דף ט - א
דתניא: היה רבי ירמיה אומר: נאמר ע בפרשת קרבן עולה ויורד "ואם לא תגיע ידו", ונאמר "ואם לא תשיג ידו", ומשמע - מי שבא לידי עניות ועשירות, הוא מתחייב להביא קרבן עולה ויורד. יצא נשיא ומשיח, שאין הם באין לידי עניות! [1]
ומבארת הגמרא, מנין לנו שנשיא ומשיח אינם באים לידי עניות - נשיא, משום דכתיב "ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו". ודרשינן: מי שאין על גביו ממונה הגבוה ממנו אלא ה' אלהיו, והיינו מלך, ומלך לעולם עשיר הוא.
משיח, דכתיב "והכהן הגדול מאחיו", ודרשינן: שהוא גדול מאחיו בנוי, בכח, בחכמה ובעושר [2].
אחרים אומרים: מנין שאם אין לו עושר, גדלהו בעשירות בממון משל אחיו?
תלמוד לומר "והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו" - גדלהו מאחיו! [3]
בעא מיניה רבינא מרב נחמן בר יצחק: נשיא שנצטרע והועבר מנשיאותו, [4] ובאותה תקופה שהוא מועבר מתפקידו עבר עבירה שהדיוט חייב עליה קרבן עולה ויורד, מהו דינו?
האם אז הוא נחשב כאילו הוא מידחא דחי מנשיאותו לגמרי, והרי הוא כהדיוט, וחייב בקרבן עולה ויורד.
או דילמא מיפטר פטיר, שרק זמנית הוא אינו מכהן בתפקידו, אבל עדיין הוא בגדר נשיא, ופטור מקרבן עולה ויורד? [5]
אמר ליה: מאיזה ממון יביא הנשיא שהצטרע את קרבנו? מממון דילך [שלך] או מממון דגזא, מגנזיו הפרטיים? [והיינו, הרי ברור שיביא קרבנו מהממון שלו. וכיון שסיבת הפטור הוא מחמת עשירותו, והיא לא נפגעה מצרעתו, פשיטא שהוא פטור אף כשעבר בעת צרעתו, כיון שסיבת הפטור, שאינו בא לידי עניות, קיימת גם בעת צרעתו]. [6] תניא: רבי עקיבא אומר: משיח פטור מכולן!
אמר רבה: מאי טעמא דרבי עקיבא? אמר קרא לגבי מצות חביתי כהן גדול העשויים מעשירית האיפה: "זה קרבן אהרן ובניו", ודרשינן: זו היא עשירית האיפה הבאה חובה לו, ואין עשירית האיפה אחרת, כגון זו שבקרבן עולה ויורד, שהדל ביותר מביא עשירית האיפה לקרבנו, באה חובה לו. וכיון שהתמעט מקרבן עשירית האיפה של עולה ויורד, התמעט ונפטר מכל דרגות האמורות בקרבן עולה ויורד.
[אבל מהחיוב להביא פר לא התמעט הכהן המשיח, ובסוף הפרק נברר אם מביא עליהן פר של משיח!] ומקשינן: ואימא כי ממעט ליה רחמנא, היינו רק מדלי דלות של עולה ויורד, ומאי ניהו, עשירית האיפה. אבל מקרבן עניות [עופות] ועשירות [בהמות], לא מעטיה רחמנא?!
ודחינן: לא סלקא דעתך! שהרי כתוב שם "וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה" ודרשינן: המתכפר באחת מאלו, ששייך שיביא או קרבן עשיר או קרבן עני או קרבן הדל, ודינו תלוי במצבו הכספי, הוא מתכפר בכולן. ואילו מי שאין מתכפר באחת מאלה, כגון משיח, שהתמעט מעשירית האיפה [כדדרשינן לעיל "זה קרבן אהרן" שאינו מביא עשירית האיפה אחרת], אין מתכפר בכולן! [7] ותמהינן: אלא מעתה, דכתיב "והיה כי יאשם לאחת מאלה" [שמיעת קול, שבועת ביטוי, טומאת מקדש וקדשיו], האם הכי נמי נדרוש דכל המתחייב בכל אחת משלשתן מתחייב בכולן, ושאין מתחייב באחת מהן, כגון נשיא שאינו מתחייב על שמיעת קול אין מתחייב בכולן, וכרבי יוסי הגלילי.
ואם כן יקשה, אלמה תנן: רבי עקיבא אומר, נשיא חייב בכולן, חוץ משמיעת קול?!
ומתרצינן: אביי ורבא, דאמרי תרווייהו: לא קשיא. כי יש לומר שאת הדרשה שצריך להיות ראוי לכל דרגות הקרבן, דרשו מהפסוק "וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא מאחת", ורק פסוק זה משמע ליה לרבי עקיבא שנכתב כדי לדרשו. אבל מה שאמרו שחיובו תלוי אם יכול להתחייב בקרבן על כל שלשת העוונות, ודרשו כך מהפסוק "כי יאשם לאחת", לא משמע ליה!
והוינן בה: ומאי שנא תיבת "מאחת", דמשמע ליה לרבי עקיבא שנכתבה כדי לדרוש ממנה "עד שיתכפר בכל אחת ואחת"?
ומבארינן: משום דכתביה רחמנא לבסוף הפרשה, לגבי עשירית האיפה, שהוא קרבנו של הדל ביותר, והבין רבי עקיבא שנכתבה שם למימרא - דכל דמחייב בעשירית האיפה מחייב בכולן, ולמעט כהן גדול מקרבן עולה ויורד, שהרי אינו מביא עשירית האיפה, משום דכתיב "זה קרבן אהרן ובניו".
וההכרח לדרשה זו מוכח.
דאי סלקא דעתך דמתחייב באחת אף על פי שאין מתחייב בכולן, נכתביה להאי "מאחת מאלה" בדלות [בתורין ובני יונה], אי נמי בעשירות [בכשבה או בשעירה], שבהם חייב הכהן משיח, ונדע כי אפשר להתחייב בהם אף שאינו מתחייב בדלי דלות.
אולם מאחר שלא נכתבה תיבת "מאחת" אלא דוקא בדלי - דלות [בעשירית האיפה], משמע שהתורה באה ללמדנו כי כהן גדול שאינו מביא עשירית האיפה, הרי הוא פטור מכולן!
מתניתין:
א. כל המצות של לא תעשה שבתורה שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת: היחיד - מביא לחטאתו כשבה ושעירה.
והנשיא - שעיר.
ומשיח ובית דין - מביאין פר.
ואם שגגו בעבודת כוכבים -
היחיד והנשיא והמשיח - מביאין שעירה.
ככתוב בפרשת שלח: "ואם נפש אחת תחטא בשגגה", וכל יחיד נחשב בכלל נפש אחת. [8]
ובית דין - פר ושעיר, פר לעולה ושעיר לחטאת.
ב. אשם תלוי -
היחיד והנשיא חייבין בו, ומשיח ובית דין פטורין [9]. ג. אשם ודאי -
היחיד והנשיא והמשיח חייבין בו, ובית דין פטורין.
ד. על שמיעת הקול, ועל ביטוי שפתיים, ועל טומאת מקדש וקדשיו, שהיחיד מביא עליהן קרבן עולה ויורד -
בית דין פטורין.
והיחיד והנשיא והמשיח, חייבין בקרבן [10], ולהלן יתבאר איזה הוא.
אלא, שאין כהן גדול משיח חייב על טומאת מקדש וקדשיו, דברי רבי שמעון. [והוא הדין שאין הנשיא חייב על שמיעת קול שהרי מלך אינו מעיד].
ומה הן, היחיד והנשיא והמשיח, מביאין על שמיעת קול, ביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו [כל אחד בקרבן שמחוייב בו]? -
קרבן עולה ויורד, כדינו של יחיד.
רבי אליעזר אומר: הנשיא אינו מביא קרבן עולה ויורד כיחיד, אלא מביא שעיר כדין חטאת קבועה של נשיא! [ובגמרא יתבאר באיזה עוון נחלק רבי אליעזר].
ונמצאו שלש מחלוקות בדבר:
רבי יוסי הגלילי סובר, נשיא ומשיח פטורין מקרבן עולה ויורד בכל העוונות.
רבי עקיבא סובר, נשיא חייב בכולן, חוץ משמיעת קול, ומשיח פטור מכולן.
רבי שמעון סובר, נשיא ומשיח חייבין בכולן. חוץ מנשיא בשמיעת קול, ומשיח בטומאת מקדש וקדשיו.
גמרא:
תניא: רבי שמעון היה נותן בהן כלל - א. כל שהיחיד באשם תלוי - הנשיא חייב כיוצא בו, ואילו משיח ובית דין פטורין ממנו.
ב. וכל שהוא באשם ודאי - נשיא ומשיח חייבין כיוצא בו, ובית דין פטורין.
ג. שמיעת הקול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו, שהיחיד חייב עליהן קרבן עולה ויורד - בית דין פטורין, ואילו נשיא ומשיח חייבין.
אלא, שאין הנשיא חייב בשמיעת הקול משום שאינו מעיד, ולא משיח בטומאת מקדש וקדשיו, אלא הוא מתכפר על כך בפרו ביום הכיפורים.
ד. כל שהוא בעולה ויורד - נשיא חייב כיוצא בו, ואילו משיח ובית דין פטורין, כי ציבור ומשיח חייבים רק על דבר שחטאתו קבועה.
ומקשינן: הא גופא קשיא: אמרת ברישא שאין משיח חייב בטומאת מקדש וקדשיו, ומשמע כי רק בטומאת מקדש וקדשיו הוא דפטור, אבל בשמיעת הקול וביטוי שפתיים חייב!
אימא סיפא: כל שהוא בעולה ויורד - נשיא חייב כיוצא בו, ואילו משיח ובית דין פטורין!
ומדייקת הגמרא: קתני "משיח ובית דין פטורין", ומשמע שדינם שוה. [11] והיינו, מה בית דין פטורין מכולהון, שחיובם רק בחטאת קבועה, אף משיח פטור מכולהון, שחיובו רק בחטאת קבועה. [12]
הערות
[1] הקשה הרש"ש [בכריתות ב.] לטעמו של רבי ירמיה יהא נשיא פטור מקרבן מצורע שהרי נאמר בו "אם דל הוא", ונשיא אינו בא לידי עניות. ועי"ש שרצה לבאר כי זו היא כוונת הגמרא בסמוך, ולהלן נוכיח שאי אפשר לומר כן. [וכקושיתו לכאורה כבר הקשה בירושלמי כאן, ועיין קרן אורה בדבריו]. ובספר אמרי יעקב [י"ז] כתב כי ודאי נשיא מצורע צריך להביא קרבן כדי להכשירו לאכול בקדשים, ולא התמעט אלא מחיוב קרבן מצד עצמו, שלא חל חיוב על מי שאינו בעולה ויורד ובדלות, אך יכול להביאו כדי להכשירו לאכול בקדשים, כמו שמצינו במצורע קטן שאביו מביא עליו קרבן להכשירו אף שאינו חייב בקרבן [עיין רמב"ם פ"ג ממחו"כ ה"ו].
[2] בתורת כהנים [פרשת אמור] נוסף תנאי: שיהיה גדול מכל אחיו גם ב"מראה", וכן נקט הרמב"ם [בפ"ה מכלי המקדש ה"א] "בנוי ובמראה". וכתב הר"י קורקוס כי בסוגיין משמע שהמראה והתואר כלולים ב"נוי", אך בתורת כהנים נחשב לנוי יופי הפנים, ומראה הוא הדר הקומה וחן שהוא תוספת על היופי, וכמבואר ברש"י [בראשית כט יז] לחלק בין תואר ומראה. ועיין בחידושי הרד"ל למדרש רבה [אמור]. אמנם בפירוש המשנה ליומא [פ"א מ"ג] נקט הרמב"ם "ביראה" במקום "במראה", וראה בחזון יחזקאל [תוספתא יומא פ"א ה"ו], ויש גורסים "באמונה", ועיין באר שבע ושער יוסף לחיד"א. ובתנחומא [אמור ד] נוסף שיהא גדול בשנים, והביאה בעל הטורים [פכ"א פ"י], ובילקוט שמעוני [אמור שם] הוסיף שיהא גדול במידה, ורבינו בחיי הוסיף "בכבוד". ויש לעיין כשלא נמצא כהן שיש בו כל המעלות, ויש שני כהנים שבכל אחד ישנם מעלות אחרות, האם סדר המעלות הוא כסדרו בברייתא דוקא או לא, וספק זה תלוי לכאורה בפירושי הגר"א והחפץ חיים לתו"כ הנ"ל, שהגר"א כתב שדרשו ד' מעלות מה' של "הגדול" דהיינו שיתווספו על מעלת הכהונה הגדולה, ולפי זה יש לומר שדקדקו במעלות אלו דוקא וכסדרן. אך החפץ חיים נקט שלמדו מה"גדול" שהוא הכולל כל השלימויות, ולכאורה אין מעלות אלו דוקא, ובודאי לא כסדרן.
[3] בפשטות משמע שאחרים חולקים על תנא קמא וסוברים שאחר שהתמנה כהן גדול הגדול מאחיו ברוב התנאים הנדרשים, צריכים אחיו להשלים ולגדלו בממון, וכן משמע בחולין [קל"ד:] שהובאה הלכה זו לגבי העשרתו אחר שהתמנה. וכן משמע במעשה דפנחס הסתת שהובא במדרש רבה ותנחומא [פרשת אמור]. אולם במאירי משמע קצת שהכוונה להעשירו קודם שהתמנה, אך לאחר שהתמנה מודים אחרים לתנא קמא שאין צריכין להוסיף לו. וכן משמע בתוספתא יומא [שם]. וכן הבין היעב"ץ, ותמה על כך שאם כן מצינו כהן גדול עני, אם אבד ממונו אחר שהתמנה. וצדדי הנידון הם, אם מעלות אלו נאמרו כתנאי למינוי או למשיחה, או שהם מדיני הכהן הגדול, וצריך לחזקם בכל עת. אכן, במדרשים הנ"ל מבואר כי אין חיוב למנות רק מי שיש בו מעלות אלו, אלא מאחר שנמשח המציאות היא שיגדל בכל המעלות הנצרכות לו, ונאמר לכהנים שאם לא הועילה לו משיחתו יגדלוהו משלהם, עייש"ה. וראה להלן י"א: כיצד מועילה ירושה בכהן גדול. והרמב"ם [בפ"ה מכלי המקדש ה"א] כתב שכל הכהנים נותנים משלהם לכהן גדול עד שיעשיר יותר מכל אחיו הכהנים. ויש לדון באופן שהיו כל הכהנים דלי דלים, האם די בכך שיגדלוהו עד כדי שיהיה דל. ואם אכן די בכך, נמצא אופן שיהיה דין כהן משיח בקרבן דלות, ועיין במרומי שדה שיתכן שיבא לידי עניות אלא שאין דרכו בכך, כי דינו להיות עשיר על ידי אחיו, וכן נבאר את דברי הגמרא בסמוך בהערה 4, וצ"ע. והנה הרמב"ם לא חילק בין כהן משיח בשמן המשחה למרובה בגדים, וכן משמע ביומא [יח.] שדין זה נהג גם בבית שני שלא היו בו כהנים משוחים בשמן המשחה. ובחזון יחזקאל תמה על כך מסוגיין דמשמע מלשון הגמרא שמדובר בכהן משיח דוקא, וכן משמעות הדרשה מקרא והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו. [אמנם בויקרא רבה כו' דרשו מקרא זה גם למלך, וברש"י בחולין [שם] נקטו גם כלפי ראש ישיבה אך ברשב"ם ב"ב צ"ט: כתב שמלך נלמד מלבלתי ירום לבבו מאחיו. וצ"ע]. ולכאורה דין כהן גדול בעולה ויורד תלוי בהלכה זו, וגם בעולה ויורד לא מצינו חילוק בין משוח בשמן המשחה למרובה בגדים, ולפי ריה"ג שניהם פטורין מעולה ויורד, כי נאמר עליהם גדלהו מאחיו. [ועיין חזו"א ט"ו י"ט ובסוגיא להלן יב:]. [אולם מלך וראש ישיבה לא נלמדו לענין קרבן עולה ויורד, והרמב"ם לא הזכיר בהם כלל דין גדלהו מאחיו, ואולי מקורו ממה שלא נפטרו בעולה ויורד].
[4] רש"י פירש שהספק הוא לפי רבי ירמיה שביאר טעמו של ריה"ג מפני שאינו בא לידי עניות ועשירות, והנידון הוא אם נדחה לעולם מחיוב קרבן עולה ויורד מפני שהיתה לו שעה שהיה נשיא ולא היה בתורת חיוב קרבן זה, או שנפטר רק לשעתו. [ועיין במלא הרועים]. והנה הרמב"ם [פט"ו ה"ט] כתב נשיא שנצטרע עבר מנשיאותו ונשיא שעבר מנשיאותו הרי הוא כהדיוט. ומשמע שיש אופן שיעבור מנשיאותו אפילו שלא הצטרע, כגון שהוא רשע [כמבואר ברמב"ם פ"א ממלכים]. ומאי שנא דין נשיא שעבר מחמת שהצטרע. ומסתבר, שהספק דוקא כשנצטרע ועתיד לחזור למלכותו כשתעבור צרעתו, והנידון הוא אם הפטור נאמר רק במי שדינו הוא להיות עשיר, והוא גברא שלא שייך בו דיני עולה ויורד, או שהפטור נאמר בכל מי שבמציאות אינו יכול לבוא לידי עניות, כגון זה שגזא דיליה כדקאי קאי. אמנם החזו"א [ט"ו ט"ו] הוכיח ממה שאמרו לקמן [י.] שאם הצטרע אינו מביא שעיר, ומשמע שריה"ג מודה בכך וסובר שבטלה מלכותו, וכל ספיקו רק לגבי עולה ויורד. וביאר את הספק להיפך: האם פטורו מועיל לעת עתה אף שנעשה עני כשאינו נשיא, או שבעת צרעתו נדחה לגמרי וכאיש אחר הוא, ולכן יתחייב כעת בעולה ויורד. ותמה על רש"י [שם] שכתב כי לריה"ג אף נשיא שהצטרע צריך להביא שעיר, והרי ודאי לעת עתה אינו נשיא ואינו חייב בשעיר, וכל הנדון רק לענין פטורו מעולה ויורד. אולם לביאור הקודם, שהנידון הוא אם עולה ויורד תלוי בדינו להיות עשיר או במציאות שאינו בא לידי עניות, אם כן למסקנא שנשיא המצטרע פטור מקרבן משום שבמציאות אינו בא לידי עניות, הוא הדין שנחשב כי אין על גביו אלא ה' וחייב בשעיר, ודלא כמו שאמרו שם.
[5] הרש"ש [בכריתות ב.] ביאר שספק הגמרא הוא אם נשיא שהצטרע נדחה מקרבן עולה ויורד לעולם, ונשאר מחוסר כפורים כל ימיו ואין לו תקנה, או שדינו להפטר מקרבן, והתירה לו תורה להכנס למקדש ולאכול קדשים בלי כפרת קרבן עולה ויורד ובהערותיו בסוגיין הפך את ביאור צדדי הגמרא, ונקט כי "דיחוי" הוא שינוי חלקי ונשאר מעט נשיא, ואילו "פטור" משמעותו שנפקע לגמרי ולעולם ועצם פירושו מחודש שלא כפירוש רש"י בהערה הקודמת וגם תמוה למה לא יצטרך הנשיא כפרה להכשירו לאכילת קדשים. [וגם במסקנת הגמרא פירש באופן שונה, כי "גזא" הוא שם חכם, ורב נחמן בר יצחק לא פשט לרבינא את ספיקו, אלא אמר לו של מי ספק זה, שלך או של גזא]. ובמנחת חינוך [קכ"א, קע"ג] דן אם נידון הגמרא דוקא כשנצטרע והוחלט או גוף שהוסגר בלבד. ותמוה, שהרי במגילה ח. שנינו מהם החילוקים בין מצורע מוחלט למוסגר ולא הוזכר חילוק בנידון זה.
[6] רש"י פירש כי רב נחמן בר יצחק מסיק שאינו מביא קרבן עולה ויורד כיון שאינו בא במציאות לידי עניות, שהרי ממונו נשאר בידו אף כשהצטרע. ומשמע שאינו מלך כלל, ופטורו רק משום שאינו נעשה עני. וכמבואר לעיל. והחזו"א ביאר לדרכו הנ"ל, כי רב נחמן השיב לרבינא שאין נפקא מינה בספיקו, כי אף בזמן שהוא מצורע חייבין לגדלו, כמו שחייבין בכבודו לאחר מותו, ומצורע לא גרע ממת, וכוונתו שבין אם דינו לקבל מהעם ובין מבית גנזיו, לא יגיע לידי עניות ופטור מעולה ויורד, כי יש בו דין גדלהו מאחיו כמו בכהן משיח. ולביאורו הוא הדין במשיח שעבר שפטור מעולה ויורד, כי גם אותו חייבין לכבד אחר מיתה. [ועיין חזון יחזקאל שבועות פ"א ה"ד ומהרי"ל דיסקין להלן י"ב:]. והרא"ש הביא שהרמ"ה תמה על רש"י, כיון שאין בכוחו ליטול מיסים מהעם, הרי הוא יכול לאבד ממונו בענין רע, ומצבו ככל עשיר שנחשב כבא לידי עניות. ולכן פירש את המסקנא להיפך: וכי יכול לקחת ממון מדילך, והרי אינו יכול לקחת אלא מבית גנזיו, ואם כן דינו ככל עשיר שהוא חייב בקרבן. ולהלן יב ב הערה 11 נבאר את סברות רש"י והרמ"ה עיי"ש. והרא"ש דחה פירושו, וטען כי לדבריו היה צריך לומר מדילך או מדיליה, ולמה הזכיר גנזיו. ולכן פירש כי טעמו של רב נחמן הוא, שהמלך אינו דומה לכל עשיר, כי כל עשיר אין לו בתחילה אוצרות, ויכול לבא לידי עניות אם ימעט עשרו, ולא חל עליו מעולם פטור מקרבן, ולכן אף בעת עשירותו חייב בקרבן. אך מלך שהיה לו עת שנפטר מקרבן מחמת עשירותו, שהיה עושר שאינו מתמעט, וחל עליו דין פטור מקרבן, לפיכך נשאר לו פטורו אף לאחר שעבר ממלכותו. ומפירושו נראה כי הבין שספק הגמרא הוא אם מה שנפטר מקודם מועיל לו להפטר גם עכשיו, ודלא כמו שביארנו לעיל שהנידון הוא נחשב עתה כמי שבא לידי עניות או לא. ונוטה לביאור החזו"א שהנידון הוא אם הפטור ממשיך בעשירותו אף כשאינו מלך, או שנפקע מדיני מלך ולא מועילה עשירותו להמשיך פטורו שהיה לו מפני עשירותו כמלך.
[7] רבי עקיבא סבר שאין לפטור משום שאינו בא לידי עניות, אלא רק אם אינו יכול להתכפר בקרבן של דלות אף באופן שיהיה דל, והיינו רק כהן גדול [משוח או מרובה בגדים] שהתמעט מעשירית האיפה. אבל נשיא חייב בקרבן עשיר, כיון שהעשירות מונעתו מהבאת קרבן דלות, אך מן הדין אינו נחשב שאינו מתכפר בקרבן זה. ולכן נקט במשנה שנשיא חייב בכלן חוץ משמיעת הקול, [וכל קושית הגמרא בסמוך היא שידרוש ל"אחת" לפטור את מי שאינו מתכפר על כל העוונות]. ונפקא מינה בין טעמו של רבי עקיבא לטעמו של ריה"ג, לענין חטאת קבועה, דהיינו פר בכהן משיח או שעיר בנשיא, שלדעת ריה"ג יפטרו גם מחטאת קבועה, כיון שהגברא אינו בר חיובא בקרבן הבא על חטא זה, ולפיכך אינו מתחייב גם בחטאת שהתחדשה לנשיא ומשיח בחטאים אלו. אך לרבי עקיבא אינו פטור על החטא, אלא שדיני קרבן עולה ויורד תלויים בזה בזה, וכשאינו חייב בעוון אחד אינו יכול להביאו בחטא אחר, אך את החטאת הקבועה יכול להביא, ומתחייב בה. ובסוגיא הבאה נוכיח חילוק זה מדברי רש"י. ולענין משיח שעבר, כתב הקרן אורה שלדעת רבי עקיבא הוא חייב בקרבן עולה ויורד, שהרי שנינו [להלן יא:] שאינו חייב להביא עשירית האיפה, ואם כן לא שייך בו המיעוט על עשירית האיפה של קרבן דלי דלות. ועיין בתשובה מ' שבסוף חידושי רבי מאיר שמחה שדן בזה. ונמצא, שיש עוד נפקא מינה בין רבי עקיבא לריה"ג, כי לריה"ג משיח שעבר פטור מעולה ויורד, שהרי לביאור הרא"ש אף אם נחשב כעת כבא לידי עניות, כיון שהנידון על חיוב הקרבן אזלינן אחר שעת החטא, ואז היה כהן גדול ופטור, ולביאור החזון איש כבר ביארנו לעיל שאינו יכול לבא לידי עניות. כי מצווין לכבדו ולגדלו גם אחר שעבר. ונפקא מינה נוספת הובאה לעיל ח: הערה 13, עיי"ש.
[8] כך פירש רש"י, על פי הגמרא לעיל [ח.]. והרע"ב הוסיף כי כתוב אחר כך "תורה אחת יהיה לכם", ודרשינן שהשוה הכתוב את כולן לקרבן זה. וצ"ע מהיכן הביא דרשה זו. ובטעם הדבר שדין כהן משיח בעבודה זרה שוה להדיוט, כתב במשך חכמה [שמות ל"ב כ"ו] כי בטלה ממנו החשיבות לגמרי. והמלבי"ם ביאר [ויקרא ד' ג'] על פי הרמב"ם [פ"ט מביאת מקדש הי"ג] שפסק כרב ששת [מנחות ק"ט] שכהן העובד עבודה זרה בשגגה נפסל מלהקריב קרבנות במקדש. ולדברי המלבי"ם צריך להבין למה אמרו רבנן [לעיל ז:] שאינו חייב אלא בהוראה, והרי בעבירה זו נעשה הדיוט, וכן לדון לגבי שאר מצוות שעבר אחר חטא זה, אם נעשה הדיוט ואינו מתחייב שוב בפר, ולא מצינו מי שיאמר כן. שהרי אף אם עבר ממשיחותו ואחר כך חטא מביא פר. ומסתבר שרק בעצם עבירה זו נחשב הדיוט. ודוחק. וראה במנחת חנוך [ק"כ] שכתב כי כהן ששגג בעבודה זרה, וארח כך התמנה לכהן גדול ושב והורה וחטא בשגגה בעבודה זרה באותו העלם, אינו חייב אלא חטאת אחת. כיון שחיובו שוה בשעירה בהדיוט ובמשיח. ולכאורה תמוה הרי חטא המשיח שונה, שאינו חייב אלא בהוראה משא"כ בהדיוט, ומשמע כי חטא המשיח צריך להיות בהוראה, אך בחטאו נחשב הדיוט ולפיכך קרבנו שוה להדיוט. וצ"ע.
[9] רש"י פירש דילפינן לעיל [ז.] מדכתיב באשם תלוי וכפר עליו הכהן על שגגתו, מי שחטאו ושגגתו שוין דהיינו בשגגת מעשה, יצא משיח [והוא הדין לבי"ד] שאין חייבין אלא עם שגגת הוראה. ועיין בדבריו לעיל [שם, ד"ה צבור בפר] שכתב כי בשניהם נאמר העלם דבר, ועוד דבאשם תלוי נאמר "ואם נפש", וציבור אינו בכלל נפש. אך הרע"ב כתב דילפינן מדכתיב בפר העלם דבר: ונודעה החטאת, ודרשינן, שאין בי"ד חייבין קרבן אלא על הודע, ומשיח דינו כבי"ד. ותמה הגרעק"א הרי בגמרא דרשינן מדכתיב באשם תלוי וכפרש"י, ולמה הוצרך הרע"ב לדרשה זו. ומדברי התוס' יו"ט נראה שביאר כי הרע"ב פירש את מקור הפטור לבית דין, שבגמרא [שם] לא למדנו את דינם מהכתוב באשם ומשיח נלמד מבית דין שהוא שוה להם בכך שאין חטאו ושגגתו שוה. ושמא כוונתם לבאר את המקור לפטרם מפר על הוראתם בחטא של אשם תלוי, ודוחק. [ועיין בר"י מלוניל שכתב מקור נוסף לפטרו בי"ד מאשם תלוי].
[10] הרמב"ם [פ"י ה"ז] כתב המלך וכהן משיח מבאיין קרבנן על שבועת העדות או על שבועת ביטוי או על טומאת מקו"ק כשאר הדיוטות. והשיגו הראב"ד אין המלך חייב בשמיעת קול ולא המשיח בטומאת מקו"ק. וביאר הכסף משנה שהראב"ד סובר כרבי עקיבא במשנה הקודמת שהמלך חייב בכלן חוץ משמיעת קול שהרי אינו מעיד [ולעיל הרחבנו בדבריו]. ובדעת הרמב"ם ביאר, שהוקשה לו סתירת המשניות, דלעיל שנינו שהמשיח כבי"ד פטור מקרבן בכל אלו וכאן שנינו שחייב, ולכן פירש שהרישא מדוברת בחיוב פר כשהורה ועשה שוגג, ובזה כהן משיח פטור. ואילו משנתינו עוסקת בחיוב קרבן עולה ויורד, ולפיכך פוסק הרמב"ם שכהן משיח חייב בו. וכדבריו מוכח בפירוש המשנה להרמב"ם, שנקט את שתי המשניות כסתמא. וריה"ג ורבי שמעון נחלקו על המשניות רק בפרטים. וכן מבואר להלן י"ב: עי"ש. [אך בהר אפרים תמה שהרי הטעמים שאמרו עולא ורב ירמיה בדברי ריה"ג, הם סיבות לפוטרו מעולה ויורד ולא מפר, וצ"ע]. [ולביאורו נשאר בתימה על הראב"ד שנקט כי משיח פטור בטומאת מקו"ק, בעוד שבמשנה נאמר שפטור בכל אלו, וראה בתוס' יו"ט שהפך ונקט שהראב"ד פוסק כרבי שמעון במשנתינו וכר"ע לעיל. ועיין חזו"א ט"ו י"ב שהוכיח כדבריו]. אולם רש"י [בד"ה ר"א] ביאר כי המשניות אינם סותרות כלל, אלא שיטות חלוקות הן, והמשנה הקודמת רבי יוסי הגלילי אמרה, והוא מחייב והוא פוטר את הנשיא ומשיח בכלן. ואילו משנתינו נאמרה על ידי רבי שמעון שמחייב בכלן, חוץ מכהן גדול בטומאת מקו"ק. אלא שהרמב"ם והראב"ד אינם יכולין לפרש כך כי אם כן נמצא שפסקו דלא כמאן. [ועיין בלחם משנה שביאר בארוכה את דעת הראב"ד כרש"י]. ובדבר אברהם [ח"ב ל"ב ט"ו] כתב דרך אחרת בכוונת הרמב"ם והראב"ד. והיא, ששתי המשניות עוסקות בחיוב קרבן עולה ויורד [כביאור הרא"ש לעיל ח: הערה 12] ובמשנתינו גרסו כמבואר בירושלמי, שאין כהן גדול חיוב בטומאת מקו"ק לדברי הכל, ורבי שמעון פוטר גם נשיא בשמיעת הקול. והראב"ד סבר כסתמא דמשנתינו, ופוסק כרבי שמעון שפטר נישא בשמיעת הקול כיון שגם ריה"ג ור"ע אמרו כן לעיל. והרמב"ם סבר כי רבי שמעון אמר גם את הפטור של משיח בטומאת מקו"ק, ופסק כתנא קמא שחייב בכלן, ודלא כרבי שמעון.
[11] באור שמח [פ"י ה"ז] העיר על משמעות לשונו של רבי שמעון כאילו רק בכהן משיח מצאנו פרט שפטור עליו, והלא מודה רבי שמעון שבנשיא פטור על שמיעת הקול. וביאר כי רבי שמעון לשיטתו מצא אופן שהנשיא חייב בו, דסבירא ליה שאם השתנה דינו עד שעת ידיעה פטור, ונמצא כי אם נשבע כהדיוט והתמנה לנשיא, חייב קרבן כיון שאין לו פטור על שבועה זו, אלא שאין לו היכי תמצי להשבע, כי אינו מעיד, ולכן נקט שפטור דוקא בטומאת מקו"ק, שהיא פטור גמור. ואם חטא כשהיה הדיוט, ואח"כ התמנה אינו מביא קרבנו. אך בשמיעת הקול חייב אף באופן זה. וכבר הבאנו [לעיל ח: הערה 13] שבאבי עזרי תלה סברא זו במחלוקת ריה"ג ורבי עקיבא, וכן כתב בחזון יחזקאל, עיי"ש שביאר כי אף שפשיטא הוא שהמלך חייב כקרבנו מקודם שהתמנה, כיון שלא השתנה דינו, הוצרך הרמב"ם להשמיענו שהוא מביא קרבן עולה ויורד, ודלא כריה"ג שפוטרו מגזירת הכתוב.
[12] בחק נתן ביאר שהגמרא הוצרכה לדקדק לשון הברייתא שהשותה דיני משיח ובי"ד, ולא הקשתה מעצם הדין שמשיח פטור, כיון שהיה אפשר לבאר כי אינו פטור אלא מקרבן עולה ויורד, אך הוא חייב בפר כדעת רבי עקיבא, ואם כן אין סתירה לרישא כי יש לומר שברישא מדובר לענין חיובו בפר. ולפיכך דייקה הגמרא שדינו שוה לבי"ד, וכשם שהם פטורין מפר אף הוא פטור הן מעולה ויורד והן מפר, וקשיא מהרישא.
בעא מיניה רבינא מר"נ בר יצחק נשיא שנצטרע מהו מידחא דחי או מיפטר פטיר. א"ל דילך או דגזא.
ופרש"י בד"ה נשיא שנצטרע וז"ל לר' ירמיה ולר' יוסי הגלילי דעבר מנשיאותו שאין ראוי להיות מלך כשהוא מצורע כדאמרי' לקמן (דף י) וינגע ה' את המלך ויהי מצורע עד יום מותו וישב בבית החפשית דמשמע שנעשה חפשי ממלכותו. מהו מי אמרי' פטור מקרבן עולה ויורד כשהוא נשיא, ועכשיו כשנצטרע דעבר מנשיאותו ליחייב, או דלמא מאי דהוי הוי כשהוא נשיא כלומר הואיל ונדחה ידחה כשנצטרע עכ"ל. והנה עיין בגמ' לקמן (דף י.) דמלך שנצטרע אינו מלך ואינו מביא שעיר נשיא, דאיתא שם בגמ' "אשר נשיא יחטא וכו' אמר רב אבדימי בר חמא פרט לנשיא שנצטרע, שנאמר וינגע ה' את המלך ויהי מצורע עד יום מותו וישב בבית החפשית ויותם בן המלך על הבית. מדקאמר בבית החפשית, מכלל דעד השתא עבד הוה", וברש"י (ד"ה וישב בבית החפשית) וז"ל דנעשה חפשי מן המלכות עכ"ל. ומבואר דנשיא שנצטרע פקע מיניה דין מלך, וא"כ צ"ע מה הצד לומר דנשיא שנצטרע אינו מביא קרבן עולה ויורד, והרי כיון שנצטרע הרי הוא כהדיוט, ופשיטא דחייב בקרבן עולה ויורד54.
ועוד צ"ב במסקנת הגמ' "א"ל אי דילך או דגזא", ועיין בתוס' הרא"ש (דף ט: ד"ה א"ל דידך או דגזא דידיה) שכתב וז"ל פי' רש"י ז"ל וכי משלך או מאוצר שלו יביא, פשיטא דמשלו יביא הלכך אפילו נצטרע נמי פטור דגזא דידיה כדקאי קאי והרי אינו בא לידי עניות. ולא נהירא להרמ"ה ז"ל דאע"ג שיש לו ממון הרבה יכול לבוא לידי עניות כיון שהועבר ממלכותו ואין בידו ליקח מעם הארץ מסים והוי כעשיר שיש לו אוצרות הרבה ואפ"ה חייב דיכול לבוא לידי עניות אם יאבד העושר ההוא בענין רע וכו' הלכך הוה כשאר עשיר וחייב עכ"ל. ולכאו' צ"ע בין לפרש"י ובין לפי הרמ"ה דאם אינו נשיא מה איכפת לן אם יש לו כסף במציאות או אין לו כסף במציאות, והרי לכאורה ההלכה שנשיא אינו בדלי דלות וחיוב קרבן עולה ויורד הוא משום דהגברא דנשיא נחשב עפ"י דין כעשיר, ואין זה תלוי במציאות בכמה כסף יש לו. וא"כ צ"ע מהו הספק שבגמ' בדין נשיא שנצטרע אם מביא קרבן עולה ויורד, דלכאורה פשיטא דמשנצטרע פקע ממנו שם נשיא והו"ל כהדיוט דחייב בקרבן עולה ויורד.
והנה תוס' ביומא (דף יב: ד"ה כהן גדול) מביא דהירושלמי ס"ל דכה"ג מתמנה בפה ומסתלק בפה. והק' הטורי אבן (מגילה דף ט:), דבמשנה בנזיר פ"ז (דף מז.) איתא שאם היו כה"ג ונזיר מהלכים בדרך ופגעו במת מצוה יטמא נזיר משום שאין קדושתו קדושת עולם ואל יטמא כהן גדול "שקדושתו קדושת עולם", וצ"ע דהרי קיי"ל לפי הירושלמי דכה"ג מסתלק בפה, והיאך נאמר דקדושתו קדושת עולם. ותירץ מרן הגר"ח זצ"ל דיש ב' דינים בקדושת כה"ג: א) חלות קדושה הנובעת ממשיחה בשמן המשחה, ב) חלות קדושה שחלה מחמת מינוי. וי"ל דקדושת כה"ג שחלה ע"י מינוי בפה מסתלקת נמי בפה, דנתמנה ע"י מינוי הסנהדרין ומסתלק ע"י הסנהדרין. משא"כ קדושת כה"ג שחלה ע"י משיחה היא קדושה לעולם, שחלה קדושה יתירה בגברא דכה"ג מכיון דנמשח בשמן המשחה דמשיחה בשמן המשחה מקדשתו לעולם, בדומה לקדושת כלי שרת שנמשח בשמן המשחה ונתקדש לעולם. ואילו קדושת כה"ג שחלה מחמת מינוי מתבטלת משנתבטלה המינוי. ואמר הגר"ח זצ"ל דיש להבחין בין דיני כה"ג התלויים בחלות דין מינוי ובין הדינים התלויים בחלות קדושה דמשיחה. והגר"ח זצ"ל ביאר דהדרך לברר איזה דיני כהן גדול תלויים במשיחה ואיזה דינים תלויים במינוי הוא ללמדם מדין כהן משוח מלחמה, דנמשח בשמן המשחה אך לא חל בו חלות דין מינוי להיות כה"ג. והנה קיי"ל דכהן משוח מלחמה ככה"ג שאינו פורע ופורם ואינו מטמא לקרובים ומוזהר על הבתולה ואסור באלמנה (כדמבואר בגמ' לקמן דף יב:, וברמב"ם פי"ז מאיסו"ב ה"א, וברמב"ם פ"ג מהל' אבל ה"ט). ומאידך משוח מלחמה משמש בד' בגדים ככהן הדיוט (יומא עג. וברמב"ם פ"ד מהל' כלי המקדש הכ"א). ומוכח דאיסור פריעה ופרימה, וטומאת קרובים, והא דמוזהר כהן גדול בבתולה ואסור באלמנה הם דינים התלויים במשיחה, ולכן הן חלין אף בכהן משוח מלחמה, ואילו דין לבישת ח' בגדים דבגדי כה"ג תלוי בחלות דין מינוי להיות כה"ג ולא במשיחה. ולפי"ז י"ל דהא דקתני במשנה בנזיר (מז.) דכה"ג קדושתו קדושת עולם היינו בנוגע לחלות קדושה בגברא דחלה ע"י משיחה, דקדושת משיחה הוי קדושת עולם55, וקדושת משיחה אוסרו ליטמא למת. ועיין ברמב"ן עה"ת (ויקרא י:ו) דאלעזר ואיתמר אע"פ שהיו הדיוטות נאסרו להיטמא לאחיהם דדינם כמשוח מלחמה משום שנמשחו בשמן המשחה56. ולפי"ד הגר"ח זצ"ל מבואר דכה"ג שעבר שהסתלק בפה לא הוי כהן הדיוט דהרי עדיין חלה בו חלות קדושת כה"ג בגברא, אלא דפקע מיניה דין מינוי כה"ג.
והנה במשנה לקמן (דף יא:) איתא "אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות, אין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה", ומבואר דכהן משוח שעבר מביא פר כהן משיח. והנה הרמב"ם כתב (פט"ו מהל שגגות ה"ז) דמשוח שעבר היינו שעבר מחמת מום או זקנה, ויל"ע אם עבר הכהן גדול מחמת מום האם זה נחשב כסילוק בפה או דהוי רק חסרון בהיכי תימצי דאינו ראוי לעבוד מכיון דהוי בעל מום. ונראה דמסולק מעצמו דאינו ראוי לעבוד משום דהוי בעל מום, ומסתבר לומר דכה"ג בעל מום הוי ככהן גדול שסילקוהו ב"ד בפה דפקע מיניה דין מינוי לכה"ג, אך עדיין חל בו חלות קדושת כה"ג בגברא מכיון שנמשח בשמן המשחה, ולפיכך אם חטא הריהו מביא פר הבא על כל המצוות דדין פר כהן משיח תלוי בקדושת משיחה.57 ועוד יש להביא ראייה לזה דהרי כהן גדול מרובה בגדים אינו מביא פר כהן משיח, ומוכח דחיוב פר כהן משיח תלוי בחלות קדושה דמשיחה, דמשיחה מעכבת, וכהן גדול בעל מום שעבר עדיין חל בו קדושת משיחה ומשו"ה חייב בפר כהן משיח, דדין חיוב פר כהן משיח דמי לדין טומאת קרובים דתלוי בקדושת משיחה.
והנה בדומה למה שייסד הגר"ח זצ"ל בנוגע לכהן גדול דיש חלות קדושה בגברא החלה ע"י משיחה בשמן המשחה ודין מינוי כה"ג, דהוכשר לעבודת כהן גדול, נראה לומר דיש גם ב' דינים במלך: א) חלות קדושת מלך ושם מלך בגברא, וכדמוכח מהא דיש איסור של קללת נשיא, ויש דינים מיוחדים שחלין דוקא בגברא דמלך שאינם נוהגים בהדיוט, כמו מצות כתיבת ס"ת של מלך ואיסור לא ירבה לו נשים ולא ירבה לו סוסים וכו', ב) דין שררה וזכויות של פרשת המלך– דמבואר בפרשת מלך דס' שמואל (עיין בס' שמואל א:ח: י"א- י"ז) דיש למלך שררה דכופה את העם לצאת למלחמה ולהפקיע ממונם וכו'. ונראה דחלות שם מלך שבגברא חל מפאת שנתקדש בקדושת מלך ע"י משיחתו בשמן המשחה, ואילו דין שררה דמלך חל מחמת מינויו להיות מלך. וחלות קדושת מלך מחייבת את המלך בדינים מיוחדים כמו המצוה שלא ירבה לו נשים ומצות כתיבת ס"ת של מלך. ואילו דין מינוי מלך היינו שהוא נתמנה להיות מלך ויש לו הכח והשררה וכל הזכיות של פרשת המלך.
ויש לעיין בדין נשיא שעבר מנשיאותו מחמת צרעת האם דינו דומה לדין כה"ג שעבר מחמת מום דנתבטל ממנו חלות דין מינוי כה"ג, אך חלות קדושת כה"ג בגברא לא בטלה, דכה"ג שעבר עדיין מביא פר כהן משיח משום דחיוב קרבן פר כהן משיח תלוי בקדושת משיחה ולא בחלות שם מינוי, וכמו כן יש להסתפק האם מלך ונשיא שעבר מנשיאותו בטל ממנו המינוי והשררה של מלך אך עדיין חל בו קדושת מלך וחלות שם מלך בגברא, או דמלך שנצטרע פקע ממנו דין מלכות לגמרי. דהרי במלך נמי חל חלות קדושה בגברא ע"י משיחה58, ואע"פ שאין כל מלך צריך משיחה דמלך בן מלך א"צ משיחה מ"מ י"ל דהמשיחה חלה ע"י ירושה מהאב לבנו דחלה משיחה לכל הדורות, ומלך נקרא משיח ה', משא"כ בכה"ג כל כה"ג צריך משיחה בפנ"ע.
ונראה דבמלך שנצטרע פקע ממנו שררת המלכות, אך עדיין חל בו חלות שם מלך – וחלות קדושת מלך בגברא - שחלה מחמת משיחה בשמן המשחה, (בדומה לדברי הגר"ח זצ"ל בדין כהן גדול שעבר). וי"ל דהספק שבגמ' בנשיא שנצטרע הוא האם הדין דנשיא אינו חייב קרבן עולה ויורד משום דאינו בא לידי עניות תלוי בשררה של מלך או בחלות שם מלך ונשיא שבגברא. וי"ל דהביאור בספק של הגמ' הוא האם נשיא ומלך אינו נחשב כעני מחמת דיש לו זכויות ושררה של מלך, דיכול להטיל מס על העם ולהפקיר את ממונם (עיין ברמב"ם פ"ד מהל' מלכים ה"א), וכשנצטרע פקע ממנו שררת המלכות, ומשו"ה הוי ראוי לדלות, או משום דחלות שם נשיא שבגברא מפקיעו מעניות. ועיין ברש"י (בפירוש הב') וז"ל ל"א מדחא דחי להאי נשיאות מקרבן עולה ויורד לגמרי דהואיל ונדחה ידחה אפילו כשנצטרע, או דלמא מיפטר פטר נשיאות מקרבן עולה ויורד ובזמן דליכא נשיאות ליחייב דהיינו משנצטרע עכ"ל. ונראה לבאר אליבא דרש"י דהספק הוא דאם מלך מופקע מקרבן עולה ויורד מחמת חלות שם מלך שבגברא דאזי י"ל דאף משנצטרע הוא עדיין מופקע, דעדיין חל בו חלות שם מלך בגברא ורק חסר לו השררה של מלך. וזה הצד דמידחא דחי, דחלות שם מלך בגברא מפקיעו מחיוב עולה ויורד, דהגברא של מלך אינו נכלל בפרשת עולה ויורד, ואף לאחר שנצטרע חל בו שם מלך בגברא ופטור מקרבן עולה ויורד. אבל אם הדין דנשיא אינו מביא קרבן עולה ויורד הוא משום דיש לו שררה והכח של פרשת המלך ומשו"ה נחשב לאינו ראוי לדלות כי תמיד הוא יכול לגבות מסים מהעם, אולם כשעבר ממלכותו אזי הוא ראוי לדלות דאזי אין לו שררת המלך וכח לגבות מסים, וזהו הצד דמיפטר פטיר – דמלך פטור בתורת עשיר משום דיש לו כח וזכויות מלוכה מפרשת המלך של הטלת מסים דיכול להפקיר ממון – (עיין רמב"ם פ"ד מלכים ה"א). והטעם דרש"י פירש דהספק בגמ' הוא אליבא דר' ירמיה משום דלפי עולא פשוט דהוא דין בשם מלך שבגברא דיליף מ"לאחת מאלה" , ואילו לר' ירמיה הפטור תלוי בהישג יד – ומספק"ל בגמ' האם הישג יד הוא דין בזכויות המלוכה ולאחר שנצטרע אין לו זכויות מלוכה או דהישג יד תלוי בשם מלך שבגברא, דאינו בר הכי של עולה ויורד ופטור משום דעפ"י דין הוא עשיר.
ועיין בגמ' "א"ל דילך או דגזא" וברש"י ביאר דמסקנת הגמ' היא דמלך שנצטרע פטור מעולה ויורד משום דיש לו כסף באוצרותיו. אמנם י"ל דאע"פ שנצטרע ופקע ממנו שררת המלך עדיין חל בו חלות שם מלך בגברא ומשו"ה הציבור מחוייבים לפרנסו, ומשו"ה אינו בכלל עניות (וכ"כ הנצי"ב בהעמק שאלה שאילתא ל), אמנם י"ל עוד דחל בו עדיין שם מלך, והגברא דמלך לא הוי עני עפ"י דין, וכמש"נ.
והנה בנוגע לחיוב קרבן שעיר נשיא, איתא בגמ' לקמן (דף י.) וז"ל ת"ר אשר נשיא יחטא וכו' אמר רב אבדימי בר חמא פרט לנשיא שנצטרע, שנאמר וינגע ה' את המלך ויהי מצורע עד יום מותו וישב בבית החפשית ויותם בן המלך על הבית עכ"ל. ומבואר דחיוב שעיר נשיא תלוי בשררה של נשיא ומלך, ומלך שנצטרע פקע ממנו השררה ולכן אינו מביא שעיר אלא כשבה או שעירה כהדיוט. משא"כ דין קרבן עולה ויורד תלוי בשם מלך וקדושת מלך בגברא, ונשיא שנצטרע פטור מקרבן עולה ויורד דלא פקע מיניה חלות שם מלך וקדושת מלך שבגברא. וכן מבואר נמי מהגמ' לקמן (דף יא:) וז"ל בעא מיניה רבי מרבי חייא כגון אני מהו בשעיר, אמר ליה הרי צרתך בבבל", ופרש"י (בד"ה א"ל) וז"ל ראש גולה שבבבל דהוי על גבך ואנן בעינן שאין על גביו אלא ה' אלהיו עכ"ל. ומשמע דחיוב קרבן נשיא תלוי בשררה, ומכיון שלא היה לרבי שררה גמורה של נשיא לא היה חייב בשעיר נשיא. ולפי"ז מבואר דשאני חיוב שעיר נשיא דתלוי בשררת הנשיא, מחיוב פר כהן משיח דתלוי בחלות שם משוח וקדושת משיחה שבגברא, דקיי"ל (יא:) דכהן משוח שעבר מביא פר כהן משיח. ועיין במשנה (דף ט:) וז"ל משיח שעבר ממשיחותו ואח"כ חטא וכן הנשיא שעבר מגדלותו ואח"כ חטא כהן משיח מביא פר והנשיא כהדיוט עכ"ל. ומבואר דכהן משיח שעבר וחטא חייב בפר משום דעדיין חלה בו קדושת כהן גדול, ואילו נשיא שעבר איבד את מינויו ושררתו ומשו"ה דינו כהדיוט ואינו מביא שעיר כנשיא, כי דין שעיר נשיא תלוי בשררה ולא בחלות שם נשיא ומלך שבגברא.59
ועיין לקמן בגמ' הוריות (דף יב:) וז"ל דתניא אירע בו פסול בכהן גדול, ועבר ומינו כהן אחר תחתיו הראשון חוזר לעבודתו, והשני כל מצות כהונה עליו דברי ר"מ, רבי יוסי אומר ראשון חוזר לעבודתו, ושני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט כה"ג משום איבה כהן הדיוט משום מעלין בקדש ואין מורידין עכ"ל. ומבואר דכה"ג שעבר ממשיחותו היינו שנתמנה להיות במקום כה"ג שאירע בו פסול ואז חזר הכה"ג הראשון לעבודתו דהשני הוי כה"ג שעבר, ולכאורה משמע דעדיין חל בכה"ג השני חלות דין כה"ג גמור, ורק משום איבה אינו עובד בח' בגדים ככה"ג הראשון (דזה טעם מדרבנן ואילו מדאורייתא עדיין דינו ככה"ג גמור), וצ"ע א"כ איך אפשר לדמות כה"ג שעבר לנשיא שעבר דהרי כה"ג שעבר אינו עובד רק משום איבה, ומוכח דלא פקע ממנו חלות דין כה"ג כלל מדאורייתא, וצ"ע אם כן למה בעי גזה"כ מיוחדת לכהן גדול שעבר דמביא פר. ועוד צ"ע מה הק"ו (בדף י.) מנשיא שעבר לכהן גדול דהרי נשיא שעבר תו לא הוי נשיא, משא"כ כה"ג שעבר נשאר כהן גדול אלא דמונעין ממנו מלעשות עבודה משום איבה אבל מעיקר הדין הוא ראוי לעבוד בח' בגדים ככה"ג. וי"ל דלכן הרמב"ם בפיה"מ ביאר את המשנה דכה"ג שעבר ממשיחותו היינו שעבר משום מום או זקנה, דב"ד סילקו אותו מלהיות כה"ג משום דאינו ראוי לעבודה, ולא כמו הברייתא (בדף יב:) דכהן שעבר היינו משום דהראשון חזר לעבודתו, ואם נימא דפקע חלות דין כה"ג ממנו כשהוא בעל מום אזי ניחא הגמ' דיליף ק"ו מנשיא, דכמו שבנשיא שעבר פקע חלות דינו כנשיא ה"ה בכהן שעבר מחמת מום דפקע מיניה חלות דין כה"ג, ויש גזה"כ מיוחדת לחלק בין נשיא שעבר לכהן משיח שעבר, ומובן למה בעי גזה"כ מיוחדת. דנתבאר דיש ב' דינים בכה"ג: א) חלות קדושה שחלה במשיחה, ב) דין מינוי בפה להכשר עבודה דכה"ג, ויתכן דסד"א דפר כה"ג אינו תלוי רק במשיחה וקדושת הגברא אלא אף במינוי כה"ג, ובזה דומה כה"ג שעבר למלך שעבר ושפיר ילפינן מק"ו. (רבינו זצ"ל) וכל זה שלא כדביאר רבינו זצ"ל לעיל בשיעור דחל חלות קדושת מלך בגברא דמלך בדומה לכה"ג, אולם רבינו זצ"ל הציע עוד מהלך דבאמת לא חלה חלות קדושה בגברא דמלך, ומלך שאני מכה"ג, וסמוכים לכך ממש"כ הרמב"ם בפיה"מ הנ"ל. והנה אם נאמר דפקע חלות דין מלך לגמרי ממלך שעבר צ"ע למה מלך שנצטרע פטור מקרבן עולה ויורד. וצ"ל דאע"פ שנצטרע ועבר ממלכותו עדיין הציבור חייבים לפרנסו מכיון שהיה מלך, וחיוב זה הוא דין מכבוד המלכות, ולכן עפ"י דין מלך שעבר אינו בא לידי עניות ודלות, ואינו דומה להדיוט עשיר בעלמא שחייב בעולה ויורד מכיון דמזלו יכול להתהפך ולהיות עני. משא"כ מלך שעבר דהציבור חייבים עדיין לפרנסו וציבור לא מיעני (ועיין במרומי שדה ט. ד"ה נשיא, ובהעמק שאלה שאילתא ל).
והנה צ"ע בדברי הגר"ח זצ"ל דכהן שנמשח בשמן המשחה נתקדש להיות כה"ג לעולם, דא"כ לכאורה כהן משוח מלחמה יהיה צריך להביא פר, דחל במשוח מלחמה חלות קדושת כה"ג מחמת משיחה, ומ"ש משוח מלחמה דמביא שעירה כהדיוט מכהן משיח שעבר. אמנם עיין בגמ' (דף יב.) "ת"ל והכהן המשיח שאין משיח על גביו", ומבואר דיש גזה"כ מיוחדת לפטור משוח מלחמה מפר, וצ"ע דלמה הוצרכה לגזה"כ דנימא דמשוח מלחמה דינו ככהן הדיוט דמשמש בד' בגדים (רמב"ם פ"ד מהל' כלי המקדש הכ"א), ולכן אינו מביא פר. ועל כרחך מוכח כדברי הגר"ח זצ"ל דבעצם משוח מלחמה חלות דינו ככהן גדול דכיון דנמשח בשמן המשחה להיות כהן גדול משוח מלחמה חל בו חלות קדושת כה"ג בגברא, ומשו"ה בעינן גזה"כ מיוחדת לפטור כהן משוח מלחמה מפר כהן משיח.
ועיין בגמ' (דף יב:) "משיח שנצטרע מהו באלמנה מידחא דחי או מיפטר פטר", ויש לדייק למה לא מיבעי לן בסילקוהו מכהונתו, וי"ל דזה פשוט דאין להם כח להפקיע קדושת הגברא ע"י סילוק ב"ד, ורק מספק"ל בטומאת צרעת אי חל הפקעה מקדושת הגברא דכה"ג מחמת הצרעת או לא. ומשני דכהן מצורע אסור באלמנה כמו כהן בעל מום דאסור באלמנה ולא נסתלק מקדושתו. והרמב"ם כתב דמשנתנו מיירי דעבר מחמת מום או זקנה – ועדיין אסור באלמנה, ומוכח דעדיין חל בו חלות קדושת כה"ג ורק נסתלק מהכשר עבודת כה"ג. ומבואר דקדושת הגברא אינה מסתלקת ע"י ב"ד – בין בזקנה ובין במום ובין בצרעת, וזה הדין שבמשנה דכהן שחטא ועבר עדיין הוי חלות שם כהן משיח וקדוש בקדושת הגברא ככה"ג אלא דחסר לו דין כהן גדול מאחיו שאין אחר על גביו, דכיון דהיה כה"ג אע"פ שנסתלק ממינוי והכשר עבודה דינו דמביא פר כה"ג, משא"כ נשיא מביא שעירה כהדיוט דמשעבר מנשיאותו אין לו דין "מי שאין למעלה ממנו אלא ה' אלוקיו".
והנה עיין בילקוט שמעוני (פ' בשלח סימן רס"ו עה"פ "ושים באזני יהושע") דיהושע נתמנה למלך בשעת מלחמת עמלק. ונראה דאע"פ שלא היתה לו שררת המלכות עד שמת משה רבינו מ"מ חל חלות שם מלך בגברא דיהושע. וכן מצינו בדוד המלך שנמשח בחיי שאול עפ"י הדיבור אך לא היה לו שררה וסמכות המלוכה עד שנעשה מלך בפועל, ומוכח דחל חלות שם מלך בגברא בלי שררה של מלכות. וכן מצינו בצדקיהו דירמיהו ניחמו דכשימות יספידוהו כמלך כלומר שאף שאין לו שררת המלכות "דאין מלך בלא עם" עדיין חל עליו חלות שם מלך בגברא. וחזינן דאיכא חלות שם מלך בלי שררה של מלכות. ונראה דנ"מ דבפ' המלך כתיב "והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת", ונראה דמצות כתיבת ס"ת של מלך חלה רק לאחר דיש לו שררת המלכות דהיינו "כשבתו על כסא ממלכתו" ואילו שאר דינים כגון איסור ריבוי נשים וסוסים תלויים בחלות שם מלך בלבד. והטעם דמצות כתיבת ס"ת חלה רק לאחר שיש לו שררת המלכות הוא דכתיב "לבלתי רום לבבו מאחיו", ואין לחוש לזה אלא כשיש לו שררה.60
54 ועיין בקרן אורה דף ט. ד"ה נשיא שנצטרע.
55 ועיין בחידושי הגר"ח על הש"ס יומא דף יב: בענין מינוי כהן גדול וסילוקו, ובחידושי הגרי"ז סוטה דף מב., ובמש"כ רבינו זצ"ל בשם מרן הגר"ח זצ"ל בקונטרוס בענין עבודת יוה"כ יומא דף יב: בתוס' ד"ה כהן גדול.
56 ומשמע דאלעזר ואיתמר נתקדשו בקדושת כה"ג ע"י משיחת שמן המשחה ולכן נאסרו ליטמא לאחיהם, אך חסר להם דין מינוי לכהונה גדולה, ומשום הכי הם שימשו בד' בגדים בשמונת ימי המילואים. ועיין בחידושי רבנו חיים הלוי פי"ב מהל' ביאת מקדש ה"ה.
57 אמנם לפי"ז צ"ע למה משוח מלחמה אינו מביא פר כהן משיח (עיין לקמן דף יב:) דהרי הוא נתקדש בקדושת הגוף דכהן גדול במשיחה. ועיין בחידושי הגר"ח על הש"ס (יומא דף יב: בענין מינוי כה"ג וסילוקו) ובס' יהגה אריה עמ"ס הוריות (דף יא:) שהג"ר אריה פרמנצי'ק זצ"ל הקשה קושיא זו למרן הגרי"ז זצ"ל, והניח בצ"ע. ואולי יש לתרץ דקדושת כהן משוח מלחמה מהוה קדושת כה"ג רק לענין ה' דברים האמורים בפרשה, אך לא לגבי קדושת כ"ג בנוגע לדין פר כהן המשיח, כי משוח מלחמה לא נתקדש בקדושת כה"ג גמורה בגברא לכל דינים אלא רק לענין ה' דברים בלבד. ויתכן דמשוח מלחמה חלוק מכה"ג שעבר, דכה"ג שעבר נתקדש בקדושת כה"ג גמורה ורק פקע ממנו המינוי להיות כה"ג, משא"כ משוח מלחמה חל בו קדושת כה"ג רק בנוגע לה' דינים שבפרשה, ויתכן נפ"מ שאם מת הכה"ג ורוצים למנות את הכהן המשוח מלחמה תחתיו לכה"ג דניבעי עוד משיחה בשמן המשחה כדי לקדשו בקדושת כה"ג גמורה, וצ"ע.
58 ועיין ברשימות שיעורים למס' שבועות (דף לא. ד"ה לאפוקי מלך אות ה') דרבינו זצ"ל ביאר דחלה חלות קדושת מלך בגברא, והביא ראייה לזה דכתב הרמב"ם (פ"ג מהל' ת"ת הל"א) וז"ל בשלשה כתרים נכתרו ישראל. כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. כתר כהונה זכה בו אהרן וכו' כתר מלכות זכה בו דוד וכו' כתר תורה הרי מונח ועומד ומוכן לכל ישראל וכו' עכ"ל. ועלינו להתבונן בהשוואה בין שלשת הכתרים האלה. ונראה שכל אחד מהכתרים מייצג חלות קדושה מיוחדת בגברא. קדושת כהונה ברורה וכמבואר בהרבה מקראות ובמיוחד במצוות "וקדשתו" ו"ולא יחלל" המזהירות על שמירת קדושת כהונה. ונראה אף תורה מקדשת את התלמיד חכם בקדושה מיוחדת וכפי שקבע הרמב"ם בסוף הל' שמיטה ויובל (פי"ג הלי"ב - י"ג) כאשר הוא משווה את השוקד על התורה לבן לוי, וז"ל ולמה לא זכה לוי בנחלת א"י ובביזתה עם אחיו מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים וכו' לפיכך הובדלו מדרכי העולם וכו' אלא הם חיל השם שנא' ברוך ה' חילו וכו' ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים וכו' עכ"ל. ולכך אף התכוון הרמב"ם כשפסק בפ"ג מהל' ת"ת (הלי"ג) וז"ל וכל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד נמשך עליו ביום וכו' עכ"ל, כלומר דהעוסק נתקדש בתורה בקדושת תורה עולמית. וכמו כן מלך נתקדש בקדושה מיוחדת ונוספת. וכן כתוב לגבי שאול שאחר שנמשך בשמן המשחה להיות מלך ניבא עליו שמואל ואמר (פרק י' פסוק ו') "וצלחה עליך רוח ה' והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר". ונראה דהמשיחה בשמן המשחה הפכה את שאול לאיש אחר וקדשתו בקדושת מלך והשרתה עליו מדרגת הנבואה.ויוצא שחלות קדושה בגברא הויא הצד השוה בין ג' הכתרים – כתר כהונה, כתר תורה, וכתר מלכות.
59 והנה הגר"ח זצ"ל ביאר דכה"ג שעבר עדיין חל ביה קדושת כה"ג מחמת שנמשח בשמן המשחה, ומשו"ה מביא פר אף לאחר שעבר, דיתכן להפקיע ממנו רק הכשר כהן גדול ודין כהונה גדולה לענין עבודה, אך אי אפשר להפקיע ממנו חלות קדושת כה"ג שבגברא. וביארנו דדין מלך שעבר דומה לכהן גדול שעבר דפקע מיניה המינוי ושררה של מלך אך לא בטלה ממנו חלות קדושת מלך ושם מלך שבגברא מכיון דנמשח בשמן המשחה. אך צ"ע בזה דבמשנה (דף ט:) איתא דנשיא שעבר מביא שעירה כהדיוט, ובפשטות י"ל דהיינו משום דמשעבר פקע חלות דין נשיא ממנו לגמרי, ולכן מביא שעירה כהדיוט. ולפי"ז י"ל דחלוק דין נשיא שעבר מדין כהן משוח שעבר, דבכהן משוח שעבר פקע מיניה רק המינוי והכשר לעבודה אך חל ביה קדושת כה"ג מחמת משיחה, משא"כ בנשיא ומלך שעברו פקע מהם דין מלך לגמרי, וכן משמע מלשון הרמב"ם בפיה"מ ד"ה כהן משיח שעבר וז"ל כהן גדול אם עבר במום או זקן וכו' הוא עומד בקדושתו לפי ששמן המשחה שנמשח בו אינו מבטל מעשיהו ואין הפרש בינו ובין כהן גדול המשמש בכל הדברים זולתי בעבודה בלבד וכו' אבל הנשיא אין לו גדולה אלא כשמצותו נעשית וכשבטל ענין זה הרי הוא כהדיוט עכ"ל. ומבואר דאע"פ דמלך נמי נמשח בשמן המשחה מ"מ נשיא ומלך שעבר הרי הוא כהדיוט, ועכצ"ל דחלוק דין משיחת מלך ממשיחת כה"ג, דמשיחת כה"ג מקדשת את הגברא, והראייה דאי ליכא משיחה אזי בעינן מקדש אחר של ריבוי בגדים - דכהונה גדולה אינה רק חלות דין מינוי לעבודה אלא דחל חלות קדושה מיוחדת בגברא דכהן גדול, ומשיחה מקדשת את הכה"ג כמו שמשיחה מקדשת כלי שרת. משא"כ במלך ליכא חלות קדושה. דהרי בכה"ג כתיב "כי נזר אלוקיו על ראשו", דהיינו דחלה חלות קדושה בגברא דכה"ג. משא"כ מלך הוי רק חלות דין מינוי ולפיכך חל סילוק לסלקהו לגמרי מדין מלך. ועוד ראייה לזה דקיי"ל דמלך בן מלך א"צ משיחה, ואילו כה"ג בן כה"ג צריך משיחה וצ"ב מ"ש. ונראה לבאר דמכיון דמשיחה מחילה חלות קדושה בגברא כמו בכה"ג – אזי אף בן כה"ג בעי משיחה דקדושת הגברא אינה עוברת בירושה מהאב לבנו. משא"כ במלך דחל רק חלות דין מינוי לזכותי המלוכה ושררת המלכות וזה עובר בירושה לבן מלך, ולכן מלך בן מלך א"צ משיחה. ועיין ברמב"ם בהל' מלכים (פ"א מהל' מלכים ה"ז) שכתב "כיון שנמשח המלך הרי זכה לו ולבניו עד עולם", ומבואר דבמלך חלין זכויות מלוכה העוברות בירושה לזרעו. ולפי"ז י"ל דמלך יכול להסתלק מדין מלוכה לגמרי, משא"כ כה"ג דהוי חלות קדושה בגברא, דנשארה בו קדושה אף לאחר שעבר. ולכן כהן משיח שעבר חייב בפר ככה"ג משא"כ נשיא שעבר דינו כהדיוט.
60 ועיין באגרות הגרי"ד הלוי ריש הלכות מלכים אות י"ג (עמ' רס"ט).
רשימות שיעורים לגרי"ד סולובייצ'יק (ניו יורק, 2022), באדיבות ספריא.
211ימים לסיום הש״ס