of Rabbi Yosei and explain that the altar is located in the center of the Temple courtyard. The Gemara explains: Rav Adda bar Ahava interpreted the mishna to be in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda because we heard that Rabbi Yehuda explicitly said that the altar was positioned in the center of the Temple courtyard, whereas we did not hear that Rabbi Yosei maintains such an opinion.

And Rav Sherevya said: In accordance with whose opinion is this mishna in Tamid, which holds that the entire altar was located in the northern part of the Temple courtyard? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, as it is taught in a baraita: Rabbi Yosei HaGelili says: Since it is stated: “And you shall set the Basin between the Tent of Meeting and the altar” (Exodus 40:7), and another verse states: “And

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

רש"י ד"ה א"ר אדא. וי"א אמות מזוית פתח היכל כו'. כצ"ל:

תד"ה הא. ובתוספתא כו' נכנסים כו' שלא רחוץ ידו"ר דר"מ וחכמים כו'. כצ"ל. מה שהקשה בגה"ש תמוה. דאדרבה כיון דא"ל לר' יוסי כולי' מזבח בצפון לא היה יכול להיות הכיור נגד המזבח:

תוס' ד"ה הא וכו' ושמא ס"ל כר"מ כו'. ק"ל הא ר' יוסי ס"ל בשמעתין דכוליה מזבח בצפון ואפ"ה ס"ל במתני' ספ"א דכלים דאין נכנסין שלא רחוץ בין אולם ולמזבח וצ"ע:

רבי יוסי היא דתניא רבי יוסי אומר זה סימן. בידך כל הניטל מבפנים לינתן בחוץ ולקמיה מפרש מאי ניהו: אינו נותן אלא בסמוך שאין לפנים. אינו ניתן בחוץ על המזבח החיצון אלא בסמוך לצד פנים שאין במזבח החיצון מקום הסמוך לפנים יותר ממנו: וכל הניטל מעל מזבח החיצון ליתן בפנים אינו ניטל אלא ממקום שהוא סמוך לפנים. שאין מקום בכל מזבח החיצון סמוך ממנו: כל הניטל בפנים לינתן בחוץ מאי ניהו אי נימא שירי הדם. דחטאות הפנימיות ל''ל לרבי יוסי לשוייה בהו כללא: הא בהדיא כתיב בהו. דניתנין ביסוד שכנגד הפתח דכתיב ישפך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח: ותו כל הניטל בחוץ לינתן בפנים מאי ניהו אי נימא גחלים של יום הכיפורים. שמכניסין במחתה לפני ולפנים להקטיר בהן מלא חפניו קטרת סמים דקה דאף הם ניטלין ממזבח החיצון כדכתיב מעל המזבח מלפני ה' מצד המערב ודרשינן ביומא (דף מה:) איזהו מזבח שמקצתו לפני ה' ואין כולו לפני ה' זהו מזבח החיצון ויהיב לו בה רבי יוסי כללא וסימנא דאין ניטל אלא ממקום שאין סמוך הימנו ולפנים: בהדיא כתיב בהו. מלפני ה' דהיינו לצד פנים: אלא כל הניטל בפנים לינתן בחוץ שני בזיכי לבונה. הניטלין בשבת מן השלחן לינתן על מזבח החיצון ואשמעינן ר' יוסי שניתנין כנגד הפתח דגמרי משירים הפנימיים: והניטל בחוץ לינתן בפנים גחלים דכל יום. הניטלין ממערכה שניה של קטורת לינתן על מזבח הפנימי ואשמעינן רבי יוסי דניטלין מכנגד הפתח דגמרי מגחלים של יוה''כ שקבע להן כנגד הפתח לנטילתן והיינו סימנא דתנא תנא במסכת תמיד למערכה שניה שהיא לנטילת גחלים ולהקטרת בזיכין שתהא בקרן דרומית מערבית ומשוכה לצפון ארבע אמות שתהא מכוונת כנגד הפתח ומינה פשטינן דלר' יוסי כוליה מזבח בצפון קאי: ומאי קסבר. שקצב למשיכת המערכה מן הקרן ד' אמות: אי קסבר כוליה מזבח בדרום עזרה קאי. ומשיכת ד' האמות לקרבה כנגד הפתח הוא בא: כ''ז אמות בעי למיתי. ולמשוך מקרן מערבית דרומית ולצפון וחוץ לאותן כ''ז אמות סידור המערכה שהרי הפתח באמצע העזרה היה ועשרה אמות רוחבו וחמש בצפון וה' בדרום וכיון שהמזבח בדרום נמצא שאין ממנו לפני הפתח אלא ה' אמות צפוניות שלו שכלה כנגד אמצע הפתח נשארו לו מל''ב [אמות] שלו כ''ז ואת כולן אתה צריך למשוך המערכה מכנגד קרן יסוד המזבח הדרומי ולצפון קודם שהגיע לפתח: וא''נ קסבר קדושת היכל ואולם חדא היא. ומשתגיע כנגד פתח האולם קרינן לפני ה' ופתח האולם עודף לכל רוח על פתח ההיכל ה' אמות לכל צד שהיה רחבו כ' אמות כדתנן במסכת מדות (דף לו.) כ''ב בעי מייתי: ואי נמי קסבר חציו של מזבח בצפון וחציו בדרום. ובא למושכה עד כנגד ההיכל: חד סרי בעי מייתי. שהרי ט''ז אמותיו בדרום נמצאו מהן י''א [אמות] מזוית דרומית של פתח ולדרום: ואי נמי קדושת היכל ואולם חדא היא שית מיהא בעי למיתי. אלא על כרחך לא משכחת לה שתהא משיכת ד' אמות הללו לקרב כנגד הפתח אלא נתן לך מדה בשיעור שלא תמשכנה יותר מכאן שכל מה שאתה יכול לקרבה אצל קרן דרומית הוי מקרבה ובכך אתה מכוונה כנגד הפתח וד' אמות הללו ע''כ הוא מושכה לצפון לפי שאין לו מקום לסדר עליהן וקסבר כוליה בצפון קאי ואין ממנו לפני הפתח אלא חמשה דרומיות ומהן אמה יסוד ואמה סובב ואמה מקום הקרן ואמה הילוך לכהנים המסדרין את המערכה ומקיפין בין קרן למערכה ואין לו מקום לסדר ולימדך שיסדר חוצה להן מיד כדי שתהא אמה מן המערכה כגד הפתח דכי מסגי לצפון טפי תו ליכא פתח: אמר רב אדא בר אהבה. לעולם לא תידוק מינה לרבי יוסי בצפון קאי אלא (אימא) רבי יהודה היא דאמר חציו בצפון וחציו בדרום עשר אמות אמצעיות שלו היו כנגד פתחו של היכל וי''א אמות מזוית היכל ולצפון וכנגדן לדרום נמצא מכוון כנגד רוחב חללו של היכל ועובי כתליו שההיכל חללו כ' אמה ועובי של כותל ו' אמות והכי תנן לה במסכת מדות (דף לז.): סוף סוף. כדאקשינן לעיל: בר מאמה יסוד ואמה סובב. ומלמעלה בראש המזבח קחשיב להו ונמצא לפני הפתח שהרי נמשך ו' אמות ולא הוזכרו ד' אמות אלו אלא לקרבן לפתח דבציר מהכי לאו כנגד הפתח הוא: ונוקמה כר' יוסי באמצע. למה לך למשקלה מרבי יוסי דשמעת ליה דאמר אין ניתנין אלא בסמוך שאין לפנים מכדי להיסתר דוקיא דרבי זירא קא אתית דבעי למידק מיניה לרבי יוסי דכוליה מזבח בצפון קאי אימא הכי לעולם קסבר חציו בדרום וחציו בצפון ומי סברת בהדי אמה יסוד כו': ומשני לרבי יהודה שמעינן לה ממוצע בהדיא. ואי משום דאיירי רבי יוסי בניטלין בפנים וניתנין בחוץ וניטלין בחוץ וניתנין בפנים הא כולי עלמא אית להו: ורב שרביא אמר. ד' אמות דקתני בהדי אמה יסוד ואמה סובב קאמר ודוק מינה כדקאמרת דמזבח בצפון קאי ומיהו לרבי יוחנן לא תסייעיה מינה דנימא רבי יוסי בן חלפתא היא משום דשמעינן ליה דאיירי בניטלין וניתנין דההוא לכולי עלמא אית להו והא דתמיד כרבי יוסי הגלילי מוקמינן דשמעינן ליה דאמר מזבח בצפון קאי אבל לרבי יוסי סתמא דהוא רבי יוסי בן חלפתא דלא שמעת ליה דאמר לא תוקמה דדלמא כרבי יהודה ס''ל: מתוך שנאמר. בכיור בין אהל מועד ובין המזבח וכתוב אחד אומר
רבי יוסי היא. וא''ת מי מצית מוקמת לה לסדר תמיד כר''י הא תנן בסוף מסכת תמיד (דף לג.) עירן לתוך של זהב ונתפזר ממנה קב גחלים ולרבי יוסי היה מתפזר יותר כדתנן פרק טרף בקלפי (יומא דף מג:) רבי יוסי אומר בכל יום היה חותה בשל סאה ומערה לשל שלשת קבין וי''ל נהי דהא דלא כרבי יוסי הך כרבי יוסי אתיא שפיר ולא דמי להא דדייקינן בפ''ק דיומא (דף טז:) ואי ס''ד מדות רבי יהודה היא כו': קדושת היכל ואולם חדא היא. וש''ס מסופק בכל מקום לעיל ספ''ק (דף יד.) וביומא פ' טרף בקלפי (דף מד:) ובריש עירובין (דף ב.): הא מני ר' יוסי הגלילי היא. הוה מצי למימר רבי אלעזר היא דאמר לקמן בפירקין (דף סג:) דקסבר כוליה מזבח בצפון קאי וא''ת דמשמע הכא דמאן דלית ליה כוליה מזבח בצפון קאי הוי כיור בין אהל מועד ובין המזבח ובתוספתא פרק קמא דכלים נכנסים בין האולם ולמזבח שלא רחוץ ידים ורגלים וחכמים אומרים אין נכנסין ושמא סבר לה כרבי מאיר דאמר נכנסין:
הדירוג היומי

איך היה הלימוד?

כמה מאמץ דרש ממך הדף? אין תשובה נכונה - הניסיון עוזר ללומדים הבאים.

בחר רמת קושי

מעקב לימוד

    הוספת רשומה

    פרשנים

    שיעורים זמינים
    טוען שיעורים…

    בחירת עמוד

    חיפוש בעמוד