סוכה נד ע"א

מהו דתימא [שתאמר] שאפשר לפרש את דבריו אפילו כשיטת רבנן [חכמים] ולומר שבא לאפוקי [להוציא] מדברי ר' יוחנן, שאמר: שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום בראש השנה אף על פי שלא היו סמוכות זו לזו — יצא, ולכך קא משמע לן [השמיע לנו] רב כהנא שאין הלכה כן ושאין להפסיק ביניהם הפסקה מרובה.

ושואלים: ואימא הכי נמי [ואמור אולי שכך הוא גם כן] ואולי זו היתה אכן כוונת רב כהנא, להפקיע מדברי ר' יוחנן כפי שתירצנו, ולא לומר כשיטת ר' יהודה כפי שהובן תחילה! ומשיבים: אם כן, מאי [מה] פירוש ההדגשה שלו "ולא כלום"? שהרי היה צריך לומר שאינו מפסיק הרבה, וכיון שאמר "ולא כלום" משמע שאינו מפסיק כלל, וזו אינה אלא כשיטת ר' יהודה.

א שנינו במשנה בסדר התקיעות, שהיו תוקעים בערב שבת שבתוך החג ארבעים ושמונה תקיעות, ומפרטים היכן ומתי היו תוקעים וכמה תקיעות בכל פעם. ומעירים בענין זה, שהיו תוקעים כשהיו מגיעים למזבח ואילו למעלה עשירית לא קתני [שנה] שסבור שלא תקעו שם. מתניתין מני [משנתנו כשיטת מי היא]? — כשיטת ר' אליעזר בן יעקב היא. דתניא [ששנויה ברייתא]: שלש תקיעות היו תוקעים כשהיו מגיעים למעלה עשירית, ר' אליעזר בן יעקב אומר: שלש תקיעות היו תוקעים כשהיו זוקפים את הערבה על גבי המזבח.

ומסבירים: האומר שהיו תוקעים כשהגיעו למעלה עשירית — אינו אומר שתוקעים בשעת זקיפת הערבה על גבי המזבח, והאומר שהיו תוקעים בשעת זקיפת הערבה על גבי המזבח אינו אומר שהיו תוקעים כשהגיעו למעלה עשירית.

ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' אליעזר בן יעקב? ומשיבים: כיון דתקע [שהוא תוקע] לכבוד פתיחת השערים, אם כן, כשהגיעו למעלה עשירית למה לי דתקע [שיתקע]? האי [זה] הרי לאו [לא] שער הוא! הלכך, תקיעה בשעת זקיפת הערבה על גבי המזבח עדיף על תקיעה במעלה עשירית. ורבנן סברי [וחכמים סבורים]: כיון שתקע למילוי המים, כלומר: במעלה העשירית שהמעבר דרכה נחשבת כחלק מטכס מילוי המים, אם כן, תקיעה נוספת לזקיפת הערבה על גבי המזבח למה לי? הלכך [על כן], למעלה העשירית עדיף.

ב מסופר: כי אתא [כאשר בא] ר' אחא בר חנינא מדרומא [מן הדרום] של ארץ ישראל, מארץ יהודה, אייתי מתניתא בידיה [הביא ברייתא זו בידו], שקיבל אותה מחכמי הדרום. נאמר: "ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצצרות" (במדבר י, ח), ויש להבין שאין לכאורה תלמוד לומר (לימוד וחידוש במה שנאמר) "יתקעו", שהרי כבר נאמר: "ותקעתם בחצצרת על עלתיכם ועל זבחי שלמיכם" (במדבר י, י) ומה בכל זאת תלמוד לומר "יתקעו"? שנראה שמוסיף הלכה חדשה בתקיעות — לומר כי הכל לפי מספר המוספין תוקעין. ומעירים: הוא ר' אחא בר חנינא תני לה [שנה ברייתא זו] והוא אמר לה [אותה] ופירש שבאה לומר שתוקעין תקיעות מיוחדות לפי מספר המוספים, שאם היו כמה מוספים באותו יום, וכגון שהוא שבת ויום טוב, תוקעים תקיעות מיוחדות על כל מוסף ומוסף בפני עצמו.

על כך מקשים: תנן [שנינו במשנה] ערב שבת שבתוך החג היו שם ארבעים ושמונה תקיעות וזה מספר התקיעות הגדול ביותר. ואם איתא [יש] מקום לדברי ר' אחא בר חנינא, אם כן ליתני [שישנה] שבת שבתוך החג שאז משכחת לה חמשין וחד [מוצא אתה שתוקעים בה חמישים ואחת] תקיעות, שהרי צריכים להוסיף עוד שלוש תקיעות למוספי השבת! אמר ר' זירא: אכן מוסיפים תקיעות מיוחדות למוסף השבת, ובכל זאת עדיין הם ארבעים ושמונה תקיעות בלבד לפי שאין תוקעין את אותם שלוש תקיעות שהיו תוקעים לפתיחת שערים בשבת, שאין תקיעה זו אלא לסימן ולא תקעו בשבת.

אמר רבא: מאן הא דלא חש לקימחא [מי הוא זה שאינו חושש לקמחו], כלומר: לדברים שמוציא מפיו? חדא [טענה אחת] כנגד תירוץ זה — שהרי כשמפרטת המשנה את סדר התקיעות ובכללם גם התקיעות לפתיחת השערים, הרי לשון "בכל יום" תנן [שנינו], ו"בכל יום" משמע גם בשבת. ועוד, אי נמי כהדדי נינהו [אם גם כן זה כמו הם], שאף אם אתה מפחית בשבת שלוש תקיעות של פתיחת שערים, נמצא שאף בשבת יש ארבעים ושמונה, על כן ליתני [שישנה] שבת שבתוך החג היו שם ארבעים ושמונה. והיתה תועלת לומר זאת, ולא כאמור במשנה ("ערב שבת שבתוך החג"), שהרי על ידי כך שמעת מינה תרתי [היית שומע, לומד ממנה שני דברים] של חידוש: שמעת מינה [היית שומע ממנה] שהמשנה סבורה כשיטת ר' אליעזר בן יעקב שאין תוקעים למעלה העשירית אלא לזקיפת הערבה על גבי המזבח, ושמעת מינה [והיית שומע ממנה] את זו שאמר ר' אחא בר חנינא, שתוקעים על כל מוסף ומוסף.

אלא אמר רבא: יש לתרץ באופן אחר, לפי שאין תוקעין למילוי מים בשבת שהרי במשנה שנינו שבשבת לא היו ממלאים מן המים, דבצרי טובא [שמועטים הרבה יותר], שהרי כל אותן התקיעות של מילוי המים בכל המקומות השונים לא היו בשבת. ומקשים עוד: וליתני נמי [ושישנה גם כן] ראש השנה שחל להיות בשבת, דהא איכא תלתא [שהרי יש בו שלושה] מוספין; מוסף של ראש השנה, מוסף של ראש חודש, ומוסף של שבת, ואם כן נמצאו אז גם כן ארבעים ושמונה תקיעות.

ודוחים: יתכן שאכן כך הוא, אלא ערב שבת שבתוך החג איצטריך ליה [הוצרך לו] והעדיף לשנות, כדי לאשמעינן [להשמיע לנו] שהוא פוסק הלכה כר' אליעזר בן יעקב שלא היו תוקעים למעלה העשירית. ומקשים: אטו מי קאמר ליתני הא ולא ליתני הא [וכי האם אמר שישנה זה ולא ישנה זה]? ליתני הא וליתני הא [שישנה זה וישנה זה], שכיון שיש גם בכך חידוש, יביא שני אלה כדוגמאות! ומשיבים: תנא [שנה] ושייר, שהתנא של משנתנו לא הביא את כל האפשרויות והביא דוגמה אחת מתוך שתים ושייר את השאר. ושואלים: מאי [מה] שייר עוד, שאתה יכול לטעון שגם האי [דבר זה] של ראש השנה שייר? שכן אין זה מדרכו של התנא לשייר דבר אחד בלבד!

ומשיבים: שייר את מספר התקיעות שתוקעים בערב הפסח, שבשעת הקרבת קרבן הפסח היו קוראים את ההלל, ובכל פעם שקראו הלל תקעו בכל פרק של הלל שלוש תקיעות. וכיון שתמיד שחטו את הפסח בשלוש קבוצות, נמצא שהוסיפו אז עשרים ושבע תקיעות לפחות, ואם מצרפים אותן לעשרים ואחת תקיעות שממילא היו תוקעים בכל יום, הרי כבר ארבעים ושמונה תקיעות!

The Gemara answers: It is not obvious that Rav Kahana’s statement was stated in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Lest you say that Rav Kahana’s statement is even in accordance with the opinion of the Rabbis, and that he is coming to exclude the opinion of Rabbi Yoḥanan who said: If one heard nine blasts in nine different hours on the day of Rosh HaShana, despite the considerable gap between them, he fulfilled his obligation. Therefore, the Gemara teaches us that Rav Kahana holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda alone and he does not allow even a brief pause between the sounds of the shofar.

The Gemara asks: And say it is indeed so that Rav Kahana holds in accordance with the opinion of the Rabbis and he merely comes to exclude the view of Rabbi Yoḥanan. The Gemara answers: If so, what is the meaning of the phrase: At all, in Rav Kahana’s statement: There is no pause between a tekia and a terua at all? This indicates that Rav Kahana does not allow even a slight pause between blasts, and that could be only in accordance with Rabbi Yehuda.

§ The mishna enumerates the number of blasts sounded on Shabbat eve during the festival of Sukkot. Among those blasts were three sounded when pouring the water libation upon the altar. The Gemara infers: However, the mishna is not teaching that the trumpet blasts were sounded when the person carrying the water reached the tenth stair. According to whose opinion is the mishna? It is according to the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, as it is taught in a baraita: Three blasts were sounded when arriving at the tenth stair. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: Three blasts were sounded when pouring the water libation upon the altar.

The Gemara explains: The one who says that the trumpets were sounded upon arriving at the tenth stair does not say that they sounded the trumpets when pouring the water libation upon the altar; and the one who says that they sounded the trumpets when pouring the water libation upon the altar does not say that the trumpets were sounded upon arriving at the tenth stair.

The Gemara asks: What is the rationale for the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov? The Gemara answers: Since he sounded the trumpet for the opening of the gates, for what do I need to sound it again when arriving at the tenth stair? That is not a gate. Therefore, it is preferable to sound the trumpets when pouring the water libation upon the altar. And the Rabbis hold that since he sounded the trumpets for the filling of the vessel with the water, why do I need an additional trumpet blast when pouring the water libation upon the altar? Therefore, it is preferable to sound the trumpets when arriving at the tenth stair.

§ When Rabbi Aḥa bar Ḥanina came from the south of Eretz Yisrael, from Judea, he brought a baraita with him that he received from the Sages there. It is written: “And the children of Aaron, the priests, will sound the trumpets” (Numbers 10:8). There is no need for the verse to state: “Shall sound,” as it is already stated: “And you shall sound the trumpets for your burnt-offerings and your peace-offerings” (Numbers 10:10). And what then is the meaning when the verse states: “Shall sound”? It appears to be teaching a new halakha; it is all according to the additional offerings that one sounds trumpet blasts. The Gemara notes: Rabbi Aḥa bar Ḥanina teaches the baraita, and he said its explanation: The verse comes to say that one sounds trumpet blasts for each and every additional offering in and of itself.

The Gemara asks: We learned in the mishna: On Shabbat eve during the festival of Sukkot there were forty-eight blasts, and that was the highest number of blasts sounded on any day in the Temple. And if it is so, Rabbi Aḥa bar Ḥanina says: Let the mishna teach the case of Shabbat during the Festival, when you find that there are fifty-one blasts, including additional blasts for the additional offerings of Shabbat. Rabbi Zeira said: Although based on the baraita taught by Rabbi Aḥa bar Ḥanina there would indeed be additional blasts for the additional offerings of Shabbat, they would total forty-eight blasts, because one does not sound the three blasts for the opening of the gates on Shabbat; those blasts were merely a signal.

Rava said: Who is this who is not concerned about the flour that his mill is producing, i.e., who is making unconsidered statements? First, the mishna contradicts the explanation of Rabbi Zeira, as, with regard to the order of the blasts, including those for the opening of the gates, we learned that this was the practice each day, including Shabbat. And furthermore, even if they are equal to each other, i.e., the same number of blasts were sounded on Shabbat during the Festival and on Friday during the Festival, let the mishna teach: On Shabbat during the Festival there are forty-eight blasts. You would learn two matters from that case: You would learn from it that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov that the trumpets are not sounded at the tenth step but when pouring the water libation upon the altar. And you would learn from it that halakha of Rabbi Aḥa bar Ḥanina, that the trumpet is sounded for each and every additional offering.

Rather, Rava said: The reason that the number of offerings on Shabbat during the Festival does not exceed forty-eight is because one does not sound the trumpet for filling the vessels with water on Shabbat, as the mishna stated that they did not draw water from the Siloam pool on Shabbat. Therefore, the blasts sounded on Shabbat during the Festival were considerably fewer than those sounded on Friday. The Gemara asks: And let the mishna also teach the case of Rosh HaShana that occurs on Shabbat, as in that case there are three additional offerings: The additional offering of Rosh HaShana, the additional offering of the New Moon, and the additional offering of Shabbat. The total would be forty-eight blasts. The fact that the mishna did not cite this case indicates that it is contrary to the opinion of Rabbi Aḥa bar Ḥanina.

The Gemara rejects that conclusion. The reason that the mishna did not cite the case of Rosh HaShana is that the tanna held that the case of Shabbat eve during the Festival is necessary in order to teach that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov that one does not sound the trumpet at the tenth stair. The Gemara asks: Is anyone saying: Let the tanna teach this case and let him not teach that case? Let him teach this case and let him teach that case, as there is a novel element in each. The Gemara answers: The tanna did not list all the possible cases; he taught one case and omitted others. The Gemara asks: What other case did he omit, that he omitted this case of Rosh HaShana as well? While the tanna does not typically list all relevant cases, if there are only two that are relevant, he typically cites them in the mishna.

The Gemara answers: He omitted the case of Passover eve. The Paschal lamb was sacrificed in three shifts. When the Paschal lamb was sacrificed they would recite hallel, and the recitation of hallel was accompanied by three blasts. Due to the great number of Paschal lambs sacrificed, they would often recite hallel three times during each shift. Consequently, there could be as many as twenty-seven additional blasts sounded on that day. Added to the twenty-one blasts sounded each day, the total is forty-eight blasts.